קטגוריה: מחמם את הלב

תינוק בבריטניה מסובב ראשים בכל מקום אליו הוא מגיע – בגלל השיער הארוך והפלאפי שלו.

ג'וניור קוקס-נון נולד ב 30 ליולי בבית החולים בברייטון ושקל 4.5 ק"ג.

וזו הסיבה שג'וניור הפך לסלבריטאי מקומי – בגיל 9 שבועות בלבד, לקטנצ'יק היה כל כך הרבה שיער שהוא זכה לכינוי 'דובון קטן'.

"הוא יצא לאוויר העולם עם המון שיער", אמרה צ'לסי אמו של ג'וניור. "לא קלטתי עד כמה עד לאמבטיה הראשונה".

"כשהוא נולד השיער היה די עבה אבל כולם אמרו שהוא יפסיק לגדול ורוב השיער ינשור. הוא לא איבד שערה אחת, אין שערות בעריסה, אין שערות בכיסא הקטן שלו או בשום מקום. השיער שלו לא מפסיק לצמוח ולצמוח", אמרה צ'לסי.

האמא בת ה 32, שיש לה כבר 3 ילדים, אומרת שלוקח לה בין 40 דקות לשעתיים לעשות קניות בסופרמרקט – בגלל שכולם רוצים לעצור ולגעת בשיער של ג'וניור.

אנשים רבים רוצים לדעת מה הסוד מאחורי הפלאפיות של השיער שלו.

"כולם עוצרים ואומרים, 'אלוהים, תראו את השיער של התינוק הזה', ואז מישהו אחר אומר, 'יש לו כל כך הרבה שיער',", אמרה צ'לסי.

האמא אמרה שהיא צריכה להשתמש במייבש שיער בגלל שלוקח לשיער של ג'וניור יותר מדי זמן להתייבש באופן טבעי. היא גם אמרה שאין לה כל כוונה לספר את הילד.

"אני בהחלט לא רוצה לספר אותו, אני רוצה לראות לאיזה אורך השיער יגיע. אני לא יודעת מאיפה הגיע כל השיער שלו, הוא כמו כדור צמר גפן מתוק", אמרה צ'לסי.

שני הילדים האחרים של צ'לסי, מיצ'ל בן ה 6 ופרסטון בן ה 4, לא נולדו עם כמות השיער שג'וניור נולד איתה.

אז איך ומדוע ג'וניור הגיע לעולם עם ראש מלא שיער? צ'לסי החליטה לגלות, בעזרת הרופא שלה.

הרופא שלה מאמין שזה קשור למשהו שקרה במהלך ההיריון של צ'לסי.

סבלה מצרבת קשה

כשצ'לסי הייתה בהריון עם ג'וניור היא סבלה מצרבת קשה מאוד.

במחקר משנת 2007 שנערך על ידי אוניברסיטת ג'ון הופקינס, החוקרים מצאו שצמיחת שיער של עובר במהלך ההריון יכולה להיות קשורה לצרבת.

זה קורה בגלל רמה גבוהה של אסטרוגן, אשר יכול להשפיע על צמיחת שיער ולגרום לצרבת.

אבל בלי קשר לצמיחת שיער קיצונית: ג'וניור הוא ילד אהוב, בריא שנהנה מהחיים.

"האחים שלו אוהבים אותו מאוד, הצעיר שלי תמיד רץ לג'וניור ואומר 'אני רוצה לצבוט את הלחיים השמנמנות שלו'. אנחנו קוראים לו 'דובי קטן' בגלל שהוא נראה כמו דובי קטן, אבל כשהוא כועס הוא נראה כמו גרמלין".

צ'לסי לא מתכננת להביא ילדים נוספים לעולם.

"הלידה של ג'וניור הייתה קשה מאוד, איבדתי דם רב וזה היה טראומתי מאוד. אז הם שקלו אותו וגילו שהוא שוקל 4.5 ק"ג, וזו כנראה הסיבה".

למרבה המזל צ'לסי החלימה ועכשיו יש לה דובי קטן ובריא לטפל בו.

איזה שיער מדהים!

מעולם לא ראינו דבר כזה, דמיינו לעצמכם תינוק בן יום עם כל השיער הזה. זה יותר מדי חמוד!

כל מי שטס עם תינוק במטוס יודע שזו יכולה להיות חוויה לא קלה. תינוקות הם לא צפויים, וצרחה או בכי אינה דבר אידיאלי כאשר אתם נמצאים במקום סגור עם הרבה מאוד אנשים שאתם לא מכירים.

ועדיין, קלסי זוויק לא יכלה לצפות איך נוסע אחד יגיב כאשר עלתה לטיסה מאורלנדו לפילדלפיה עם בתה בת ה 11 חודשים, לוסי.

היא הייתה בדרכה לבית חולים לילדים עם לוסי, שנולדה 11 שבועות לפני הזמן יחד עם התאומה הזהה שלה, אווה.

קלסי ישבה רק כמה דקות במושב שלה כאשר דיילת ניגשה אליה עם הודעה מנוסע אחר. המילים שלו השאירו אותה בדמעות…

כשלוסי הקטנה נולדה, היא הייתה כחולה ו'מאוד חולה'. נכנסה לעולם אחרי 29 שבועות בלבד, היא סבלה ממחלת ריאות כרונית כתוצאה מתסמונת מעבר דם בין עוברים – סיבוך ישיר של ההריון של קלסי. הריאות שלה קיבלו תמיכה זמן קצר אחרי שנולדה.

מספר חודשים אחר כך לוסי ואווה זכו ללכת הביתה, אחרי שנאלצו לשהות בטיפול נמרץ לילדים כל הזמן הזה. ועדיין, לוסי הייתה זקוקה לחמצן מסביב לשעון.

ככל שחלף הזמן, הצורך שלה לחמצן קטן יותר ויותר, אך היא עדיין הייתה זקוקה לו בזמן השינה ובטיסות. וזה מה גרם לנוסע ג'ייסון קנסלמן להתערב במהלך הטיסה.

קנסלמן הוא מהנדס תעשייה, והיה בדרכו הביתה ביום הולדתו. לפי הדיילי מייל, הוא הזמין לעצמו כרטיס למחלקה ראשונה בדיוק בגלל הסיבה הזו, הוא רצה לפנק את עצמו, ובזמן שהתמקם במושב שלו הוא הבחין בקלסי ולוסי עולות למטוס.

הוא הבחין במכונת החמצן של לוסי, אותה אי אפשר היה לשים בתאים מעל המושבים, והיא הייתה צריכה לעמוד ליד קלסי במשך כל הטיסה.

ג'ייסון רקח תכנית לפני שקרא לדיילת.

"היו לנו חיוכים על הפנים כשהיינו בדרכנו לראות את ה'חברים' שלה בבית החולים", הסבירה קלסי בפוסט בפייסבוק. "עלינו למטוס, התמקמנו ליד כיסא ליד החלון וצחקקנו על אלו שיצטרכו לשבת ליד התינוקת הצווחנית אך המאושרת שלי".

ברגע הזה הדיילת ניגשה אליה ואמר לה שאדם נחמד ממושב 2D מוכן להתחלף איתה בכיסאות.

"ויתרת על כיסא נוח במחלקה הראשונה עבורנו", כתבה קלסי.

ואכן, המחווה של ג'ייסון כל כך ריגשה את קלסי שהיא החלה לבכות. "לא מסוגלת לעצור את הדמעות, בכיתי כל הדרך לקדמת המטוס בזמן שבתי לוסי צוחקת! היא הרגישה את זה גם…אמיתי, טהור, טוב לב. חייכתי והודיתי לך כשהחלפנו כיסאות אבל לא זכיתי להודות לך כמו שצריך. אז…תודה לך. לא רק עבור המושב עצמו אלא גם בשביל ששמת לב. שראית אותנו והבנת שאולי הדברים לא תמיד קלים. שהחלטת שאתה רוצה לעשות משהו טוב עבור מישהו שאתה לא מכיר".

"זה הזכיר לי כמה טוב יש בעולם. אני לא יכולה לחכות לספר על זה ללוסי יום אחד. בינתיים…אני אעביר את זה הלאה. זו הייתה מחווה של מישהו שאמר, אני רואה אותך וזה מה שאני יכול לעשות בשבילך".

"כשהתיישבתי בכיסא המרווח שלי, לא יכולתי שלא להרהר. קודם כל, על הדרך שעברנו כשלא ידענו אם נוכל ללדת ילדים משלנו. נכנסו להיריון ואובחנו עם תסמונת מעבר דם בין עוברים, סיבוך נדיר. היינו צריכים באותו הרגע לטוס לקצה השני של המדינה כדי לעבור ניתוח של העוברים בזמן שהייתי בהריון. לא ידענו אם הן ישרדו את התהליך אבל הבנות האלה לוחמות! הן היו מדהימות!".

אפקט הגל

כפי שהוכח בפוסט של קלסי, למעשים כאלה יכול להיות אפקט הגל. מחווה טובת לב אולי לא נראית כמו משהו משמעותי באותו הרגע, אבל אלו מחוות כאלה שמוכיחות עצמן כמשהו גדול בטווח הארוך. אם כולנו היינו מנסים לעשות משהו אחד טוב עבור אדם אחר פעם בשבוע, העולם היה מקום הרבה יותר טוב לחיות בו.

אם אתם חושבים שיותר אנשים צריכים להראות חמלה ואדיבות כמו ג'ייסון, שתפו את הכתבה.

יחד, נוכל להפוך את העולם למקום טוב יותר.

פרידות וגירושים הם בדרך כלל עסק מלוכלך. כששני אנשים הולכים לדרכים נפרדות, לא משנה מה הסיבה, בדרך כלל יש לזה אפקט שיכול להשפיע על כל המשפחה.

זה כולל מתח בלתי נמנע בין ההורים החורגים וההורים. כשאנשים מתקדמים עם החיים ומוצאים אהבה חדשה, זה לא נדיר שישנה מרירות, מה שהופך את הכל לגרוע יותר עבור כל המעורבים, כולל הילדים.

כמובן, זה לא תמיד המקרה. ישנן דוגמאות נפלאות בהן שני אנשים מסכימים להיפרד ולא רק שנשארים בקשר טוב, אלא מקבלים ומחבקים את החיים החדשים של בני או בנות הזוג לשעבר. משפחת הנרי האוהבת היא דוגמא נפלאה לכך…

אודרי לובינג וקורי הנרי נפגשו כשהיו בני 18. בסופו של דבר הם התארסו, לפני שילדו את בתם, ריילי, שהיום היא בת 4.

למרבה הצער, חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור הובילו לפרידה שלהם. אודרי קיבלה משמורת מלאה על ריילי – בגלל המרחק בינה לבין קורי – אבל קורי עדיין אב פעיל על בסיס קבוע.

חברה חדשה

כשהנרי פגש מישהי חדשה, והשניים החלו לצאת, היו סולחים לו אם היה חושב שזה נושא רגיש.

אך זו הייתה אודרי שהסבירה לריילי שהיא צריכה לקבל ולאהוב את בת המשפחה החדשה. מכיוון שגם אודרי גדלה בבית של הורים גרושים, היא ידעה איזה לחץ יכול להיות על ילד כאשר ישנה שנאה בין האמא לאמא החורגת.

מקשיבה לאמא שלה, ריילי יצרה קשר נפלא עם החברה החדשה של אבא שלה. אודרי כתבה פוסט בפייסבוק לא רק כדי להלל את הבת שלה, אלא גם את האישה שתהיה דמות האם הנוספת בחיים שלה.

"זו החברה של אבא של הילדה שלי. הדבר הכי מתוק אי פעם! אני מודה לה בטירוף בגלל כשהיא מבקרת את אבא שלה, היא מאכילה אותה, מטפלת בה, קונה לה מתנות, ולמעשה דואגת לה כאילו היא שלה. למה כל האמהות האלה מתנהגות בשנאה ובקנאות כלפי נשים אחרות? אף אחת לא אמרה שזה קל להיות אמא לילדה שלא את ילדת. אז כשיש מישהי שמנסה, אל תרחיקו אותה! בגלל שהן לא צריכות את הדרמה, הן יעזבו ואז אתן תתקעו עם אמא חורגת רעה. כן, הן קיימות! אני רואה אותן בכל מקום! לילד יכולות להיות שתי אמהות בגלל שלפי איך שאני רואה את זה, ככל שיש יותר אנשים שאוהבים אותה כך אני שמחה יותר! לעולם לא אגרום לה להרגיש לא רצויה; אני אסירת תודה עבורה.

בנות, תתבגרו ותתמקדו בלהיות אמהות טובות. תאהבו יותר, תשנאו פחות".

הפוסט זכה לאלפי תגובות מאחרות שאמרו לאודרי איזה אדם נפלא היא. ואנחנו חייבים להסכים איתן! לא כולן מתנהגות בצורה כל כך בוגרת, אבל משמעות הדברים שאודרי עשתה הם שריילי תגדל בבועה של אהבה והערכה, במקום לגדול במקום של מרמור ו-ויכוחים.

איזו אמא מדהימה את אודרי!

שתפו את כתבה אם אתם חושבים שילדים לעולם לא צריכים להיות קורבן של פרידה!

זה יכול להיות מטרד עבור אנשים כשהם באמצע משהו ומישהו כל הזמן מפריע להם.

תודו בזה, אם אתם בעבודה ויש איזה רעש שמפריע לכם, או שמישהו מפריע לכם בריכוז, זה לא נדיר שתתעצבנו ותרגישו מתוסכלים.

כשדבר כזה קורה אתם יכולים להתעלם ולקבל את העובדה שאלה הם החיים, או שאתם יכולים לאפשר לתסכול להשתלט עליכם.

קלווין מון לו הוא שחקן שעמד לאחרונה בסיטואציה כזו. קלווין היה באמצע ההצגה 'המלך ואני' בברודוויי, כאשר ילד אוטיסט בקהל הפריע לו כשצעק באמצע המופע.

אין צורך לומר, רוב הקהל לא אהב את זה בכלל. אבל זו הדרך בה קלווין התמודד עם הסיטואציה שעשתה כותרות…

כשהפריעו לקלווין באמצע מופע בברודוויי, בהחלט הייתה לו הזכות לנזוף באדם שהיה אחראי להפרעה. במקרה הזה, היה מדובר בילד הסובל מאוטיזם.

כמובן שיש כאן נסיבות מקלות, אך עדיין, אנשים רבים בקהל התעצבנו מהתקרית.

התקרית קרתה במהלך סצינת בכי שבדרך כלל גוררת תגובה רגשית חזקה. הילד האוטיסט צרח בחוזקה במהלך הסצינה, ואמא שלו נאלצה להוציא אותו מהאולם. בהתחשב בעובדה שחלק מהצופים שילמו 6000$ לראות את ההצגה, אפשר לומר שיש להם בסיס לטענות.

קלווין רצה לפנות לאותם אנשים, ולכן כתב מכתב אחרי ההצגה ופרסם אותו ברשתות החברתיות. אנחנו חושבים שהוא עשה עבודה נפלאה בסיכום הדברים.

המכתב של קלווין

"אני כועס ועצוב", הוא כתב.

"בדיוק ירדתי מהבמה מהצגת הצהריים וכן, משהו קרה. מישהו הביא את הילד האוטיסט שלו לתאטרון.

יחד עם זאת – הפוסט הזה לא יהיה מה שאתם חושבים.

אתם חושבים שאני אנזוף באמא שהביא את הילד שלה שצרח במהלך סצינה שקטה במופע. אתם חושבים שאני אגן על הקהל שצרח על האמא על שהביאה את הילדה שלה לתאטרון. אתם חושבים שתהיה לי סימפתיה עבור החברה שלי שהפריעו למופע שלהם מקול זר שהגיע ממולם.

לא.

במקום, אני שואל אתכם – מתי אנחנו, אנשי תאטרון, שחקנים וקהל, הפכנו כל כך מודאגים מהחוויות שלנו שאיבדנו חמלה כלפי אחרים?

התאטרון עבורי תמיד היה דרך לבחון/לנתח את החוויה האנושית ולהציג אותה בחזרה עבורנו. היום, משהו אמיתי מאוד קרה במושבים, וכן, זה הפריע לפנטזיה שהייתה אמורת להיות הצגת צהריים אבל בסופו של דבר התאטרון קיים כדי לאחד אנשים, לא רק לשם בידור, אלא כדי להעשיר את חיינו כאשר נחנו יוצאים מדלת ביתנו. 

אז זה קרה במהלך 'סצינת בכי', רגע עוצמתי למדי במערכה השנייה, ילד נשמע צועק בקהל. זה נשמע כמו טרור. לא יותר מאשר שבוע לפני כן, באותה הסצינה, ילדה צעירה בשורה הראשונה – שלא נראתה אוטיסטית, צעקה ובכתה בחוזקה ואף אחד לא אמר מילה. איך זה שונה?

הקול שלו חדר את התאטרון. הקהל החל להתרגז על האמא והילד וביקש שיצאו מהאולם. שמעתי מלמולים… "למה שתביאי ילד כזה לתאטרון?", זה לא בסדר. זה כל כך לא בסדר.

בגלל שמה שלא ראיתם, זו אמא שניסתה באופן נואש לעשות בדיוק את זה. אבל הבן שלו לא שיתף פעולה. מה שהם לא ראו זו אמא שניסתה לצאת החוצה עם הבן שלה, אבל הוא החזיק חזק במעקה – וצעק חזק יותר מתוך סירוב. לא יכולתי להסית את מבטי. רציתי לצעוק ולעצור את ההצגה ולהגיד – 'תרגעו כולם. היא מנסה. אתם לא רואים שהיא מנסה???!!!'. הייתי עושה את ההצגה מהתחלה בשמחה. מחזיר את הכסף לכולם בגלל – 

שעבורה, להביא את הילד שלה לתאטרון, זה מעשה אמיץ. אתם לא יודעים איך נראים החיים שלה. אולי יש להם ימים נפלאים בהם הוא יכול לשבת בשקט ולא לעשות רעש מכיוון שזה דבר נדיר. אולי היא בחרה לא לחיות יותר בפחד, ומסרבת להתפשר על חוויות עבור הילד שלה. אולי היא חיפשה כיסא במעבר בהצגה פופולרית למקרה שדבר כזה יקרה. היא שילמה את אותו המחיר כדי לראות את ההצגה בדיוק כמוכם. התכנית שלה, כמו שלכם, הייתה ליהנות מאחר צהריים בתאטרון ולאט לאט הפחד הכי גרוע שלה הפך למציאות.  

אני משאיר אתכם עם זה – להצגות מיוחדות לאנשים הסובלים מאוטיזם מגיעות כל המחמאות בעולם על כך שהן הופכות את המופע שלהם לנגיש לכולם. אני מאמין, כמו ג'וזף פאפ, שהתאטרון שייך לכולם. אני עומד מאחורי המילים שלי, ואני סוף סוף מופיע בהצגה שמתאימה לכל המשפחה. המלך ואני בברודוויי, זה בדיוק כך – לכל המשפחה – וזה אומר לכל המשפחה – גם לכאלה עם מוגבלויות וגם לכאלה בלי. לא רק למופעים מיוחדים, אלא לכל המופעים. לילה בתאטרון הוא מיוחד בכל לילה. 

ולא, לא אכפת לי כמה שילמתם על כרטיס".

בעולם של היום, של יוקרה ומותרות, של זכאות חברתית, קל מאוד לשכוח את העקרונות היסודיים של פשוט להיות בני אדם טובים. כמובן, העובדה שמישהו הפריע למופע עליו שילמתם לא מעט כסף זה לא כיף, אבל זה לא סוף העולם! רחוק מזה, למעשה, ולגנות ילד אוטיסט על שהגיב לסצינה מרגשת, או לגנות את אמא שלו שמנסה להעניק לו ילדות נורמלית – זה פשוט לא בסדר.

בסופו של יום, זה רק חלק קטן מספר החיים שלנו. כשתסתכלו אחורה על הספר הזה, כשאתם זקנים והבריאות שלכם כבר לא תקינה, אתם רוצים לחשוב ולהיזכר על הרגע בו התעצבנתם על ילד עם מוגבלות שצעק באמצע הצגה? או שאתם מעדיפים להיזכר ברגע בו הגבתם בהבנה ובחמלה?

אנחנו חושבים שקלווין הוא גיבור אמיתי בזכות המכתב הזה, והיינו שמחים שהוא יופץ לכמה שיותר אנשים שצריכים לקרוא את המסר שלו.

אם אתם מסכימים, שתפו את הכתבה כדי שעוד אנשים יראות אותה.

לחכות לטיסה בשדה התעופה בלי שיש לכם מה לעשות זה בהחלט לא דבר כיף – ולכן זה לא מפתיע שאנשים רבים מתעצבנים כאשר הטיסה שלכם מתעכבת או נדחית.

אבל זה מה שהופך את שיינה מארי, מטקסס, לייחודית. לא הייתה לה סיבה אמיתית לדחות את הטיסה שהייתה עליה – אך היא עשתה זאת בכל זאת – רק כדי לעזור לאדם במצוקה.

עכשיו שיינה הפכה לגיבורה בכל העולם – ובגלל כל הסיבות הנכונות.

שיינה מארי הייתה אמורה לטוס משדה התעופה הבינלאומי בדאלאס, טקסס.

כשהיא הלכה לכיוון השער שלה, משהו לכד את עיניה. היא הבחינה בגבר, שוכב על הרצפה ונראה שהוא לא מרגיש טוב. שיינה החליטה לעצור ולשאול אותו אם הוא בסדר.

"היה ברור שמשהו לא כשורה, אבל לא ידעתי מה. חשבתי שהדבר הטוב ביותר אחרי ששאלתי אותו מספר שאלות יהיה לבקש עזרה רפואית", כתבה שיינה בפוסט שפרסמה בפייסבוק.

לאדם, לו קוראים וויל, הסביר שוב ושוב שהוא מודאג שיפספס את טיסתו בזמן שהם מחכים לעזרה.

בזמן שדיברו, שיינה הבינה שוויל סובל מאוטיזם – ולכן עליה לשנות אסטרטגיה.

היא הרגיעה את וויל, הבטיחה לו שהוא יגיע בזמן למטוס, והתקשרה לאמו של וויל כדי לבשר לה שהוא אינו מרגיש טוב.

הפראמדיקים הגיעו למקום. הם הבחינו שוויל זקוק למזון ושתייה, והיו בספק להאם הוא במצב מספיק טוב כדי לטוס.

אך שיינה הייתה נחושה לעזור לאדם הזר שהיא פגשה לפני כמה רגעים.

"אני עובדת בחברת התעופה אמריקן איירליינס והצוות הרפואי בשדה התעופה אמר לצוות הרפואי שהגיע למקום שאני אחליף את הטיסה שלי, יאכל איתו ארוחת צהריים ואוודא שהוא מגיע לטיסה שלו בזמן", כתבה שיינה בפייסבוק.

וזה היה הרגע בו הביטוי 'תעביר את זה הלאה' נכנס לפעולה – כשאמריקן איירליינס 'לקחו את המושכות' משיינה.

חברת התעופה לא דרשה פיצוי משיינה כשהחליפה את הטיסה שלה בהתראה של דקות. ברגע שהם ידעו לאיזו טיסה וויל אמור לעלות הם יצרו איתה קשר כדי שהיא תוכל לעזור לו להגיע אליה. וכאשר שיינה ו-וויל הגיעו, הצוות במטוס כבר היה מודע לבעיה של וויל, ולקחו אותו תחת חסותם.

"היום לא היה כפי שדמיינתי שיהיה. הוא הפך להיות הרבה יותר טוב. הייתה לי ארוחת צהריים נפלאה עם אדם צעיר ונפלא מקנטקי. אני אומנם לא מכירה אותו טוב, אני יודעת שיש לו לב מזהב ואמא ואחות מדהימות שהוא אוהב מאוד, ואחרי שהתכתבתי עם אמא שלו, אני יודעת שהיא אוהבת אותו לא פחות", כתבה שיינה, והוסיפה:

"מפעם לפעם כל אחד מאיתנו זקוק לעזרה. לא משנה המוגבלות, גיל, או סטטוס חברתי. תודה שעשית לי את היום וויל!".

בזמן שאחרים חלפו על פניו, שיינה לא היססה לשנייה ועצרה כדי לעזור לבן אדם במצוקה – וחברת התעופה וצוות העובדים שלה רק עשו את הסיפור לטוב יותר.

בבקשה שתפו את הסיפור מחמם הלב הזה – אנו זקוקים ליותר אנשים כמו שיינה בעולם.

המשטרה מקבלת קריאות לכל מיני אירועים ביזאריים בימינו. אנחנו בטוחים שאין רגע משעמם כאשר משרתים בקו הקדמי של הקהילות המקומיות.

עכשיו שוטר בקליפורניה חימם את ליבם של אנשים בכל העולם אחרי מה שעשה עבור אדם זקן שנזרק החוצה מסניף בנק.

השוטר רוברט ג'וסט לא ידע למה לצפות כאשר הגיע לאירוע בעייתי משהו בסניף בנק מקומי. הצוות הזעיק אותו בגלל לקוח עצבני בן 92.

השוטר יכל לטפל באירוע תוך 5 דקות בהתחשב בגיל של האדם המעורב, אבל במקום הוא לקח את הזמן ועשה מעל ומעבר כדי להראות כבוד וחמלה.

מחוץ ללוס אנג'לס, משטרת מונטבלו קיבלה קריאה לגבי לקוח בעייתי.

השוטר רוברט ג'וסט היה הראשון להגיע למקום.

וכאשר נכנס לבנק, הוא ראה אדם בן 92 שהיה עצבני למדי.

האיש בסך הכל רצה למשוך כסף מהחשבון שלו. אבל בגלל שפג תוקף תעודת הזהות שלו, אף אחד בבנק לא יכל לעזור לו.

בלי תעודת זהות תקינה, הבנק לא יכל להשלים את התהליך של משיכת הכסף עבור הלקוח הזקן.

האיש הזקן לא הבין מדוע ונהיה מתוסכל. בסופו של דבר, צוות הבנק הזעיק את המשטרה כדי שיסייעו להוציא את האיש מהבנק.

אנחנו חושבים שכל אחד שיש לו הורה או סבא זקן יכול להזדהות עם הסיטואציה בה האיש הזה מצא את עצמו.

כשהשוטר ג'וסט הגיע למקום ולמד מה קרה, הוא החליט לעשות משהו לא קונבנציונלי.

הוא ידע שהוא צריך להתערב ולמרות שזה היה בסדר גמור פשוט ללוות את האיש החוצה, הוא בחר לעשות משהו אחר.

השוטר ג'וסט לקח את האיש הזקן למשרד הרישוי, ועזר לו להוציא ת.ז. חדשה.

אבל המעשה טוב הלב שלא לא נגמר שם.

אז, הם חזרו לבנק לפני שהוא נסגר, והשוטר רוברט עזר לאיש למשוך את הכסף.

מאוחר יותר, משטרת מונטבלו פרסמה תמונה של השוטר ג'וסט מלווה את האיש לתוך הבנק שוב, והיא מיד הפכה ויראלית.

"השוטר הזה מלאך!" הגיב אדם אחד לפוסט.

"כל מה שהסבא הזה רצה זה לשמור על העצמאות שלו. והשוטר עזר לו בצורה מכובדת. כל הכבוד לך!".

"אנחנו לעתים שומעים חדשות רעות על שוטרים, אנחנו לא יכולים לשפוט את כולם באותה צורה", כתב אחר.

"השוטר רוברט ג'וסט, תודה לך על שעזרת לאיש הזקן, זה היה יכול להיות אבא או סבא שלי…שאלוהים יברך אותך, ותודה לך על השירות".

תראו איזה צנוע השוטר בסרטון למטה. הוא באמת חושב שמה שהוא עשה לא היה ביג דיל.

השוטר אפשר לאיש לנהל את ענייניו בכבוד.

כשאתם בני 92, אתם אולי לא חדים כפי שהייתם. משהו כמו תעודת זהות שפג תוקפה באמת יכולה לבלבל אתכם, במיוחד כשזה מונע מכם לקבל את הכסף שלכם.

האיש הזקן רק היה צריך שיתנהגו אליו באדיבות וסבלנות. השוטר ג'וסט הראה לו את שניהם ונהיה המלאך השומר שלו.

אל לנו לשכוח את הדברים הטובים ששוטרים עושים מדי יום בלי שיבקשו או יגידו להם. זו דוגמא נפלאה לכך.

בבקשה שתפו כדי לעשות כבוד לשוטר הנפלא הזה.

במשך יותר מדי זמן אנשים הסתכלו בזלזול, פקפקו, ובמקרים גרועים יותר, התנהגו בבריונות, כלפי אנשים עם תסמונת דאון.

כמובן, העולם מתחיל להשתנות והיום לאנשים עם תסמונת דאון קל יותר להשתלב בחברה.

ועדיין, זה יכול להיות מפחיד מאוד לשמוע שלילד שלך יש תסמונת דאון. התסמונת מגיעה עם סיבוכים שמשפיעים על הדרך בה הורה מגדל את הילד שלו, ועבור רבים, הם מרגישים שהם לא בטוח מוכנים למשימה הזו.

כשג'סיקה איגן נכנסה להריון, היא ובעלה היו מאושרים כל כך. אך הם קיבלו הרבה לחשוב עליו. כשג'סיקה הייתה בשבוע ה 11, הרופאים בישרו לה שהילדה שגדלה בתוכה סובלת מתסמונת דאון…

"כשהחלטנו להיכנס להריון קיווינו שזה יקרה באופן מיידי", אמרה ג'סיקה.

"כשזה לא קרה מהר, גילינו שקל יותר להתמודד עם זה מכיוון שיש כל כך הרבה אפשרויות עבור אנשים שמתקשים להיכנס להריון. הצטרפתי לקבוצת תמיכה של אי-פוריות ויצרתי חברויות רבות עם נשים אחרות שעברו את מה שאני עוברת. כשסבב ה IVF הראשון שלנו לא הצליח, הרגשנו אכזבה, אבל החלטנו לא להתייאש ולהמשיך לנסות. בטיפול ה IVF השני שלנו, הילדה שלנו נולדה".

"כשגילינו כשהייתי בשבוע ה 11 שלעובר שלנו יש תסמונת דאון. בהתחלה, היינו שבורים, אבל זה בגלל שלא היה לנו ניסיון עם תסמונת דאון וזה היה משהו שבכלל לא ציפינו לו. התאבלנו במשך מספר ימים, ואז בעלי ואני החלטנו שאנחנו רוצים ללמוד על הנושא כדי שנוכל להיות מאושרים ולצפות ללידה של הבת שלנו".

התעוררות

ברגע הזה ג'סיקה ובעלה היו במשימה ללמוד הכל על תסמונת דאון. הם יצרו קשר עם עמותה מקומית והחלו במסע בעקבות הידע.

ג'סיקה הסבירה: "ידע היה הגורם המרכזי בשינוי הרגשות שלנו כלפי תסמונת דאון. קלטנו שאנחנו פשוט לא מבינים את האבחון בגלל שלא ידענו שום דבר על תסמונת דאון. זה טבעי לחשוש מדברים שאנחנו לא מכירים או מבינים, אז יצרנו קשר עם אנשים בקהילה שלנו שיש להם ילדים עם תסמונת דאון ויצרנו חברויות נפלאות.

התחלנו לראות שאין סיבה לפחד מזה, ושאנחנו ברי מזל שנבחרנו ללדת ילדה כל כך מיוחדת וייחודית".

אך היו אלה חודשיים אחרי הלידה של בתה, כשג'סיקה פרסמה את 'הביקורת' המרגשת שסחפה את האינטרנט בסערה.

"כשעשיתי את ההזמנה שלי אמרתי, 'כמות רגילה של כרומוזומים, בבקשה!' זה מה שכולם מקבלים וגם אני רציתי את זה. הם קראו לי זמן קצר אחרי שההזמנה שלי הייתה בייצור ואמרו, 'חדשות נפלאות, הרשינו לעצמנו לשדרג אותך עם כרומוזומים נוספים בחינם! את תקבלי את תוספת הכרומוזומים עם ההזמנה שלך בעוד 9 חודשים'. מה?! כעסתי".

"כל האחרים שראיתי בפוסטים המושלמים באינסטגרם לא קיבלו כרומוזומים עודפים. ובכן, החלטתי שלקבל את ההזמנה שלי עם כרומוזומים עודפים עדיפה מאשר לא לקבל את ההזמנה בכלל, אז הרגשתי בנוח וחיכיתי שההזמנה המשודרגת תגיע. קיבלתי את ההזמנה שלי לפני חודשיים ואני כותבת את הביקורת הזו כדי שאחרים ידעו ששדרוג עם כרומוזומים עודפים הוא מדהים!! אם מציעים לכם אותו, בהחלט תיקחו אותו! פרסמתי כמה תמונות של המוצר המוגמר ואתם יכולים לראות שעודף כרומוזומים בהחלט שווה אתת זה – הוא חמוד במיוחד ויוצא מן הכלל! כל כך הרבה אושר. בטוח הייתי קונה אותו שוב".

הפוסט שלה התפשט כמו אש בשדה קוצים בפייסבוק. 352,000 אנשים עשו לו לייק, כשרבים אחרים מגיבים דברים נפלאים.

"התגובות היו כל כך חיוביות, אוהבות, ומקבלות, שאני פשוט נדהמת. שמעתי שאנשים רבים שגם להם נולד לאחרונה תינוק עם תסמונת דאון, והם עדיים מנסים לקבל את זה אחרי שהיו במקום חשוך מאוד. לשמוע שהפוסט שלי נגע בהם ועזר להם להחלים זה מדהים, וזה משהו שאנצור לשארית חיי".

היא המשיכה, "כשאתם מקבלים אבחון של תסמונת דאון, זה מפחיד רק בגלל שזה לא משהו שציפיתם לו. חשוב לתת לעצמכם להתאבל ואז להבין שזה לא דבר רע, אלא פשוט שונה. אבל כל הילדים שונים, ואין הבטחות שילד שיוולד לכם לא יסבול ממחלה כזו או אחרת או שוני מסוים".

"ילדים עם תסמונת דאון יותר דומים לכל ילד אחר מאשר הם שונים, וחשוב לא להתאבל על זה יותר מדי זמן, כי בקרוב מאוד אתם תהיו מאוהבים בילד שלכם!".

הפוסט:

לכל ילד מגיע להיוולד ולגדול עם כל האהבה שההורים שלו יכולים לתת. ילדים עם תסמונת דאון אינם שונים, וה'ביקורת' של ג'סיקה משקפת את המציאות בצורה מושלמת. הלוואי וכולם היו מסתכלים על זה כמו שהיא ובעלה מסתכלים על זה.

אם חשבתם שהפוסט של ג'סיקה היה משולם, שתפו אותו כדי להפיץ את המסר החשוב לכמה שיותר אנשים.

לעתים קרובות הפנים האמיתיות של אדם נחשפים כשהוא נמצא בסיטואציה קשה.

כולנו היינו במצבים כאלה; כשהדברים לא הולכים טוב ונראה שהעולם רק רוצה להשליך עלינו אסונות. בזמן שאמהות רבות יכולות להזדהות עם זה, ישנה אמא אחת ספציפית שהייתה בטוחה שהסיוט שלה אמיתי.

היא ישבה כמה שורות לפני בלוגרית האופנה והלייף סטייל מקנזי מרפי במטוס כאשר היא הפכה לחלק מסצינה מאוד לא נעימה. מקנזי לא ידעה שהיא עומדת לחוות משהו שלא ישאיר לה ברירה אלא לתעד כדי שכל העולם יראה…

כשאתם חושבים על מועמדים הגיוניים שיורידו מטיסות, אתם בטח חושבים על נוסעים שיכורים או קולניים, או אולי נוסעים אלימים מילולית או פיזית כלפי אחרים.

אבל מישהו שלא הייתם חושבים שיורידו מהמטוס היא אמא עם שני תינוקות קטנים.

נסיבות מצערות

ובכן, מקנזי מרפי ראתה זאת כאשר ישבה כמה שורות מאחורי אמא שטסה לבדה עם שני הילדים הקטנים שלה.

כפי שהיא מתארת: "אתמול, לאישה הזו בטיסה שלי היו תינוקות תאומים, נראים בני פחות מחצי שנה, אני לא בטוחה לגבי הגיל. זו הייתה טיסה עמוסה, אז הם החלו לקחת את התיקים שעלו איתם למטוס כדי לאחסן בבטן המטוס. אחת העובדות שהייתה בשער העלייה למטוס לקחה את כיסא הבטיחות של האמא, מה שאומר שהיא הייתה נאלצת להחזיק את שני התינוקות, מכיוון שהם לא היו מספיק גדולים כדי לשבת בעצמם במושב".

ברגע שהאמא הניחה את כיסא הבטיחות על המושב, הגיעה דיילת ואמרה לי שהיא לא יכולה להושיב את שני התינוקות מכיוון שזה מהווה סכנה. התכנית המקורית של האמא הייתה להושיב את אחד התינוקות בכיסא הבטיחות, מה שמותר, כל עוד יש מקום לכיסא הבטיחות בטיסה.

אך בגלל שהטיסה הייתה מלאה, לאמא נאמר שהיא תיאלץ לרדת מהמטוס.

אמרו לה לרדת

כשהמצב הכי גרוע שאפשר לדמיין הופך לאט לאט למציאות, נראה שלאמא לא תהיה ברירה אלא להזמין טיסה נוספת. אך בדיוק ברגע הזה נוסעת אחרת נחלצה לעזרתה.

"אמא שישבה מולי, שקיבלה רשות מהאמא השנייה, התנדבה להחזיק את אחד התינוקות במשך כל הטיסה. זכרו שזו הייתה אמורה להיות טיסה קצרה של 45 דקות. בסופו של דבר המטוס לא זז מהמקום במשך שעתיים וחצי! בלי להתלונן, האישה האחרת האכילה את התינוק של האישה הזו, ואפילו עזרה לו לגהק".

יותר מכך, לאמא שהתנדבה לעזור היה ילד משלה בכיסא שלידה. כשהילדה הקטנה קינאה בתינוק החדש שגנב את תשומת ליבה של אמא, האמא פעלה בצורה מושלמת.

"הבת שלה החלה לבכות. האמא הזו, ברוגע מדהים, הסבירה לבתה הקטנה ש'זה התפקיד שלנו לעזור לאנשים אחרים. האמא הזו לבדה כאן, וממש צריכה עזרה של אמא אחרת'. אז היא המשיכה להחזיק את התינוק, לשיר לו שירים, ואז הוא נרדם למשך כל הטיסה בלי לבכות אפילו לרגע".

פשוט…ואוו. איזו אישה מדהימה שעשתה מעל ומעבר אפילו שהיא לא הייתה חייבת. לא רק שהיא עשתה את היום של האמא שהייתה במצוקה, אלא גם הוכיחה עצמה כהשראה לאנשים בכל העולם.

שתפו את הסיפור הנפלא הזה אם חשבתם שהאישה הזרה הנחמדה עשתה את הדבר הנכון!

אם שרדתם את הג'ונגל שנקרא בית ספר תיכון, אז אתם יודעים שצריך הרבה אומץ כדי להזמין מישהי או מישהו לנשף. במיוחד אם אתם לא האדם הכי פופולרי ומקובל ומעולם לא עשיתם את זה בעבר.

דקוטה נלטון הוא תלמיד כיתה י' שאזר אומץ כדי להזמין ידידה שלו לנשף של בית הספר. הוא מעולם לא הזמין נערה, אז האירוע לא היה רק רגע גדול עבורו,אלא הוא הצריך הרבה מאוד אומץ.

אך כפי שקרה, היא ענתה בשלילה. זה בסדר, נכון? אבל מה שלא היה בסדר, זה שזה קרה מול חברותיה לכיתה, שכולן צחקו ולעגו לדקוטה בגלל הסירוב. ואם זה לא היה גרוע מספיק, הן דרכו על השלט שהכין כדי להציע לה ללכת איתו…

דקוטה התרחק מהתלמידים, כשהוא מקווה שחור באדמה יבלע אותו. הוא עזב את המקום כשכולם צוחקים ומצביעים עליו: סיוט עבור כל תלמיד.

"זה היה רגע קשה מאוד לעמוד במעגל קטן כשהיא מסרבת, ואתה צריך למצוא את הדרך החוצה מהמעגל הזה", הוא אמר.

אז, כשהמצב לא היה יכול להיות גרוע יותר, הסתבר שכל הסצינה הזו תועדה במצלמה. מישהו העלה את הסרטון לפייסבוק והוא הגיע לאלפי צפיות. אנשים בכל המדינה ראו איך צוחקים על דקוטה רק בגלל שניסה להזמין נערה לנשף.

צחק אחרון

כמה ימים אחר כך, דקוטה הגיע לבית הספר כשאין לו מושג שהוא עומד להיות חלק מאירוע שייזכר שנים רבות.

הוא הלך במסדרון כאשר חבורה של לא פחות מ 13 בנות עצרה אותו, כשכל אחת מהן מחזיקה שלט.

הסתבר שהבנות רצו להראות לדקוטה שהוא אכן שווה; שהוא נאהב ושאין לו סיבה לפקפק בעצמו. הן רצו להציע לו ללכת איתן.

דקוטה המחייך אמר: "הרגשתי כמו הילד הכי מקובל בבית הספר, כשבמציאות אני ממש לא".

צפו בסרטון המדהים ומחמם הלב למטה:

איזו מחווה מדהימה של הבנות. דקוטה, אנחנו רוצים להגיד לך שמה שעשית דורש הרבה אומץ; אל תיתן לאחרים שלועגים לך לבאס אותך!

עזרו לנו להאיר קצת אור חיובי על דקוטה והבנות שעשו דבר מדהים על ידי שיתוף הסיפור עם החברים והמשפחה שלכם!

סופי הייתה בת שנתיים רגילה עד ה 18 למאי, 2017.

כשחלתה, ההורים שלבי וג'ונתן חשבו שבתם בת השנתיים סובלת מאלרגיות.

היא התקשתה לנשום והרופא שלה חשד שהיא סובלת מאסתמה. אבל מהר מאוד התברר שהמצב גרוע בהרבה ממה שחשבו.

סופי הייתה אמורה לעבור בדיקת אלרגיות כמה ימים מאוחר יותר. אבל היא מעולם לא עשתה את הבדיקה.

היא הפסיקה לנשום לילה אחד.

זה היה הסיוט הגרוע ביותר של כל הורה. שלבי וג'ונתן הזעיקו אמבולנס. דקות אחר כך הם היו בדרכם לבית החולים.

רק אז הרופאים אישרו שסופי סובלת ממשהו גרוע בהרבה מאלרגיות או אסתמה.

הרופאים גילו גידול קצת יותר גדול מכדור טניס בחזה של סופי הקטנה. היא פיתחה סרטן לימפומה של תאי T. הילדה הקטנה לפתע הייתה בקרב על חייה.

למרבה הצער טיפולי כימותרפיה אגרסיביים לא עצרו מהסרטן להתפשט. הטיפולים השפיעו על היכולת של סופי ללכת, לדבר, להשתמש בידיים ולאכול.

כשסופי הקטנה נאבקה על חייה, ההורים שלה בילו אינספור שעות לצד הבת שלהם בבית החולים.

אמה של סופי, שלבי, לא עזבה את מיטתה של בתה. הדאגה היחידה של שלבי הייתה סופי ואיך היא מטופלת.

הגוף החלש שלה היה זקוק להשתלת מח עצם.

בסיטואציה הקשה והכאוטית הזו, האמא הבחינה באחות שניסתה שלא ישימו לב אליה, אבל שלבי צפתה בה.

אחרי שצילמה תמונה שהאחות הייתה עם גבה אליה, שלבי פרסמה את התמונה בעמוד פייסבוק שהקימו ההורים כדי לתעד את המאבק של סופי במחלה.

"אני רואה אותך", כתבה שלבי כשהיא חושפת שהיא ראתה את כל מה שהאחות עושה עבור הבת שלה.

אמא שלבי כתבה:

"אני רואה אותך. אני יושבת על הספה הזו כל היום ואני רואה אותך. את מנסה כל כך קשה שבתי ואני לא נבחין בך".

"אני רואה שהפנים שלך נופלות קצת כשהיא רואה אותך ובוכה. את מנסה להקל על הפחדים שלה בכל כך הרבה דרכים וכובשת את ליבה. אני רואה אותך מהססת לדקור אותה (עם מחט) או להוריד ממנה תחבושות. את אומרת 'אל תדאגי' ו'אני מצטערת' יותר פעמים ביום אחד מאשר אנשים אומרים 'תודה' ".

"אני רואה את כל צמידי הגומי על היד שלך ועל הסטטוסקופ, כל אחד עבור ילד שאהבת וטיפלת בו.

אני רואה אותך מלטפת את הראש הקטן והקירח שלה ומכסה אותה היטב עם השמיכה. אני רואה אותך מחזיקה את האמא הבוכה שקיבלה חדשות לא טובות. אני רואה אותך מקלידה במחשב בזמן שאת מחזיקה את התינוק של האמא שלא יכולה או לא רוצה להיות בבית החולים איתו".

"את שמה בצד את מה שקורה בחיים שלך במשך 12 שעות רצוף כדי לטפל בילדים חולים מאוד שלפעמים גוססים. את נכנסת לכל חדר עם חיוך לא משנה מה קורה שם. את רואה את השם של סופי על הלוח ונכנסת לבדוק מה שלומנו אפילו שהיא לא המטופלת שלך.

את מתקשרת לרופא, לבנק הדם, לבית המרקחת כמה פעמים שצריך כדי לוודא שהבת שלי תקבל את מה שהיא צריכה כמה שיותר מהר. את בודקת מה שלומי בדיוק כפי שאת בודקת מה שלומה. את יושבת ומקשיבה לי ממלמלת דברים במשך 10  דקות אפילו שהטלפון שלך מצלצל ורשימת הדברים שאת צריכה לעשות היא באורך קילומטר"

"אני רואה אותך. כולנו רואים אותך. אין כמות של סלסלת מתנות או כרטיסי תודה שיכולים להביע את ההערכה שלנו כלפייך. את אלוהים עבורנו בכל יום. הילדים שלנו לא היו מקבלים את מה שהם צריכים בלעדייך. אמהות כמוני לא היו מרגישות שפויות או ששומעים אותן בלעדייך. את מצילה את התינוקות שלנו ולא היינו יכולים לעשות את זה בלעדייך".

המסר המרגש של שלבי נגע לא רק באחיות עבורן כתבה את הפוסט, אלא גם בהורים אחרים שעברו חוויות דומות וראו שאחיות הן עמוד השדרה של מחלקת הילדים.

העבודה של האחיות האלה היא קשה שאי אפשר לדמיין, והן חיות בזמנים הקשים ביותר בחייהם של הורים, שוב ושוב, כל יום מחדש.

למרבה הצער, סופי לא זכתה להתבגר ולהגיד 'תודה' לכל האחיות שנלחמו על החיים שלה.

הגוף הקטן שלה לא הצליח להתמודד עם הטיפולים והסרטן האגרסיבי.

ב 22 לדצמבר, 2017, הסרטן חזר בעוצמה, והמשפחה החליטה להפסיק את הטיפולים.

ההורים שלבי וג'ונתן זכו ל 13 ימים של כרבולים, קריאה, שירה, צפייה בסרטים, ואהבה עד שסופי הלכה לעולמה בזרועותיהם ב 4 לינואר, 2018.

"המטרה שלי במהלך התהליך הזה היה להיות שקופה וכנה ולהאיר אור על מה שבאמת קורה במהלך מלחמה בסרטן. רציתי להראות את הימים הלא טובים כפי שהם, אבל גם יכולתי להראות את העבודה הנפלאה שעשה האל בתהליך הזה. אני מקווה להמשיך לעשות את זה כשאנו ממשיכים את החיים שלנו בלעדיה", אמרה שלבי.

סרטן הוא באמת הדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לחשוב עליו. במיוחד כשהוא פוגע בילדים.

הסיפור של סופי הוא תזכורת לכולנו לחיות כל יום כאילו הוא האחרון. לאהוב כאילו אין מחר.

הסיפור שלה גם מראה עד כמה נפלאות הן אחיות ואנשי צוות אחרים בבית החולים ומגיעה להן ההכרה על כך.

הן עוזרות, משחקות, מספרות סיפורים, נותנות עצות ומנחמות, הן נוגעות באינספור חיים, ודואגות לא רק למטופלים הקטנים שלהן, אלא גם למשפחה שלהן.

הן נכנסות מרצון לקרב שרובנו מנסים להימנע ממנו. והן עושות זאת יום אחרי יום למשפחה אחת אחרי השניה. 

שתפו את המילים של אמא שלבי על האחיות בבית החולים כדי שעוד אנשים יוכלו לקרוא על העבודה המדהימה שהן עושות.