ספר הפופ אפ החדש הזה הוא ממש לא בטוח לילדים שלכם

בתור ילד, ספרי פופ אפ היו ללא ספק אחד הדברים הטובים. יש מגוון כל כך הרבה של ספרי פופ, מבעלי חיים, למכוניות ואז לתעלומות. הם היו אדירים, חכמים ואינטראקטיביים. לפני שאייפד וטכנולוגיה שינוי את הרגלי ההליכה לישון של כולנו, ספרי פופ אפ היו הדבר הכי מגניב על מדף הספרים.

בזמן שבעבר ספרי הפופ אפ היו בנושאים ידידותיים לילדים כמו מכוניות מדברות, אבירים אמיצים וחתולים עם כובעים, היום זה קצת שונה. עושה רושם שהנדסת הנייר החליטה להתמקד בנושא קצת אחר בזמן האחרון, כשספרי פופ אפ מתמקדים עכשיו בפוביות הכי גדולות של בני האדם עם סדרת ספרים קריפית ומפחידה ביותר.

מעוניינים לראות מה יש לסדרת ספרי הפופ אפ בנושא פוביות להציע? בואו נתחיל.

1. ספר הפופ אפ של הפוביות

po1

2. דנטופוביה: פחד מרופאי שיניים – כולנו שונאים רופאי שיניים, נכון? במיוחד כאלה שקופצים מתוך ספר ומנסים להזריק לנו דברים לתוך הפה.

po2

3. טפופוביה: פחד להיקבר בחיים – יצא לכם לראות את הסרט עם ראיין ריינולדס שחבורת טרוריסטים קוברת אותו בחיים? אם לא, זה ממש מפחיד. שתדעו.

po3

קאולרופוביה: פחד מליצנים – ליצן אמור להיות משהו נחמד ומבדר שילדים אוהבים, אבל למעשה הוא נראה כמו משהו מפחיד וקריפי. אני בהחלט מבין אנשים שמפחדים מליצנים.

po4

אופידיאופוביה: פחד מנחשים – הדבר היחידי שיותר מפחיד מנחשים הוא נחשים על המטוס. תשאלו את סמואל ג'קסון.

po5

הייפסיפוביה: פחד מגבהים – אם אלפרד היצ'קוק עשה על זה סרט, אז כנראה שהפחד הזה לגיטימי

po6

ארכנופוביה: פחד מעכבישים – 8 רגליים זה הרבה יותר מדי בשביל להיחשב נורמלי

po7

גלוסופיה: פחד מלדבר בציבור – כולנו היינו שם. ביקשו מכם להעביר מצגת, אבל מרגישים שאתם עומדים להתעלף. הדבר האחרון שאתם רוצים הוא לחוות את אותם הדברים דרך ספר פופ אפ. תודה רבה חברים.

po8

לוטרופבליקופוביה: פחד משירותים ציבוריים – יש כל כך הרבה דברים רעים שמתרחשים בשירותים ציבוריים. וצואה מרוחה על הקירות היא אפילו לא הדבר הכי גרוע..אם זה בכלל אפשרי.

po9

קלאוסטרופוביה: פחד ממקומות סגורים – מעליות, חדר בלי חלון, מטוס. אין ספק שפחד ממקום בו אתה מרגיש שאתה לא יכול לצאת ממנו הוא פחד לגיטימי.

po10

אביאטופוביה: פחד מטיסות – כמה שפחות נגיד על זה, יותר טוב. כל החדשות המפחידות לאחרונה גרמו לטיסות להיראות הרבה יותר מפחידות מבעבר.

po11

אז זה לא בדיוק הספר שתקריאו לילדים שלכם לפני שהם הולכים לישון. אבל זו בהחלט דרך שיווקית מעניינת לשים נושאים שקרובים לליבנו בפורמט של פופ אפ, אבל לא תתפסו אותי קורא ספר על פוביות. יותר מדי סיוטים. האם גם לכם יש פוביות? אם כן, ספרו לנו בתגובות למטה.

ביזאר ! דמיאן לילארד מפחד מפסלים היסטוריים

לאחר מספר חודשים ב – NBA, דמיאן ליליארד, הרוקי של פורטלנד טרייל בלייזרס בהחלט נראה משתלב מצוין בליגה. ההגנה שלו אומנם טעונה שיפור, אבל לילארד הוכיח את עצמו ככוח התקפי נפלא עבור פורטלד, והוא המועמד הבולט כרגע לתואר רוקי השנה. אין ספק שהוא יהיה מעמודי התווך של פורטלנד לעוד הרבה שנים.

אבל למרות היכולות הנפלאות על המגרש, לילארד עדיין צריך להתבגר. כמו למשל לא לפחד מ-"פסלים היסטוריים". הנה שני ציוצים שלילארד צייץ בחשבון הטוויטר שלו:

אני אוהב את DC (וושינגטון). אני רוצה לבוא לבקר את האתרים ההיסטוריים למרות שאני מפחד מהפסלים. 

אני מפחד רק מהפסלים ההיסטוריים – אברהם לינקולן וכו'. הייתה לי חוויה רעה במוזיאון השעווה. lmao

לילארד הסביר את הפחד שלו לכתב ה – USA Today:

הוא לא הצליח להצביע בדיוק מתי הוא החל לפחד מהספלים והאתרים ההיסטוריים, אבל הוא אמר שהוא הרגיש את הפחד בביקור במוזיאון שעווה לפני שנתיים, לפני עונתו האחרונה בוובר סטייט.

"בחדר האחרון היה את ברק אובמה, אופרה ווינפרי, מרטין לות'ר קינג, מלקום אקס, ג'ורג' וושינגטון, ואברהן לינקולן", אמר לילארד. "כל האנשים הללו, בעלי משמעות היסטורית ענקית, והפסלים נראו בדיוק כמוהם. הייתה מוסיקה ברקע בשביל האווירה, וזה פשוט הימם אותי".

"מאז אותו רגע אני סיימתי עם פסלים. כשאני עובר ליד לייק אוסווגו (ליד פורטלנד), אני נוהג ליד בית הקברות, ויש שם פסל של ישו כשהידיים שלו מורמות למעלה. גם אז אני מפחד. אני לא מתעסק יותר עם פסלים".

"הרעיון שהם מגיעים מתקופה כל כך רחוקה, וכל כך גדולים בהיסטוריה שלנו. רק לראות משהו שנראה בדיוק כמוהם, זה מוזר. זה מבהיל אותי מאוד".

כשהוא נסע בוושינגון וכל הפסלים ההיסטוריים מוארים – "זה היה מטורף. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה על אברהם לינקולן נהרג", אמר לילארד.

אין ספק שזו פוביה מוזרה ביותר. אבל לא חסרים שחקנים עם הפרעות כאלו ואחרות. לברון ג'יימס למשל אוכל את הציפורניים שלו באופן כפייתי, וכולנו יודעים איזה שחקן יצא ממנו. כך שלילארד לא צריך לדאוג שהמוזרות הזו שלו תפריע לו במשחק. להיפך, היא יכולה לעזור לו להתבגר, להתחשל, ואפילו להיות שחקן טוב יותר.

 מזל שאדוארדו נהארה כבר לא משחק בליגה. הוא תמיד הזכיר לי סוג של פסל היסטורי.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם