אז לאחר 149 ימי ניגוח בין הבעלים לבין השחקנים הכריזו הצדדים על שביתת נשק והניחו את העטים על השולחן וחתמו על ההסכם שממנו אף צד אינו יוצא נשכר.

 אז מה יהיה לנו?

בואו נעשה לכם סדר בדברים. עונת ה-NBA הקרובה נדחסה לארבעה חודשים צפופים מזיעים ומעייפים, הכוללים מרתון של 66 משחקי גב אל גב, לעיתים שלושה בארבעה ימים, גיחה קצרה אל משחק האול-סטאר שיתקיים באורלנדו באמצע העונה וכל זה לא כולל את הפלייאוף. בפעם האחרונה שקיבלנו עונת שביתה מקוצרת הייתה עונת 98/99 והתקיימו בה 50 משחקים בלבד ללא משחק האול-סטאר. לצורך השוואה – בעונה סדירה מתקיימים 82 משחקים הפרוסים על קצת יותר מחמישה חודשים לא כולל את הפלייאוף. בימים אלו ממש מתקיימים משחקי קדם העונה כאשר הליגה צפויה להיפתח ביום ראשון 25.12.2011 במהלך חג החנוכה או הקריסמס תלוי במתבונן.

אז מה היה לנו?

תדמיתה של הליגה המטופחת והמבוקרת לעיתים עד כדי פנאטיות ע"י הקומישינר דיוויד סטרן ספגה את המכה הכואבת ביותר שלה, המלחמה באיגוד השחקנים הביאה בשלב מסוים להתדרדרות במצבו הבריאותי של הקומישינר, השחקנים טענו שהליגה מאז ימי ג'ורדן העליזים לא ראתה אחוזי רייטינג גבוהים כל כך ורצו לשמור על חלקם בעסקה. לעומתם, בעלי הקבוצות שדיווחו על הפסדים עצומים וחלוקה לא שווה של זכויות השידור. תדמיתם של השחקנים לא יצאה ללא רבב וספגה זעזוע בכך שהצטיירו כרודפי בצע בזמן שהמיתון האמריקאי בשפל המאיים לשבור את המיתון שלאחר מלחמת העולם הראשונה. במהלך השביתה הציף גל גדול של שחקנים את אירופה אך היו אלו שחקני הדרג השני ושהשלישי למעט דרון וויליאמס (שיחק בבשיקטאש הטורקית), כשלבסוף נכנעו והכריזו על פירוק הארגון וסיום השביתה.

אז מי לא יהיה לנו?

אבל הליגה לא רק איבדה נתח מנכסיה היא איבדה את אחד השחקנים הגדולים בדורנו.

הגבוה הדומיננטי ביותר שידעה הליגה מאז ווילט צ'מברליין וביל ראסל, האיש ששקל 325 ליברות או בתרגום לשפתנו 147 ק"גאשר היו מתוחים על 216 סנטימטרים, התופעה שידעה לחסל שחקנים, קבוצות, לזלול תארים, ואחרי כל זה לחייך חיוך של אחד שנמצא פה רק בשביל השואו-טיים. אין ספק ששאקיל אוניל על שלל כינוייו יכנס להיכל התהילה של הליגה אך העובדה שבמשחק האול-סטאר העונה באורלנדו, דווקא העיר שבה הוא החל את קריירת ה–NBA שלו, הוא לא ילבש את מדי המזרח או המערב אלא יהיה מאחורי מיקרופון של רשת השידור TNT בתור פרשן. אין ספק שכל אוהד כדורסל על הפלנטה יהיה עצוב לא לראות את שאק משחק באולסטאר.

הפציעות הן שהביאו קריירה עמוסת תארים לסיומה, פציעה טורדנית באצבע ועוד אחת בקרסול וברכיים שכבר לא יכלו לשאת את משקל הגוף אדיר המימדים הזה גרמו לו להחליף גופיה בחליפה. את הקריירה החל באורלנדו מג'יק, זכה בתואר רוקי השנה, ובעונתו השלישית הוביל את המג'יק לגמר ה-NBA אך שם פגש אגדה אחרת, האקים אלאג'ואן ויוסטון רוקטס, והושפל בסוויפ. לאחר מכן החליף חוף ועבר לצידה השני של ארה"ב ונחת בלוס אנג'לס. הלייקרס החלו לבנות את השושלת שלהם סביבו וסביב רוקי צעיר שנשלח בטרייד משארלוט תמורת ולאדה דיבאץ', קובי בראיינט שמו. בארבע העונות הבאות עם צירופו של פיל ג'קסון לקחו הצוות "שאקובי" שלוש אליפויות רצופות בין העונות 1999/2000 ל-2001/2002 במהלכן עברו להקות של פוקימונים שחורים בין השניים והגיצים עפו לכל עבר. לאחר שהלייקרס הצביעו ברגליים סביב מי הם בונים את השושלת הבאה הועבר שאקיל בטרייד למיאמי היט ושם חבר לסופר-סטאר צעיר נוסף העונה לכינוי "פלאש", דווין וייד. בעונתו השנייה ולאחר פציעה, הוליך את מיאמי לגמר ה-NBA ושם הם גברו על דאלאס מאבריקס וזכה באליפות רביעית במספר.

לאחר כמה פציעות לא קלות החל לנדוד ברחבי הליגה, תחילה נחת בפיניקס המדברית והדביק לעצמו את הכינוי "דה ביג שאקטוס", סיבוב נוסף הביא אותו לשתף פעולה עם לברון ג'יימס בקליבלנד שעליו הכריז כגדול בכל הזמנים. את עונותיו האחרונות בילה בצוות הגריאטרי של בוסטון סלטיקס, שם לא הזדמן לו לשחק יותר מדי עקב פציעות חוזרות, אך ברגע שעלה לפרקט היה נדמה שהנה הוא חוזר, ה"דיזל" שב לדרוס את הליגה אבל אז היינו מתבשרים על פציעה נוספת שמנפצת לנו את הבועה.

והסוף הידוע מראש הגיע כמו שרק שאקיל הרגיל את עולם הכדורסל במסיבות הבריכה שלו. מסיבת עיתונאים בביתו כשהוא אוסף את בכירי הרשתות ומגיע חנוט בחליפה אפורה ועניבה ורודה, לא מזיל דמעה, מחייך, מפזר בדיחות על עצמו ומודה לכל מי שהיה שם לאורך קריירה מפוארת, ולבסוף שולף עוד שפן מהכובע עם הכרזה על הצטרפותו לצוות TNT כפרשן.

בואו תהיו חברים שלנו בפייסבוק