ראיתם מישהו עם שני פסים שחורים סביב הזרוע? לקעקוע הפופולרי הזה יש משמעות מינית שרוב האנשים כלל לא מכירים

במבט ראשון, קשה לחשוב על קעקוע פשוט יותר.

שני פסים שחורים, ישרים ונקיים, שמקיפים את הזרוע או האמה. אין בהם מילים, דמויות או ציורים מורכבים, ובדיוק בגלל המראה המינימליסטי שלהם הם הפכו בשנים האחרונות לבחירה פופולרית מאוד אצל גברים ונשים ברחבי העולם.

אבל מתברר שלפחות בחלק מהקהילות, לשני הפסים האלה יש משמעות נסתרת הרבה יותר נועזת ממה שרוב האנשים היו מנחשים.

הדיון התעורר מחדש לאחר שאנשים החלו לשאול ברשת מדוע הקעקוע הזה מופיע לעיתים קרובות במיוחד אצל גברים הומואים. התשובות נעו מסמלים של שוויון ואובדן ועד למשמעות מינית מפורשת הקשורה לעולם ה BDSM.

והחלק החשוב ביותר? לא כל מי שיש לו קעקוע כזה מודע בכלל למשמעות הזאת.

הכול התחיל כשגבר עם הקעקוע גילה מה אנשים חושבים שהוא אומר

הסופר ויוצר התוכן לואיס לייני העלה סרטון לטיקטוק שבו הראה את הקעקוע שעל זרועו: שני פסים שחורים מקבילים, כאשר אחד מהם עבה יותר מהשני.

לדבריו, לאורך השנים גברים הומואים שאלו אותו שוב ושוב מה משמעות הקעקוע שלו.

בהתחלה הוא לא ממש הבין מדוע השאלה חוזרת כל כך הרבה.

ואז הוא גילה את הפרשנות.

לייני הסביר כי קיימת אמונה בקהילה הגאה שלפיה שני הפסים קשורים ל־פיסטינג, אקט מיני שבו מוחדרת יד לפי הטבעת. לפי הפרשנות הוויראלית, מיקום הפסים על הזרוע אמור לסמן כביכול עד איזה עומק האדם מסוגל להגיע.

זו בהחלט לא המשמעות שהייתם מנחשים כשאתם רואים שני פסים גיאומטריים פשוטים.

אבל כאן הסיפור נעשה אפילו יותר משעשע.

הוא בכלל עשה את הקעקוע מסיבה אחרת לחלוטין

לייני סיפר שהמשמעות המינית לא הייתה הסיבה שבחר בעיצוב.

כשהיה בשנות ה 20 לחייו, הוא ראה את אותו סגנון קעקוע על שחקן הפורנו הגאה ברנט אוורט.

העיצוב מצא חן בעיניו.

וכשהגיע לגיל 30, הוא החליט לעשות קעקוע דומה בעצמו.

"מבחינתי, זה בכלל לא קשור לזה," הסביר. הוא פשוט אהב את הדרך שבה הקעקוע נראה על אוורט ורצה אותו על גופו.

רק לאחר מכן הוא התחיל להבין שחלק מהאנשים שראו אותו מעניקים לקעקוע משמעות אחרת לחלוטין.

וזה מעלה שאלה מעניינת: האם ברנט אוורט הוא זה שהפך את שני הפסים לסמל מוכר בקהילה?

רבים ברשת דווקא מצביעים על כוכב הפורנו ברנט אוורט

בדיונים ברדיט ובפלטפורמות אחרות, שמו של ברנט אוורט מופיע שוב ושוב.

אוורט, שחקן מוכר בתעשיית הפורנו הגאה, מזוהה במשך שנים עם שני פסים שחורים בולטים על הזרוע.

חלק מהגולשים סבורים שהפופולריות שלו היא אחת הסיבות לכך שהעיצוב התפשט בקרב גברים הומואים.

כאשר משתמש ברדיט שאל מדוע כל כך הרבה גברים הומואים נראים עם הקעקוע הזה, אחת התשובות הייתה שהפסים משמשים כביכול כסימן לאנשים שמתעניינים בפיסטינג, בעוד משתמש אחר טען שאוורט כנראה היה זה שהפך אותו לפופולרי.

אבל חשוב מאוד להדגיש מילה אחת:

כביכול.

אין גוף רשמי שקבע שזהו "הקוד" של שני פסים שחורים, ואין משמעות אוניברסלית שכל מי שעושה את הקעקוע מסכים עליה.

זוהי פרשנות שקיימת בחלק מהקהילות ובדיונים מקוונים – לא מילון רשמי של קעקועים.

@mrlewislaney What does the double arm band tattoo mean? #tattoo ♬ Boing – Finnolia Sound Effects

אז האם כל מי שיש לו שני פסים שחורים שולח מסר מיני? ממש לא

זו אולי הנקודה החשובה ביותר בכל הסיפור.

אותו קעקוע בדיוק יכול לסמל דברים שונים לחלוטין עבור שני אנשים.

עבור אחד הוא יכול להיות קשור למיניות.

עבור אחר הוא יכול לסמל אדם שאיבד.

אדם שלישי פשוט אהב את העיצוב.

מישהו אחר השתמש בפסים כדי לכסות קעקוע ישן שהוא כבר לא רצה.

ואחר אולי ראה אותם על מוזיקאי שהוא אוהב ורצה לעשות מחווה דומה.

גם PinkNews, שעסק במשמעות המינית שמיוחסת לקעקוע, הדגיש שלא נכון להניח דבר על אדם רק משום שיש לו שני פסים שחורים על הזרוע.

במילים אחרות, אם אתם רואים את הקעקוע הזה ברחוב, לא כדאי להתחיל להסיק מסקנות לגבי חיי המין של האדם שמולכם.

למעשה, הפס השחור הבודד קשור כבר מאות שנים דווקא לאבל

עוד הרבה לפני שקעקועי פסים הפכו לאופנתיים, סרט שחור שנענד סביב הזרוע שימש בתרבויות מערביות כסמל לאבל ולהנצחת אדם שמת.

הסמל מוכר עד היום.

שחקני כדורגל וקבוצות ספורט עונדים לעיתים סרט שחור על הזרוע לאחר מותו של שחקן, מאמן או אדם משמעותי הקשור למועדון.

גם אנשי צבא, משטרה וארגונים אחרים השתמשו בסרטים שחורים כסימן של אבל וכבוד לנפטרים.

לכן קעקוע של פס שחור עבה סביב הזרוע קיבל אצל חלק מהאנשים משמעות של הנצחה קבועה.

במקום לענוד סרט שחור במשך כמה ימים או שבועות, הם מקעקעים אותו על גופם לזכר אדם שאיבדו.

יש אנשים שעושים שני פסים כדי להנציח שני אנשים שונים או שני אירועים משמעותיים בחייהם.

אבל גם כאן – אין כלל קבוע.

אצל אחרים שני הפסים מסמלים דווקא שוויון

יש גם פרשנות שונה לחלוטין בתוך הקהילה הגאה.

חלק מהאנשים מסתכלים על שני הקווים המקבילים ורואים בהם מעין סימן "=".

כלומר – שוויון.

לפי הפרשנות הזאת, הקעקוע יכול לשמש כסמל לתמיכה בשוויון זכויות עבור קהילת הלהט"ב.

אחד הגולשים אפילו סיפר ברשת שהוא תמיד חשב שזו בדיוק הסיבה לכך שכל כך הרבה גברים הומואים בחרו בקעקוע הזה.

כשחושבים על כך, קל להבין מאיפה הרעיון מגיע.

שני פסים מקבילים.

אותו עובי או עיצוב דומה.

מראה שמזכיר את סימן השוויון.

אבל גם כאן אין משמעות רשמית.

אצל אדם אחד זה באמת יכול להיות מסר של שוויון.

אצל אחר – שני קווים יפים על היד.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Brent‎‏ (@‏‎brenteverett1‎‏)‎‏

ויש גם פרשנות הרבה פחות רצינית: מבחן הפרינגלס

האינטרנט, כצפוי, לא הצליח להשאיר את הדיון רציני לאורך זמן.

כאשר אנשים התחילו להתווכח על המשמעות הסודית של הקעקוע, הופיעה גם בדיחה שלפיה הפסים בעצם מסמנים עד כמה עמוק האדם מסוגל להכניס את היד לתוך קופסת פרינגלס כדי להגיע לצ'יפס האחרון.

בהתחשב במאבק שרבים מכירים כאשר נותרים רק כמה צ'יפסים בתחתית האריזה, אולי זו דווקא המשמעות שהכי הרבה אנשים יכולים להזדהות איתה.

אבל הבדיחה ממחישה משהו אמיתי: ברגע שסמל הופך פופולרי, הציבור מתחיל להעניק לו משמעויות חדשות – חלקן רציניות וחלקן לחלוטין לא.

גם סולן Twenty One Pilots תרם לפופולריות של המראה

אדם מפורסם נוסף שמזוהה עם קעקועי פסים שחורים הוא טיילר ג'וזף, סולן להקת Twenty One Pilots.

לג'וזף יש שני פסים שחורים בולטים סביב זרועו.

עם השנים מעריצים של הלהקה עשו קעקועים דומים כמחווה אליו.

אצל אותם מעריצים, כמובן, אין בהכרח קשר למיניות, לאבל או לכל משמעות אחרת.

לפעמים הקעקוע פשוט אומר:

"אני אוהב את האמן הזה."

וזה בדיוק מה שהופך את הניסיון ליצור "מילון סודי" לקעקועים לבעייתי כל כך.

יש אנשים שעושים את הקעקוע רק כי הוא נראה טוב

אסור גם לשכוח את האפשרות הפשוטה ביותר.

אנשים אוהבים קעקועים שחורים מינימליסטיים.

שני פסים ישרים שיוצרים ניגוד ברור מול העור יכולים להיראות נקיים, גיאומטריים וסימטריים.

העיצוב אינו דורש ציור מורכב, אינו קשור לשפה מסוימת והוא משתלב בקלות עם קעקועים נוספים.

בתרבות הקעקועים המודרנית, blackwork – שימוש באזורים גדולים של דיו שחור – הפך לסגנון בפני עצמו.

לכן עבור אנשים רבים, השאלה "מה זה מסמל?" תקבל תשובה מאוד פשוטה:

"שום דבר. פשוט אהבתי איך שזה נראה."

לפעמים הפסים בכלל מסתירים משהו שנמצא מתחתיהם

יש עוד סיבה מעשית לכך שקעקועים שחורים עבים הפכו נפוצים.

דיו שחור צפוף יכול להיות דרך יעילה יחסית לכסות קעקוע ישן.

מי שעשה בגיל 18 שם של בן או בת זוג שכבר אינם בחייו, סמל שהתחרט עליו או קעקוע שבוצע בצורה גרועה, עשוי לבחור להפוך את האזור לפס שחור מלא.

שניים או שלושה פסים יכולים להשתלב בעיצוב ולהסתיר חלקים שונים מהקעקוע המקורי.

לכן גם אם הפס נראה לכם טעון במשמעות עמוקה, ייתכן שכל הסיפור הוא:

"לא רציתי לראות את הקעקוע שהיה שם קודם."

וזה בדיוק הסיכון כשעושים קעקוע בלי לבדוק קודם

הסיפור של לואיס לייני מזכיר בעיה מוכרת בעולם הקעקועים.

אנשים רואים סמל או ציור שהם אוהבים ומקעקעים אותו בלי לבדוק אם קיימת לו משמעות אחרת בתרבות, במדינה או בקהילה מסוימת.

לפעמים זה יכול להיות תו בשפה זרה שהמשמעות שלו שונה ממה שהמקעקע חשב.

לפעמים מדובר בסמל דתי.

ולפעמים – כמו במקרה של שני הפסים – מדובר בעיצוב פשוט שהפך עם הזמן לקוד לא רשמי בתוך קהילה מסוימת.

זה לא אומר שאסור לעשות את הקעקוע.

אבל אם אתם עומדים להכניס משהו לעור שלכם לצמיתות, אולי שווה לעשות חיפוש קצר לפני כן.

במיוחד אם אתם לא רוצים לגלות שנים מאוחר יותר שאנשים שאתם פוגשים חושבים שאתם מנסים לשלוח להם מסר שלא התכוונתם אליו.

אז האם נשים באמת צריכות "להתרחק" מגברים עם הקעקוע הזה?

אחת הבדיחות שהחלו להתפשט יחד עם הסיפור הייתה שנשים שרואות גבר עם שני הפסים צריכות אולי להבין שהוא אינו בדיוק מחפש אותן.

אבל זו כמובן הכללה שאין לה בסיס.

גם אם הקעקוע אכן מוכר בחלקים מסוימים של הקהילה הגאה, הוא הפך מזמן לעיצוב שנמצא אצל אנשים מכל המגדרים והנטיות המיניות.

אי אפשר לדעת אם אדם הומו, סטרייט, ביסקסואל או משהו אחר על סמך שני קווים שחורים על האמה שלו.

אי אפשר לדעת מה ההעדפות המיניות שלו.

ואי אפשר אפילו לדעת אם הקעקוע מסמל משהו בכלל.

הדרך היחידה לדעת באמת היא לשאול אותו.

ואולי זו המשמעות המעניינת ביותר של הקעקוע הזה

שני פסים שחורים הם אולי אחד העיצובים הפשוטים ביותר שאפשר לקעקע.

אבל דווקא משום שהם כל כך פשוטים, אנשים יכולים להכניס לתוכם כמעט כל משמעות שהם רוצים.

אבל.

זיכרון.

כוח.

הישרדות.

שוויון.

מיניות.

מחווה לאמן אהוב.

כיסוי לקעקוע ישן.

או פשוט עיצוב יפה.

ובחלקים מסוימים של הקהילה הגאה, כן – הם יכולים לשמש גם כרמז מיני הקשור לפיסטינג.

אבל אם יש משהו שהסיפור הזה מוכיח, זו העובדה שאין באמת "משמעות סודית אחת" שכל שני פסים שחורים מייצגים.

אז בפעם הבאה שתראו מישהו עם שני פסים שחורים סביב הזרוע, אולי תיזכרו במשמעות הנועזת שהתפרסמה ברשת – אבל אל תמהרו להסיק מסקנות. יכול להיות שמדובר בקוד מיני, יכול להיות שזה זיכרון של אדם אהוב, ויכול להיות שהוא פשוט חשב שזה נראה ממש טוב.

ובכל זאת, אם אתם עצמכם שוקלים לעשות את הקעקוע הזה, לפחות עכשיו אתם יודעים מדוע אתם עשויים לקבל כמה מבטים ושאלות מאוד מעניינות מאנשים מסוימים.

אישה עם קעקועים בכל הגוף עונה למבקרים: 'הלוואי שאנשים ישמרו את הדעות שלהם לעצמם'

יש אנשים שרואים קעקועים כאמנות. אחרים רואים בהם מרד. יש כאלה שמתרגשים מכל קו ודיו, ויש כאלה שלא מצליחים להבין למה מישהו ירצה לכסות את הגוף בציורים קבועים. אבל דבר אחד בטוח: קעקועים עדיין מצליחים לעורר תגובות חזקות, במיוחד כשמדובר באישה צעירה שבחרה להפוך את הגוף שלה לקנבס גלוי מאוד.

טיילור פייג׳ קורטני, צעירה בריטית מדרום דבון, מכירה את התגובות האלה היטב. גופה מכוסה בקעקועים על הצוואר, הזרועות, הבטן והרגליים, והיא לא מסתירה את הבחירה שלה. להפך – היא מציגה אותה בגאווה ברשתות החברתיות, מדברת על המשמעות האישית של הקעקועים, ועונה לאנשים שטוענים שהיא תתחרט כשהיא תהיה מבוגרת.

התגובה שלה פשוטה וברורה: זה הגוף שלה, אלה הבחירות שלה, והיא לא מבקשת אישור מאף אחד.

shutterstock

“את תתחרטי כשתהיי בת 60”

זו אחת ההערות הנפוצות ביותר שאנשים מקועקעים שומעים, במיוחד כאלה עם קעקועים גדולים ובולטים: “חכי שתהיי מבוגרת.” “זה לא ייראה טוב בגיל 60.” “מה תעשי כשהעור יתקמט?” “למה להרוס גוף יפה?”

עבור טיילור, ההערות האלה כבר הפכו כמעט לשגרה. לדבריה, דווקא אנשים מהדור המבוגר נוטים להעיר לה יותר על הגוף שלה, כאילו הבחירה שלה להתקעקע היא עניין ציבורי שכולם רשאים לשפוט.

בתגובה לאחת ההערות על איך הקעקועים שלה ייראו בגיל 60, היא ענתה בציניות שאנשים מניחים יותר מדי כשהם חושבים שהם עצמם ייראו טוב בגיל הזה. מעבר לבדיחה, המסר שלה ברור: אף אחד לא צריך לחיות את חייו לפי איך אנשים אחרים חושבים שהוא ייראה בעוד עשרות שנים.

הגוף כקנבס של זיכרונות

עבור טיילור, הקעקועים אינם רק קישוט. הם חלק מהסיפור שלה. כל קעקוע, כל אזור בגוף, כל החלטה להוסיף עוד דיו – מבחינתה אלה חלקים מזהות, זיכרונות, חוויות ובחירה אישית.

אנשים שאין להם קעקועים לפעמים מתקשים להבין את זה. מבחוץ, הם רואים “ציורים על העור”. אבל עבור אנשים מקועקעים, הקעקועים יכולים להיות הרבה יותר מזה: זיכרון של תקופה, מחווה לאדם אהוב, סימן להתגברות על קושי, ביטוי לאסתטיקה אישית, או פשוט אמנות שהם רוצים לשאת איתם תמיד.

לא כל קעקוע חייב להיות עמוק או דרמטי. לפעמים הוא פשוט יפה. לפעמים הוא מצחיק. לפעמים הוא נבחר מתוך רגע מסוים בחיים. אבל גם אז, זו בחירה של האדם שחי בתוך הגוף הזה.

למה אנשים מרגישים שמותר להם להעיר?

זו אחת השאלות המרכזיות בסיפור של טיילור. למה אנשים מרגישים בנוח להגיב לגוף של אדם זר? למה קעקוע על עור של מישהי אחרת הופך פתאום להזמנה לייעוץ לא רצוי?

ברשתות החברתיות זה קורה כל הזמן. אדם מפרסם תמונה, ומיד אנשים מרגישים שהם יכולים לנתח, לשפוט, להחמיא, לבקר, לתקן או להזהיר. לפעמים זה מגיע במסווה של “דאגה”. לפעמים בצורה ישירה וגסה. אבל בשני המקרים, האדם שמקבל את התגובה לא בהכרח ביקש אותה.

טיילור מנסה לומר דבר פשוט: אפשר לא לאהוב קעקועים. אפשר לחשוב שזה לא מתאים לכם. אפשר להחליט שלעולם לא תעשו את זה בעצמכם. אבל זה לא אומר שחייבים לומר את זה לאדם אחר.

לא כל מחשבה צריכה להפוך לתגובה.

@txypctime to pack the bikini away until uk summer

♬ original sound – 💚CISSY LALA🩷

“אני לעולם לא אהיה הבחורה הזאת”

באחד הסרטונים שלה, טיילור דיברה על התחושה שהיא כבר השלימה עם כך שהיא לא תהיה “הבחורה ההיא” – זו שמביאים להורים, זו שמדברים עליה בגאווה עם חברים, זו שמזמינים לארוחת ערב משפחתית, זו שמציגים לעולם בלי היסוס.

המשפט הזה נשמע קליל ברשת, אבל הוא נוגע במשהו עמוק יותר. הוא מספר על הדרך שבה נשים עם מראה לא קונבנציונלי – קעקועים רבים, לבוש חשוף, שיער צבעוני, פירסינג, סגנון בולט – מתויגות לעיתים מהר מאוד. לא כאדם שלם, אלא כ”טיפוס”. כמשהו זמני. כמשהו שלא לוקחים ברצינות.

טיילור אומרת שהיא מודעת לתדמית שאנשים משליכים עליה, אבל היא לא מוכנה לתת לזה לנהל את חייה. היא אוהבת את העור שלה. היא מרגישה טוב עם הבחירה שלה. וזה מבחינתה חשוב יותר מהציפיות של אנשים אחרים.

instagram

קעקועים ונשיות: למה זה עדיין מפריע לאנשים?

מעניין לראות שקעקועים על גברים נתפסים לעיתים קרובות כקשיחות, ביטוי עצמי או סגנון, בעוד שעל נשים הם עדיין מעוררים הרבה יותר שיפוט. אישה מקועקעת מאוד עלולה להיתקל בתגובות על “נשיות”, “טעם”, “כבוד עצמי” או “איך היא תיראה בעתיד”.

זה לא באמת רק על קעקועים. זה על הדרך שבה החברה מרשה לעצמה לפקח על גוף של אישה. מה היא לובשת. כמה היא חושפת. איך היא מתאפרת. אם היא רזה מדי או מלאה מדי. אם היא טבעית מדי או “עשויה” מדי. ואם היא מקעקעת את גופה – גם זה הופך לדיון ציבורי.

טיילור, כמו נשים רבות אחרות, מסרבת לקבל את זה. הגוף שלה אינו פרויקט שמחכה לאישור של אחרים. הוא שייך לה.

“זה נראה כמו גרפיטי”

אחת הביקורות שטיילור קיבלה הייתה שקעקועים “לוקחים מהיופי הטבעי” ושמי שמכסה גוף יפה בקעקועים כאילו מכסה אותו בגרפיטי. זו תגובה שאנשים מקועקעים שומעים לא מעט: שהקעקועים “הורסים” משהו שהיה יפה קודם.

אבל כאן בדיוק נמצא ההבדל בין תפיסות עולם. עבור אדם אחד, עור נקי מקעקועים הוא אידיאל של יופי. עבור אדם אחר, דווקא הקעקועים הם מה שהופך את הגוף לאישי, מיוחד ומעניין יותר. יופי אינו דבר אחד. הוא לא תקן אחיד שכל בני האדם חייבים להסכים עליו.

אפשר לא לאהוב קעקועים ועדיין לכבד את מי שכן אוהב אותם. אפשר לחשוב שזה לא יפה בעיניכם, בלי להפוך את זה לפסק דין על האדם שמולכם.

instagram

האם היא באמת לא תתחרט?

אף אחד לא יכול לדעת מה אדם ירגיש בעוד 30 או 40 שנה. יש אנשים שמתחרטים על קעקועים. יש אנשים שמוסיפים עוד ועוד ומאושרים מהם גם בגיל מבוגר. יש כאלה שמכסים קעקוע ישן בקעקוע חדש. ויש כאלה שפשוט מקבלים את הקעקועים כחלק מהעבר שלהם, גם אם הטעם השתנה.

אבל השאלה “מה תעשי כשתהיי בת 60?” אינה הוגנת רק בגלל האפשרות לחרטה. הרי אנשים מתחרטים על הרבה דברים: מערכות יחסים, עבודות, תספורות, ניתוחים קוסמטיים, בגדים, בחירות לימודים, מעבר דירה, דברים שאמרו או לא אמרו. החיים מלאים החלטות שלא תמיד נראות אותו דבר אחרי שנים.

ועדיין, אנחנו לא יכולים לחיות את כל החיים מתוך פחד מאיך נרגיש בעתיד. אפשר לחשוב, לשקול, לקחת אחריות – ואז לבחור.

הדור המבוגר והפער בתפיסה

הפער בין דורות סביב קעקועים אינו חדש. בעבר, קעקועים נקשרו במקומות רבים למלחים, אסירים, כנופיות, שוליים חברתיים או מרד. היום הם נפוצים הרבה יותר, גם בקרב אנשים עם קריירות רגילות לגמרי, משפחות, עסקים, תארים ותפקידים בכירים.

אבל תפיסות ישנות לא נעלמות ביום אחד. עבור חלק מהדור המבוגר, קעקועים רבים עדיין נתפסים כמשהו קיצוני, לא מכובד או “לא נשי”. עבור צעירים רבים, לעומת זאת, הם פשוט עוד צורה של ביטוי עצמי.

טיילור עומדת בדיוק בנקודת החיכוך הזו. היא חיה בעולם שבו קעקועים הם חלק מהזהות שלה, אבל מקבלת תגובות מאנשים שעדיין רואים בהם סימן לחריגה.

גם התומכים הגיעו

לצד הביקורות, היו גם לא מעט אנשים שתמכו בטיילור. חלקם כתבו שגם הם מקועקעים כבר שנים ואין להם שום חרטה. אחרים אמרו לה שהגוף שלה הוא שלה, ושלא כולם חייבים לאהוב את הבחירות שלה כדי שהן יהיו לגיטימיות.

תגובות כאלה חשובות, כי ברשת קל מאוד להרגיש שרק הקולות הביקורתיים קיימים. אדם מעלה תוכן ומקבל עשר תגובות רעות, ולפעמים הן מצליחות למחוק מהראש מאה תגובות טובות. התמיכה מזכירה שיש גם אנשים שמבינים, שמכבדים, שלא חושבים שהגוף של מישהו אחר הוא עניין שלהם.

בסופו של דבר, טיילור לא מבקשת מכולם לאהוב את הקעקועים שלה. היא רק מבקשת שלא יתייחסו אליה כאילו הבחירות שלה הן הזמנה לשיפוט בלתי פוסק.

instagram

היא סגרה את התגובות

לפי הכתבה, טיילור חסמה או סגרה את האפשרות להגיב בחלק מהרשתות החברתיות שלה, כנראה כדי לא לאפשר לאנשים להמשיך לשפוך עליה דעות, ביקורת והערות לא רצויות.

זו החלטה שמוכרת להרבה יוצרי תוכן. מצד אחד, רשתות חברתיות בנויות על תגובות, שיח וקהל. מצד שני, לא כל תגובה היא שיח. לפעמים תגובות הופכות למתקפה, לשיפוט, לביוש גוף או לחוסר כבוד בסיסי.

לכן סגירת תגובות אינה בהכרח “חוסר יכולת לקבל ביקורת”. לפעמים זו פשוט הצבת גבול. אדם לא חייב להשאיר את הדלת פתוחה לכל מי שרוצה להיכנס ולבקר את גופו, בגדיו, עורו או חייו.

האם קעקועים באמת משנים את הדרך שבה אנשים מתייחסים אליך?

כן, לפעמים. לטוב ולרע. יש אנשים שיקראו קעקועים כסימן ליצירתיות, חופש ואומץ. אחרים יראו בהם חוסר רצינות או פרובוקציה. יש מקומות עבודה שבהם קעקועים כבר לא מפריעים בכלל, ויש סביבות שבהן עדיין מצפים להסתיר אותם.

זה לא תמיד הוגן, אבל זה קיים. אנשים מקבלים רושם חיצוני לפני שהם מכירים את האדם. הבעיה מתחילה כאשר הרושם הזה הופך לשיפוט מוחלט: “מקועקעת” הופכת ל”לא רצינית”, “לא אימהית”, “לא ראויה”, “לא מכובדת”.

טיילור מנסה לערער בדיוק על זה. היא לא רוצה שאנשים יחליטו מי היא רק לפי העור שלה.

אמא מקועקעת

אחד הפרטים המעניינים בסיפור הוא שטיילור היא גם אמא. לפי הכתבה, בנה נולד בקיץ 2023, ובפוסט מאוחר יותר היא ציינה שכיום היא כן “הבחורה הזאת” עבור אביו של הילד שלה.

זה פרט קטן, אבל משמעותי. כי אחת הסטיגמות כלפי נשים מקועקעות מאוד היא שהן כביכול לא מתאימות לאימהות, זוגיות יציבה או חיים “רגילים”. כאילו קעקועים רבים מבטלים מיד עדינות, אחריות, אהבה או משפחתיות.

בפועל, כמובן, אין קשר כזה. אדם יכול להיות מקועקע מאוד ועדיין להיות הורה מסור, בן זוג אוהב, איש מקצוע רציני וחבר טוב. קעקועים מספרים משהו על סגנון ובחירה אסתטית, לא את כל האופי של האדם.

למה הסיפור שלה הפך לוויראלי?

כי הוא נוגע בנושא רחב יותר מקעקועים: מי מחליט איך אנחנו אמורים להיראות? עד כמה מותר לחברה לשפוט בחירות אישיות? ומה קורה כאשר אדם בוחר לא להתנצל?

הסיפור של טיילור מעורר תגובות כי הוא יושב על קו גבול מאוד טעון. מצד אחד, היא מציגה את עצמה ברשת, ולכן אנשים מרגישים שיש להם זכות להגיב. מצד שני, עצם העובדה שאדם מעלה תמונה אינה אומרת שהוא ביקש שישפטו את גופו בצורה אכזרית.

זו שאלה שהרשתות החברתיות עדיין לא פתרו: איפה עובר הגבול בין דעה לבין פגיעה? בין חופש ביטוי לבין חוסר כבוד? בין ביקורת לבין ביוש?

“אם את לא רוצה דעות, אל תעלי תמונות”

זו אחת התגובות הנפוצות ביותר כלפי אנשים שמקבלים ביקורת ברשת. אבל הטיעון הזה בעייתי. נכון, מי שמעלה תוכן לרשת יודע שאנשים עשויים להגיב. אבל זה לא אומר שכל תגובה מוצדקת. העובדה שדלת פתוחה לא אומרת שמותר להיכנס ולשבור רהיטים.

אפשר לומר “זה לא הסגנון שלי” בלי להשפיל. אפשר לחשוב “אני לא הייתי עושה את זה” בלי לכתוב לאדם זר שהוא הרס את הגוף שלו. אפשר פשוט להמשיך הלאה.

הרשת הפכה את התגובה למשהו מהיר מדי. אנחנו רואים, שופטים, מקלידים ושולחים. אולי לפעמים כדאי לעצור לפני כן ולשאול: האם זה נחוץ? האם זה מועיל? האם הייתי אומר את זה לאדם פנים אל פנים?

קעקועים כבחירה של שליטה

עבור אנשים רבים, קעקועים הם לא רק קישוט אלא דרך להחזיר לעצמם שליטה על הגוף. במיוחד בעולם שבו הגוף נשפט כל הזמן, הבחירה לקעקע אותו יכולה להיות אמירה: אני מחליט מה יהיה כאן. אני בוחר איך לספר את עצמי. אני לא מחכה שתאשרו לי.

יש אנשים שמקעקעים זיכרון של אדם שאיבדו. אחרים מציינים החלמה, מעבר חיים, טראומה, אהבה, אמונה או תקופה שהם לא רוצים לשכוח. יש כאלה שמקעקעים כי הם אוהבים אמנות. ויש כאלה שמקעקעים פשוט כי זה גורם להם להרגיש יותר הם עצמם.

לא כל אחד חייב להבין את זה. אבל מי שלא מבין, יכול עדיין לכבד.

ומה לגבי הבריאות?

חשוב לומר גם את החלק הפרקטי: קעקועים הם פעולה פולשנית לעור. מחט מחדירה דיו לשכבות העור, ולכן יש סיכונים מסוימים אם עושים זאת בתנאים לא טובים או אם הגוף מגיב לא טוב. זיהום, תגובה אלרגית, דלקת, צלקות או תגובות עור יכולים להתרחש.

לכן מי שבוחר להתקעקע צריך לעשות זאת במקום מקצועי, נקי ומורשה, עם ציוד סטרילי, דיו איכותי והנחיות טיפול ברורות. חשוב לעקוב אחרי הוראות ההחלמה, לשים לב לאודם חריג, נפיחות, כאב חזק, הפרשות, חום או סימנים שמחמירים – ובמקרה הצורך לפנות לרופא.

אבל השאלה הבריאותית שונה מהשאלה המוסרית. אפשר לדבר על בטיחות בלי לשפוט את האדם. אפשר לומר “חשוב לעשות קעקועים בצורה בטוחה” בלי לומר “את הרסת לעצמך את הגוף”.

האם קעקועים מזדקנים?

כן. כמו כל דבר על העור, גם קעקועים משתנים עם השנים. העור מתבגר, נמתח, מתקמט, מקבל כתמים, משתנה במשקל, נחשף לשמש, ולעיתים הדיו דוהה או הקווים נעשים פחות חדים. זה טבעי.

אבל גם עור ללא קעקועים מזדקן. אף אחד לא נשאר בן 25 לנצח. השאלה אינה האם הקעקועים ייראו בדיוק אותו דבר בגיל 60, כי כנראה שלא. השאלה היא האם האדם בוחר לחיות עם הסימנים של חייו על גופו.

יש אנשים שאוהבים את הרעיון שהקעקועים שלהם יזדקנו איתם. שהם יהיו חלק מההיסטוריה שלהם. כמו צלקות, קמטים, סימני שמש או קווים בפנים – עדות לכך שהאדם חי, בחר, השתנה והתבגר.

למה כל כך קשה לנו לכבד טעם שונה?

כי הרבה אנשים מבלבלים בין “אני לא אוהב את זה” לבין “זה לא בסדר”. אבל אלה שני דברים שונים לגמרי. אפשר לא לאהוב קעקועים גדולים. אפשר להעדיף מראה טבעי. אפשר לחשוב שזה לא יפה. זו זכותו של כל אדם.

אבל ברגע שהטעם האישי הופך לשיפוט על הערך של אדם אחר, נוצרת בעיה. “אני לא הייתי עושה את זה” הוא משפט לגיטימי. “את תתחרטי”, “זה מכוער”, “הרסת את עצמך”, “אף אחד לא ייקח אותך ברצינות” – אלה כבר משפטים שמנסים להקטין אדם בגלל בחירה אסתטית.

העולם היה הרבה יותר נעים אם אנשים היו זוכרים שהטעם שלהם אינו חוק טבע.

האם ביקורת יכולה להיות לגיטימית?

כן, אבל השאלה היא איך, למה ולמי. אם אדם שואל אתכם בכנות מה דעתכם על קעקוע לפני שהוא עושה אותו, אפשר לענות בכנות וברגישות. אם חבר קרוב מתלבט לגבי קעקוע מסוכן או מקום לא מקצועי, אפשר להזהיר מתוך דאגה. אם יש שיחה כללית על קעקועים, אפשר להביע דעה.

אבל לכתוב לאישה זרה ברשת שהגוף שלה נראה כמו גרפיטי, שהיא תתחרט או שאנשים לא ייקחו אותה הביתה להורים – זו לא “דעה תמימה”. זו פלישה. זו ביקורת על הגוף שלה בלי הזמנה.

ההבדל בין דעה לבין חוסר כבוד נמצא הרבה פעמים בהקשר.

טיילור לא מנסה לרצות את כולם

אחד הדברים הבולטים בגישה של טיילור הוא שהיא לא מנסה לשכנע כל אדם לאהוב את המראה שלה. היא לא אומרת שכולם צריכים להתקעקע. היא לא טוענת שקעקועים הם הדרך היחידה לביטוי עצמי. היא פשוט אומרת: אני אוהבת את זה על עצמי.

זו נקודה חשובה. בעולם שבו אנשים נלחמים כל הזמן על אישור, יש משהו חזק באדם שאומר: אני לא צריך שתבינו כדי שאהיה שלם עם עצמי.

ביטחון עצמי אינו אומר שלא כואבות תגובות רעות. הוא אומר שגם כשהן כואבות, הן לא חייבות לקבוע מי אתה.

הסיפור הזה גדול יותר מקעקועים

אפשר לקרוא את הסיפור הזה כעוד ויכוח על קעקועים, אבל הוא בעצם עוסק במשהו רחב הרבה יותר: הזכות להיות שונים בלי להפוך למטרה. הזכות לבחור מראה שאינו מתאים לטעם של כולם. הזכות לא להצטמצם כדי להיות נוחים יותר לעיניים של אחרים.

היום זה קעקועים. מחר זה שיער צבעוני. אחר כך זה משקל, לבוש, גיל, קמטים, איפור, ניתוחים, חיג׳אב, פירסינג, או כל דבר אחר שאנשים מרגישים שהם רשאים להגיב עליו. בכל פעם הסיפור דומה: אדם חי בתוך הגוף שלו, ואחרים מתנהגים כאילו יש להם זכות הצבעה.

טיילור מזכירה שהגוף הוא לא משאל ציבורי.

מה אפשר ללמוד ממנה?

אפשר להסכים איתה או לא. אפשר לאהוב קעקועים או לא. אבל יש משהו בריא במסר הבסיסי שלה: לא כל ביקורת צריכה להיכנס פנימה. לא כל אדם זר ברשת צריך לקבל מקום בתוך הראש שלך. לא כל הערה על המראה שלך היא אמת.

אנשים תמיד ידברו. תמיד יהיו כאלה שיחשבו שאתה יותר מדי, פחות מדי, צבעוני מדי, משעמם מדי, חשוף מדי, מכוסה מדי, צעיר מדי, מבוגר מדי. אם נחיה לפי כל הדעות האלה, לא יישאר לנו הרבה מקום לעצמנו.

לפעמים הבחירה הכי חופשית היא להפסיק לנסות להיות “הבחורה הזאת” שכולם מאשרים – ולהיות פשוט מי שאנחנו.

הסיפור שלה מזכיר שקעקועים אינם מתאימים לכולם – וזה בסדר. אבל גם שיפוט של גוף אחר אינו חייב להיות ברירת המחדל. אפשר לא לאהוב קעקועים בלי להשפיל. אפשר להחזיק דעה בלי להפוך אותה להערה פוגענית. ובעיקר, אפשר לזכור שמה שאדם עושה עם הגוף שלו הוא קודם כול עניינו שלו.

בסופו של דבר, טיילור לא מבקשת מהעולם להתקעקע כמוה. היא רק מבקשת את הזכות לחיות בתוך הגוף שלה בלי לקבל הרצאה מכל אדם שחושב אחרת.

שתפו את הסיפור הזה עם מי שמאמין שכל אדם צריך להרגיש חופשי לבחור איך להיראות – גם אם הבחירה הזו לא מתאימה לטעם של כולם.

היא קעקעה את לובן העיניים שלה – ועכשיו חושפת את החרטות הגדולות ביותר

קעקועים יכולים להיות דרך לביטוי עצמי, זיכרון אישי, אמירה אמנותית או פשוט בחירה אסתטית. יש אנשים שמקעקעים משפט קטן על היד, אחרים מכסים שרוול שלם, ויש מי שלוקחים את עולם שינויי הגוף לקצה הרבה יותר רחוק. אבל יש אזורים בגוף שבהם קעקוע כבר אינו רק החלטה עיצובית – אלא סיכון רפואי אמיתי.

לוויניה מסקיטה, אמנית קעקועים ויוצרת תוכן מברזיל שמוכרת ברשת בשם Lav Medusa, הפכה לוויראלית לאחר שחשפה את ההשלכות הקשות של אחת הבחירות הקיצוניות ביותר שעשתה: קעקוע לובן שתי העיניים שלה. היום, אחרי שההליך שינה את המראה שלה, את הראייה שלה, את היחסים שלה עם אנשים ואפילו את הקשר שלה עם ילדיה, היא מודה שלא באמת הבינה עד כמה ההחלטה הזו תשפיע על העתיד שלה.

shutterstock

בעולם שבו תמונה אחת ברשת יכולה להפוך אדם לכוכב, קל לחשוב ששינוי קיצוני במראה הוא דרך לקבל תשומת לב, ליצור מותג אישי או להרגיש ייחודי. אבל במקרה של קעקוע בעיניים, המחיר עלול להיות הרבה יותר גבוה מכמה תגובות לא נעימות.

ההחלטה ששינתה כמעט כל תחום בחיים שלה

לוויניה סיפרה שהקעקוע בעיניים השפיע כמעט על כל היבט בחייה. היא מתקשה למצוא עבודה, מתקשה לצאת לדייטים, מתקשה לנהל שיחות רגילות עם אנשים, ולדבריה אפילו ילדיה נבהלים מהמראה שלה. מעבר לכך, היא טוענת שהראייה שלה נפגעה בצורה משמעותית, שהיא מתקשה לקרוא ולכתוב, שהיא בוכה דמעות שחורות, שהיא רואה את העולם בשחור־לבן, ושהיא חוששת שיום אחד תאבד את ראייתה לחלוטין.

זו לא חרטה קטנה בסגנון “אולי הייתי בוחרת עיצוב אחר”. זו חרטה עמוקה על הליך ששינה את האופן שבו היא חווה את העולם ואת הדרך שבה העולם מגיב אליה.

היא הודתה שבזמן שקיבלה את ההחלטה, היא לא חשבה מספיק על העתיד. לא על עבודה, לא על זוגיות, לא על ילדים, לא על התבגרות, ולא על האפשרות שהגוף לא תמיד יסלח על החלטה שנראית ברגע מסוים כמו אמירה אופנתית נועזת.

מהו בעצם קעקוע בלובן העין?

קעקוע בלובן העין, או קעקוע סקלרה, אינו דומה לקעקוע רגיל על העור. בקעקוע רגיל מחדירים דיו לשכבות מסוימות בעור. בקעקוע סקלרה, דיו מוזרק לאזור עדין ביותר בעין, בין שכבות רקמה דקות מאוד, במטרה לצבוע את החלק הלבן של העין.

הבעיה היא שהעין אינה עור. היא איבר רגיש, מורכב ועדין, שכל פגיעה קטנה בו עלולה להוביל לסיבוכים חמורים. מחט שנכנסת עמוק מדי, דיו שאינו מתאים, זיהום, דלקת, תגובה חיסונית או לחץ לא נכון יכולים לגרום לנזק שקשה מאוד לתקן.

בשונה מקעקוע רגיל, שבו אפשר לפעמים לכסות, להסיר חלקית בלייזר או ללמוד לחיות עם התוצאה, בעין אין הרבה מקום לטעויות. כאשר משהו משתבש, המחיר עלול להיות כאב כרוני, פגיעה בראייה, רגישות לאור, זיהומים ואף עיוורון.

מציאת עבודה הפכה למשימה קשה

אחת החרטות הגדולות של לוויניה קשורה לעולם העבודה. לדבריה, לאחר שקעקעה את עיניה, מעסיקים רבים שופטים אותה לפי המראה עוד לפני שהם בכלל מכירים אותה. במקום לראות את הכישורים שלה, הניסיון שלה או האישיות שלה, אנשים קודם כול רואים את העיניים.

קעקועים גלויים עדיין יכולים לעורר דעות קדומות במקומות עבודה מסוימים, במיוחד כאשר הם נמצאים בפנים, בצוואר או באזורים שאי אפשר להסתיר. אבל קעקוע בעיניים הוא רמה אחרת לגמרי של בולטות. זהו פרט שאי אפשר לכסות בבגד, באיפור קל או בתספורת. הוא נמצא במרכז הפנים, בכל שיחה, בכל מבט, בכל פגישה.

עבור לוויניה, המשמעות הייתה פשוטה וכואבת: המראה שלה הפך למחסום. גם אם היא מוכשרת, גם אם היא אמנית, גם אם יש לה ניסיון, אנשים רבים מתקשים לעבור את הרושם הראשוני.

גם עולם הדייטים השתנה

הקושי לא נעצר בעבודה. לוויניה סיפרה שגם חיי הדייטים שלה הפכו מורכבים הרבה יותר. כאשר לובן העין צבוע, האישון והקשתית יכולים להיטמע בתוך הצבע הכהה, ואנשים סביבך לא תמיד מבינים לאן את מסתכלת. קשר עין, פעולה כל כך בסיסית בשיחה, עלול להפוך למבלבל ומוזר.

בשיחה רגילה, אנחנו קוראים הרבה דרך העיניים. אנחנו מבינים אם אדם מקשיב, מתעניין, מתרגש, נבוך או מרוחק. כאשר קשה לזהות לאן המבט פונה, השיחה עלולה להרגיש פחות טבעית. אנשים עשויים להרגיש אי־נוחות גם אם הם לא יודעים להסביר למה.

לוויניה גם סיפרה שזרים מניחים עליה הנחות קיצוניות בגלל המראה שלה. יש מי שחושבים שהיא קשורה לשטן או לפולחן אפל, אף שהיא מזדהה כנוצרייה אוונגליסטית. מבחינתה, זה אחד הדברים המתסכלים ביותר: אנשים רואים את העיניים, ומיד בונים עליה סיפור שלא קשור אליה בכלל.

הכאב הגדול ביותר: הילדים שלה מפחדים

אחד החלקים הכואבים ביותר בסיפור שלה הוא הקשר עם ילדיה. לוויניה סיפרה שילדיה מפחדים מהמראה שלה, ולפעמים אפילו מתעוררים בבכי אחרי שחלמו על העיניים שלה. קשה לדמיין חרטה עמוקה יותר עבור הורה מאשר להבין שהבחירה שעשית בגוף שלך גורמת לילדים שלך פחד.

היא לא רק מתמודדת עם מבטים ברחוב או תגובות ברשת. היא מתמודדת עם תגובות בבית, במקום שבו אדם אמור להרגיש הכי אהוב והכי בטוח. עבור ילד קטן, עיניים שחורות או כהות בצורה לא טבעית יכולות להיראות מאיימות, גם אם מאחוריהן נמצאת אמא אוהבת.

זהו אחד הדברים שאנשים צעירים לא תמיד חושבים עליהם לפני שינויי גוף קיצוניים: הגוף שלנו אינו קיים רק ברגע הנוכחי. הוא ילווה אותנו גם בעתיד, במערכות יחסים, בהורות, בעבודה, בזקנה ובכל שלב שבו החיים שלנו ייראו אחרת לגמרי.

היא טוענת שהיא רואה רק בשחור־לבן

אחת הטענות המטרידות ביותר של לוויניה היא שהיום היא רואה את העולם בשחור־לבן. רופא העיניים האוסטרלי ד״ר בן להוד הסביר שראיית צבעים נובעת בדרך כלל מתאי החרוט ברשתית, ולכן קעקוע בלובן העין לבדו לא אמור בדרך כלל לשנות את תפיסת הצבעים. עם זאת, אם ההליך גרם לנזק עמוק יותר בתוך העין או עורר דלקת קשה, ייתכן שתפקודי ראייה מסוימים ייפגעו.

במילים אחרות, עצם צביעת החלק הלבן של העין אינה אמורה לשנות באופן ישיר את הדרך שבה הרשתית מזהה צבעים. אבל כאשר מכניסים מחט ודיו לאזור כל כך רגיש, הבעיה אינה רק הצבע שנראה מבחוץ. הבעיה היא מה עלול לקרות בפנים: דלקת, לחץ, פגיעה ברקמות, זיהום או נזק למבנים חיוניים.

לכן גם אם חלק מהטענות שלה נשמעות חריגות, הן מזכירות נקודה חשובה: בהליך כזה אין הרבה מרחב ביטחון. סיבוך קטן בעין יכול להפוך לבעיה גדולה מאוד.

“דמעות שחורות” – מה זה אומר?

לוויניה טוענת שהיא בוכה דמעות שחורות. ד״ר להוד הסביר שתופעה של דמעות כהות או דליפת דיו יכולה להתרחש זמן קצר לאחר ההליך, כאשר דיו נוזלי דולף מאזורי ההזרקה. אבל אם הדבר נמשך זמן רב לאחר ההחלמה, זה כבר נחשב חריג יותר.

דמעות שחורות הן מסוג הדברים שנשמעים כמעט כמו סצנה מסרט אימה, אבל מאחוריהן יכול להיות הסבר רפואי או טכני: דיו שלא התייצב כראוי, דליפה, פגיעה ברקמות או תגובה מקומית. כך או כך, זהו סימן שממחיש עד כמה ההליך הזה שונה מקעקוע רגיל.

כאשר דיו יוצא מקעקוע בעור, זה יכול להיות לא נעים. כאשר דיו דולף מהעין, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הראייה שלה הידרדרה

מעבר לשינוי בצבעים ולדמעות השחורות, לוויניה סיפרה שהראייה שלה הידרדרה עד כדי כך שהיא מתקשה לקרוא שלטים בכביש, לזהות רמזורים או להשתמש בטלפון בלי עזרה. עבור אדם שרגיל לעצמאות, זהו שינוי קשה מאוד.

ראייה היא אחד החושים שאנחנו נשענים עליהם בכל רגע. היא מאפשרת לנו לקרוא, לנהוג, לעבוד, לזהות אנשים, לבשל, להתמצא במרחב, להשתמש בטלפון, לצפות בילדים ולבצע פעולות יומיומיות שנראות לנו מובנות מאליהן. כאשר היא נפגעת, גם הביטחון העצמי וגם העצמאות נפגעים.

לוויניה הודתה שהיא חוששת שהקעקועים עלולים להשאיר אותה עיוורת לגמרי בעתיד. הפחד הזה מלווה אותה עכשיו כחלק בלתי נפרד מההחלטה שקיבלה בעבר.

עיוורון הוא סיכון מוכר

רופאי עיניים מזהירים כי עיוורון הוא סיכון מוכר בקעקועי סקלרה. הסיכון תלוי בגורמים רבים: מי מבצע את ההליך, באיזו טכניקה משתמשים, האם הציוד סטרילי, איזה דיו מוזרק, לאיזה עומק המחט נכנסת, האם הדיו נכנס למקום הנכון או למקום הלא נכון, והאם מתפתח זיהום או דלקת.

הבעיה היא שגם אם האדם שמבצע את ההליך מנוסה בעולם הקעקועים, הוא לא בהכרח רופא עיניים. העין היא איבר רפואי מורכב, והבנה באמנות גוף אינה שווה להבנה באנטומיה, רפואת עיניים, סטריליות קלינית וסיבוכים שעלולים להתפתח.

בתרחיש חמור, מחט עלולה לחדור עמוק מדי, לפגוע בגלגל העין, לגרום לדימום, לפגוע ברשתית, ליצור זיהום פנימי או להוביל לנזק קבוע. במקרים קיצוניים, אדם עלול לאבד את הראייה ואף את העין עצמה.

יש שימושים רפואיים לקעקוע בעין – אבל זה לא אותו דבר

חשוב להבחין בין קעקוע עיניים קוסמטי לבין הליכים רפואיים שנעשים במצבים מסוימים על ידי מומחים. ברפואת עיניים קיימים מקרים שבהם רופאים מבצעים צביעה או קעקוע של חלקים מסוימים בקרנית לצרכים רפואיים או אסתטיים, למשל כדי להפחית רגישות לאור או לשפר את המראה של עין שנפגעה.

אבל זה נעשה בסביבה רפואית, על ידי אנשי מקצוע, למטרה טיפולית ברורה, לאחר הערכה רפואית ובאמצעים מבוקרים. זה אינו דומה להליך קוסמטי קיצוני שמטרתו לצבוע את לובן העיניים מתוך בחירה אסתטית בלבד.

העובדה שקיימת טכניקה רפואית כלשהי אינה אומרת שכל גרסה קוסמטית שלה בטוחה. בדיוק כפי שניתוח רפואי בעין אינו דומה להתערבות חובבנית, גם קעקוע עיניים רפואי אינו מצדיק הליך מסוכן שמבוצע מחוץ להקשר רפואי מתאים.

למה אנשים עושים את זה בכל זאת?

השאלה המתבקשת היא: אם זה כל כך מסוכן, למה אנשים בוחרים לעשות את זה? התשובה מורכבת. עבור חלק מהאנשים, שינויי גוף הם חלק מהזהות שלהם. הם לא רואים בגוף משהו קבוע, אלא קנבס שאפשר לעצב, לשנות ולהפוך לאמנות חיה. עבור אחרים, מדובר ברצון להיות שונים, למשוך תשומת לב, להרגיש שליטה או לבטא משהו פנימי בצורה חיצונית.

בעידן הרשתות החברתיות, יש גם ממד נוסף: קיצוניות מקבלת חשיפה. מראה חריג גורם לאנשים לעצור את הגלילה. הוא מביא תגובות, עוקבים, שיתופים ודיונים. כאשר תשומת הלב הופכת למטבע חברתי, אנשים מסוימים מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי לא להיראות כמו כולם.

אבל הגוף לא תמיד מבדיל בין ביטוי עצמי לבין סכנה. גם אם הסיבה הרגשית מובנת, הסיכון הפיזי נשאר אמיתי.

חרטה אחרי שינוי גוף קיצוני

חרטה על קעקוע רגיל אינה נדירה. אנשים משתנים, הטעם משתנה, מערכות יחסים נגמרות, סמלים מאבדים משמעות, ומה שנראה בגיל 20 כמו רעיון מושלם יכול להרגיש בגיל 35 כמו משהו שלא מתאים יותר. אבל כאשר מדובר בקעקוע בעיניים, החרטה אינה רק אסתטית. היא יכולה להיות רפואית, חברתית ונפשית.

לוויניה מתמודדת לא רק עם השאלה אם היא עדיין אוהבת את המראה. היא מתמודדת עם שאלה הרבה יותר קשה: האם ההחלטה הזו פגעה ביכולת שלה לחיות חיים רגילים? לעבוד, לצאת לדייטים, להיות מובנת על ידי אנשים, לתפקד עם ראייה תקינה, ולהיראות בעיני ילדיה כאמא ולא כדמות שמפחידה אותם.

זו חרטה שמלווה את האדם בכל מבט במראה, בכל שיחה עם זר, בכל ניסיון לקרוא הודעה בטלפון, ובכל רגע שבו הגוף מזכיר לו שהשינוי אינו רק על פני השטח.

החברה שופטת מהר מאוד

חלק גדול מהכאב של לוויניה קשור לאופן שבו אנשים מגיבים אליה. מבטים ברחוב, הנחות על האופי שלה, דעות קדומות על דת, שטניזם או מסוכנות – כל אלה הופכים את המראה שלה לחומה בינה לבין העולם.

אנשים אוהבים לחשוב שהם לא שופטים לפי מראה, אבל המציאות מורכבת יותר. עיניים הן אחד הדברים הראשונים שאנחנו מסתכלים עליהם. הן משמשות אותנו לבניית אמון, להבנת רגשות וליצירת קשר. כאשר העיניים נראות שונות בצורה קיצונית, אנשים רבים מתקשים להגיב בטבעיות.

זה לא אומר שמותר להתייחס אליה בחוסר כבוד. אבל זה כן מראה עד כמה שינוי גוף קיצוני יכול להשפיע על כל אינטראקציה יומיומית, גם כאשר האדם עצמו כבר התרגל למראה שלו.

השאלה שאנשים לא תמיד שואלים בזמן

לפני שינוי גוף קיצוני, אנשים שואלים את עצמם לעיתים קרובות איך זה ייראה עכשיו. אבל השאלה החשובה יותר היא איך זה ירגיש בעוד חמש שנים, עשר שנים או עשרים שנה. איך זה ישפיע על עבודה? על זוגיות? על ילדים? על בריאות? על הזדקנות? על רגעים שבהם תרצו אולי להיות פחות בולטים?

בגיל צעיר, קל להרגיש שהעתיד רחוק. קל לחשוב שהאני הנוכחי הוא אותו אדם שתהיו תמיד. אבל החיים משתנים. תחומי עניין משתנים. ערכים משתנים. אחריות משתנה. ומה שפעם היה סמל לחופש יכול להפוך בהמשך למגבלה.

לוויניה עצמה מודה שהיא לא שקלה מספיק את ההשלכות העתידיות. זה אולי אחד המסרים החשובים ביותר בסיפור שלה.

לא כל קעקוע הוא אותו דבר

חשוב לא להפוך את הסיפור הזה להתקפה כללית על קעקועים. מיליוני אנשים ברחבי העולם מקועקעים וחיים עם הקעקועים שלהם בשלום, בגאווה ובבריאות. קעקוע על העור, כאשר הוא נעשה במקום מקצועי, סטרילי ובצורה אחראית, אינו דומה לקעקוע בלובן העין.

הבעיה כאן היא לא עצם הרצון לבטא את עצמך. הבעיה היא המקום, הסיכון, והעובדה שמדובר באיבר חיוני ורגיש במיוחד. יש הבדל עצום בין קעקוע על הזרוע לבין החדרת דיו לאזור העין.

לכן המסר אינו “אל תעשו קעקועים”, אלא “יש גבולות שבהם ביטוי עצמי עלול להפוך להימור בריאותי מסוכן מאוד”.

מה אפשר ללמוד מהסיפור שלה?

הסיפור של לוויניה הוא תזכורת לכך שהחלטות קיצוניות בגוף צריכות להיעשות בזהירות, לא מתוך רגע של התלהבות, לחץ חברתי או רצון למשוך תשומת לב. כאשר מדובר בעיניים, הזהירות הזו חשובה פי כמה.

לפני כל הליך בלתי הפיך, כדאי לשאול שאלות קשות: מי מבצע את זה? מה ההכשרה שלו? מה הסיכונים? מה קורה אם משהו משתבש? האם יש דרך לתקן? האם אני מוכן לחיות עם התוצאה גם אם החיים שלי ישתנו? האם אני מבין את ההשלכות הבריאותיות, החברתיות והרגשיות?

אם אין תשובות טובות לשאלות האלה, אולי זו כבר תשובה בפני עצמה.

לוויניה מסקיטה רצתה מראה ייחודי, קיצוני ובלתי נשכח. היא קיבלה אותו – אבל יחד איתו הגיעו מחירים שהיא לא צפתה. קושי למצוא עבודה, קושי בדייטים, מבטים ושיפוטיות, ילדים שנבהלים ממנה, טענות לפגיעה בראייה, דמעות שחורות ופחד אמיתי מעיוורון.

קעקוע בלובן העין אינו עוד טרנד תמים של שינוי גוף. מדובר בהליך מסוכן באיבר עדין, חיוני ובלתי ניתן להחלפה. גם אם יש מי שמבצעים אותו ומציגים אותו כאמנות, הסיכונים הרפואיים יכולים להיות חמורים וקבועים.

הבחירה מה לעשות עם הגוף היא אישית, אבל בחירה אמיתית צריכה להתבסס על מידע מלא, לא רק על תמונה יפה או רצון להיראות שונה. לפעמים ההחלטה הכי אמיצה אינה ללכת לקצה – אלא לעצור רגע לפניו ולשאול אם המחיר באמת שווה את זה.

אם הסיפור הזה גורם לכם לחשוב פעמיים לפני שינוי גוף קיצוני, אולי זו בדיוק הסיבה שכדאי לשתף אותו. לא כדי לשפוט אנשים שבחרו אחרת, אלא כדי להזכיר שהעיניים שלנו הן לא מקום לניסוי.

היא השקיעה 120 אלף דולר כדי להפוך ל'נערת הדרקון' – כך היא נראתה לפני השינוי הקיצוני

רוב האנשים מסתפקים בתספורת חדשה, שינוי בסגנון הלבוש או אולי קעקוע קטן כדי לבטא את האישיות שלהם.

אבל אמבר לוק מאוסטרליה החליטה לקחת את הביטוי העצמי שלה לרמה אחרת לחלוטין.

במהלך השנים היא כיסתה כמעט את כל גופה בקעקועים, צבעה את גלגלי העיניים שלה, פיצלה את לשונה ועברה שורה ארוכה של הליכים לשינוי הגוף. לדבריה, היא השקיעה בתהליך לא פחות מ־120 אלף דולר.

כיום היא מוכרת ברשת בשם ״נערת הדרקון״ – אבל תמונות שלה מהתקופה שלפני השינוי גרמו לאנשים רבים להתקשות להאמין שמדובר באותה אישה.

הכול התחיל כשהייתה בת 16

המסע של אמבר אל עולם הקעקועים ושינויי הגוף החל כשהייתה בת 16 בלבד.

הקעקוע הראשון עורר לא מעט ביקורת מהסביבה, אבל במקום לגרום לה לעצור, התגובות רק חיזקו את הרצון שלה להמשיך ולעצב את עצמה בדיוק כפי שחלמה.

עם השנים, הקעקועים הפכו לחלק מרכזי בחייה ובזהותה.

מה שהתחיל בקעקוע אחד הפך בהדרגה למאות קעקועים המכסים כמעט כל אזור חשוף בגופה – מהפנים והצוואר ועד הידיים, הרגליים והחזה.

כ־600 קעקועים ועשרות הליכים

לפי אמבר, היא הוציאה כ־50 אלף דולר על כ־600 קעקועים שונים.

אבל היא לא הסתפקה בדיו על העור.

70 אלף דולר נוספים הושקעו בהליכים שונים לשינוי הגוף, בהם פיצול הלשון והחדרת פיגמנט לגלגלי העיניים – אחד ההליכים המסוכנים והשנויים ביותר במחלוקת שעברה.

בסך הכול, היא מעריכה כי השקיעה כ־120 אלף דולר במראה שהעניק לה את הכינוי ״נערת הדרקון״.

ההליך בעיניים כמעט הסתיים באסון

אחד הרגעים המסוכנים ביותר במסע של אמבר התרחש כאשר החליטה לקעקע את גלגלי העיניים שלה.

במהלך ההליך מוחדר דיו אל החלק הלבן של העין כדי לשנות את צבעו. במקרה שלה, משהו השתבש בצורה חמורה.

אמבר סיפרה שהאדם שביצע את ההליך החדיר את המחט עמוק מדי לתוך העין. כתוצאה מכך היא איבדה את הראייה למשך כשלושה שבועות.

לדבריה, זו הייתה חוויה קשה ואכזרית במיוחד.

למרות הסיבוך המפחיד, היא המשיכה במסע השינוי שלה ולא ויתרה על המראה שרצתה ליצור.

התמונות הישנות שלה הדהימו את הגולשים

לפני הקעקועים ושינויי הגוף, אמבר נראתה שונה לחלוטין.

בתמונות ישנות שפרסמה ברשת היא נראית עם שיער בלונדיני, עור כמעט ללא קעקועים ומראה שאותו תיארו גולשים רבים כ״הנערה מהבית הסמוך״.

ההבדל בין המראה שלה בעבר לזה של היום כה דרמטי, עד שרבים התקשו לזהות אותה.

הפנים, העיניים, הלשון וכמעט כל חלק בגופה השתנו במהלך השנים, וכיום המראה שלה הפך לסימן ההיכר שלה.

מאחורי השינוי הסתתר מאבק אישי קשה

למרות שהמראה של אמבר מעורר תגובות רבות, מבחינתה השינוי לא היה רק עניין של אופנה או רצון למשוך תשומת לב.

היא סיפרה שבעבר התמודדה עם דיכאון עמוק, מחשבות אובדניות ותחושה קשה של שנאה עצמית.

לדבריה, היא הרגישה חסרת חיים, מנותקת מעצמה ולא מסוגלת לקבל את האדם שראתה במראה.

תהליך שינוי הגוף אפשר לה ליצור לעצמה זהות חדשה שהיא מרגישה מחוברת אליה וגאה בה.

אמבר הסבירה שכיום היא רואה את עצמה כאישה חזקה, שיודעת בדיוק מי היא ומה היא רוצה מחייה.

הביקורת לא גרמה לה לעצור

כבר לאחר הקעקוע הראשון אמבר נאלצה להתמודד עם ביקורת, והתגובות רק התגברו ככל שהשינוי שלה נעשה קיצוני ובולט יותר.

יש אנשים שמעריצים את האומץ שלה ואת המחויבות לביטוי עצמי. אחרים מתקשים להבין מדוע בחרה לשנות את גופה בצורה כה דרמטית.

אבל אמבר אינה מתנצלת.

מבחינתה, גופה הוא הקנבס שלה, והקעקועים וההליכים הם הדרך שבה היא בוחרת לספר את הסיפור שלה ולהציג את עצמה לעולם.

היא מבהירה שהמטרה מעולם לא הייתה להתאים לטעם של אחרים, אלא להפוך לאדם שהיא רוצה להיות.

אותה אישה – אבל חיים שונים לחלוטין

ההשוואה בין התמונות הישנות של אמבר לבין המראה שלה כיום ממשיכה לעורר סערה ברשת.

קשה להתעלם מהשינוי הדרמטי, אבל מבחינתה הוא מסמל הרבה יותר ממראה חיצוני.

הקעקועים, העיניים הצבועות והלשון המפוצלת הפכו לחלק מהזהות החדשה שבנתה לעצמה – זהות שלדבריה הצילה אותה מתקופה שבה הרגישה שהיא מאבדת את הרצון לחיות.

המראה שלה אולי אינו מתאים לכולם, אך אמבר טוענת שכיום, בניגוד לעבר, היא סוף־סוף מרגישה בנוח בתוך הגוף שלה.

מה אתם חושבים על השינוי שלה – ביטוי עצמי אמיץ או צעד קיצוני מדי?

אמבר בת ה 24 אובססיבית לקעקועים וכיסתה את כל הגוף שלה. כך היא נראית אחרי הקעקועים האחרונים שעשתה

אחד היתרונות הגדולים בלהיות מבוגר זה שאתם יכולים לעשות מה שבא לכם (אם זה כמובן במסגרת החוק). אתם יכולים להתלבש איך שבא לכם, או להיראות איך שמתחשק לכם.

אמבר לוק היא בחורה שלקח את האינדיבידואליות שלה לרמה אחרת לגמרי, בלי שאכפת לה מה אחרים חושבים עליה.

האוסטרלית בת ה 24 רוצה לכסות את כל הגוף שלה בקעקועים לפני שתחגוג יום הולדת 25. ועכשיו היא נמצאת צעד אחד לפני הגשמת המטרה – כאשר כיסתה את החזה שלה בדיו, כך מדווח הדיילי סטאר.

המסע של אמבר לכיסוי הגוף שלה עם קעקועים החל כאשר הייתה בת 16. המשיכה שלה לדיו היה משהו שישנה את חייה לנצח.

עם השנים, אמבר כיסתה את כל הגוף שלה בקעקועים.

היא באמת עשתה כל שביכולתה כדי לעשות כמה שיותר קעקועים שרק אפשר. היא כיסתה את רוב הגוף שלה עם דיו.

אבל זה לא היה תהליך חלק, בשנה שעברה היא קעקעה את העיניים, וזה כמעט נגמר באסון.

"למרבה הצער, המקעקע נכנס עמוק מדי לתוך העיניים שלי. הייתי עיוורת במשך שלושה שבועות. זה היה אכזרי ביותר".

הדוגמנית האלטרנטיבית דיברה גם על העובדה שהיא סובלת ממחלת נפש. היא לומדת כרגע להיות יועצת – והיא מקווה לעזור בעתיד לאחרים שסובלים מהבעיות מהן היא סובלת.

"החברה מלאה שנאה ודעות על איך אנשים אמורים להיראות…שאף אחד אפילו לא היה שואל אותי מה אני עושה בחיים – אני לומדת לימודי תעודה כדי להיות יועצת רק כדי שאוכל לעזור לאנשים הסובלים ממחלות נפש", אמרה אמבר.

עכשיו על החזה שלה

הצעד האחרון במסע של אמבר לכיסוי כל הגוף שלה בקעקועים היה לקעקע את החזה שלה.

"סיימתי את החזה", כתבה אמבר ל 64,000 העוקבים שלה באינסטגרם בגאווה כשהיא מציגה את התוצאה הסופית.

אמבר לוק לפני הקעקועים

הירכיים הן הבאות בתור. אבל אמבר חושבת לקעקע לגמרי את הזרוע השמאלית שלה.

אבל כמובן, אמבר לא תמיד הייתה מכוסה בקעקועים.

לפני מספר ימים היא שיתפה תמונה מהחיים הקודמים שלה וחשפה איך היא נראתה כבלונדינית.

התמונה הזו שצולמה לפני 5 שנים מציגה את המהפך המדהים שהיא עברה.

"הבדל של 5 שנים. תנו לי להגיד לכם משהו…בגיל 20 עשיתי קעקוע בצוואר. לא היו לי קעקועים בפנים, בידיים או בחזה. רק קעקוע גדול על הגרון. אכלתי כל כך הרבה חר* ושנאה בגלל המעשים שלי. החלטתי בגיל 20 להגיד, 'לכו ת*דיינו, אני עושה מה שבא לי וזה מה שעשיתי'", היא כתבה.

אנחנו לא כותבים רק על סיפורים מחממי לב או על טרנדים עכשוויים. אנחנו עוקבים גם אחר אנשים שחיים את החיים שלהם בצורה שונה, ולדעתנו לכל אחד מגיע את אותו הכבוד, לא משנה איך הוא בוחר לחיות את החיים שלו!

מה דעתכם על המראה של אמבר? אהבתם או שזה יותר מדי לדעתכם? אנא ספרו לנו בתגובות למטה. 

לסבתא בת ה 90 הזו הייתה את הסיבה המושלמת לעשות את הקעקוע הראשון שלה

ביום הולדתה ה 90, הת'ר ברוקס היממה את משפחתה כשעשתה את הקעקוע הראשון שלה.

היא בחרה לקעקע סרט מודעות ורוד, המציין תמיכה במאבק נגד סרטן השד, כדי לציין את הניצחון של אחרי חמש שנים של מאבק עם המחלה.

המקעקע ב – Belly Bar שיבח את הרעיון, ואמר שאם הת'ר תגיע לגיל 100, היא מוזמנת לחזור ולעשות קעקוע נוסף על חשבון הבית.

ht1

ברוקס אמרה, "זה משהו שמעולם לא חשבתי לעשות בגלל שאני לא כל כך אוהבת קעקועים, וזה יותר קטע של צעירים, אבל לנכדים שלי אשטון וקנדל יש קעקועים, והם שכנעו אותי לעשות גם".

"זה פשוט היה נראה לי כמו מחווה מתאימה לאנשים העוסקים במחקר הסרטן, והם עושים עבודה כל כך טובה. אני חייבת להם את חיי. אני גם ברת מזל שיש לי משפחה אוהבת ותומכת. האחיות והרופאים היו מדהימים, ועכשיו הם בישרו לי שאני בריאה ונקייה מהמחלה".

ברוקס הוסיפה גם שהקעקוע לא כאב כלל.

הצלקת של הבן גרמה לו להרגיש כמו 'מפלצת' – אז אבא אמר "הם יכולים לבהות בשנינו"

כמו כל הורה, ג'וש מרשל היה הרוס כאשר בנו גבריאל, עכשיו בן 8, אובחן עם סרטן בשם אסטרוציטומה אנאפלסטית, גידול מוחי נדיר, במרץ 2015. גבריאל היה צריך לעבור ניתוח כדי להסיר חלק מהגידול, ולמרות שעכשיו מצבו יציב והוא כבר 9 חודשים לא עובר טיפולים, הניתוח השאיר אותו עם צלקת גדולה מאוד על הראש.

"כאשר הוא אמר לי שהצלקת גורמת לו להרגיש כמו 'מפלצת' – זה שבר את ליבי", אמר אבא ג'וש.

אז מה עשה האב האוהב? מיד נכנס לפעולה, ועשה קעקוע על הראש שלו – זהה לצלקת שיש לגבריאל. מדהים!

"אמרתי לו שאם אנשים רוצים לבהות, אם יבהו בשנינו".

gb





כדי לחגוג את יום האב, ג'וש פרסם את התמונה שלו ושל גבריאל בתחרות 'האב הקירח הטוב ביותר', וזכה בקלות!

מאז שהוא זכה בתחרות, עשרות אלפים משתפים את התמונה שלו בפייסבוק ואינסטגרם.

אין ספק שג'וש הוא אבא מגניב ביותר וגבריאל הוא אחד הילדים החזקים והאמיצים שיש. אנחנו מאחלים לגבריאל שיהיו לו חיים בריאים!

17 אנשים בגיל הזהב שמוכיחים שקעקועים נראים מעולה בכל גיל

לכל אחד שרוצה לעשות קעקוע יש מחשבות האם באמת ללכת ולעשות אותו ואם כן, מה קעקע.

המכשול הראשון הוא 'חרטה'. האם תתחרט על הקעקוע שעשית בגיל 20 כשתהיה בן 70? אלו שנגד קעקועים תמיד משתמשים במשפט, 'אתה תתחרט על זה כשתהיה מבוגר יותר'. אבל הנה 17 אנשים מקועקעים מכף רגל ועד ראש בגיל הזהב שמוכיחים שקעקועים נראים מעולה בכל גיל!

nn1

nn2



nn3 nn4 nn5 nn6 nn7 nn8 nn9 nn10 nn11 nn12 nn13



nn14 nn15 nn16

אחיות בכל העולם עושות את הקעקועים המיוחדים האלה. הסיבה מדוע היא פשוט נפלאה

בחיים, אין שום דבר ודאי. יש ואות שמגיע מיד עם סיום החיים, ורובנו נשלם מיסים בשלב כזה או אחר. כל השאר..אלוהים גדול, כמו שאומרים.

אחיות או תאומות יכולות להיות שונות מאוד, כמעט כמו שני אנשים זרים, ומצד שני הם יכולות להיות כמו אדם אחד. כך או כך, תמיד יהיה את הקשר המיוחד ביניהן שמגיע משתי בנות שחולקות ילדות וכמה גנים. טרנד חדש ופופולרי שחוגג את הקשר המיוחד הזה בין אחיות הוא קעקוע מיוחד ומקורי שהן חולקות יחד. אמנותי או ספרותי, ההבעות הקטנות הללו נעות בין מתוק וחמוד ומטופש ומצחיק, אבל הוא תמיד מייצג את מערכת היחסים הייחודית ביניהן.

זה קעקוע מיוחד שהמשמעות שלו היא מחוברת לחיים. לא משנה איפה בעולם כל אחת נמצאת.

tt1

הקעקוע החכם והמינימליסטי הזה לא רק מקשר בין אחיות, אלא גם מעלה את הקשר הקלאסי של אמון בין אחיות – 'שבועת זרת'

tt2



זה הולך נפלא ביחד, אבל יפיפיה גם לחוד

tt3

זוג החתולים הזה גורם לנו לחייך, אך גם מספר לנו קצת על הבנות שמחוברות לידיים

tt4

יש לך יותר מאחות אחת? הנה עיצוב מקורי ואינסופי

tt5

אם את או אחותך אמניות, אנחנו ממליצים על עיצוב מקורי משלכן שידגיש את האופי של כל אחת מכן

tt6

החמסה היא סמל נפלא שמכריז שאת הולכת להגן על אחותך ויהי מה

tt7

צריכות עיצוב שיראה מי האחות הגדול והקטנה? בובות בבושקה רוסיות הן הפתרון המושלם

tt8

משהו עדין ומקורי

tt9

אולי אמנות היא לא הקטע שלכם, אולי אתן מעדיפות שירה

tt10



או אולי בוטניקה?

tt11

או שאתן פשוט רוצות להגיד את זה כמו שזה. בלי שטיקים

tt12

38 קעקועים קטלניים ויוצאי דופן שאתם חייבים לראות

ראינו המוני קעקועים בעבר, אבל היום החלטנו להתמקד ב 38 הקעקועים הכי קטלניים שתראו אי פעם.

אין נושא, אין תסריט, פשוט אוסף של הקעקועים הכי צבעוניים, קיצוניים, מעניינים וייחודיים שראינו.

מתוך 38 הקעקועים קשה לבחור את הכי טוב (כולם מרשימים בדרך שלהם), אבל ספרו לנו בתגובות למטה איזה קעקוע הכי אהבתם ולאיזה קעקוע הכי התחברתם.

nu1

nu2 nu3



nu4 nu5 nu6 nu7 nu8 nu9 nu10 nu11 nu12 nu13 nu14 nu15



nu16 nu17 nu18 nu19 nu20 nu21 nu22 nu23 nu24 nu25 nu26 nu27 nu28 nu29 nu30 nu31 nu32 nu33



nu34 nu35 nu36 nu37 nu38