אוקלהומה סיטי ת'אנדר הפכה להיות אחת הקבוצות האהודות והאהובות ב – NBA. קווין דוראנט, ראסול ווסטברוק, וכמובן ג'יימס "הזקן" הארדן כבשו את לבבות האוהדים עם המשחק היפה שלהם, וחוסר האגו שהם מפגינים.
אוקלהומה סיטי ניצחה את סן אנטוניו בגמר המערב, ועלתה לראשונה בתולדות המועדון שמגיע לגמר ה – NBA. היום תתחיל סדרת הגמר, כאשר הת'אנדר יפגשו את מיאמי היט של לברון ג'יימס, דווין ווייד, וכריס בוש.
אז כמובן שהאווירה סביב הגמר היא מטורפת, ואוקלהומה סיטי בטירוף כבר מספר ימים, אבל כדי להוסיף לאווירה, מכון קעקועים בשם Tornado Tattoos מציע לכל אוהד קעקוע בחינם של הלוגו של אוקלהומה סיטי ת'אנדר. מטורף? אולי…אבל מה לא עושים בשביל הקבוצה שלכם.
אחד הדברים שאנחנו, אוהדי הספורט, מעריכים הם אנשים מבוגרים, קשוחים, שעדיין בוערת בהם התשוקה למשחק כמו לשחקן צעיר בן 20. וכך הוא ג'ובאני טרפטוני.
טרפטוני, מאמנה של נבחרת אירלנד, הוא המאמן המבוגר ביותר בטורניר יורו 2012 – בן 73 הנער !
לא מזמן הכריז טרפטוני שהוא מרגיש כמו בן 20, אבל אפילו בן 20 לא היה קם בקלילות לאחר שששחקן קרואטי בן 26 נכנס בך בעוצמה – כמו שקרה אתמול בהתמודדות בין אירלנד לקרואטיה, כאשר מריו מנדזוקיץ' דרס את המאמן האיטלקי של האירים.
צפו בוידאו של קרואטי דורס איטלקי שהוא בכלל מאמן של אירים – נשמע כמו בדיחה, לא? טרפטוני בטח לא חושב כך
תמיד כיף לחזור לאחור ולראות איך כוכבים כמו לברון ג'יימס, קובי בראיינט או קווין דוראנט שיחקו כשהם היו צעירים. הפעם נכיר לכם כוכב בהתהוות, שבימים אלו מפגין ביצועים שלא היו מביישים שחקנים מקצוענים. והוא רק בן 13 !
הכירו את מארק ויטל מלייק צ'ארלס, לואיזינה, תלמיד כיתה ח', בגובה 1.88 וכבר מוריד דאנקים כמו הטובים ביותר. סביר להניח שויטל בן ה – 13 נהנה ביותר על מגרש הכדורסל, וסביר להניח שאלה שמשחקים נגדו נהנים הרבה פחות. אני גם משער שהולך לו לא רע עם בנות ה – 13 כשהן רואות את הביצועים שלו על מגרש הכדורסל.
שימו לב לביצועים המטורפים שלו, ותזכרו את השם – כי בעוד מספר שנים סביר להניח שנראה אותו עושה את הביצועים הללו על מגרשי ה – NBA
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ההחתמה של אלישע לוי בהפועל באר שבע זה המינוי הטוב ביותר נכון לעכשיו בגזרת המאמנים בארץ.
הקבוצה עברה קיצוץ בתקציב וכמעט ירדה ליגה. היא סבלה ממאמן בינוני בדמותו של ניר קלינגר ואחר כך מאישיות בעייתית בדמות גיא לוי. אלונה ברקת עשתה בשכל שנפרדה מהאחרון ומינתה לוי אחר, זה שבא מהכרמל.
מדובר קודם כל במאמן איכותי. כזה שכל קבוצת תחתית הייתה רוצה. הוא בעל ניסיון, מתקשר טוב עם השחקנים ואדם רגוע. האוהדים חסרי הסבלנות בבירת הנגב לא יגרמו לו ללחץ, וגם עם הבוסית – אלונה ברקת לא צפויות בעיות. אלישע לוי אף פעם לא יצא נגד מעסיק שלו בתקשורת, גם אם פוטר, ואלונה ברקת היא אחת שלא ממהרת לפטר או להתנגח במאמנים שלה. נראה שהקרקע הצחיחה בדרום בשלה להניב פירות יפים.
הלקח מהעונה האחרונה במכבי חיפה ודאי נלמד, מספר מוגזם של שחקני רכש שלא התאקלמו הייתה הבעיה העיקרית. סביר להניח שלוי ינהג בזהירות כדי לא ליפול באותם המכשולים. יש לו סגל מאוד צנוע, והוא יצטרך לבצע שינויים, אבל בלי להשתולל יתר על המידה. אסור לו גם להסתנוור מהתקציב שיגדל בעונה הקרובה.
בגזרה הזאת כבר יש שמות חדשים שחתמו בקבוצה ויהיה מעניין לראות איזו תפוקה יביאו.
בעמדת השוער הגיע אקס הפועל פתח תקווה, אוסטין אג'ידה המוערך. אמנם ניסו בקבוצה להשאיר את אוהד לויטה שהראה יכולת מצויינת אשתקד, אבל כשהמו"מ נקלע לקשיים החליטו לוותר עליו.
להפועל באר שבע הייתה בעיה של הבקעת שערים ובשביל לפתור אותה נרכש תומר סוויסה, חלוצה של עירוני רמת השרון בעונה שעברה. השחקן בן ה-23 כבש 15 שערים בכל המסגרות אצל שייע פייגנבוים, ויעזור לעידן אקבסרד בחוד ההתקפה של הפועל באר שבע. האחרון הוא שחקן איכותי שמאוד השתפר, ועם חלוץ טוב לידו יכולים בבאר שבע להפחיד הרבה הגנות בליגת העל.
בעונה הקרובה ליגת העל תצומצם ל-14 קבוצות, אבל ספק גדול אם לחבר'ה בוסרמיל יש ממה לדאוג. עם מאמן מצוין כמו אלישע לוי, ותקציב לא קטן, יותר סביר שהם יסיימו במרכז הטבלה ומעלה. אוהדי הקבוצה לא ימהרו לחלום, כי הם זוכרים מה קרה לפני שנתיים, אז היה לקבוצה את אחד התקציבים הגדולים בארץ והיא סיימה רק במקום ה-9.
מי שבשנות העשרים לחייו ומעלה, בטח זוכר את באר שבע המרשימה של אמצע-סוף שנות התשעים. מפוצצת בכישרונות כמו ג'ובאני רוסו, לירון בסיס, דודו חפר, אורן סגרון, סתיו אלימלך ושאול סמדג'ה בשער. גם אלי גוטמן בצעירותו אסף שם גביע מדינה עם ניצחון יוקרתי בגמר של 1997 עם מספרת של הקרואטי המשעשע.
לבאר שבע יש קהל גדול ולכן היא חשובה לליגת העל. ליגה שחסרים בה קהל ואיכות. יחד עם אלישע לוי הם יכולים להגיע רחוק ואם יעזו לחלום שם עוד קצת הם גם יוכלו לשחזר את ההצלחות של שנות התשעים.
במקרה הכי גרוע האוהדים ישארו עם החיקוי של אלישע ב"בובה של לילה", עם הר' הנהדרת ו"הגורו גורו".
יום המשחקים הראשון וגם השני עברו חלפו להם. לאט לאט אנחנו נכנסים לעניינים והיורו שבא עלינו לטובה תופס תאוצה.
נכון לעכשיו המשחקים בבית א' שפתחו את יורו 2012 הביאו לנו התחלה יפה והנאה גדולה לצופים בבית ובאצטדיונים בפולין משחקי בית ב' ששוחקו אתמול פתחו את מה שנקרא "בית המוות", בו ראינו שתיים מהמועמדות לתואר משחקות מול השתיים הפחות טובות בבית המדובר. המשחק הראשון היה בין נבחרת הולנד שפגשה את נבחרת דנמרק ובמשחק המאוחר נפגשו גרמניה ופורטוגל.
בטור הזה אגע הפעם בנבחרת הולנד – אחת המועמדות הכי רציניות לזכות ביורו (כן, גם הפעם), הגיעה לטורניר לאחר קמפיין מוקדמות נפלא עם מאזן מטורף, וככזו שהוכתרה ככובשת המצטיינת בשלב ההוא. את נבחרת האורנג' כולנו מכירים, מכל כיוון, יודעים כל שם בכל עמדה וגם יודעים שהנבחרת הכישרונית הזו יכולה לנצחכל אחת מהנבחרות בכל רגע שרק תחליט. הכלים שעומדים לרשותה בלתי נגמרים ותמיד זמינים לעזרתו של המאמן המצוין – בארט ואן מרוויק.
בחירת השחקנים:
רוב ההרכב של הולנד באמת כבר מוכר לכל מאמן ולכל אוהד באשר הוא. אך עדיין יש לבצע את השינויים הקטנים שיתאימו גם לסיטואציה ובהחלט לפילוסופיית המשחק שנהוגה בכתום (טוטאל פוטבול). בשער תמיד יעמוד (לפחות ב 10 שנים הבאות) שוער רומא מרטין סטקלנבורג. בהגנה מתחילה הבעיה היותר רצינית של הנבחרת הזו. רוב השחקנים שמשחקים בעמדות הללו לא בהכרח מתחילים אך עדיין יש פער בין טיב יכולות ההגנה להתקפה הכתומה. שימו לב לנתון הבא: המגן השמאלי של הולנד במשחק מול דנמרק היה הכישרון הצעיר יטרו ווילמס. המגן בן ה 18 המשחק בפ.ס.וו. איינדהובן היה לשחקן הצעיר ביותר אי פעם שפתח בהרכב נבחרת הולנד במשחקי היורו. במשחק פתיחה שמצריך ממך 3 נקודות, אפשר להגיד שזהו הימור מיותר ולא הכרחי, במיוחד שיושבים על הספסל שחקנים כמו: חאליד בולארוז המנוסה, אשר יכול לשחק במגוון עמדות בהגנה.
נעבור לקישור. אפשר לומר שרוב השחקנים אשר נבחרו בעמדות שלהם היו הטובים ביותר, אך עדיין הייתי עושה שינוי אחד קטן בהרכב. אישית אני מעדיף לראות את רפאל ואן דר–וארט הנפלא, שחקנה של טוטנהאם, בכל מקום במגרש והוא לבטח עדיף על איברהים אפלאיי הכישרוני של בארסה. כל זאת בעיקר בגלל שאפלאיי המצוין היה פצוע רוב העונה ולכן ואן דר-וארט היה בא הרבה יותר לידי ביטוי.
מה שהיה תמוהה בשבילי בהתקפה, הייתה ההחלטה של המאמן לפתוח עם חלוץ חוד אחד בלבד. רובין ואן פרסי, אחד החלוצים הכי טובים כיום בעולם, ללא ספק. זה בהחלט היה מפתיע היות והמאמן יודע שנבחרת דנמרק פחות איכותית ממך, בשער פותח השוער המחליף שלהם (שתפס יום מעולה) וזו ההזדמנות שלך להביא מכה חזקה לפחות במחצית הראשונה, כך שההחלטה לפתוח עם חלוץ אחד מוזרה ובהחלט לא במקום.
המערך:
המערך שהפעם בחר בו המאמן ההולנדי היה 4-5-1. גם כאן הייתי מופתע. אני אישית הייתי בוחר במערך של 4-4-2, כאשר הייתי מוותר על קשר הגנתי אחד (דה יונג או ואן בומל) ומכניס את קלאס יאן–הונטלאר להתקפה. הונטלאר הוא שחקן מריח שערים אשר יכול להפעיל לחץ גדול הרבה יותר על ההגנה הדנית. אפשר לשים לב להחלטה הגרועה של המאמן כאשר כמעט ולא ראינו את דה יונג פעיל במשחק, לא בהגנה ובהחלט לא בתמיכה בהתקפה.
המשחק הבא:
ההפתעה בהפסד של הולנד לנבחרת דנמרק בהחלט זעזע את בית ב'. הניצחון הדני בהחלט שינה את תמונת המצב וזה נראה שהולנד אולי בדרך החוצה מהיורו כבר בשלב הבתים. גרמניה עשתה את העבודה שלה עם הניצחון הצפוי (אך הקשה) על פורטוגל. במשחק הבא (13.6) תפגוש נבחרת הולנד את נבחרת גרמניה החזקה. כל תוצאה למעט ניצחון של הולנד על גרמניה תגמור לה את הסיכוי להמשיך הלאה.
הימור שלי:
הולנד תיפרד בתיקו עם גרמניה ותחכה למשחק האחרון מול פורטוגל בתקווה לא להיפרד מאיתנו מוקדם מהצפוי.
מיאמי היא עלתה הבוקר לסדרת גמר ה – NBA, למורת רוחם של בערך 95 אחוז מאוכלוסיית אוהדי הכדורסל בארץ ובארצות הברית. השאלה האמיתית היא האם מגיע למיאמי לנצח את אוקלהומה ולקחת אליפות.
למה כן?
כי אולי הענשנו את לברון ג'יימס מספיק. כולנו כעסנו שהוא החליט ללכת לגלקטיקוס הכל כך לא אמריקאי של ההיט, ביחד עם הדינוזאור מטורנטו (בוש), אבל לברון ג'יימס עשה השנה קפיצת מדרגה, הוא התבגר, ויותר מהכל – הוא פשוט שחקן טוב יותר, והשחקן הטוב בליגה. אי אפשר לעצור אותו באחד על אחד, הג'אמפ שוט שלו השתפר, הוא מתעופף לגבהים לא אמיתיים, והוא סוחב את מיאמי לגמר ה – NBA על גבו בלבד. דוויין ווייד בינוני מאוד בפלייאוף, ולצד משחק גדול או שתיים בסדרה, הוא נותן עוד משחק נפל וכל השאר בגדר הבינוני. וזה לא בגלל שהוא משאיר את הבמה לקינג ג'יימס, זה בגלל שהוא מחטיא, מאבד, בוכה על כל דבר, ובעצם הפך להיות כינור שני לג'יימס.
יותר מזה, זאת כבר ממש לא קבוצה של 3 סופרסטארים, זה סופר-מגה- אול-סטאר, עוד אולסטאר בדמותו של ווייד, ושחקן משלים טוב – כריס בוש. בוש לא שיחק את רוב הפלייאוף, וגם ששיחק במשחקים האחרונים מול בוסטון – הנקודות שלו מגיעות כמעט תמיד מזריקה חופשית, תשומת הלב שנותנים ללברון ול-ווייד היא הסיבה שבוש מצליח לצבור יותר מ-10 נקודות למשחק, ולדעתי הוא לא יותר משחקן משלים.
ובואו לא נשכח שבגלל התקציב הענק שדורשים הגלקטיקוס, הספסל ושאר השחקנים של מיאמי בינוניים במקרה הטוב. צ'אלמרס לא היה רואה פרקט אם הוא היה שחקן אוקלהומה, והאסלם לא צריך להיות שחקן חמישיה / שחקן שישי בקבוצה אלופה.
והסיבה הכי גדולה שמיאמי צריכה לקחת אליפות – כי לברון מגיע גם במאני טיים הפעם. במשחק 6 מול בוסטון הוא נתן תצוגה ששמורה רק לגדול מכולם (והפעם אני לא מתכוון לויקטור מרעי). פשוט מגיע לו. ממוצעים של נקודות וריבאונדים מהטובים שנראו בפלייאוף, וכל זה מול הקבוצה הכי מנוסה ב – NBA.
למה לא?
הסיבה הראשונה – רענן כץ. מי באמת רוצה לראות אותו שמח? זה כמו לתת אליפות לאבי לוזון – מחדל.
כי הלקח שילמד מהאליפות הזאת יכול להרוס את כל הקסם בליגה הזאת, ובמקום שכל שחקן ינסה לקחת קבוצה על הגב שלו, לבנות קבוצה סביבו, הוא מעדיף להגיע לקבוצה של מישהו אחר וליצור מפלצת כאילו אנחנו משחקים בכדורגל האירופאי. אחת מהסיבות הגדולות לכך שלא משנה מתי, תמיד כיף לראות את הליגה הזאת זו התחרותיות, המאבקים בין הכוכבים. לברון הרס את זה לחלוטין.
בשביל הכדורסל כולו – אפשר להיות בעד קבוצה אינסטנט (מיאמי), שבנתה את עצמה על טריידים מוגזמים ושואו אוף, בזמן שהיא בוכה לכולם על כך ששורקים נגד לברון רק 25 זריקות עונשין למשחק, או שאפשר להיות בעד קבוצה עם 3 חבר'ה צעירים, שנבנו בעבודה קשה, בבחירות מעולות בדראפט, בטריידים מעולים (פרקינס), בשיפור מתמיד (איבאקה), ונראית כמו קבוצה שנבנית לאליפות בצורה מושלמת. הצדק יצא לאור שהשושלת הזאת תוכיח למיאמי איך צריך לבנות קבוצה.
כי הם עדיין לא פגשו קבוצה אמיתית. אם מיאמי היו בחלק המערבי של ה – NBA, אני לא חושב שהם היו עוברים יותר מסיבוב, וגם זה בקושי. לנצח את ניו יורק בלי לין, דיוויס, וגם סטודמייר בקושי, זאת לא חוכמה גדולה. אינדיאנה בינונית, ובוסטון היא קבוצה הרבה אחרי השיא.
והסיבה האחרונה – כי היא הקבוצה שמקבלת הכי הרבה זריקות, ולברון מקבל כבוד לפחות ברמה של קובי בראיינט, והשופטים עוזרים להם הרבה. וכל קבוצה שהשופטים עוזרים לה, והם קונים את כל השחקנים הכי טובים בליגה, ויש לה את רענן כץ – חייבת להיות קבוצת בת של מכבי תל אביב בכדורסל.
אז לסיכום – אני חייב ללכת עם הקבוצה הכי מרגשת שה – NBA ייצר בשנים האחרונות, וזאת שהיא הרבה יותר גליל עליון ממכבי. יאלה הארדן, דוראנט ווסטברוק – תביאו את הגביע הבייתה!
בזמן שרק יורו 2012 נמצא אצלנו בראש, הנבחרות של ברזיל וארגנטינה נפגשו למשחק ידידות בארצות הברית. מפגש בין ברזיל לארגנטינה הוא תמיד מעניין, וקשה לקרוא למשחק כזה – משחק ידידות.
ארגנטינה הגיעה למפגש עם הסגל הבכיר שלה, בעוד ברזיל שיחקה עם הנבחרת האולימפית – כולם מתחת לגיל 23, מלבד שלושה "ותיקים", הולק, מרסלו, והבלם טיאגו סילבה.
הרכבים ארגנטינה: רומרו, סבאלטה, פרננדס, גראיי, רודריגס (קמפניארו/88), מסצ'ראנו, גאגו, סוסה (גיאס/56), די מריה (אגוארו/74), מסי, היגוואין (לאבסי/88).
ברזיל: רפאל קבראל, רפאל דה סילבה (דנילו/80), ברונו אוביני, ז'ואן ז'סוס, מרסלו, סנדרו, רומולו (קאסימירו/74), אוסקר (ג'יוליאנו/58), ניימאר, הולק, ליאנדרו דמיאו (פאטו/68).
ידוע שספורטאים אוהבים לצייץ בטוויטר. לפעמים הם מעלים תמונות מחדש ההלבשה, ממסיבת העיתונאים, ולפעמים הם סתם אוהבים לבקר ולרדת על אנשים.
כך עשה היום ג'ואי ברטון, שחקנה האנגלי השנוי במחלוקת של קווינס פארק ריינג'רס. ברטון ירד חזק על נבחרת אנגליה, ועל בחירת השחקנים של המאמן רוי הודג'סון. ברטון כתב שורה של ציוצים על כך שאם שישה שחקנים של ליברפול זומנו לנבחרת למרות אחת העונות הגרועות בתולדות המועדון, אז לו בודאי יש מקום בסגל. ברטון המשיך והאשים את מאמן הנבחרת – רוי הודג'סון, על כך שזימן שחקנים לסגל הנבחרת האנגלית לא על בסיס היכולת המקצועית שלהם.
ברטון כתב: "מדוע אנשים מבקרים אותי על כך שאני אומר שאני לא בנבחרת…על פי היכולת אני בקלות צריך להיות בנבחרת, על פי ההתנהגות אני לא…עובדה".
וברטון ממשיך: "אם הנדרסון (ג'ורדן הנדרסון, שחקן ליברפול) זומן לנבחרת, אז כל שחקן שלא נמצא בסגל צריך להיות מתוסכל. כן, הייתי רוצה להיות בנבחרת, אבל אני לא…"
ברטון לא מפסיק: "כולם חושבים כך, אבל אני אומר את זה. לליברפול הייתה עונה נוראית, אבל יש לה 6 שחקנים בסגל. איזה סיכוי יש לנו? זו בושה שהולט, ריצ'ארדס, אוסמן, וסטארידג' לא זומנו".
הרבה גבות הורמו שמאז שפורסם סגל נבחרת אנגליה ליורו 2012, ואין ספק שרבים יסכימו עם הדברים שג'ואי ברטון אומר.
"אני ממש רוצה שאנגליה תזכה ביורו, באמת. אבל אני לא חושב שיש לנו סיכוי וזה מעצבן אותי מאוד", המשיך ברטון בציוצים שלו.
ברטון סיכם את הקטילה שלו בציוץ משעשע: "עם סיום פניני החוכמה הללו, אני הולך לים. שתהיה שבת נפלאה לכולם".
אז נכון, ג'ואי ברטון ידוע כאחד שלא שומר דברים לעצמו, ויתכן והוא מתוסכל על כך שלא זומן לנבחרת, אבל אין ספק שיש משהו בדבריו. ואם הנבחרת האנגלית תכשל ביורו 2012, אין ספק שחיצים רבים יופנו לכיוונו של המנג'ר רוי הודג'סון על כך שבחירת הסגל לו לא הייתה מקצועית נטו.
יורו 2012 החל אתמול עם משחק מצוין בין פולין המארחת לרוסיה, משחק שהסתיים בתוצאה 1:1. אבל האקשן האמיתי היה לפני בעיטת הפתיחה של הטורניר.
טקס פתיחה נפלא וצבעוני ששילב בין ריקודים צפון קוריאנים ופסטיבל המוסיקה אולטרה, אופ"א ארגנה את אחד מטקסי הפתיחה הגרנדיוזים ביותר של השנים האחרונות.
עם שילוב של פסנתר קלאסי, ריקודים המוניים בכוריאוגרפיה מצוינת, ומספיק באס או וובל וובל אם תרצו שיספק אפילו את חובבי הדאבסטפ, הכוריאוגרף – מרקו באליש יצר טקס פתיחה שלא היה מבייש אפילו טריפ של האנטר תומפסון – מי שכתב את הספר פחד ותיאוב בלאס וגאס.
טקס הפתיחה החל כמו כל טקס של אירוע ספורט גדול, באופן צנוע למדי עם ריקוד של 800 רקדנים בתחפושות צבעוניות, בליווי של הפסנתרן ההונגרי – אדם גיורגי, אבל כאשר ה – DJ האיטלקי – DJ Karmatronic הצטרף לחגיגה (וגם דפק הופעה עם חולצה שצביקה פיק מחפש עד עכשיו) האצטדיון בוורשה הפך להיות הרייב הכי גדול בעולם.
לפני 20 שנה נאספה לה חבורת שחקני הכדורסל הטובים בכל הזמנים, והתחברה לקבוצה אחת. בדומה לכמה רובוטריקים קטנים שהופכים לרובוטריק אחד ענק שאי אפשר לנצח אותו.
כמובן, אנחנו מדברים על נבחרת החלומות (The Dream Team), ששיחקה באולימפיאדת ברצלונה בשנת 1992.
דיוויד רובינסון, פטריק יואינג, לארי בירד, סקוטי פיפן, מייקל ג'ורדן, קלייד דרקסלר, קארל מלון, ג'ון סטוקטון, כריס מאלין, צ'ארלס בארקלי, מג'יק ג'ונסון, וכריסטיאן לייטנר ניצחו את 8 המשחקים שלהם באולימפיאדה בהפרש ממוצע של כמעט 44 נקודות.
ב – 13 ביוני ישודר ב – NBA TV הסרט התיעודי של נבחרת החלומות המופלאה. צפו בטריילר הרשמי:
