מדוע טוני אדמס צריך להיות היורש של ארסן ונגר בארסנל (דעה)

"כאשר הגעתי לארסנל לראשונה הבנתי שארבעת שחקני ההגנה הם בוגרי אוניברסיטה באומנות ההגנה. בנוגע לטוני אדמס אני מחשיב אותו לדוקטור בהגנה, הוא פשוט מדהים."  ארסן ונגר(1997).

טוני אדמס אגדת הייבורי לשעבר שיחק את כל הקריירה שלו בארסנל. הוא הצטרף למועדון בגיל 14 והפך להיות הקפטן של הקבוצה כבר בגיל 21. מספר 6 האגדי היה המאמן של הקבוצה בתוך המגרש. הוא שיחק 669 משחקים במדי התותחנים ונחשב לאחד השחקנים הגדולים ששיחקו במועדון. הבלם האנגלי הנהיג את ההגנה של התותחנים וזכה ב-3 גביעים, 4 אליפויות ובגביע אירופה למחזיקות גביע כשניצחה 0:1 את פארמה.

בתחילת דרכו הבלם היה ידוע כשתיין לא קטן – הוא הרבה לבלות ולשתות ומדי פעם אהב ללכת מכות, שיחק שיכור ולאימונים היה מגיע אחרי בילויים. בשנת 1993 נהג בשיכרות ועשה תאונה שכמעט גרמה למותו, ולמרות שישב בכלא חודשיים המשיך לשתות ולעשות צרות. ביחד עם חברו לקבוצה ריי פארלור הפעיל מטף כיבוי במסעדה אחרי שאוהדים הקניטו אותם ושוב נעצר. המצב לא היה טוב עבורו.

ואז הגיע ארסן ונגר לקבוצה ושינה את כל עולמו של הענק האנגלי. המאמן הצרפתי תמך בבלם לאורך כל הדרך והחזיר את האנגלי למוטב. אדמס הצהיר שהוא אלכוהליסט והלך למרכז גמילה – כתב ספר אוטוביוגרפי על עצמו, למד צרפתית והתחיל לנגן על פסנתר. בהדרגה הפך להיות שחקן טוב יותר.

בשנת 2002 אדמס החליט לפרוש והתחיל את קריירת האימון שלו. במקביל הוא הקים קליניקה לשחקנים שמכורים לאלכוהול ,סמים והימורים. קבוצתו הראשונה הייתה וויקומב וונדרס מהליגה השנייה, ואחרי שלא הצליח להשאיר אותה בליגה עזב להולנד לאמן את מחלקת הנוער של פיינורד.

ב-2006 לקח אותו הארי רדנאפ לצוות האימון של פורטסמות' ואדמס הפך לעוזרו של המאמן המנוסה. אחרי שרדנאפ עזב ללונדון לאמן את טוטנהאם אדמס הפך להיות המאמן הראשי של פומפי. הוא פוטר אחרי 3 שנים בקבוצה ונסע לאמן באזרבייג'ן.

בחודש מאי האחרון החליטה הנהלת הקבוצה לוותר על אדמס כעוזר מאמן והחליטה לקדם את סטיב בולד – מאמן הנוער של הקבוצה. החלטה ששברה לענק הגדול  את הלב.

אז נכון, לאדמס עבר לא נקי במיוחד, אבל הוא השתנה והפך להיות אדם טוב יותר. הוא נגמל והתבגר, התחיל ללמוד והפך להיות מקור הערצה באנגליה. "הוא שינה את חייו כי הוא חכם ויש לו אישיות חיובית", אמר עליו ארסן ונגר. פר מרטסקר בלמה של ארסנל אמר עליו: "טוני אדמס הוא ההשראה שלי. להערכה שלי כלפיו אין גבולות".

אדמס למד כדורגל מהטובים ביותר – כשחקן מונגר ועוזר מאמן מהארי רדנאפ, ולכן ארסנל עשתה טעות כשויתרה על אישיות כזאת בקבוצה. הוא מודל לחיקוי, מנהיג מלידה ואחת מאגדות המועדון שתרם רבות לקבוצה. אין ראוי ממנו להיות עוזרו של ונגר ואולי להחליפו בעתיד. חבל שהנהלת ארסנל לא חשבה כך. מי יודע אולי בעתיד אדמס ימצא את עצמו חוזר לקבוצת נעוריו.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


אוסיין בולט זוכה בריצת ה – 100 מטר באולימפיאדת לונדון, הפעם בלגו (וידאו)

אוסיין בולט ביסס את מעמדו כאיש הכי מהיר בעולם כאשר ניצח את ריצת ה – 100 מטר באולימפיאדת לונדון בתוצאה המצוינת של 9.63 שניות, חברו הטוב יוהאן בלייק סיים שני, וג'סטין גטלין האמריקאי לקח את הארד.

אז סביר להניח שראיתם את הריצה הזו שוב ושוב, שידור חוזר ועוד שידור חוזר, אבל את הגירסא הזו של ריצת ה – 100 מטר בטוח לא ראיתם.

צפו בשחזור מדהים ומדויק של גמר 100 המטר, אבל מלגו:


של מי התחרות בכלל? כל מה שקשור לספורטאים, התקשורת, והישראליות בלונדון 2012 (דעה)

שתי דעות עיקריות רווחות בימים אלו בקרב חובבי הספורט בישראל:

האחת טוענת שמגיע כל הכבוד שבעולם לספורטאים האולימפיים שייצגו את ישראל בכבוד, על אף שאיש מהם לא הביא לנו הביתה מדליה.
הדעה השניה ביקורתית הרבה יותר: עבור ספורטאי צמרת בענפים השונים בהם הם משתתפים, כל הישג פחות ממדליה אולימפית משמעו כישלון טוטאלי.
כשאני אומר "דעות רווחות", אני מתבסס על טורי דעה המופצים באמצעי התקשורת השונים, וגם על אלפי טוקבקיסטים שמביעים את דעתם באינטרנט.
כשאני אומר "חובבי ספורט", אני מתכוון גם לחובבי הצלחות, כבוד ומדליות, או לחלופין לחובבי ביקורת ושיפוטיות מוגזמת וחסרת שחר.

פרופורציות

ניגע קודם כל בדעה השניה שציינתי, ולשם כך ניגש לרגע לספורט הפופולארי ביותר בארץ ובעולם.
פסגת השאיפות של נבחרת ישראל בכדורגל היא העפלה לטורניר גדול, גביע אירופה או גביע העולם.
העפלה לטורניר גדול משולה, לצורך העניין, להשגת הקריטריון האולימפי (המקנה את הזכות להשתתף בתחרויות) בענפים השונים. אף אחד בכלל לא מדבר על לזכות בגביע העולם, או לסיים במקום השני. תנו לנו להשתתף, ועשינו את שלנו.
הביקורת שמופנית כלפי לי קורזיץ, אלכס שטילוב או אריק זאבי, נובעת מהעובדה שהם מספיק טובים כדי להיות מועמדים למדליה. מספיק טובים כדי שנשאל למה הם לא מספיק טובים.
הרי אם קורזיץ לא הייתה זוכה בשתי אליפויות העולם האחרונות, אף אחד לא היה מצפה ממנה למדליה אולמיפית. באותה מידה, אם יעקב טומרקין היה זוכה במדליה באליפות אירופה בשחיה, המקום השביעי אותו השיג באולימפיאדה היה מוגדר בארץ ככישלון מוחלט.
כל הספורטאים הנ"ל, ועוד רבים אחרים, הגיעו למעמדם בזכות ולא בחסד. הסבסוד שהם מקבלים הוא מזערי, ובענפים רבים תנאי האימון שלהם נחותים בהרבה מאלו של יריביהם בעולם.
עצם הגעתם למעמד כה מכובד מהווה הישג עצום, בין אם סיימו במקום השלישי, השישי, או השניים-עשר, בתחרות זו או אחרת.

 של מי התחרות בכלל?

ניתן להבין את היצר הרכושני של אוהד כדורגל ממוצע כלפי קבוצתו. אוהד שמשקיע מדי שנה מאות שקלים (אם לא יותר) מכיסו על-מנת לצפות בקבוצתו האהודה משחקת, יכול לדרוש מהשחקנים שעבורם הוא משלם, שיתנו לו את התמורה למחיר. בכלל, ניתן להבין למה אוהד שנאמן לאותה קבוצה במשך עשרות שנים יכול להרגיש שהקבוצה שייכת לו הרבה יותר מאשר לאיזה שכיר חרב שמקבל סכומי עתק כדי ללבוש את החולצה, אותה הוא לובש מאז שהוא זוכר את עצמו. על אף שרמת הקללות שנשמעות ביציעי הכדורגל בארץ היא חריגה ובוטה (הן בכמות והן באיכות), הרעיון מתקבל על הדעת, וכך גם בכל העולם. מותר לאוהדי כדורגל לחוש בעלות מסויימת על קבוצתם, ולהביע את מחאתם כשמשהו לא מתנהל כשורה.

מכאן אני מגיע לשאלה הבאה: על בסיס מה יש למישהו בארץ (עיתונאי/ספורטאי/מאמן וכו') זכות כלשהי להביע ביקורת על ביצועי הספורטאים הישראלים? האם הם שייכים לנו? האם מישהו מאיתנו תמך בהם כלכלית, נפשית או פיזית?
העובדה שהם נושאים את דגל ישראל על חולצתם (או מפרשם), מעניקה לנו כבוד ותו לא. כל אחד ואחת מהספורטאים הישראלים שיצאו ללונדון 2012, נשלחו כנציגי המשלחת הישראלית, אבל בפועל, במשך ארבע השנים שקדמו למשחקים האולימפיים, הם התאמנו והתחרו כנציגי עצמם בלבד.
כשיש מדליה, עם ישראל ניצח (תעיד על כך לימור לבנת)! כשאין מדליה, הספורטאי השפל נכשל.
המשחקים האולימפיים, לטוב ולרע, הם של הספורטאים כיחידים, ולא של המשלחת או של המדינה כולה. ב-2008 מדינת ישראל לא הצליחה יותר מאשר ב-2012. רק שחר צוברי הצליח יותר. המדליה שבה הוא זכה שייכת לו, ולא לנו, וכך גם הכישלון בלונדון, הוא שלו והוא עניינו בלבד.

כל ספורטאי שנכשל בתחומו, כואב את הכישלון לא בגלל התקשורת או העם המאוכזב, אלא קודם כל בגלל השאיפה האישית להשיג את המיטב.
הכאב שלי, כצופה, הוא על לי קורזיץ עצמה, ועל אלכס שטילוב, שהיו כל-כך קרובים לזכות במדליה שכל-כך מגיעה להם, ולא הצליחו לעשות זאת. הכאב שלי הוא על אריק זאבי, שמסיים קריירה כל-כך מפוארת בקרב כל-כך קצר ועצוב.
הכאב שלי הוא עליהם, הספורטאים שהשקיעו מאמצים גופניים בלתי נתפסים ולא זכו לתמורה, ורק עליהם, באופן אישי.
לגבי מספר המדליות ה"ישראליות" – למי אכפת?

ראיין לוכטה מדבר על מה שהוא מחפש בבחורה

בנות הקשיבו ! זה בשבילכן. הספורטאי שנחשב להכי סקסי באולימפיאדה מנה את הקריטריונים שלו למה שהוא מחפש בבחורה. כן כן, אנחנו כמובן מדברים על ראיין לוכטה, השחיין האמריקאי.

ראיין לוכטה יחזור בקרוב לארצות הברית יחד עם 5 המדליות האולימפיות שלו מלונדון 2012, והרבה מאוד כסף מחסויות, ובמסיבת עיתונאים שהוא קיים לאחרונה הוא דיבר על הדברים שהוא מחפש בבת זוג עתידית.

"אם להיות כנה, אני מחפש מישהי שאני יוכל לבטוח בה, אני חושב שאמון זה משהו חשוב מאוד, והיא צריכה לגרום לי לחייך" אמר השחיין המסוקס "אני רוצה שהיא תהיה החברה הכי טובה שלי וגם הנאהבת שלי בו זמנית" סיים ראיין לוכטה את רשימת המכולת.

אז הנה יש לכן את זה, מה שלוכטה מחפש בבחורה. אבל בלי רודפות בצע. ראיין לוכטה לא סובל כאלו. כשחיין אולימפי לוכטה הוא אדם עסוק מאוד מן הסתם. את רוב היום שלו הוא מבלה באימונים, וזו הסיבה שאמא שלו אמרה לאחרונה שיש לו רק סטוצים ולא מערכות יחסים רציניות.

ראיין לוכטה מתכנן להתחרות גם באולימפיאדת ריו 2016, אז לוח הזמנים שלו יהיה עמוס ותפוס ב – 4 השנים הקרובות, אז הבחורה שתרצה להיות איתו תצטרך להיות גם סבלנית.

ובכל זאת, ראיין לוכטה אמר שהוא מתכנן להוריד מעומס האימונים, ולא לעבוד קשה כמו ב – 4 השנים האחרונות. בגיל 28 הוא כבר לא הספורטאי האולימפי הצעיר היה, והוא יצטרך לדעת לשמור על עצמו על מנת להגיע בכושר טוב לריו 2016. אז אולי אחרי הכל יהיה ללוכטה קצת יותר זמן לבלות עם הבנות שירצו להיות איתו.


מיכאיל פרוחורוב, הבעלים הרוסי של ברוקלין נטס ישיר ראפ ביחד עם ג'יי זי בקונצרט פתיחת עונה (וידאו)

מיכאיל פרוחורוב, הבעלים הרוסי של ברוקלין נטס הולך להיכנס לעולם הראפ, מדוע? הסיבה פשוטה – פרוחורוב הוא הבעלים המשותפים של ברוקלין נטס מה – NBA ביחד עם הראפר ג'יי זי. ושלא תחשבו שפרוחורוב לא טעם מעולם את הביט הניו יורקי הנפלא. בסרטון שעלה לרשת לפני מספר חודשים, פרוחורוב ומספר רוסים נוספים הקדישו לראפר הניו יורקי קטע פריסטייל (או שלא) גרוע עד מצחיק באופן היסטרי. 

האולם החדש של הברוקלין נטס – ברקלייס סנטר שעלותו עמדה על מיליארד דולר אמור להיפתח מתישהו במהלך הסתיו הקרוב, וג'יי זי מתכנן לערוך 8 הופעות ב – 9 ימים כחלק מיחסי הציבור לפתיחה המתוכננת. אז כאשר הבעלים הוא ראפר מפורסם, והבעלים השני הוא בחור רוסי מיליארדר בעל חוש הומור נפלא, אנשים באופן טבעי רוצים לדעת אם גם הוא יקח חלק בהופעות הראפ המתוכננות. לפי העיתונאי דניאל מסי מקריינ'ס ניו יורק ביזנס, פרוחורוב בהחלט אמור לקחת חלק בהופעות הראפ.

"כן, אני בהחלט אשיר ראפ באחת ההופעות" כתב מיכאיל פרוחורוב באי מייל. "אני נמצא בחזרות 10 שעות ביום, ובהחלט אקח חלק".

אז לפי קטע הראפ בשם "מר ג'יי זי" של "הפדרציה הרוסית" כפי שהם קראו לעצמם, יותר מסביר להניח שפרוחורוב לא באמת מתאמן על שירי ראפ 10 שעות ביום, אבל אנחנו בהחלט נחזיק אצבעות ונקווה שהוא אכן יופיע באחד מהארועים המתוכננים. פרוחורוב הוא איש בעל חוש הומור מפותח, ואין ספק שהוא יתן שואו נפלא לקהל. אז תנו לו לראפרפ ! הוא יפיל את הבניין ! במובן הטוב של המילה, כמובן…


צופה בריטי התמוטט ומת באולם הולודרום במהלך תחרויות האופניים באולימפיאדה

לא חסרים סיפורים מרגשים, מרתקים, ועוצרי נשימה באולימפיאדת לונדון 2012. אבל לצערנו גם סיפורים עצובים הם חלק מהעניין, ואין סיפור עצוב יותר מזה. אוהד שרוף של המשחקים האולימפיים נפטר המהלך תחרות האופניים אחר שלקה בליבו.

קונראד רידמן, מקולצ'סטר, לקח חופשה של שבועיים מהעבודה, וקנה כרטיסים לכל יום של המשחקים האולימפיים.

לאחר שצפה בטקס הפתיחה המרשים, ותחרויות רבות של הספורטאים הבריטים, רידמן, בן ה – 49, הלך לצפות ביום שישי האחרון בויקטוריה פנדלטון, ורוכבי האופניים הבריטיים באולם הולודרום. בשעה 18:15 הוא נמצא במצב קשה בשירותים של האולם, נלקח לבית החולים, ושם נקבע מותו. רידמן טיפל וגר עם אימו ג'ואן שאמרה לקולצ'סטר גאזט:

"קונראד חיכה וציפה למשחקים האולימפיים מהרגע שידע שהם יהיו בלונדון. לא עבר יום מבלי שיתרגש מהאירוע. הוא חזר הביתה בכל ערב מאירועי הספורט השונים וסיפר לי בהתרגשות על מה שעבר עליו" אמרה אימו. "מעולם לא הייתה לו בעיה עם הלב, הוא לא ראה רופא כבר 15 שנה. הוא נפטר כשהוא עשה את מה שהוא אהב, אז אני שמחה שהוא היה היכן שהיה, אבל אני לא מסוגלת לצפות יותר במשחקים האולימפיים" הוסיפה ג'ואן רידמן.

יום לפני מותו, צייץ קונראד רידמן, אוהד טוטנהאם:

"כל כך אהבתי את הצילומים של קייט ו-וויל (הנסיך וויליאם ואישתו קייט מידלטון) חוגגים את הזהב של בריטניה – השמחה שכל האומה הרגישה".


צפו באחת התפיסות הכי יפות העונה בליגת הבייסבול האמריקאית (וידאו)

רוב העולם לא אוהב בייסבול, וטוען שזה משחק משעמם של אמריקאים שמנים. אני יכול להסכים לגבי משחק של אמריקאים (אם כי בהרבה מאוד מדינות משחקים בייסבול), וגם לגבי השמנים אני עוד איכשהו מסכים, אבל משעמם? ממש לא.

משחק הבייסבול ידוע במהלכים המדהימים שלו. חבטות נפלאות, תפיסות אדירות, ומהלכים מרתקים. וכזה היה אתמול במשחק בין מינסוטה טווינס לבוסטון רד סוקס בפנוויי פארק, האצטדיון הביתי של בוסטון.

בן רוויר, שחקן השדה של מינסוטה הצליח לחקות באופן כמעט מושלם את התפיסה האגדית של אגדת הבייסבול – ווילי מייז.

רוויר, שנבחר בדראפט בשנת 2007 "גנב" לחובט של בוסטון – ג'רוד סלטלמלכיה חבטה של לפחות 2 בסיסים, ו – 2 RBI (חבטה שגורמת לשחקן לעשות נקודה) במהלך האינינג השביעי, לא רק שרוויר הצליח לתפוס כדור מדהים, הוא גם הצליח לזרוק את הכדור בצורה מושלמת לבסיס השני, ולמעשה לגרום לדאבל פליי שהביא לסופו של האינינג.

המשחק אומנם לא שינה שום דבר ל – 2 הקבוצות, אבל זה בהחלט היה אחד המהלכים הכי יפים של השנה.

צפו בוידאו של התפיסה המדהימה של בן רוויר:


הכירו את פופס מנסה בונסו – שחקנה החדש של מכבי תל אביב

ננה פאפא יאו דוונה מנסה בונסו או בקיצור פופס מנסה בונסו. הוא שחקן הרכש החדש של מכבי תל אביב. הכירו את השחקן שישבור טבעות בהיכל נוקיה בעונה הקרובה.

פופס מנסה בונסו (2.07) נולד ב – 7 לספטמבר 1983 בלונדון שבאנגליה להורים מהגרים מגאנה. את הקריירה החל מנסה בונסו בגיל תיכון, וקבוצתו הראשונה הייתה הקני ווייט היט (Hackney White Heat), וכאשר היה בכיתה י"א עבר לארצות הברית ושיחק בתיכון בפרינסטון, ניו ג'רזי, בשנה האחרונה שלו בתיכון הוא עבר לשחק בתיכון סנט. אוגוסטין שבריצ'לנד, ניו ג'רזי.

פופס מנסה בונסו שיחק במכללת ג'ורג' וושינגטון, והתמחה בפסיכולוגיה. הוא שיחק בפאוור פורוורד וסנטר במכללה, ונבחר בעונת 2004-2005 לחמישייה השניה של האטלנטיק 10. מנסה בונסו קלע כ – 15 נקודות למשחק בקריירת המכללות שלו. במכללה היה ידוע בונסו בעיקר בשל הדאנקים המפלצתיים שלו, ומהר מאוד הפך לאחד הספורטאים האהובים של מגיש חדשות הספורט של ESPN  סקוט ואן פלט, שהיה מציין את שמו בסיומות של מהדורות אותן הוא הגיש.

בשנת 2005 עזר פופס מנסה בונסו למכללה שלו להעפיל לטורניר ה – NCAA, שם הפסידו בסיבוב הראשון. עונה לאחר מכן הייתה אחת העונות הטובות של המכללה, כאשר היא סיימה במאזן 1:26, ובפעם הראשונה מזה 50 שנה היו מדורגים בטופ 10 הארצי. אבל למנסה בונסו לא הייתה זאת עונה טובה, הוא סבל מפציעה קשה בברך, וחזר רק לטורניר ה – NCAA בשנת 2006, שם הפסידה ג'ורג' וושינגטון למכללת דיוק בסיבוב השני של הטורניר. לדעת רבים, מנסה בונסו לא נבחר בדראפט בגלל הפציעה הקשה בברך.

אך למרות שלא נבחר בדראפט, מנסה בונסו הוחתם על ידי דאלאס מאבריקס בחוזה ל -2 עונות, ושיחק ב –League D בקבוצת פורת וורת' פלאיירס. פופס נבחר לשחק באולסטאר של ה –League D ונבחר ל – MVP של המשחק לאחר סיים עם 30 נקודות ו – 7 ריבאונדים. ב – 8 לפברואר 2007 החזירה דאלאס את מנסה בונסו לשורותיה.

בסיום העונה עבר מנסה בונסו לאירופה, וחתם בקבוצת בנטון טרביזו מהליגה האיטלקית, שם קלע בממוצע 8.3 נקודות, לקח 9.2 ריבאונדים, וקלע ב – 59 אחוז מהשדה, ו – 77 אחוז מהעונשין. בסיום העונה מנסה בונסו רצה לחזור לליגה הטובה בעולם, אבל לבסוף חתם בשורות חובנטוד בדאלונה מהליגה הספרדית. בונס עבר פציעה בכתף, ושיחק רק 2 משחקים בשורות חובנטוד, בהם קלע 18.5 נקודות למשחק.

בפברואר 2009 מנסה בונסו החל לשחק בקבוצת ה – D League  של סן אנטוניו ספרס – אוסטין טורוס. בונסו שיחק 8 משחקים במדי הקבוצה מאוסטין, וסיים עם ממוצעים מעולים של 26.6 נקודות, 13 ריבאונדים, ו – 2.5 חסימות למשחק, לאחר שהרשים במדי קבוצת ה – D League החתימה סן אנטוניו של בונסו על חוזה ל – 10 ימים, אבל לאחר כחודש שיחררו הספרס את האנגלי המצוין.

התחנה הבאה של בונסו הייתה טורונטו ראפטורס, כאשר הוא סוף סוף מקבל חוזה מובטח עד לסיום העונה. במשחק הראשון שלו במדי הקנדים, קלע בונסו 4 נקודות, וקטף 10 ריבאונדים, ונהיה לשחקן האהוב על הקהל של הראפטורס.

בסיום עונת 2009 חתם בונסו על חוזה עם יוסטון רוקטס, על מנת לעזור להם במשחק הפנים, לאחר הפציעה של יאו מינג הסיני. אבל לאחל מספר חודשים הרוקטס בחרו לשחרר את הפורוורד, והוא מצא את עצמו שוב מדי טורנטו. לאחר מספר משחקים עם טורונטו, מנסה בונסו חתם בצסק"א מוסקבה לאחר שהראפטורס החליטו לשחררו על מנת להחזיר את השחקנים הפצועים שלהם.

מנסה בונסו המשיך לנדוד, ושוב חזר ל – NBA, הפעם לקבוצת ניו אורלינס הורנטס, אבל גם שם לא מצא את מקומו, ושיחק רק 7 משחקים, בהם קלע בממוצע 3 נקודות, וקטף 3 ריבאונדים. ב – 17 לפברואר 2011 חתם מנסה בונסו על חוזה עד תום העונה עם קבוצת וילרבאן מהליגה הצרפתית.

בעונה שעברה שיחק פופס מנסה בונסו במדי בשיקטאש מהליגה הטורקית וסיים עם ממוצעים של 12.8 נקודות, ו-7.8 ריבאונדים.

בימים אלו משחק פופס מנסה בונסו במדי הנבחרת הבריטית באולימפיאדת לונדון 2012, ואין ספק שמצפה לקהל של מכבי תל אביב חוויה מצוינת – שחקן מצוין, עובד קשה, וירים את הגג בהיכל נוקיה עם דאנקים מפלצתיים.


מייקל פלפס בראיון: אני מתכנן לצלול עם כרישי עמלץ לבן לאחר האולימפיאדה

מייקל פלפס הודיע שיפרוש משחייה מקצוענית לאחר המשחקים האולימפיים בלונדון. פלפס פורש עם שיא של 22 מדליות אולימפיות וכספורטאי האולימפי המעוטר ביותר אי פעם. רבים הרימו גבה לגבי הצהרתו של פלפס בנוגע לפרישה, וטענו שהוא יתגעגע לבריכה ויחזור להתחרות, אבל פלפס אומר אחרת. 

מייקל פלפס דיבר ביום שבת האחרון עם שדר הספורט של NBC בוב קוסטאס על תכניותיו לאחר הפרישה:

"לא, אני סיימתי" ענה פלפס לשאלה אם הוא ישקול חזרה לשחייה מקצוענית. "יש דברים אחרים שאני יכול לעשות. ברור, אני מאוד תחרותי בכל דבר בו אני עוסק. למשל, אני לא משחק גולף כל כך טוב, אז המטרה שלי היא לשפר את משחק הגולף שלי, להוריד את כמות החבטות, או לעבוד על החבטות הקצרות. הדברים הללו יתנו לי מוטיבציה, ירגשו אותי, ועדיין ישאירו את התחרותיות בוערת בי. אני חושב שאני יוכל להפוך כל דבר שבו אעסוק לתחרותי" אמר הפנומן האמריקאי.

 לא רק שפלפס חושב שגולף ימלא לו את יצר התחרותיות, אבל הוא גם מתכנן לצלול עם כרישים לאחר האולימפיאדה.

"תמיד רציתי לצלול כרישי עמלץ לבן (great whites)" אמר פלפס "כרישים הם מהחיות האהובות עלי בעולם. חבר שלי צלל עם כרישים בדרום אפריקה, והוא אמר שזה היה פשוט נפלא.
זה משהו שתמיד רציתי לעשות, וצ'אד (לה קלו – שחיין דרום אפריקאי) ואני דיברנו, וצ'אד אמר – למה שלא תבוא לדרום אפריקה? אז אמרתי לו – בוא נלך לצלול עם כרישים, הוא אמר  – מאה אחוז, בוא נארגן משהו".

"אני מקווה שנוכל לשמור על קשר, ושאוכל ליסוע לשם מתישהו השנה, ונלך לצלול ביחד".

מייקל פלפס נשמע רגוע ושליו לגבי ההחלטה שלו לפרוש. וכאשר הוא מסתכל לאחור על הקריירה שלו הוא יכול להביט בה בביטחון מלא.

"אני יכול להסתכל אחורה על הקריירה שלי ולתלות את החליפה ולומר – השגתי כל מה שרציתי. וזה כל מה שקיוויתי ורציתי שאני יוכל להגיד כאשר אפרוש".

כמה מאיתנו יכולים להגיד אותו הדבר? לא רק שמייקל פלפס הוא השראה אדירה, אבל הוא גם דוגמא מהלכת לפרישה בסטייל ובקלאסה.


סמי חדירה מבקיע שער ניצחון מוזר עם הפרצוף (וידאו)

ריאל מדריד נמצאת במסע ההכנה בארצות הברית לקראת העונה הקרובה. ואתמול בערב היא פגשה את קבוצת סנטוס לגונה. עוד משחק אימון רגיל, אלא ששער הניצחון שהבקיע סמי חדירה הובקע בצורה קצת מוזרה, בלשון המעטה…

ריאל הרימה קרן מצד הימני, הכדור הגיע לפינה השמאלית של הרחבה, הכדור הורם פנימה, ונהדף על ידי השוער בעוצמה היישר לפנים של סמי חדירה. שער נפלא אין ספק, ואם חדירה היה צריך לקבל כדור לפרצוף, לפחות יצא לו שער מהסיפור.

צפו בשער הניצחון המוזר של סמי חדירה: