בני כ 300 מיליון שנה, סרטני הפרסה מבוגרים מהדינוזאורים ב כ 200 מיליון שנה. בעלי החיים המיתי הזה שרד הכחדה מאסיבית שמחקה מיליארדי יצורים אחרים. הנקבה יכולה להטיל 90,000 ביצים, שמאכילים אינספור מינים של ציפורים ומערכות אקולוגיות שלמות. רק 10 מהביצים האלו שורדות.
ואם לא ידעתם, נעשה שימוש בדם הכחול המדהים של בעלי החיים האלה כדי לבחון כל חיסון שאי פעם קיבלתם.
חצי מיליון סרטני פרסה נלכדים ומדממים בכל שנה במעבדות הקשורות לחברות תרופות. החיות נקשרות בזמן שמוציאים מהן את הדם במשך 24 עד 72 שעות. בקבוקים מתמלאים בדם שלהם, צבע כחול מרהיב, ואחר כך משתמשים בו כדי לבחון חיסונים עבור חיידקים מזיקים.
לאחר מכן, משחררים אותם בחזרה לאוקיינוס. ולפי חברות התרופות, התהליך דומה לתהליך של לקיחת דם מבני אדם – אך כ 10% עד 30% מתים מהתהליך.
ובכל זאת, יהיו כאלו שיתהו, מה הבעיה, מלבד העובדה שכל התהליך נראה כמו משהו מסרט מדע בדיוני.
"הבעיה היא שהחברות זקוקות לאספקה גדולה של דם מסרטנים חיים", כתוב בכתבה ב 2014 ב – The Atlantic. "סרטני הפרסה חיים על קרקעית הים. כשהם רוצים להתרבות, הם שוחים למים רדודים, ואלו שתופסים אותם, חוטפים אותם ישר מסביבת המחייה שלהם".
בכתבה רשום גם שהסיכוי של הנקבה לייצר צאצאים לאחר הדימום קטן בהרבה.
וזה מה שגורם לדילול באוכלוסיה. לפי הרשימה האדומה של IUCN (רשימה של בעלי חיים בסכנת הכחדה), סרטן הפרסה כבר כמעט נחשב לבעלי חיים בסכנת הכחדה. ובנוסף, יש ירידה באוכלוסייה של הציפורים שניזונות מהביצים של סרטן הפרסה.
מדוע אין אלטרנטיבה? כמו בכל פעם שעולה השאלה לגבי שימוש בבעלי חיים במעבדות, הנושא נהיה יותר ויותר מורכב. אך התשובה הקצרה היא שמספר אלטרנטיבות נמצאות בפיתוח.
הסכנה היא, שכאשר סרטני הפרסה כבר לא יהיו חשובים עבור חברות גדולות ובעלות השפעה, יתכן שלבני האדם כבר לא יהיה אכפת מהמספר ההולך והקטן, והרס של סביבת המחיה תהפוך לאיום הישרדותי.