אני בטוח שחלקכם הסתכלתם על אנשים וחיות המחמד שלהם וחשבתם: "אוו, זה מוזר. זאת חיית המחמד שלך, לא חבר שלך". אני מכיר אנשים שעשו את זה. יש רמה בה חיבה חמודה הופכת לאובססיה מוזרה, ואני חייב להודות שאני כבר נמצא ברמה הזאת עם הכלבים שלי. אם גם אתם כאלה, או חוששים להיות כאלה, הנה 13 סימנים שמערכת היחסים עם חיות המחמד שלכם הלכה רחוק מדי.
1. אתם מדברים איתם
אני מתכוון….נו באמת. כמה מוזר זה לדבר עם חיית המחמד שלך! הוא לא מבין אתכם. אתם יכולים לקלל ולקלל ולא יהיה לו מושג. אתם יכולים לדבר סינית. הוא עדיין לא יבין. הלוואי ומישהו ימציא מכשיר שמתרגם קולות של חיות למילים.
2. הם הרקע בפלאפון שלכם
חשבתי שזה בגלל שזאת תמונה חמודה, אבל אז הבנתי שזה בגלל שאני רוצה שהכלבים שלי יהיו איתי בכל מקום. אם לכלבים שלי היה פלאפון, אני כמעט בטוח שאני הייתי הרקע. אם לא הייתי, היינו צריכים לדבר.
3. תסמונת מערכת היחסים המיוחדת
כולם חושבים שהקשר שלהם עם חיית המחמד שלהם הוא הכי מיוחד בעולם. שיש להם מערכת יחסים אנושית איתם כמו שאין לאף אחד אחר. השלב הראשון שצריך לעשות על מנת להתגבר תסמונת מערכת היחסים המיוחדת היא להודות שאתם סובלים ממנה.
4. אתם מוציאים יותר כסף על חיית המחמד שלכם מאשר על עצמכם
אתם נמצאים בסופרמרקט ומנסים להחליט איזה עוף לקנות. אתם יכולים לקנות את התרנגולת שחיה בכלוב בו היא לא יכולה לזוז, אתם יכולים לקנות תרנגולת שחיה בכלוב גדול יותר אבל עדיין צפוף, או לקנות תרנגולת שהיה לה שדה שלם משל עצמה. אתם בוחרים באופציה האמצעית. ואז אתם מגיעים מחלקת האוכל לחיות. שעה מאוחר יותר אתם מוצאים את עצמכם אוכלים עוף בינוני כשלצידכם החתול שאוכל סלמון אורגני.
5. שעת ארוחת ערב היא שעת ארוחת ערב לשניכם
זה מתחיל בהאכלת חיית המחמד באותו הזמן שאתם אוכלים. זה הופך את ארוחת הערב ליותר חברתית ואתם בטוחים שגם חיית המחמד שלכם רוצה, נכון? מהר מאוד אתם מגלים שלא רק שחיית המחמד שלכם אוכלת אוכל טוב יותר משלכם, היא גם יושבת לידכם בשולחן.
6. אתם נותנים להם לאכול אוכל של בני אדם
השלב האחרון במדרון החלקלק של לאכול יחד עם חיית המחמד שלכם הוא להשאיר בכוונה אוכל על הצלחת כדי שהכלב או החתול יוכלו ליהנות ממנו. כולנו עשינו את זה בעבר…בהחלט יש כאן בעיות פסיכולוגיות.
7. אתם נכנסים לחרדה כשהם מרגישים לא טוב
חיות אוכלות כל דבר שמריח להן נורמלי. כלבים יאכלו קקי של חתולים או דשא עם הריח יהיה טוב. חתולים מקיאים כדורי פרווה ומביאים לטאות הביתה על בסיס יומיומי. הם נהיים חולים ומקיאים כל הזמן, אבל זה לא מונע מכם להתקשר בכל פעם לאמבולנס ברגע שזה קורה.
8. לתת לחיית המחמד ללקק את הפרצוף שלכם
כולנו עשינו את זה. אפילו אנשים בלי חיות מחמד נותנים לכלבים של חברים שלהם ללקק להם את הפרצוף. אבל האם קראתם את הנקודה למעלה? לא רק שהם תמיד חולים, הם גם אף פעם לא מצחצחים שיניים והם אוכלים קקי של חתולים. אבל זה רק קצה הקרחון. חתולים וכלבים מסניפים ישבנים של אחרים. הם גם מלקקים לעצמם את הב*צים.
9. אתם לא מחשיבים לילה עם חיות המחמד שלכם כלילה שביליתם לבד
באופן טכני אתם צודקים. אתם לא לבד בבית אם הכלב או החתול שלכם שם. אבל באמת, אם אנחנו מחשיבים את חיית המחמד שלנו בתור 'חברה', אנחנו למעשה בודדים בכל כך הרבה דרכים.
10. אתם מרגישים בודדים כשחיית המחמד לא נמצאת איתכם באותו החדר
זה משחק מסוכן. מה שמתחיל ב'או, איזה כיף, הכלב שלי ישן איתי באותו החדר', מהר מאוד הופך לחדר של הכלב שלכם כשאתם האורחים. זה ממשיך בכך שיש איתכם מישהו אחר במיטה, ואתם לא אוהבים שהם תופסים את המקום של הכלב.
11. אתם מגעגעים לחיית המחמד יותר מאשר אתם מתגעגעים לחברים קרובים
זה קצת מפחיד אתכם ומכניס אתכם להלם. כשאתם נוסעים לאנשהו אתם מתגעגעים לכלב או החתול הרבה יותר מאשר לאנשים הכי קרובים אליכם. כשאתם מתקרבים עוד ועוד לדלת של הבית, הרגשות מתחילות להציף אתכם, עד שאתם נכנסים הביתה ונותנים חיבוק גדול לכלב או החתול. והם כמובן מחבקים אתכם בחזרה.
12. אתם מחבקים אותם חזק מדי
עוד קלאסיקה. כאשר אתם מרימים את חיית המחמד שלכם ומחזיקים אותה חזק קרוב לחזה. זה בגלל ששניכם אוהבים אחד את השני ורוצים להחזיק חזק חזק, נכון? אולי זה בגלל שאתם מקנאים ולא רוצים שהם ילכו למישהו אחר? לחברים שלכם למשל…? ענייני הקנאה עובדים גם כאן.
13. קנאה כלפי כל אחד שהכלב או החתול שלכם מראה לו אהבה
כשחבר שלכם מגיע והוא מלטף ומרים את החתול שלכם, זה בסדר גמור. אבל רגע, הוא לא אוהב שמרימים אותו ככה. לא, אל תגידו כלום, זה יהיה מוזר. תעזבו את זה. אוי, אמרתי את זה בקול? לאן החבר שלי הלך עכשיו?
טוב, אז אולי מערכת היחסים שלכם עם הכלב או החתול היא קצת מוגזמת, אבל אחרי הכל, הם בדיוק כמו בני משפחה. הם האחים שלכם, הילדים שלכם, הנפש התאומה שלכם. אני מבין אתכם. ומי שלא מבין אתכם כנראה צריך לאמץ כלב או חתול.
