לקיחת הילדים לגן המשחקים אמורה להיות חוויה כיפית לכולם, אבל זה הפך לסצינה מסרט אימה עבור אבא מרוד איילנד וילדיו.
סקוטי דנטון וילדיו רצו לשחק בגן המשחקים המקומי, אבל הם הצטמררו כאשר ראו נדנדה אחת מתנדנדת בצורה רגועה ביום ללא רוח כלל.
דנטון צילם את הסרטון, שכבר נצפה מליוני פעמים בפייסבוק. מסתבר שתושבים מקומיים נוספים אמרו שראו את אותה הנדנדה זזה בעצמה, אז האם מתרחשת שם תופעה על טבעית? העובדה שאין בכלל רוח באותו היום, ושהנדנדות האחרות לא זזות כלל רק מוסיפה לתעלומה המסתורית.
צפו בעצמכם…
בזמן שהטכנולוגיה ממשיכה לגדול בבתי הספר ובבתים, גני המשחקים עדיין נשארו מקום פופולרי עבור הורים והילדים שלהם. בסביבה הזו הילד יכול להתחבר לילדים אחרים, לחקור את הטבע, ולשחק. כאשר אמא אחת לקחה את בתה לגן המשחקים המקומי, היא גילתה משהו מסוכן ביותר.
איימי סמית' לא חשבה שכאשר היא תיקח את הבת של לגן המשחקים, זה יסתיים בצורה כל כך נוראית. היא צפתה באושר בבתה נכנסת למגלשת הפלסטיק, אבל הזדעזעה עד עמקי נשמתה ממה שקרה אחר כך.
כאשר בתה של איימי, דמי-מיי, יצאה מהמגלשה, הרגל שלה הייתה מכוסה בדם. מישהו פיזר בכוונה שברי זכוכית בתוך המגלשה על מנת לפגוע בילדים שינסו להשתמש בה. הבת שלה נחתכה בצורה קשה וחתיכות זכוכית היו תקועות בתוך הרגל שלה.
מאז אותו מקרה טראומתי, איימי ובתה לא חזרו לגן המשחקים. בזמן שדמי-מיי מחלימה בביתה, איימי מקדישה את זמנה כדי לספר להורים אחרים על החוויה שעברה. היא מפצירה בכל ההורים לבדוק את הציוד בגן המשחקים לפני שהם מאפשרים לילדים שלהם להשתמש בו ולשחק עליו, מכיוון שאף הורה לא צריך לחוות את מה שהיא עברה.
שינה היא חלק חיוני בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה נותנות לגוף ולמוח שלנו את המנוחה שהם זקוקים, וזאת הסיבה שמניעת שינה יכולה להשפיע רבות על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו.
אז כאשר מדענים רוסים ביצעו ניסוי שניסה להחזיק אנשים ערים במשך 8 שבועות ברציפות, התוצאות היו פשוט מצמררות ומחרידות.
בסוף שנות ה 40, חמישה גברים נחשבו לאויבי המדינה על ידי הממשלה הרוסית והם נבחרו לקחת חלק בניסוי של מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמויות קטנות של גז ניסיוני שכביכול מסוגל למנוע את הצורך לשינה אצל בני אדם.
האנשים שלקחו חלק הניסוי הוחזקו בסביבה סגורה על מנת שהחוקרים לא יחשפו לגז, ולאסירים היו רק מיקרופונים איתם יכלו לתקשר. סיפקו להם ספרים, שירותים ומים זורמים, אוכל שיספיק לכל אחד מהם לחודש, ומיטה בלי מזרן ושמיכות.
בשלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה. כשלאסירים נתנו הבטחת שווא שאם הם ישתפו פעולה ולא ירדמו במשך 30 ימים הם ישוחררו. כל המעשים והדיאלוגים שלהם הוקלטו ונוטרו, והחוקרים שמו לב שהאסירים החלו לדבר בפתיחות על טראומות עבר שלהם. אחרי ארבעה ימים, השיחות הפכו לקודרות הרבה יותר.
ביום החמישי האסירים החלו לחוות פרנויה, ולהתלונן על העבר ועל ההחלטות שהביאו אותם לשם. במקום לדבר אחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים. מסתבר שהם חשבו שהם יוכלו לזכות באמון של החוקרים על ידי בגידה והסגרת האסירים האחרים.
עד סוף היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך חזור בתוך החדר, צורח בחוזקה. אחרי שהקול שלו נחלש, יצא לו מהפה רק כל ציוץ חלש. הרופאים מאמינים שזה נגרם בגלל קרעים במיתרי הקול שלו.
באופן מוזר למדי, האסירים האחרים כלל לא הגיבו לצרחות שלו.
מהר מאוד, החוקרים דאגו שהם לא שומעים דבר מתוך החדר הסגור. ביום ה 14, הם עשו משהו לא מתוכנן: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולהשיג תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו להם שאם ישתפו פעולה, הם ישוחררו. "אנחנו כבר לא רוצים להשתחרר", ענה להם אסיר בקול רגוע.
ביום ה 15, החוקרים הסירו את הגז מהחדר והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו להם את הגז. חיילים הגיעו כדי לקחת את האסירים, אבל הם גילו שרק 4 מהם עדיין בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מחזה והירכיים של האסיר המת, הן נמצאו מאוחר יותר סותמות את הניקוז, כשהחדר מוצף ב 10 ס"מ של מים.
אפילו לאסירים שהיו עדיין בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שהם עשו לעצמם. אפילו החייל הכי גיבור פחפד להיכנס ולהוציא את הגופה החוצה.
מעשי אלימות מזוויעים החלו כאשר החל ניסיון לשחרר את האסירים, כשאסיר נוסף נהרג תוך כדי. כאשר נשאלו מדוע הם מתנהגים כך, הם ענו במשפט אחד מצמרר: "אנחנו חייבים להישאר ערים".
החיילים החלו לירות באסירים. רק אחד מהחמישה נשאר בחיים. "מה אתה?" שאל אחד החוקרים.
"האם שכחת כל כך בקלות?" שאל האסיר בחיוך. "אנחנו אתה". החוקר ירה באסיר בלב. כשהוא גוסס האסיר מלמל מילים אחרונות: "כל כך…קרוב….לחופש".
תיירות מקומית היא תמיד ברכה בעיני התושבים והכלכלה המקומית.
אבל לפעמים היא מביאה עמה תופעות שליליות ומכעיסות, כמו למערכת האקולוגית שסובלת בצורה הקשה ביותר, והסיפור הזה הוא דוגמא נפלאה ועצובה לכך.
חוף הוואנה בלבנון ידוע ביופי שלו, ותיירים רבים מגיעים אליו. במהלך טיול, משפחה אחת ראתה צב ים בתוך המים, אבל במקום לעזוב אותו (כמו שאמורים לעשות), הם חשבו שזה יהיה רעיון מצוין להוציא אותו מהמים אל החוף. ואז, אם זה לא מספיק, הם החלו לענות ולהתעלל ביצור המסכן. למרבה המזל, פעילים למען בעלי חיים בלבנון נחלצו לעזרת הצב וכרגע הוא נמצא תחת הטיפול שלהם.
לפי דף הפייסבוק של הפעילים:
"הנזק ברור וקיים – המכות והטראומה שהוא סבל מהם עברו דרך הראש שלו, ומי הים הגיעו אל תוך הסינוסים שלו. אנחנו מקווים שצילומי הרנטגן ישללו נזק נוסף, ושהמכות לא השפיעו על המוח".
אם אתם רואים בעל חיים – ביבשה או במים, תעזבו אותם לנפשם! תנו להם לחיות. תסתכלו ממרחק, ואל תפריעו להם.
חיות מחמד הן חלק מהמשפחה. הן איתנו בכל יום ומספקות לנו אהבה וחום. יש אנשים שגם ישנים עם הכלב או החתול שלהם, או אפילו עם הנחש…
אבל מסתבר שלא כל חיות המחמד צריכות לחלוק איתכם את המיטה. כלב זה בסדר, גם חתול, אבל הנחש שציינו, לא בטוח שזה רעיון כל כך טוב…
לא מומלץ לישון עם כל חיות המחמד.
אישה אחת למדה זאת בדרך הקשה כאשר ישנה בכל לילה עם נחש הפיתון שלה
הפיתון בדרך כלל היה מתמתח, מכף הרגל שלה ועד הראש
אבל יום אחד הנחש הפסיק לאכול. האישה לקחה את הנחש האהוב שלה לוטרינרית
הוטרינרית שאלה שאלות, אבל מהר מאוד גילתה על תנוחת השינה הייחודית של השתיים. ואז השאלות החלו להיות יותר ממוקדות
זה היה הרגע שהוטרינרית אמרה לה משהו שהכניס אותי לשוק. הסיבה שהפיתון הפסיק לאכול הייתה בגלל שהוא הכין את הקיבה שלו. או אם תרצו, עושה מקום בתוך הבטן שלו, כהכנה לארוחה גדולה. והארוחה הגדולה? זאת הייתה היא!
למרבה המזל האישה לקחה את הנחש לוטרינר לפני שהיה מאוחר מדי. לא היה לה מושג שהנחש האהוב שלה למעשה מתכונן להרוג ולאכול אותה.
איזה מזל היה לה! האישה הזו אולי אהבה את חיית המחמד שלה, אבל שכחה שנחש זה נחש, וכשגוש בשר עסיסי שוכב לידו קשה לו לעמוד בפיתוי.
דבר אחר שכל בעלי הבתים לא רוצים זה שמישהו יכנס לביתם בזמן שהם ישנים. בטח כשהכוונות שלהם לא טהורות.
אבל מה הייתם עושים אם הפולש הזה היה נחש פיתון ענק באורך 6 מטרים המכונה 'מחסל הקנגורו'?
טרינה היברד היא אישה אוסטרלית שגרה בקווינסלנד שאירחה חברים שהתעוררו באמצע הלילה בגלל רעשים. כאשר הם הלכו לחקור את העניין הם גילו את הנחש והתקשרו ללוכד שיבוא לטפל בו. טרינה אמרה שהם ראו את הנחש מספר פעמים בסביבת הבית, אבל הכלל הראשון של הטבע הוא: לעזוב דברים כאלה בשקט אם אתה רוצה שהם יעזבו אותך בשקט, וכך היא עשתה. עד שהוא נכנס לביתה…
Holy shit!!!! Monty visits at 4.30am today
Posted by Trina Hibberd on Sunday, June 19, 2016
אני חושב שזה די בטוח לומר שכל אחד מאיתנו בשלב כזה או אחר של החיים היה רצה לשנות משהו לגבי עצמו. אם זה הצורה של הישבן, הצורה של הפנים, או גודל האף. זה נורמלי. כשאתם 'אמורים' להיראות בצורה מסוימת לפי החברה המודרנית, הלחץ בהחלט יכול להשפיע.
עבור כוכבים, הלחץ הוא אפילו גדול יותר. אי אפשר להתחבא בחדר השינה, לחכות שהרגעים המבאסים של גיל ההתבגרות יחלפו. אתם נמצאים באור הזרקורים, ותמיד נמצאים תחת ביקורת. האם זה מפתיע שסלבריטאיות כמו הקרדשיאנס נכנעו?
עבור סלבריטאית קוריאנית, הניתוחים שעברה לא הסתיימו בהצלחה כמו סלבריטאים אחרים.
אפילו כשמישהו מושלם בדיוק כפי שהוא, הלחץ להשתנות עדיין קיים
כמו האנג מיאוקו, דוגמנית דרום קוריאנית יפיפיה
היא הייתה יפיפיה טבעית, אבל החלה לעבור ניתוחים אחרי שעברה ליפן כדי לקדם את הקריירה
היא הייתה בת 28 בלבד, אבל רצתה הזרקות לפנים כדי לגרום לעור שלה להיות רך יותר
למרבה הצער, האפקט היה הפוך
היא התמכרה, ועשתה עוד ועוד ניתוחים
הרופאים סירבו לבצע ניתוחים נוספים, אבל האנג הייתה נואשת
מכורה לניתוחים ומתמודדת עם בעיה נפשית, היא מצאה מנתח שהסכים להמשיך עם ההזרקות. הוא אפילו שלח אותה הבעיה עם סיליקון ומזרק על מנת שתוכל להזריק לעצמה.
היא החלה להזריק לעצמה את הסיליקון, אבל כאן הסיפור הסתבך ונהיה גרוע בהרבה…
כשנגמר לה הסיליקון היא החלה להזריק לעצמה שמן לבישול
במהלך הזמן הפנים שלה נהיו מעוותות יותר ויותר, עד לשלב שהיא הופיע בטלוויזיה ואנשים התרימו לה כסף על מנת לבצע ניתוח שחזור.
הרופאים הצליחו להסיר את רוב הסיליקון והשמן, אבל למרבה הצער היא נשארה מצולקת
אחרי 10 ניתוחים, הפנים של האנג מיאוקו חזרו לגודל נורמלי
למרות כל זה, היא חיה חיים נורמליים עד כמה שאפשר
היום היא עובדת בחנות בגדים ממוחזרים בקוריאה, וכבר לא מכורה לניתוחים פלסטיים.
בחיים אנחנו כל הזמן מתקדמים, לא משנה מה אנחנו בוחרים לעשות, אנחנו מתקדמים בצורה כזו או אחרת. בלתי אפשרי להתקדם במשהו, כי בואו נודה על האמת, רובנו תמיד שואפים להכי טוב. וזה קורה בכל תחום בחיים, הטכנולוגיה לא מפסיקה להתקדם, אפילו עד לנקודה שיש אנשים שמאמינים שבסופו של דבר רובוטים יחליפו אותנו בני האדם.
אבל בסיטואציה קצת יותר מציאותית, אנשים תמיד דוחפים את עצמם להיות טובים וחזקים יותר. וזה נכון גם לגבי בודי בילדרים, האנשים הכי חזקים בעולם ומרימי משקולות. ויש אדם חדש שעושה דרכו אל תוך הסצינה הזו ואנשים מכנים אותו 'הרקולס הפרסי'.
הכירו את סג'אד גאריבי, הידוע בשם הרקולס הפרסי.
גאריבי זכה לתשומת לב רבה אחרי שפרסם תמונות של עצמו באינסטגרם
אנשים קראו לו 'האלק האירני' בגלל הדמיון שלו לדמות המצוירת האלק הענק הירוק (חוץ מהעבודה שהוא לא ירוק, כמובן)
אחד המאפיינים הבולטים שלו זה שאין לו צוואר
הבריון האיראני בן 24 בלבד, ושוקל 175 ק"ג
למרות המראה העצום שלו, גאריבי הוא בסך הכל בנאדם רגיל, דבר שאנשים נוטים לשכוח
הוא אפילו נהנה לשחק משחקי וידאו
אתם יכולים להמשיך לעקוב אחרי הענק האיראני בחשבון האינסטגרם שלו.
אוסטרליה ידועה ביופי הטבעי שלה, ואפשר למצוא שם חלק מהדברים היפים ביותר שיש לכדור הארץ להציע. אך באוסטרליה קיימים גם היצורים הכי מפחידים שעל פני כדור הארץ.
לאחרונה, משתמש הרדיט Devilheart יצא לחצר האחורית שלו וראה משהו שהשאיר אותו משותק מרוב פחד, וכשתראו אותו, אתם תתהו מדוע לעזאזל שמישהו ירצה לגור באוסטרליה.
רואים אותו?
אמאל'ה! זה העכביש הכי גדול אי פעם!! מסתבר שזה עכביש טווי-גלגליים-זהובים, אבל אנחנו נקרא לו הסיוט הכי גדול שלנו
מומחים אומרים שהם נמנעים מאינטראקציה עם בני אדם ושהם עוקצים רק כאשר הם מרגישים מאויימים. אני לא הייתי מנסה אותו.
למרות שהוא אינו ארסי, זה לא ממש מנחם אותי. עקיצה מיצור כל כך גדול חייבת להיות כואבת ביותר
מדהים שהוא לא נלחץ והצליח לצלם את התמונות היפות. אם אני הייתי רואה יצור כזה הייתי בורח ולא מסתכל לאחור