תגית: שחר פאר
רק שתשמור על פאר היציבות
בתגובתו של גלעד בלום לאחרונה בנושא דניס חזניוק והגילויים הרכילותיים על מעשיותיהן של טניסאיותינו בלילות כתב בלום שהוא תומך בשתיית אלכוהול אחרי ולפני משחקים.
לא ברור מה ניסתה חזניוק להרוויח מפרסום זה – ייתכן שאת הפרסום עצמו – ובכך בהחלט הצליחה. על פי הנראה זה הפרסום האחרון לו תזכה בקריירה (?) שלה, כי קשה להאמין שהיא תוזמן שוב לסגל. האם בכלל נכון לבדוק שחקנית כמו שחר פאר על מעשיה בין המשחקים? האם העובדה שמדובר במסגרת נבחרת ישראל בטניס, כוללת בתוכה חובות לאומיות עבור שחר? התשובה פשוטה – בכלל לא.
טניס, להבדיל משאר ענפי הכדור הפופולריים, הוא ספורט יחידני. הטניסאי ניצב לבדו מול המשימה ואין מי שיחפה עליו במקרים של מחלה או חולשה. אין כרטיסים צהובים ואין ממש מאמן שאפשר להאשים בכישלון. למעשה, מעטים הטניסאים שמתעשרים מהספורט הזה לעומת אלפי הכדורגלנים או הכדורסלנים. שחר פאר היא מטאור יהודי בשמי הטניס הישראלי ואין אף אחד שמתקרב להשגים שלה. לא מנסדורף (האחד והיחיד), לא בלום, לא גליקשטיין וגם לא סמאשנובה. רק לפני מספר ימים היא ניצחה שוב טניסאית גדולה, ילנה ינקוביץ', שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם. עוד ניצחון גדול לאוסף הניצחונות על מדורגות 1 לשעבר – כמו סאפינה, איבנוביץ', ווזניאקי.
איך הגיעה שחר פאר לכל ההישגים שלה? האם בזכות איגוד הטניס? האם בזכות משרד הספורט? אגודת ספורט אחרת? התשובה היא לא. במקרה של שחר פאר שום איגוד או אגודת ספורט לא יכולים לקחת את הקרדיט. רק ההורים שלה שהשקיעו בחכמה רבה בכישרון שצמח אצלם בבית יכולים להתגאות בתוצרת המשפחתית.
איגוד הטניס צריך לומר תודה שיש לו טניסאית כזאת, כי בלעדיה – מי בדיוק ייצג את ישראל? דניס חזניוק? לכן גלעד בלום צודק בהחלט. ששחר תעשה מה שהיא רוצה ושתמשיך להביא לנו כבוד. התחושה שלי היא שהשיא שלה עוד לפניה, בדומה לטניסאיות כמו סקיאבונה ונה לי שהגיעו לשיאן רק לקראת גיל 30 עם זכיות מרשימות בגראנד סלאמים. רק שתשמור על יציבות.
הכתפיים הצרות של הראל לוי
נבחרת הדיוויס של ישראל קיבלה הזדמנות מצוינת להישאר בבית העליון של גביע דיוויס כאשר היא הוגרלה לשחק בבית מול נבחרת אוסטריה הבינונית. לאוסטריה אומנם שחקן מצוין בשם יורגן מלצר שמדורג 13 בעולם, אבל שאר השחקנים של אוסטריה הם לא מהטופ העולמי. דודי סלע עשה את העבודה ביום שישי, והראל לוי הפסיד כצפוי ליורגן מלצר. אנדי רם ויוני ארליך נתנו משחק גדול בזוגות וניצחו 3:0, וההכרעה עברה לשני המשחקים שהתקיימו היום. דודי סלע מול יורגן מלצר המצוין, והראל לוי שיחק מול מרטין פישר הצעיר המדורג 134 בעולם.
דודי סלע הפסיד ליורגן מלצר, כצפוי. דודי אומנם שחקן דיוויס מצוין, אבל מלצר הגיע להתמודדות אולי בכושר הטוב בקריירה שלו ולא התקשה לנצח את דודי סלע בשלוש מערכות חלקות. עכשיו הכל היה על הכתפיים של הראל לוי, שהוכיח בעבר שהוא יודע ויכול לנצח משחקים גדולים, אך מצד שני גם הראה בעבר שהוא יודע להפסיד משחקים גדולים.
וכך קרה גם הפעם. הראל לוי הוא שחקן עם נסיון רב בזירה הבינלאומית ובגביע דיוויס, והוא חייב היה למצח את המשחק הזה, אומנם מול שחקן שמדורג גבוה ממנו, אך במגרש ביתי עם קהל תומך הראל היה חייב לנצח. אז מה קרה? כמו בהרבה משחקים בקריירה שלו הראל לוי בחר להתעסק בדברים שלא קשורים למשחק, ובטניס זה קריטי. ברגע שאתה מאבד את הריכוז, אתה מאבד את המשחק. תלכו לשאול את גוראן איבניסביץ' כמה תארים הוא איבד בעקבות איבוד הראש/איבוד הריכוז…תקראו לזה איך שתרצו.
במשחק כל כך קריטי לנבחרת הדיוויס של ישראל הראל לוי היה חייב להישאר מרוכז ולנצח את המשחק. ברגע שהוא בחר לריב עם השופט בתחילת המערכה השלישית, שם הוא הפסיד את המשחק. ברגע הזה ידעתי שהראל לוי לא ינצח, כי ככה הראל. ברגע שהוא מאבד את הריכוז המשחק שלו הופך להיות שבלוני, מכאני ומזויף. גם כאשר הוא עושה נקודה טובה ההתלהבות שלו היא מאוד מאולצת ולא אמיתית. אפשר לראות על הראל לוי שהוא לא במשחק.
שלא תבינו לא נכון, אני חושב שהראל לוי הוא שחקן מוכשר מאוד, ועובדה, הוא הגיע למקום 30 בעולם בשיאו ואפילו ניצח את פיט סמפראס האגדי, אבל הראל היה חייב לשמור על ריכוז ולא לאבד את העשתונות. שחקן כמו הראל עם כל כך הרבה שנות ניסיון היה חייב לשמור על קור הרוח ולהשאיר את נבחרת הדיוויס של ישראל בבית העליון.
אין באופק שחקנים שיחזירו אותנו לבית העליון, אולי יסכימו לשחר פאר לשחק עם הגברים?
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט