באפריל, מכונית ב.מ.וו טסה דרך שוק פירות בפורשאן במחוז גואנדונג שבסין, הפילה ילדה בת שנתיים ועלתה על הראש שלה. כשסבתא של הילדה צעקה, "עצור! פגעת בילדה!", נהגת ה ב.מ.וו עצר, אז הכניסה לרוורס ונסעה אחורה כשהיא עולה שוב על הילדה.
האישה שנהגה ברכב שוב נסעה קדימה, כשהיא מועכת את הילדה בפעם השלישית. כשהיא סוף סוף יצאה מהמכונית, הייתה לה הצעה מחרידה עבור המשפחה: "אל תגידו שאני נהגתי ברכב", היא אמרה. "תגידו שזה היה בעלי. אנחנו יכולים לתת לכם כסף".
הסיפור הזה נשמע כמו אגדה אורבנית מטורפת, אבל למרבה הצער העובדה היא כזאת: בסין, נהגים שפוצעים הולכי רגל לעיתים קרובות ינסו להרוג אותם.
ולא רק שזה נכון, זה גם מאוד שכיח; מצלמות אבטחה מתעדות באופן קבוע נהגים שנוסעים קדימה ואחורה מעל הקורבנות שלהם על מנת לוודא שהם מתים. לשפה הסינית יש אפילו אמרה על התופעה: "עדיף לפגוע ולהרוג מאשר לפגוע ולפצוע".
בשנת 2008 מכונית פאסאט לבנה נסעה ברוורס במהירות גבוהה ונכנסה בסבתא בת 64. הגלגלים האחוריים של המכונית עלו על הראש והגוף של האישה. הנהג, ז'או שיו צ'נג, עצר את הרכב לרגע, ואז לחץ על הגז, כשהוא עולה על האישה האומללה שוב.
השאלה היא: מדוע? והתשובה המחרידה היא: כסף.
המחיר שהאזרחים צריכים לשלם עבור הריגה של אדם בתאונת דרכים הוא תשלום חד פעמי של 30,000$-50,000$, כאשר טיפול לכל החיים של אדם שסובל מנכות יכול לעלות מליונים. "עדיף לפגוע ולהרוג מאשר לפגוע ולפצוע", הם אומרים. התוצאה היא נהגים שדורסים שוב ושוב את האדם בו פגעו.
בתרבות הזאת, מצלמות בכל פינת רחוב זה בהחלט דבר הגיוני. בכתבה שהתפרסמה בגיזמודו היה רשום שבכל צומת בסין יש 60 מצלמות אבטחה. אבל אחרי שקוראים את הסיפורים האלה של אנשים שדורסים אחד את השני על ימין ועל שמאל, צריך לתהות האם 60 מצלמות הן מספיקות.
למרות שתועד בבירור דורס את הסבתא בת ה 64, נהג הפאסאט ז'או שיו צ'נג נמצא לא אשם באשמת רצח. הוא טען שהוא חושב שהוא דורס שקיות אשפה, והוא הורשע בעבירת רשלנות ונכנס ל 3 שנים לכלא.
ממשלת סין תאלץ לעשות רפורמות בחוקי הענישה ובמערכת הביטוח שלהם על מנת לוודא שלא יהיו לאזרחים תמריצים להרוג את הפצועים. זה יקח זמן, ועד שזה יקרה התופעה ההזויה והאכזרית הזו ודאי תימשך.
