פליפ פליו שחקן נבחרת הדיוויס של קנדה רוקד את ה – Gangnam Style על המגרש (וידאו)

לקנדה מעולם לא היו שחקני טניס בטופ העולמי, אבל יתכן והמצב עומד להשתנות.

בנוסף למילוש ראוניץ' בן ה – 21 המדורג במקום ה – 15 בעולם, מצטרפים 2 שמות עולים בטניס העולמי – פליפ פליו בן ה-18, ו-יוג'יני בושארד, גם היא בת 18, שניהם זכו בטורניר ווימבלדון לנוער.

פליו זכה גם באליפות ארצות הברית הפתוחה לנוער, והגיע לגמר של אליפות אוסטרליה ואליפות צרפת (רולאן גארוס), אז כן, לילד מצפה קריירת טניס מזהירה. ואם אכן הילד יזכה בטורנירים כאשר הוא יגיע לליגה של הגדולים, כדאי לו למצוא ריקוד ניצחון חדש, כי הגרסא שלו לריקוד ה – Gangnam Style לא ממש עובדת בשבילו.

בסופ"ש האחרון נבחרת הדיוויס של קנדה שיחקה נגד נבחרת דרום אפריקה, ופליו אומנם לא לקח חלק בהתמודדות, אבל היה בסגל כשחקן אימונים, ולאחר הניצחונות של ראוניץ' ו-ואסק פוספיסיל שנתנו לקנדה את הניצחון בהתמודדות, פליו הוזמן למגרש לקחת חלק בטקס החניכה שלו לנבחרת. ואכן, אלה היו תמונות קשות:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


האוברייטדים הכי גדולים של הכדורגל הישראלי – חלק ב' (קישור)

הפלופים שלנו חוזרים, והסקירה שלנו ממשיכה. אז אחרי שסקרנו את חוליית ההגנה "המושלמת" בטור הקודם, הגיע הזמן לעבור לחלק היצירתי של הליגה שלנו במהלך השנים, הקישור. במהלך הטור ניגע בשחקני הקישור שהגיעו לגדולות אך לא ברור לנו כל כך איך ואולי אחרי שתקראו נוכל להבין ביחד איפה כולנו טעינו. יאללה חלק ב' – יצאנו לדרך!

כשהחלטתי לכתוב את סדרת הכתבות הזו, תהיתי מה יהיה המערך הכי טוב בשביל להעביר את הכוונות שלי, והמערך שמקבל הכי הרבה פוקוס בכל העמדות, הוא 4-4-2, לכן היום ניגע בארבעה קשרים שקיבלו קצת יותר ממה שהיה מגיע להם.

הקישור:

אחד הקשרים הראשונים שישר עלו לי לראש בהקשר של פלופ, הוא גילי ורמוט. מצד אחד לורמוט ללא ספק יש כשרון ברגליים. השחקן שולט בכדור בצורה טובה ויכולת המסירה שלו לא רעה בכלל אך פה נגמר לו כל עניין ורמוט השחקן. החזרה של השחקן הכישרוני בפעם השנייה מליגה בחו"ל לליגת העל אומרת משהו על השחקן, על אופיו ובעיקר על היכולת הדלה שהפגין אם באימונים ואם במדי הקבוצה. יש כאלו שיגידו שהוא שחקן גדול, אבל גדול בליגה הישראלית זו לא חוכמה. כששחקן חוזר עם זנב בין הרגליים פעמיים, זה אומר דרשני. לקשר נספרו עד כה 26 הופעות במדי הנבחרת.

הקשר השני ברשימה הלא נעימה הוא ראובן עובד. השחקן הכישרוני, אחד מאלו שבאמת יכלו לצמוח טוב ואולי אפילו להגיע רחוק, רחוק מאוד, כמעט נעלם מהמפה ואפילו הגיע עד הליגה האוסטרית השלישית! לעובד יש קריאת משחק מעולה, היו כאלו בזמנו כשעוד נשק לגיל ה 20 שלו שהשוו את הנגיעה שלו לרונאלדיניו המפורסם. לצערו של השחקן כנראה שאת הילד ניתן להוציא מהשכונה אך את השכונה לא ניתן להוציא מהילד. לאחר שעשה התקדמות אדירה במכבי תל אביב חל שינוי של 180 מעלות בילד וההתדרדרות החלה. עובד נדד בין 9 מועדונים שונים, הן בליגת העל ובליגה הלאומית עד שהגיע לאוסטריה, שם מנסה עובד לשחזר את ההצלחה הראשונית שלו ולעזור לקבוצה להעפיל לליגות הראשונות. לקשר נספרו עד כה 7 הופעות במדי הנבחרת הצעירה בלבד.


שחקן נוסף ואף קשר מוכשר אך לצערו לא מספיק טוב מצא את עצמו ברשימה "המכובדת", דלה ימפולסקי. שחקן הירוקים שפותח עונה שנייה בירוק ומנסה עדיין להשתחל להרכב ואולי גם להפגין קצת מהיכולת שהביאה אותו עד לכרמל. דלה הוא שחקן שנע בין קיצוני על הקו לבין שחקן שמשחק מתחת לחלוץ. בשיטה הזו ראובן עטר (דאז בנתניה) הצליח עם הקשר הצעיר. בעונה שעברה ימפולסקי התחיל בדהירה את הקריירה בירוק אך לאט לאט דעך ואיבד מקום בהרכב והפך לעיתים אפילו לחילוף שלישי בלבד. למרות יכולת סבירה אך לפעמים די מזעזעת לא מבינים אוהדים בחיפה איך שחקן כזה הגיע בכלל לקבוצה שלהם. השאלה אם עטר שגידל את הילד יוכל להחזיר אותו להיות שחקן שווה את החולצה הירוקה. לקשר עדיין אין הופעות בין לאומיות.

איך אפשר לסגור רשימה מופלאה של קישור ישראלי מבלי להזכיר את השחקן והאגדה, האיש שאביו לא מרפה ממנו, מאור בוזגלו. אין ספק, לשחקן יש כשרון. אם הוא כשרון גדול או לא, את זה תשפטו אתם. אישית אני חושב שהשחקן יודע לעשות דברים יפים עם הכדור אבל לפעמים משחק איתו יותר מדי, נוסיף על זה את איכות ההגבהות הירודות ואת הבעיטות החלשות ונגלה בעצם שחקן שגם בשיאו היה אוברייטד בטירוף. חלק מהבעיה אפשר גם לתלות באביו שדי חיבל לו בקריירה. אישית בתור בנאדם שאוהב קשרים יצירתיים, אני מקווה בשביל מאור שיידע לעשות את ההחלטות הנכונות ואולי יוכל להחזיר את הקריירה שלו למסלול הנכון. לקשר נספרו עד כה 8 הופעות במדי הנבחרת.

סגרנו את הרשימה השניה להפעם. יש לכם פלופים או אוברייטדים ישראלים משלכם?? טקבקו לנו!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


אומרים שפעם היה פה מעניין אבל לכדורגל הישראל עדיין יש נקודות חיוביות (דעה)

היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה, אבל בכל זאת היה משהו מושך, מעניין ומרתק בליגה הזו שלנו. אותה ליגה שפעם הייתה מפוצצת איצטדיונים שלמים, ללא קשר למי משחקות על הדשא.

בעונת 00'-99' הוחלט לראשונה לשנות את שמה ליגת הכדורגל הבכירה שלנו, לליגת העל. יותר נכון, להוסיף ליגה ולכנותה ליגת העל. מאז, זרמו הרבה מים בירקון מתחת למשרדי ההתאחדות, כולל שיקולים עיתונאים להחליף את השם לליגת העלאק. האמנם?

מאוד קל לצלוב את הליגה שלנו. רמה גרועה, אין קהל, שופטים "עיוורים", הנהלות מביכות ושלל סיבות ללמה הליגה שלנו הולכת מדחי לדחק'ה. אני הראשון להודות בכך שהרבה פעמים יש אמת בדברים. השאלה עד כמה לקידמה הטכנולוגית אין השפעה ישירה על כך. לא. אבי לוזון לא שילם לי כדי לסנגר על הליגה הזו, אבל אני כן מאמין שעוד אפשר למצוא כאן משהו טוב, או לפחות להחזיר מספר דברים שגרמו לכך שהליגה הזו עוד תישאר רלוונטית.

בשנת 2002 פתח ערוץ הספורט את "ספורט5+". פתיחת ערוץ ספורט נוסף אפשרה לקבל עוד יותר כדורגל בינלאומי, ולהבין כמה ששלנו פשוט לא מתקרב. כמובן שמאז זה הלך והחמיר (ביחס לליגה) כי מאז כבר יש בכל בית אינטרנט סופר-דופר מהיר, סלולרי מתקדם, וכמובן את צורתו העדכנית של אופטימוס-פריים, הלא היא הממיר הדיגטלי של HOT/yes. אל דאגה, על הכל יש עוד המון מה לבקר.


העניין מתחיל מתחיל בזה שבעצם יש לנו מיליון וחצי אפשרויות לקבל כדורגל יותר טוב, באיכות HD, 3D, ועוד כל מיני חרטותD למיניהן. זה לא אומר שהכדורגל שלנו כזה רע. נכון, אני זה שצלב פה את הנבחרת, אבל אם נתמקד רק בליגה עצמה נגלה שזה לא כזה רע. לא תמיד בכל אופן. לפעמים כיף למצוא איזה מקרייב באשדוד או איזה מסיללה בראשון, או איזה קלשצ'נקו בחיפה, או אפילו איזה נדודה וברמכר בהרצליה. זה כיף כי זה שלנו. כי זה עדיין עושה משהו לראות משחקי כדורגל שיש להם קהל מגגות של בתים ולא מתוך המגרשים עצמם. כיף לראות חסות על חולצה שמפרסמת את "רהיטי שמשון" ולא את קוקה-קולה או איזו תאגיד נפט שנמצא בבעלות ילד בר-מצווה קטארי. על כל זה אפשר להוסיף שמלבד ההישג של מכבי חיפה בגביע המחזיקות בשנת 99', כל ההישגים הדרמטיים של הקבוצות שלנו באירופה הגיעו בעשור ורבע החולף.

אז מה בעצם אפשר לעשות? הרי לא נעלים מעינינו את כל הכדורגל המגה-איכותי הזה שיש לנו בשלל פלטפורמות. הרי אני בעצמי סיפרתי כאן כמה ליגת האלופות היא בעצם גלולה לשכרון חושים. אני פשוט חושב שאין קשר בין השניים. הליגה שלנו חלשה, זה נכון. הפערים מאירופה עצומים, זה גם נכון. אבל עדיין אפשר לעורר עניין. אפשר למשל להחזיר את כל הסיכומים המעניינים שהיו לנו פעם.

לדוגמא, מי זוכר שהיה בסיום כל מחזור את השערים הכי יפים? את פינת "היה או לא היה?", את רגעי המחזור המשעשעים של קמי ברץ. כל המשחקים בסופ"ש אחד ולא מפוזרים על שלושה ימים. אל דאגה, יש מספיק ערוצים לשידורים מקבילים. על כל אלו הייתי גם מחזיר את שחקן השנה, תגלית/פריצת השנה, זר השנה, אכזבת השנה ועוד. כי בעצם, מכל מה שנשאר לנו שהוא לגמרי שלנו, זו הליגה הזו. אז למה שלא נחבר אותה אלינו מחדש ונחזיר לחיים את פרס תגלית העונה שהוענק בפעם האחרונה ליניב עופרי?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


נשיות זה לא פשוט: והפעם – כדורגל וברצלונה בפרט

 "אי אפשר היום, יש משחק", "דבר איתי במחצית", "למה הוא לא מוסר?", "השופט זבל", "איזה בישול יפה!", "היה פה נבדל", "איך זה שהוא בספסל ולא פותח?", "חייבים חילוף", "יד!", "עבירה!", "גוווווללללללל!!". אלה ועוד, הם לא רק ציטוטים נבחרים של גברים הסובבים אותי, אלא בעיקר משפטים שלי ביום שברצלונה משחקת.

כן, שלום, אני ליאור ליבוביץ' אני בחורה נורמטיבית ואני חולת כדורגל.
רואה כל משחק, שולטת בחוקים, מאובזרת בחולצה (של דויד וייה עונה 2011-12) וצעיף, מכירה כל שחקן-שמו-גילו-תפקידו-ועם מי הוא הולך לישון בלילה, בקיאה בליגה, שונאת את היריבה כמצופה מכל אוהד אמיתי, לוקחת ללב כל תוצאה תהיה אשר תהיה ובגדול – חיה ונושמת את פוטבול קלאב ברצלונה 24/7.

בהתאם לכך, העם הגברי מתחלק לשניים: המפרגנים והמאוימים.

המפרגנים מתלהבים מהעובדה שקיימת בחורה שלא תשאל בזמן משחק "רגע, מי זו קרן? לא ידעתי שגם יש כאן בחורות" או "עם מי אנחנו? הלבנים או האדומים?" או "רגע, אם הם מנצחים מה זה אומר?", "מה זה נבדל ומה זה אופסייד?", "מי זה הבחור בצד שמרים את הדגל כל שניה?", "איזה עוד צבעים יש בכרטיסים חוץ מצהוב ואדום?", "מה זה מגן? מה זה בלם? מה זה קשר? מה זה חלוץ?", והכי מעצבן "נו, מתי זה כבר נגמר?".


בחורה שלא תתעסק ב-"וואוו איזה שרירים יש לכריסטיאנו רונאלדו ברגליים! אנחנו אוהדי ריאל נכון?" (לא!) ושלא תיבהל כשיש עבירה ותגיד "יואו מסכן איך הוא הפיל אותו! בטח איך כואב לו….".

ובגדול המפרגנים תמיד שמחים שאני לוקחת חלק בתחומי העניין שלהם, ומרגישים שעכשיו רק חסר ללמד אותי להבדיל בין סוגי מכוניות, לאכול לאפה כל חמישי וראשון ולתקוע גרעפס בווליום הנכון.

מצד שני, המאוימים. מרגישים שחברים שצופים איתם בכדורגל ואוכלים איתם לאפה יש כבר מספיק, שאין באמת דבר כזה בחורה שמבינה בכדורגל ושאת המכנסיים אשאיר להם ללבוש (ואם אוכל גם לגהץ אותם לפני זה יהיה נהדר) ואסתפק בחצאיות ואם אפשר הכי מיני והכי צמוד.

לחלק הזה של הגברים יש לי כמה דברים להגיד:

1. אם תעמידו אותי למבחן ותשאלו שאלות טריוויה, רוב הסיכויים שאדע יותר מכם.

 2. אין לי שום כוונה להשתלט לכם על המכנסיים (ובטח שלא לגהץ אותם) אז הסירו דאגה מליבכם.

3. אם תציבו בפניי אולטימטום ותאיימו "זה או מסי או אני" אני מקווה שהתשובה ברורה ומובנת לכם .

עוד לא התייאשתי מחיפושי אחר הגבר האולטימטיבי שגם יפרגן ויבין, גם יחלוק איתי את אותו השיגעון והאהבה לבארסה וגם ידע לבשל או לפחות לחמם היטב את האדממה לפני שהמשחק מתחיל.

אם אתה, שבדיוק קורא שורות אלה, מרגיש שאתה עונה על כל הקריטריונים (כי יותר מזה אני באמת לא צריכה, כזו אני, מסתפקת במועט ובחשוב באמת), אין מה לבזבז זמן בדייטים מיותרים, אנחנו מתאימים. ואם אתה דומה לג'רארד פיקה או לפחות לתיאגו אלקנטרה, תכין את הכוס, התקשרתי לרב וארגנתי סידור פרחים.

בינתיים עד שהבחור יופיע, אני אמשיך לעקוב אחר הקבוצה כל עוד דם כחול אדום זורם בעורקיי. לפחות שם הבחורים גורמים לי נחת…

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


ברזיל – ארגנטינה (1:2) / תקציר המשחק

המשחק הלילה בין ברזיל לבין ארגנטינה נערך ללא הכוכבים שמשחקים באירופה, אבל זה לא חשוב. כל מפגש בין 2 הנבחרות מספק משחק נפלא ומרתק, וכך היה גם הפעם.

ארגנטינה עלתה ליתרון בדקה ה – 20, כשחואן מנואל מרטינס שמשחק בקורינתיאנס בברזיל הבקיע את שער הבכורה שלו במדי הנבחרת. הרבה שמות גדולים נעדרו, אבל אחד דווקא כן שיחק, וקוראים לו ניימאר שבישל לאחר 6 דקות את שער השוויון לפאוליניו.

הברזילאים חיפשו את הניצחון בסקות הסיום, ובתוספת הזמן שחקן הגנה ארגנטינאי נגע בכדור בידו בתוך הרחבה והשופט שרק לפנדל. ניימאר היה זה שבעט את הכדור פנימה בדקה ה – 94, והברזיליאים החלו בחגיגות.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


באיירן מינכן – ולנסיה (1:2) / תקציר המשחק

שחזור גמר ליגת האלופות מ – 2001 הפגיש את באיירן מינכן ו-ולנסיה, והגרמנים הציגו יכולת נהדרת, ורק והספרדים יכולים להרגיש טוב שזה נגמר רק 1:2.

באיירן הייתה מצוינת, אבל רק בדקה  – 38 השיגה את השער הראשון. ריברי פרץ משמאל, השאיר לרובן שהשאיר לבסטיאן שוויינשטייגר שהגיע מאחור, וזה בעט לפינה הרחוקה. 0:1. בדקה ה – 76 ולנסיה איבדה את הכדור שהגיע לבדשטובר, שהשאיר את הכדור לטוני קרוס שהפגיז מ – 20 מטר פנימה. 0:2.

בתוספת הזמן ולנסיה צימקה ל – 1:2, כשנלסון ואלדס היה הכובש.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


צ'לסי – יובנטוס (2:2) / תקציר המשחק

אחרי העדרות של שנתיים מליגת האלופות יובנטוס חזרה לזירה הראשית של אירופה, ואיזו חזרה זו הייתה. קאמבק נפלא מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' נותן לגברת הזקנה אופטימיות להמשך הדרך.

המשחק היה שקול בתחילתו, אבל בדקה ה – 31 אוסקר בעט כדור שפגע בלאונרדו בונוצ'י, הטעה את בופון ונכנס פנימהץ 0:1 צ'לסי. 2 דקות עברו ואוסקר לא היה צריך עזרה מאף אחד. סיבוב ענק של הילד, ובעיטה אדירה לחיבורים של בופון. 0:2, עם אחד השערים היפים שראינו העונה.

בדקה ה – 38 ארתורו וידאל שנפצע ברגלו בעט כדור שטוח וחזק לפינה השמאלית של פטר צ'ך – 1:2 בהפסקה.

בדקה ה – 80 פאביו קוואליארלה שנכנס כמחליף קיבל כדור עומק מצוין ממרקיסיו והשווה ל – 2:2. קאמבק נפלא של יובה. משחק מצוין של 2 הקבוצות.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


ברצלונה – ספרטק מוסקבה (2:3) / תקציר המשחק

המשחק הראשון של ברצלונה ומאמנה טיטו וילאנובה בליגת האלופות לא היה קל בכלל. אבל בסופו של דבר ליאו מסי היה ההבדל.

ג'רארד פיקה נפצע בדקה ה – 12, אבל בארסה לא נבהלו, ולאחר 2 דקות טיו העלה את הקטאלונים ל – 0:1. רבע שעה עברה, ומתפרקת של ספרטק מוסקבה מצאה את בארסה לא מוכנה, וכדור רוחב של אמניקה פגש את דני אלבס שבעט לשערו הוא. 1:1.

במחצית השניה ספרטק עשתה את הבלתי יאמן. רומולו עבר את אדראינו, ושלח כדור לרשת של ויקטור ואלדז. 1:2 מדהים של ספרטק. הרוסים באופן טבעי הלכו אחורה ונתנו להתקפה של בארסה לשבת לה על השער. ובדקה ה – 72 טייו העביר כדור רוחב, ומסי הבקיע מ – 5 מטר. 8 דקות לאחר מכן, מסי העלה את בארסה ל – 2:3, ומנע סנסציה ענקית.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


ליגת האלופות חזרה ! על האושר של שלישי-רביעי (דעה)

זהו. תם היורו, בנבחרת הסיפור נגמר עוד לפני שהתחיל, לנבחרת הכדורסל יש עכשיו שנה של שקט, ואפילו זוכה היסטורי באליפות ארה"ב בטניס כבר יש לנו. כל שנותר הוא לפנות את הבמה להצגה השנתית הגדולה מכולן.

כמידי שנה במהלך חודש ספטמבר נפתחת לה עונה חדשה של הליגה המדהימה הזו, שיש שיאמרו שכל מיני שינויים של אופ"א ובראשה פלטיני, רק פוגעים באיכות הליגה הזו. תכף תבינו למה זה ממש לא משנה.

לוקחים את 32 הקבוצות הטובות באירופה, מחלקים לשמונה בתים, ופשוט מקבלים כל שבועיים (לפעמים כל שלושה ומלבד פגרת החורף) מחזור של משחקים שגורם לכל מעריצי הכדורגל – סליחה על הבוטות – פשוט להרטיב. כי על הליגה הזו נאמר: אין עוד דברים כאלו. אין עוד ליגה שיכולה להתהדר במנה עיקרית של אלופות כל הליגות הבכירות באירופה, להוסיף בצד תוספת עסיסית של סגניותיהן ולזגג מלמעלה עם כל מיני סינדרלות מקפריסין, מולדובה, סלובניה ואפילו פעם בכמה שנים, גם מישראל. כדי להמחיש יותר טוב על מה אני מדבר אני אפרט קצת.

כל אוהד כדורגל ממוצע מבין שבכל עונה של ליגת האלופות חייבים את מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, באיירן מינכן ומילאן. אלו רק מספר דוגמאות לקבוצות הפאר שמשתתפות העונה, והן "רק" סגניות האלופה בליגה המקומית שלהן. אין עוד ליגה שבה נוכל לפגוש ככה במחזור ליגה "רגיל" קבוצות כמו ריאל מדריד נגד מנצ'סטר סיטי.

אז נכון, יש שיאמרו שמנצ'סטר סיטי היא לא אותה קבוצה קטלנית של הליגה האנגלית, כי היא פשוט לא מספיק מנוסה. יש אפילו כאלה שיגידו שהזכייה של צ'לסי בשנה שעברה, היא סוג-של-מגעילה כי היא לא הציגה כדורגל מספיק טוב. אז תרשו לי רגע להתחפש לאבי מלר, ולהגיד שבעצם זו היא כל הרומנטיקה בליגה הזו. החוסר ניסיון הזה של חלק מהקבוצות, העובדה שקבוצה יכולה להפגין יכולת לא-מי-יודע-מה במהלך רוב העונה ואז במרץ-מאי להתפוצץ על הדשא ובסוף להגיע עד לגמר, ובין כל זה לראות קבוצות מתחדשות לגמרי בתוך כמה שנים (יובנטוס), או קבוצות שבמדיהן יש שחקנים שהפכו לאגדה עוד תוך כדי משחק פעיל (ראיין גיגס במנצ'סטר יונייטד), או לקבל מימוש של חלום רטוב כדוגמת מנצ'סטר נגד ברצלונה שבוע אחר שבוע, או לראות שחקנים שהתייבשו עונות שלמות על ספסל קבוצותיהם עוברים למדינה וליגה חדשות ופורחים מחדש (פודולסקי בארסנל), או אפילו 4 משחקי סופר-קלאסיקו בתוך שבועיים ורבע. אלו רק חלק מהסיבות למה הליגה הזו מרגשת כל פעם מחדש. אלו דברים שיכולים לקרות רק בליגה הזו.

אז בפעם הבאה שאתם מחפשים ליגה מעניינת, מרתקת, עם המנון שמחלחל לתוך הוורידים ועם פגרות שרק מעוררות את הרעב כל פעם מחדש, שבו מול המסך בערבי שלישי ורביעי, ותרגישו איך כל פנטזיות הכדורגל שלכם מתממשות באופן שבו אפילו מסי, רוני ורונאלדו ביחד לא יוכלו לממש לכם. פשוט כי גם הם חייבים את שאר הקבוצות סביבם כדי שהם יוכלו להיות שחקנים ראשיים בהצגה הטובה בעולם.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


כרטיס האשראי של מייקל ג'ורדן יעמוד למכירה פומבית (תמונות)

אין ספק שזה אחד מפרטי האספנים הכי טובים שתוכלו לקנות. כרטיס האשראי (שפג תוקפו) של מייקל ג'ורדן יעמוד בחודש הבא למכירה פומבית שתנוהל על ידי "גולדין מכירות פומביות".

המכירה הפומבית תערך ב – 10 לאוקטובר, והצעת המינימום תהיה 1000 דולר. הכרטיס של מייקל ג'ורדן הוא של אמריקן אקספרס, והוא השתמש בו משנת 2003 עד שנת 2005.

אין לנו מושג בכמה ימכר הכרטיס הנחשק, אבל אין ספק שמישהו עשיר ישאיר כמה ג'ובות יפות. תחשבו כמה אפשרויות יש לכם ברגע שהכרטיס הזה יהיה מונח בארנקכם.

במקום למסגר את הכרטיס ולשים אותו על הקיר או משהו, תוכלו לנסות ולשלם על דברים איתו. יוצאים לפאב עם החבר'ה? תשלמו אתם על החשבון – הכרטיס לא עובר? אוי, נתתי את כרטיס האשראי של מייקל ג'ורדן, ולא שמתי לב שהוא פג תוקף. נו טוב, גם אם זה קצת דבילי, תחשבו איזה סטייל זה שכרטיס אשראי של מייקל ג'ורדן מונח אצלכם בארנק.

כרטיס האשראי של מייקל ג'ורדן

 

כרטיס האשראי של מייקל ג'ורדן

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם