"אבי נמני הביתה". הנה משפט שלא חשבתי שאשמע אי פעם. איך שגלגל מסתובב לו. כמעט 20 שנה אתה מלך, אגדה, מושיע, והיום אתה כלום.

כמה שקשה לי להגיד את זה (ותאמינו לי, זה קשה) אין למכבי דרך ופילוסופיה. איך אפשר לשכוח שאחרי כל משחק בשנה שעברה דיבר אבי נמני על דרך, על צעירים ועל זה שבונים קבוצה. היה מאמן שאמר פעם שבונים רק בסולל בונה. גם אותו אבי נמני זרק.

אז  השנה יש כסף והמון. והנה נמני זורק לפח את ה"דרך" שלו וקונה כמו משוגע. מכבי תל אביב צריכה להיבנות מחדש. לא, לא שוב לפרק קבוצה ולהביא 15 שחקנים חדשים. מכבי תל אביב צריכה טיפול שורש שכולל הנהלה מסודרת ולא בעל בית עשיר שזורק כסף מבלי שיהיה אדם שינהל את הכסף הזה. מכבי צריכה מאמן ולא בובה מפוחדת שמתחבאת אחרי הגביר כשקשה. מכבי תל אביב צריכה יציבות. כנראה שזה כבר לא יקרה, לא כל עוד הלחץ מדבר.

טרגדיה של טעויות

קל לי למנות את הטעויות המקצועיות שנעשו השנה במכבי. אם זאת עדיין קשה לי לקבל אותן.

מאיפה נתחיל? מזה שאין מגנים (זיו וסבן לא קשורים לענף), מזה שאין קשר עושה משחק שיבוא לקבל את הכדור ויניע קדימה? מזה שאין שחקנים במכבי תל אביב שרצים לשטחים מתים כדי לקבל כדור? (העיקר מדוניאנין רץ 13 ק"מ במשחק…). אני לא יודע אם מישהו סיפר למזרחי את נמני שהכדורגל של היום מבוסס על תנועה ללא כדור ועל מסירות קצרות. זה נראה שכל שחקן במכבי רוצה כדור לרגל וכשהוא מקבל אותו אז הוא מנסה לעבור 4 שחקנים במקום למצוא חבר פנוי למסירה.

רבותי, ההיסטריה חוזרת!

קשה לי להשתחרר מהדז'ה וו שאני חש בתקופה האחרונה, כאילו כבר הייתי בסיפור הזה. כסף גדול פוגש מאמנים ושחקנים גדולים שיוצאים קטנים אחרי חודשיים. הררי ציפיות בחודש אוגוסט וקטסטרופה בחודש נובמבר. ההיסטוריה כנראה באמת חוזרת על עצמה. הכאב הגדול שלי הוא על האוהדים כמובן. אנחנו אוהדי האימפריה הצהובה. אימפריה בהכחשה.

לטור אל תדאגו למכבי חיפה
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

צ'אבי הולך לקבל בסוף החודש את הפרס הכי גדול לכדורגלן – שחקן השנה בעולם. כבר הרבה שנים שלא היה קונצנזוס כזה, ופרס כל כך מוצדק.

צ'אבי, שנה שעברה, ב – 51 משחקים סה"כ, הבקיע 7 שערים, לשם השוואה, מסי הבקיע 45 שערים, וגם בכמות הבישולים, צ'אבי לא משלים את הפער הזה, שמרחוק נראה כל כך מהותי.

אז למה אין ספק שצ'אבי הוא שחקן השנה?

קודם כל, כי הוא סמל לכדורגל אמיתי, שחקן צנוע, שקט, לא מפסיד משחקים, לא צועק על שחקנים, ולא מתלונן על שופטים. גם אוהדי ריאל מדריד לא מכחישים, שהוא היה הכי טוב השנה.

שחקן שגדל במחלקת הנוער של ברצלונה, עבר בכל המסגרות, עד שהגיע להיות הבורג הכי חשוב, במכונת הכדורגל המושלמת. אני טוען שאם אני צריך לבחור שחקן אחד לקבוצה שלי, זה קודם כל צ'אבי הרננדז, לפני המסים, והרונאלדואים, והזלטנים. הוא נראה כל כך קטן, בקושי זז, שמנמן אפילו. הוא כמעט תמיד בין המובילים בקילומטרז' הקבוצתי של ברצלונה. לדוגמא המשחק האחרון מול ויאריאל, צ'אבי רץ ב – 85 דקות (עד שהוחלף) 11.8 קילומטר כאשר רק דני אלבאס רץ יותר ממנו, והוא שיחק את כל המשחק.

אם עד לפני כמה שנים היה ספק מסוים בקשר ליכולת של צ'אבי להנהיג קבוצה כמו ברצלונה, אני חושב שמאז הגעתו של גוורדיאולה למועדון (יותר נכון, קידומו), התיאום ביניהם מושלם, צ'אבי הוא פפ, רק הרבה יותר רבגוני. המסירות הקצרות, הבעיטה לשער, הראייה המטורפת קדימה שמקבילה לג'ון סטוקטון של יוטה הגדולה, היכולת לדעת מה יקרה מתי, והרצון התמידי להיות הכי טוב, אבל בלי לצעוק את זה.

מבחינתי צ'אבי הוא השחקן המושלם. הוא הסיבה הגדולה להבדל בין ריאל מדריד לברצלונה. אם ניקח בחשבון שרונאלדו ומסי איכשהו מבטלים אחד את השני, כל אחד בתרומתו שלו, ואינייסטה מקביל לאוזיל, צ'אבי עושה כל כך הרבה יותר למשחק של ברצלונה ממקבילו  צ'אבי אלונסו. בגלל זה אני שם את הכסף על ברצלונה עוד שבועיים, בתנאי שהשחקן הכי טוב בעולם- צ'אבי הרננדז, יהיה כשיר.

לטור הרכבת דוהרת ללא מעצורים
לטור מוריניו – יחיד ומיוחד
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

יום ראשון, השעה היא 19:00 ואני עושה את דרכי חזרה הביתה מעוד יום עבודה מפרך. כן כן, עוד שעתיים מגיע הרגע שאליו לא ממש חיכיתי.

קבוצתי בית"ר "מפורקת" ירושלים הולכת לשחק בבלומפילד מול הדאבליסטים האדומים מת"א.
תחושות של אי נוחות מעורבבות עם התרגשות אדירה ודפיקות לב מואצות אחזו בי ככל שהזמן התקרב לעבר שריקת הפתיחה. רק שלא נקבל תבוסה אמרתי לעצמי, רק שיגמר בשלום…כי אם לומר את האמת, האופטימיות הייתה רחוקה ממני שנות אור.

לאורך ההיסטוריה של המפגשים בין שתי הענקיות האלה (לא משנה המיקום שלהן בטבלה) תמיד היה לנו קשה נגד הפועל תל אביב. גם בתקופות שרצנו לאליפות הם תמיד ידעו לבוא לעקוץ אותנו ב – 1:0 קטן וללכת הביתה כמו גדולים. ובתקופות הרעות שלנו תמיד היינו מגיעים לבלומפילד ויוצאים עם 4 שערים, ראש למטה וכמובן הס מלהזכיר את השער של ערן זהבי בדקה ה – 90 אצלנו בבית לפני חצי שנה.

כבשה שחורה כבר אמרנו?

המשחק החל, בית"ר ירושלים מניעה כדור בסבלנות, סוגרת הרמטית את החלק המסוכן של הפועל תל אביב, וכבר בדקה הרביעית עמית בן שושן יכול היה להקפיץ אותי באוויר, אבל אניימה המצוין דאג להשאיר אותי רגוע על הכיסא.
נגמרה המחצית בתוצאה מאופסת, אמרתי לעצמי, כל הכבוד על הלחימה אבל יש עוד מחצית שלמה.  נשמתי לרווחה, יש לי רבע שעה כדי להירגע ולחזור לעוד 45 דקות ללא נשימה.
אמרתי לעצמי, נקווה שלא יגמר להם הכוח ושנסיים את המשחק הזה כמו שהתחלנו אותו.

המחצית השנייה החלה, בית"ר ירושלים תוקפת ותוקפת, ומחמיצה ומחמיצה מול אניימה ואני מרגיש שזה היום שלנו. עוד התקפה, ועוד התקפה. שריקת הסיום הגיעה ואני עמדתי בגאווה בבית מול הטלוויזיה והרעתי לשחקנים בצהוב שחור, אכן גאווה בית"רית!

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אותה בורוסיה דורטמונד, שזכורה לנו מתור הזהב שלה בסוף שנות ה-90, קורעת העונה את הליגה הגרמנית. יורגן קלופ הרכיב לו חבורה לוחמת, תוססת ובעיקר צעירה שמרטיטה אחריה אוהדים משולהבים. האם פגרת החורף תעצור את הרכבת?

אי שם בסוף שנות ה-90 בורוסיה דורטמונד הייתה שם דבר באירופה, ב-97 גם זכתה בליגת האלופות, כשלצד אוטמאר היצפלד על הקווים, מככבים, מתיאס סאמר, אנדי מולר, קרל-היינץ רידלה ויורגן קולר על הדשא, והקבוצה היתה בשיא פריחתה כשנעצרה רק בשנת 2002 עם תואר אליפות והפסד צורם בגמר גביע אופ"א לפיינורד. מאז המועדון נכנס לצרות כלכליות, הכוכבים החלו לנטוש, או לפרוש, ובורוסיה דורטמונד נעדרה ממרכז הבמה, הן המקומית והן האירופית.

לקראת עונת 2008 מונה יורגן קלופ לתפקיד המאמן, והביא לסוג של שינוי מיוחל שהחל עוד באותה עונה ותוצאותיו ניכרות בעיקר בעונה זו.
קלופ, מאמן יסודי וצנוע, כשהוא מגובה באצטדיון הביתי ביותר בבונדסליגה, "סיגנל אידונה פארק", מוביל עד עתה את בורוסיה דורטמונד לעונה חלומית כשבאמתחתם כבר עשרה ניצחונות מתוך אחד עשר מחזורים.

אי אפשר להקל ראש בהישג של יורגן קלופ לנוכח העובדה כי ממוצע הגילאים בהרכב הקבוצה נמוך מ-24, ולמרות זאת הכדורגל יציב וסוחף.
צמד בלמים צעיר ומוצלח וכנראה שעדיין לא כל כך מוכר, מאטס הומלס הגרמני ונבן סובוטיץ' הסרבי, נותנים שקט במרכז ההגנה, לצידם בקישור מתבלטים הטורקי המצוין, נורי שאהין, שחזר מעונת השאלה בפיינורד ופשוט הופך להיות אחד מקשרי מרכז השדה הבולטים באירופה, כשלצידו מריו גוצה, ילד פלא גרמני שחגג לא מכבר יום הולדת 18 וכבר זכה לזימון לנבחרת של יוגי לאב, ובהתקפה לוקאס באריוס הפרגואיי המצוין, לצד שני תגליות בדמותם של קווין גרוסקורץ', עוד תוצר גרמני משובח, ומעל לכל התגלית היפנית, שינג'י קאגווה, שהגיע מאוסאקה שביפן, וכבר כבש שישה שערי ליגה ביניהם שניים בדרבי נגד שאלקה, שהפכו אותו לאהוב במיוחד על הקהל הצהוב-שחור.
עם ספסל חזק, בדמות הפולנים, לבאנדובסקי ובלאשקובסקי, ואיזון נכון בהרכב השחקנים, במסגרת הליגה האירופית בה היא משתתפת לבין הבונדסליגה, המכונה של קלופ דוהרת בצורה מרשימה.

אנו מכירים את הסיפור, קבוצה שמוליכה את הליגה הגרמנית לאורך כל הסיבוב הראשון, טורפת קבוצות אחת אחרי השנייה, ולבסוף, מגיעה לה פגרת החורף, וגורמת לדעיכה מסוימת, זה קרה עם הופנהיים וגם עם שאלקה, וורדר ברמן, ולבסוף, באיירן מינכן קטפה לה עוד תואר אליפות, תוסיפו לכך את העובדה כי מדובר בקבוצה מאוד צעירה והרי לנו סיבות לכך שזה לא יקרה, אבל בשביל הרומנטיקה של הכדורגל, נחזיק אצבעות לחבורה של יורגן קלופ שלא תמעד בדרכה למטרה.

לטור מוריניו – יחיד ומיוחד
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

בית"ר ירושלים הגיע לשפל חדש לאחר ההפסד הביתי 0:2 להפועל פתח תקווה אתמול. עם כל הבעיות שיש לקבוצה הזו, חשוב לזכור שלבית"ר ירושלים יש את התקציב הרביעי הכי גדול בליגה. אז למה היא נראית כמו ניתוח פלסטי שהתקלקל?

אימפוטנציה מנטאלית. כך אפשר להגדיר את בית"ר ירושלים של השנה. עם ניצחון אחד ו – 5 נקודות בלבד לאחר 9 מחזורים, אפשר להגיד שבית"ר ירושלים תאבק בתחתית העונה. אלא אם כן…אלא אם כן השחקנים יבינו ויפנימו איך הקבוצה נראית, ולאן היא הולכת. כרגע גם "אליצור בית אבות" עילית מנצחים את בית"ר ירושלים.

אורי מלמיליאן קיבל על עצמו את התפקיד, למרות כל הבעיות שהיו בקיץ. בעלים עם צווי הסגרה, משפטים ועיקולים. ספונסר שלא יודע איפה הוא נמצא, ועתיד הקבוצה לא היה ברור. הרבה שחקנים בולטים שוחררו, אבל כשקראו לאורי, בית"ריסט בנשמתו, הוא התייצב בגאווה.

האם אורי מלמיליאן צריך להתפטר?

כן ולא. אם מלמיליאן מרגיש שהוא לא יכול להוציא מסגל השחקנים שלו יותר ממה שהם נותנים (שזה בין כלום לשום דבר) אז אין לו סיבה להישאר. אבל אם אורי מלמיליאן חושב שהוא יכול לשנות את צורת המחשבה של השחקנים, אם הוא חושב שהוא יכול לגרום להם להקשיב לו, אז הוא צריך להישאר, בהחלט כן. מלמיליאן מאמן טוב, הוא הוכיח זאת בעבר, אבל משהו לא טוב קורה בבית"ר של השנה. והאשמה היא בראש ובראשונה של השחקנים.

אבוי לבושת השחקנים

השיא היה אתמול כאשר בית"ר ירושלים הושפלה בביתה מול הפועל פתח תקווה. חבר טוב, אוהד בית"ר ירושלים, אמר לי היום, שמזלם של השחקנים שהמשחק נערך ללא קהל, כי זה לא היה עובר בשקט, והקהל היה עלול לפוצץ את המשחק. איפה הגאווה של השחקנים? איפה הכבוד? יודעים מה? איפה המקצוענות? אז אין לשחקנים גאווה, ובטח שאין להם כבוד אם כך הם משחקים. אבל מקצוענות? זה המינימום ששחקן צריך לתת. על מה משלמים להם שכר? ואין לשחקני בית"ר סיבה להתבייש בשכר שלהם. הם מקבלים משכורת מצוינת. אתם מדמיינים לעצמכם רוכלים בשוק מחנה יהודה מוכרים עגבניות רקובות ללקוחות? שחקני בית"ר ירושלים משחקים כמו עגבניות רקובות.

הקפטן הנעלם

קפטן הקבוצה הוא אבירם ברוכיאן, אחיינו של אורי מלמיליאן. אם יש מישהו שמצפים ממנו לתת אקסטרה, להרים את הקבוצה כאשר היא במצב לא טוב, זה הקפטן. על אחת כמה וכמה כאשר הוא שחקן בית (למרות שגדל בהפועל ירושלים). אז איפה ברוכיאן? כנראה שהוא לא שמע שההקפאה הסתיימה. לאבירם ברוכיאן פשוט אין את זה. לא כל אחד ניחן בכושר מנהיגות, וברוכיאן הוא אחד מאלה. ברוכיאן שחקן כישרוני, אבל עם יכולת מנטאלית של מלפפון חמוץ. כאשר המצב לא טוב, הוא מתקפל. כאשר יש לחץ, הוא מתחבא. שחקן כזה לא יכול לשמש קפטן, וזה לא משנה אם קוראים לו ברוכיאן, מלמיליאן, או מנדוניאן(י). לבית"ר יש שחקן אחד שיכול להוציא את הקבוצה מהבוץ. קוראים לו עידן טל, למרות שלפעמים עידן טל עושה פעולות שאנחנו לא כל כך אוהבים, רב עם שחקני יריב, ואפילו עם שחקני הקבוצה שלו. הכל נובע מהרצון שלו לנצח, גם אם הדרך לא תמיד נראית לנו, את הרצון אי אפשר לקחת ממנו.

גירוש זרים

לבית"ר יש שחקן זר מצוין, דריו פרננדז. כבר נתן עונה מצוינת בבית"ר ירושלים בעבר. אבל השנה? השנה השחקן פשוט לא רוצה להיות חלק מהקבוצה. והוא דואג להראות את זה. מאחר לאימון, מאחר לעוד אימון, על המגרש הוא לא משחק, ועוד בכוונה ! "רק תעיפו אותי, הוא זועק בפנטומימה. אני לא רוצה להיות פה." ואת מבוקשו הוא יקבל. כנראה שהוא יעזוב בינואר, ועד אז, טוב יעשו בבית"ר אם יתנו לו להתאמן עם הנוער, ויושיבו אותו ביציע בזמן המשחקים. שחקן שעושה דווקא על המגרש לא ראוי לטיפת כבוד. לשחקן אין כבוד לקבוצה, למקצוע ולקהל, וכך צריך להתייחס אליו.

כדאי לשחקני בית"ר להתעורר ומהר. לא מאמן חדש יוציא אותם מהבוץ. לא המאמן בועט לשער, או יורד לגליצ'ים. אם השחקנים לא יקחו את עצמם בידיים (או ברגליים) בית"ר ירושלים תמצא את עצמה נאבקת עד סוף העונה כנגד הירידה.

לטור כדורגל ישראלי – הבזיון של המדינה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כל הקיץ חיכו לפתיחת העונה ב- NBA. לא בגלל ג'ון וול הרוקי המצוין של וושינגטון, וגם לא בגלל המעבר של שאקיל אוניל לבוסטון. כולם חיכו לראות את מיאמי היט בהרכבה החדשה. כולם חיכו לראות את לברון ג'יימס לובש את גופייה מספר 6 של מיאמי. והאמת שעד עכשיו, היינו יכולים לחכות עוד כמה חודשים בנחת. מיאמי לא דומה לקבוצה, אלא יותר לאסופת שחקנים מצוינים שנזרקו למגרש.

נכון שמדובר ב – 6 משחקים בסה"כ, ואני תמיד מטיף לסבלנות בספורט. לכן הביקורת הזו היא רק לגבי ששת המשחקים הראשונים.

מיאמי היט אומנם מחזיקה במאזן חיובי של 4 ניצחונות לעומת 2 הפסדים. אך חשוב לזכור מול מי הניצחונות שלה הגיעו. ניצחון על פילדלפיה, ניו ג'רזי ומינסוטה שהן לא בדיוק מאריות הליגה (הם גם שחטו את אורלנדו 96:70, אך זה משחק שלא יחזור עליו, לכן אני לא ממש מחשיב את הניצחון הזה כמדד), ו – 2 הפסדים. לבוסטון במחזור הפתיחה, ואתמול בלילה לניו אורלינס של כריס פול.

הדבר הכי בולט לדעתי עד כה במשחק של מיאמי הוא שאין איזון בקבוצה הזו. יש את דווין וויד, יש את לברון ג'יימס, וגם כריס בוש מופיע מידי פעם. אבל זהו. מעבר לזה אין לקבוצה הזו מה להציע. זאת אומרת, אולי יש להם מה להציע, אבל עד עכשיו הם מחביאים את זה מצוין.

למיאמי היט אין שחקן בצבע. הם הביאו את כריש בוש, אבל בוש אוהב לשחק עם הפנים לסל, ובעיקר לזרוק מחצי מרחק. כאשר הוא משחק כך, אין למיאמי נוכחות למטה, ולמעשה כל המשחק שלה הוא מקו העונשין החוצה.

השאלה היא איך מיאמי תמשיך לשחק. אתמול המשחק שלה היה כדור לוויד, חדירה לסל. כדור לבוש, זריקה מחצי מרחק. רק לברון ג'יימס משחק כמו שהוא תמיד שיחק, משתף את החברים, חודר חזק לסל. אבל מעבר לשלושת הכוכבים לא ראיתי מה יש למיאמי להציע.

ג'יימס ג'ונס אומנם קולע 10.7 נק' למשחק, אבל הממוצע הזה הוא בעיקר בגלל משחק אחד ענק שכלל 6 שלשות. אדי האוס עדיין מפגיז, והוא יצטרך לתת עונה טובה, כי אין ספק שהוא יקבל הרבה זריקות פנויות, קרלוס ארויו משחק כמו שהוא שיחק במכבי תל אביב (לא טוב עד גרוע), אודוניס האסלם נותן מלחמה כמו תמיד, ושאר זקני השבט שמיאמי היט הביאו (האוורד, סטאקהאוס, אילגאוסקס) לא משחקים יותר מידי, וגם לא תורמים.

התחזית שלי, מיאמי היט תגיע לחצי גמר מזרח, שם היא תפגוש את בוסטון או אורלנדו. אם היא תפגוש את בוסטון, את הגמר היא תראה מהטלוויזיה, אם זו תהיה אורלנדו, יהיה דרבי פלורידיאני מצוין, שבסופו אני נותן לאורלנדו יתרון. לפחות ע"פ מה שראיתי ממיאמי עד כה.

לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

בטוח קראתם בימים האחרונים בכל מדורי ואתרי הספורט על סאגת יובל נעימי והפועל ירושלים.
ביום שני אמורה הנהלת הפועל ירושלים להתכנס ולדון בעניינו של יובל נעימי, וגם לקבל החלטה – נשאר או לא נשאר?

קובי נעימי, אביו של יובל, החליט לקחת על עצמו את תורנות "ההורה ההורס". לפניו היו יעקב בוזגלו, אביו של מאור בוזגלו, ובתיה סהר אמו של בן סהר, או בן שהר, איך שתרצו.

הורי הספורטאים המוכשרים הללו לא מבינים שבמקום להועיל, הם הורסים לבנים שלהם את הקריירה. אפשר להבין הורה שמאוכזב מכך שהבן שלו לא משחק, אבל למה לשפוך הכל בתקשורת. ובמיוחד בתקשורת צמאת הדם הישראלית.

נחזור לסיפור יובל נעימי. אין ספק שקובי נעימי גרם למשבר עמוק בהפועל ירושלים, אבל ההחלטה אם להמשיך בירושלים או לעזוב אותה נמצאת בידיים של יובל נעימי.
ירושלים אומנם הציבו תנאים להישארותו של יובל. נעימי יצטרך להתנצל על דבריו של אביו (לא ברור לי למה, גם אם הוא חושב כמוהו, לא הוא זה שאמר אותם), וגם להתנער מהם.
אני חושב שיובל צריך לבוא לעודד קטש ולהנהלת ירושלים ופשוט להגיד לה בלב שלם שהוא רוצה להמשיך בקבוצה, ושהוא מצידו לא יעשה בעיות, לא יבקר את הקבוצה וייתן את כל כולו למען הצלחת הקבוצה. אביו של יובל נעימי יצר עבורו מצב בעייתי, למעשה נעימי צריך להוכיח את מחויבותו לקבוצה בלי שעשה אחרת (פרצופים על חוסר דקות זה טבעי, וקורה בכל קבוצה).

מי שנקלע למצב לא נעים הוא דני קליין יו"ר הפועל ירושלים. קליין נשוי לאחות של יובל נעימי, וקובי נעימי הוא למעשה הסבא של ילדיו. קליין אמר בתחילת העונה שעדיף שיובל לא יהיה בהפועל ירושלים בגלל שעלול לקרות מה שבפועל קרה. לא ברור לי למה קליין לא אמר את זה גם שנה שעברה, הרי יובל שיחק בירושלים גם בעונה שעברה.

עודד קטש רוצה את יובל נעימי בקבוצה. גם כשקליין הציע לשחרר אותו, קטש התעקש להשאיר אותו. קטש מאמין גדול בנעימי, נעימי מאמין גדול בקטש, אז איפה הבעיה?

אני חושב שיובל נעימי צריך להישאר בהפועל ירושלים. נכון שוויל סולומון אוהב את הכדור, נכון שג'ייסון ריץ' אוהב את הכדור, וכמובן שיובל אוהב את הכדור. אבל זו יכולה להיות שנת למידה, נעימי עדיין שחקן צעיר, ויש לו עוד שנים רבות ויפות לפניו. נעימי צריך להישאר בירושלים, להקשיב לעודד, ללמוד את המשחק, וללמוד לשחק בסגנון טיפה שונה.

תמיד אמרתי שיובל נעימי הורס לקבוצה את המשחק במשך 3 רבעים, וברבע האחרון מנסה לנצח את המשחק, או שהולך לו והוא יוצא הכי גדול בעולם, או שלא הולך, אבל לפחות הוא ניסה. כמובן שאני לא מתכוון לכך ברצינות, אבל לפעמים זו התחושה. הכל או כלום.

אולי השנה, אם יובל נעימי יישאר בהפועל ירושלים, סגנון המשחק שלו יקבל צורה קצת שונה. קצת יותר עדינה, ולא ראש בקיר כמו שהוא אוהב ונהג לשחק עד היום. יש לו מאמן מצוין, יש לצידו שחקנים מצוינים, ויש להפועל ירושלים קבוצה חזקה. אסור לתת לאבא של שחקן להרוס עונה של קבוצה, ובמיוחד לא את הקריירה של הבן שלו.

לטור בין הצלחה לנפילה, סיפורו של אלישי כדיר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אמנם זה עוד מוקדם להכריז, מוקדם להתחיל לחגוג ולהוציא את ההמונים לרחובות מדריד, אך נראה כי סוף סוף הגיע האדם שידע מה לעשות עם כל הכסף שנשפך במועדון הזה, ריאל מדריד.

אפשר לסלוד כמו רבים אחרים מהדרך, מחוסר גידול שחקנים תוצרת בית, כשאפילו את הסמל הכי גדול, ראול גונזאלס, לא השכילו במדריד להשאיר, אבל העונה, התוצאות גורמות לחשיבה כי אין מי שיעמוד בדרך של ריאל מדריד לכל תואר נכסף. גם ברנד שוסטר, חואנדה ראמוס ובטח מנואל פלגריני בנו לעצמם סגל נוצץ, הרי סכומי עתק וגירעונות מטורפים, לא מרתיעים את בעלי המועדון השונים, החל מלורנסו סאנז ועד לפלורנטינו פרס, לשפוך מאות מיליוני דולרים, להביא שורות של שחקנים, חלקם כושלים, חלקם פחות. רוביניו, מאמדו דיארה, ג'וליו באפטיסטה, מצלדר, בנזמה, ואן דר וארט, דרנטה וסניידר, הן רק חלק מרשימת שמות שנכשלו במדי ה"בלאנקוס".

חרף עלותם הגבוהה, חלקם אף השתקם במקום אחר (ווסלי סניידר), וזאת למרות שכל מאמן קיבל לידיו שורה של שחקני טופ עולמיים, כשפלגריני אף זכה בשניים מהגדולים שבדור הנוכחי, קאקה וכריסטיאנו רונאלדו ועדיין מצא עצמו נושף בעורפה של המכונה של פפ גוארדיולה (אדריכל מפת ברצלונה בכדורגל).

כנראה שיש בו משהו במוריניו הזה, כנראה שהוא באמת מיוחד, הוא ידע בדיוק אילו שחקנים ישלימו לו את הפאזל, די מאריה נראה כפגיעה בול באגף השמאלי, קראבליו חבר אליו שוב וכנראה שמוריניו יודע למה. השקט שהוא משרה על ההגנה הוא כשלעצמו מיוחד, אוזיל וחדירה, אחרי מונדיאל נהדר, ממשיכים בקו העלייה, ולגבי כריסטיאנו רונאלדו, כנראה שמאמן מלאום כמו שלו, גורם לו לחזור לכושר האימתני משנתו האחרונה ביונייטד.

מעל הכל מוריניו יודע לנווט את המשחק, לא בוחל בשום אמצעים, ושמות לא משחקים אצלו. פעם זהו קאנלס הצעיר הכשרוני, ופעם פדרו לאון, כולם רוכשים למוריניו כבוד ונותנים עבורו את ה"תחת" במגרש, והתוצאות נשקפות לנגד עינינו.
מילאן שהתחמשה גם היא בסוללת כוכבים לא היוותה כלל יריב לריאל מדריד הנוכחית, וכמובן שגם קבוצות הליגה הספרדית אוכלות מרורים לאחרונה.

עוד מוקדם להספיד את בארסה, אבל היא נראית מקרטעת ושבעה מעט, ומוריניו מגיע רעב, מכניס רעב גם לשחקניו ולא נראים סימני דעיכה במכונה הזו, אלא רק נסיקה כלפי מעלה ביכולת.
העונה הזו הולכת להיות שנת הבלאנקוס, גם בזירה המקומית, וגם בזירה האירופית, כנראה שמה שהיה צריך זוהי יד מכוונת ומנווטת ולא סוללת כוכבים שנתית שנכשלת.
עוד ידובר רבות על כך שהבנקים בספרד מאפשרים לשתי הגדולות, בארסה וריאל, לשחק עם הכסף, להיכנס לגירעונות ולא להיפגע במסעות הרכש שלהם, בעוד לקבוצות האחרות הם רק מתאכזרים, אבל בינתיים תנו למוריניו להוכיח את היותו מיוחד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אתמול בערב התפרסמה ידיעה באתר וואלה – מכבי תל אביב מעוניינת להשאיל את אלישי כדיר. אני חושב שהכותרת הייתה צריכה להיות – אלישי כדיר מעוניין לעזוב את מכבי תל אביב.

מכבי תל אביב ידועה בשיטת "נחתים שחקנים אצלנו כדי שלא ישחקנו נגדנו", וכך היה גם במקרה כדיר. אלישי כדיר סיים עונה נפלאה בגלבוע גליל עם אליפות מדהימה, ממוצע של 14.2 נקודות, ו 5.9 ריבאונדים למשחק, גרף את תואר שחקן השנה בליגת העל, וגם נבחר לחמישיית העונה.

מכבי תל אביב הציעה לאלישי כדיר בסיום העונה חוזה ל – 3 שנים עבור 900,000 דולר, סכום לא רע בכלל עבור ילד בן 22. אלישי כדיר אומנם התלבט בין הפועל ירושלים, שם מאמן עודד קטש, מי שאימן אותו שנה שעברה בעונת האליפות המדהימה, לבין מכבי תל אביב. כדיר בחר לבסוף במכבי תל אביב לאחר שדיוויד בלאט, מאמן הצהובים הבטיח לו דקות משחק רבות. כמובן שגם הדולרים לא הזיקו להחלטה של כדיר.

לא למד מטעויות העבר

קשה להאשים ילד בן 22 שחותם על חוזה של 300,000 דולר לעונה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מסרבים לכזו הצעה. אבל אלישי כדיר היה צריך לעצור במקום, להסתכל אל עבר האופק, ולחשוב. לחשוב האם זה מה שיהפוך אותו לשחקן יותר טוב, לחשוב האם זה המהלך הנכון עבור הקריירה שלו. אלישי כדיר היה צריך לחשוב על דרור חג'ג', לחשוב על יניב גרין, לחשוב על שרון ששון. כולם חתמו במכבי תל אביב על חוזה ל – 3 שנים, כולם חתמו על החוזה לאחר עונת שיא בקריירה שלהם, כולם ראו דקות מגרש מועטות. חשבון הבנק גדל מאוד, אבל הדקות היו באוברדראפט.

בשלב זה של הקריירה, אלישי כדיר צריך להשתפר, להפוך לשחקן יותר טוב, לשחקן יותר מגוון. הרי היה ברור שהוא לא ישחק הרבה במכבי תל אביב. הוא חשב ששמעון מזרחי יסכים לשחקן בן 22 ללא ניסיון ביורוליג לקבל דקות משחק? זה לא קרה במכבי תל אביב, זה לא יקרה במכבי תל אביב. מכבי תל אביב זה מועדון שרוצה קודם כל לנצח, מכבי תל אביב זה לא מועדון שמגדל שחקנים צעירים, ונותן להם את הבמה והביטחון להשתפר תוך כדי תנועה. למכבי תל אביב צריכים להגיע בשלים, לא תגיעו בשלים, אתם סוג ב', ויעבירו אתכם לפס הפגום. וכך קרה גם לכדיר. אבל כדיר היה צריך ללמוד מהעבר.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

כנראה שאלישי כדיר בדרך החוצה ממכבי תל אביב, והמועמדות לקלוט אותו הן הפועל ירושלים, בני השרון, גליל גלבוע ומכבי חיפה בישראל, יתכן וייצא לשחק באירופה בזכות הדרכון הצרפתי שלו, וגם אריס סלוניקי של שרון דרוקר הוזכרה כמועמדת לקלוט את הכישרון הצעיר. הסיכויים שאלישי כדיר יגיע להפועל ירושלים או בני השרון לא גבוהים, מכיוון שמכבי תל אביב סביר להניח לא תסכים להשאיל אותו לקבוצות הללו, מכיוון שאלה הקבוצות מהן מכבי חוששת.

אני הייתי ממליץ לכדיר לחזור הביתה, וכשאני אומר הביתה, אני מתכוון לחזור לגלבוע. שם הוא פרח בעונה שעברה, שם הוא יפרח גם השנה. אין מקום טוב יותר עבור שחקנים צעירים מאשר גליל גלבוע. בית ספר או קולג' אם תרצו לגידול שחקנים צעירים, תנאים אופטימאליים, אוויר צלול, והראש? הראש רק בכדורסל. אלישי כדיר בן 22 בסה"כ, יש לו עוד הרבה שנים לשחק כדורסל, וחוזים כמו החוזה עליו חתם השנה במכבי תל אביב יגיעו, ואפילו בסכומים גדולים יותר. אלישי כדיר הוא כישרון גדול, שחקן קשוח שלא מפחד מאף אחד, שחקן עם כוח רצון, נשמה והקרבה. אין לו מה לדאוג. אלא אם כן יישאר במכבי תל אביב. אם יישאר במכבי, כדיר יגמור לעצמו את הקריירה.

לאחר עונה כל כך מוצלחת, אלישי כדיר לא יכול להרשות לעצמו לא לשחק עונה שלמה. זה יחזיר אותו 3 שנים אחורה. הוא יאבד מהביטחון, יאבד מהרצון שכל כך מאפיין אותו, ויאבד מחדוות המשחק. (מישהו יודע איפה דרור חג'ג'?), דרור חג'ג' הגיע למכבי תל אביב לאחר מספר עונות מצוינות במדי הפועל ירושלים. הגיע למכבי, וכך נעלם. לאחר עונת ייבוש במכבי עבר חג'י למכבי חיפה, אבל הוא כבר לא היה אותו שחקן. השנה חג'ג' משחק בעירוני אשקלון. במקום להמשיך בקו עלייה בהפועל ירושלים, הוא עבר למכבי תל אביב עבור חוזה שמן, ומשם הדרך למטה הייתה מהירה יותר מכדור באולינג שנופל מבואינג 747.

אסור שזה יקרה לאלישי כדיר. אלישי צריך להסתכל במראה, ולשאול את עצמו אם הוא רוצה להמשיך לשחק כדורסל ברמות הכי גבוהות שיש, או שהוא רוצה להיות נער פוסטר עם דירה בגיל 22, ובעצם להיות ממשיך דרכם של גרין, ששון וחג'ג'.

לטור הדשא של גליל גלבוע תמיד ירוק יותר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט