להשוויץ ולהשתחצן בפני היריב שלך בזירה שזה אף פעם לא רעיון טוב.
ראינו את זה בעבר, וסביר להניח שגם נראה את זה בעתיד. לוחם אחד מנסה לתת אגרוף, מפספס את היריב – היריב עושה לו: "אתה לא יכול לגעת בי…" ובום!!! חוטף ישר עוד אגרוף לפנים, ופתאום הוא תוהה איך לעזאזל הוא הגיע למצב שכיבה על המזרון כשכוכבים מסתובבים לו סביב הראש.
זה בדיוק מה שקרה בקרב הזה. אז תזכרו – תהיו שחצנים בסיום הקרב, לא באמצע:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כולנו יודעים שהאמריקאים הם עם שמן, אוהבים לאכול ג'אנק פוד עם מלא שמן, וכמה שיותר גדול יותר טוב.
גם בארועי הספורט ובאצטדיונים השונים האוכל הוא חלק חשוב מהאווירה ומהחוויה של צפיית המשחק. מדלאי פופקורן ענקיים, ועד למקלות עם צמר גפן מתוק, ונקניקיות. אבל כנראה שהאוכל הרגיל והבנאלי של ארועי הספורט כבר מתחיל לשעמם את האוהד האמריקאי, לכן קבוצות הבייסבול השונות החליטו להכין מנות חדשות שיחכו לאוהדים באצטדיונים השונים.
הנה המנות הטובות (והשמנות) ביותר שאפשר למצוא באצטדיוני הבייסבול בארצות הברית בעונת 2013:
אז איזו מנה הייתם מזמינים?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אחרי ההדחה הכואבת מאירופה, יהלי רואה שם את הזרקור על נושא ממנו אי אפשר לברוח – התרומה הדלה של הישראלים במכבי תל אביב.
מלבד יוגב אוחיון, אין ישראלים שמסוגלים לתת את הטון בהיכל נוקיה וזה הזמן לשלוף מהכובע אסים כמו עמרי כספי, יותם הלפרין, ואולי אף מועמדים מפתיעים כמו גל מקל, אלישי כדיר, בר טימור, דגן יבזורי, ניצן חנוכי, רביב לימונד ויובל נעימי. זה מה שיש בשוק, ועם זה צריך לעבוד, כי בלי ישראלים דומיננטים – הקהל לא משולהב והקבוצה לא הופכת לכוח מחובר ומלוכד.
כשמכבי תל אביב פרחה באירופה והניפה גביעים, היא עשתה את זה תמיד עם ישראלים איכותיים שנתנו מימד של לב ונשמה יחד עם הכתבת הטון בקבוצה – ממיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי שנות ה-70' וה-80') , דורון ג'מצ'י (שנות ה-80' וה-90') ועד נדב הנפלד (שנות ה-90'), גור שלף (שנות ה-90' וה-2000) והאחרון שבהם טל בורשטיין (שנות ה-2000). הרשו לי לשאול באופן ישיר, מי יש היום בקבוצה? ליאור אליהו לא מצליח להתעלות ולהשתכלל, יוגב אוחיון דורך לאחרונה במקום והתעסק בקיץ בכל הדברים מלבד כדורסל, גיא פניני ומורן רוט לא ברמה מספיק גבוהה… זהו, פה זה נגמר. אז מה מצפים שיקרה?
לטעמי, בעונה הבאה צריכים להשאיר מהרשימה הנ"ל אך ורק את יוגב אוחיון – רכז פנטסטי שהתחבר מצוין לקהל, בגיל מתאים. אליהו מיצה את עצמו, פניני ורוט לא מתאימים לרמות האלה ולמרות שהם שחקנים נפלאים, צריך להפנים – שניהם בגיל שכבר קשה לבנות עליהם, ואין מה לעשות, חייבים לבצע רענון. איזה שחקנים אפשר וצריך להביא? האמת המצערת היא שאין הרבה ישראלים טובים בשוק. בעצם, מספרם דל מאוד ודיוויד בלאט צריך לבחור בפינצטה את הרכש הכחול-לבן שלו.
עמרי כספי: מתהילת ה-NBA לבית החם בתל אביב?
מבחינת מכבי תל אביב, חזרה של עמרי כספי להיכל נוקיה היא יותר ממתבקשת. הסמול/פאוור פורוורד שעשה היסטוריה בליגה הטובה בעולם, כישראלי הראשון בה, מגמגם מבחינת היכולת בשנה האחרונה וזוהי ההזדמנות של הצהובים להעמיד בפתחו של כספי הצעה מפתה. כמובן שכל הזדמנות ששחקן יכול לקבל בקלחת האמריקאית היא קדושה ויוקרתית, אך מבחינת כספי, נשאלת השאלה האם לא כדאי לו להיכתב באותיות זהב דווקא בקבוצת נעוריו, שרוצה להחזיר עטרה ליושנה ביורוליג, ואחרי ארבע עונות מכובדות ב-NBA, לבצע קאמבק שיחמם את לב הקהל הישראלי.
יותם הלפרין: האיש שכבר ראה הכל
דיוויד בלאט רודף אחרי החתמת הלפרין כבר שלוש שנים. רק בעיות פרוצדורליות בנושא המיסוי מנעו חזרה מאוד מתבקשת של יותם להיכל. בלאט לא סתם נאבק על הרכז/קלעי. הוא יודע שיותם הוא מניה בטוחה, מבחינת יכולת, מבחינת ניסיון מקצועי וחיבור חברתי. לא בכדי אריק שיבק בחר בו כקפטן הנבחרת הלאומית. יותם כבר חווה הצלחות באירופה, הן במכבי, והן בשאר היבשת כליגיונר. גם יותם יודע שבאיירן מינכן היא אמנם קבוצה חביבה, אך מקומו בצהוב-כחול של מכבי. האם הפעם הקאמבק יושלם?
גל מקל: כמות כישרון שחייבת להתפוצץ
רכז נבחרת ישראל הנפלא, ילד הפלא של הפועל ומכבי תל אביב בתקופת הנוער, כוכב נבחרת ישראל בכל הגילאים, הגיע לשעת האמת בקריירה שלו. הוא כבר בן 25, ויודע שעכשיו עליו לבחור לאן פניו מועדות. במכבי תל אביב היה לו כבר שני ניסיונות לא מוצלחים במיוחד לפני חמש וארבע שנים, מפאת גילו וחוסר ניסיונו, ומפאת יציבות הקאדר בתקופת פיני גרשון, שלא נתן לו קרדיט כפי שציפה השחקן. אולי דווקא עכשיו, אחרי שבילה בליגה האיטלקית האיכותית, בבנטון טרוויזו, והפך לשחקן מפתח אצל בראד גרינברג במכבי חיפה עם ממוצעים נהדרים, זה הזמן שלו לחזור מלוטש יותר, חכם יותר, משוכלל יותר ולהוביל את הצהובים הן בליגה והן באירופה. אנחנו תמיד בעד סגירות מעגל.
אלישי כדיר: ודלת הננעלת לא במהרה תפתח?
מה לא נאמר על אלישי כדיר אחרי הזכייה המדהימה של גלבוע/גליל באליפות? שחקן העונה בליגת העל מודל 2010 הוכיח שפאוור פורוורד כמוהו צומח בישראל אחת לאולי דור, ועם כמות הכישרון שלו, חבל, פשוט חבל שלא ייקח סיכון, ויחזור לצהוב כדי להוכיח את כוחו כישראלי מוביל. אולי דווקא כשהציפיות כבר לא בשמיים ואף חרב לא מונחת על צווארו, יעשה כדיר סטייל יוגב אוחיון ויצליח להיכנס לנעליים שבהחלט מתאימות למידותיו.
אפשרויות נוספות הדורשות מחשבה: בר טימור, הגארד באדום שמתגלה ככישרון מדהים, דגן יבזורי המצוין מגלבוע/גליל, ניצן חנוכי שמנהיג את ראשל"צ, רביב לימונד שכבש כל חלקה בליגת העל וצבר ניסיון גם ביורוליג ויובל נעימי קר הרוח שעושה עבודה יפה בליגה הרוסית.
בשורה התחתונה, מתוך הרשימה הנ"ל מכבי תל אביב צריכה (בהנחה שיוגב אוחיון יישאר הצלע הראשונה בחמישייה), עוד שניים-שלושה שחקנים דומיננטיים שישתלבו בקאדר הצהוב. שניים-שלושה שחקנים שיחזירו את הצביון הישראלי להיכל נוקיה, ידעו לקחת אחריות, ידעו לסחוף, להעז, לעלות מדרגה מבחינה מקצועית וחשוב מכל, להידבק במכביזם. כשלב ראשון, ניתורים חוזרים ונשנים על הפרקט יעשו את העבודה. הזמן הוכיח, שכשיש את המרכיב הזה השאר כבר מגיע עם הזמן, כאשר ישנם נתונים עימם אפשר לעבוד. בד בבד, במכבי תל אביב חייבים להמשיך ולדחוף קדימה את כישרונות הנוער שלהם דוגמת איתי שגב, עידן זלמנסון, גל גלינסקי, עידן פז ועידו חלפיה. שיהיה בהצלחה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מכבי תל אביב בדרך לזכייה באליפות הרביעית שלה בעשרים השנים האחרונות (חמישית אם תחליטו להיות קטנוניים בקשר לאליפות בשנת 1992) ונראה שלמרות שחלפו כעשר שנים מהאליפות האחרונה של הקבוצה, היא פחות מרגשת וניכר שמעוררת פחות עניין מאשר בשלוש האליפויות הקודמות.
אני אוהד מכבי תל אביב בכדורגל החל משנת 1995. אני עדיין זוכר את המשחק הראשון שהלכתי אליו. הוא התקיים נגד מכבי חיפה, היריבה המושבעת, באיצטדיון רמת גן. זו הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי ל"משחק העונה" ואיזו חוויה זו הייתה. מכבי ת"א הפסידה 3:0 מוחץ וחסר פשרות ובנוסף, חיים רביבו הבקיע באותו משחק את הוולה המפורסם שעוד יזכה להיות "שער העונה". אני מזכיר את המשחק הזה כי באותה שנה הייתה הרגשה שמכבי ת"א פחות טובה ונוצצת מאשר קבוצת הכוכבים של מכבי חיפה בניצוחם של רביבו וברקוביץ', אבל הייתה אמונה גדולה ותקווה שלמרות זאת, ת"א יכולה לקחת את האליפות.
משחק האליפות בשנת 1995 התקיים בב"ש. בסיום אותו משחק שנגמר 0:1 למכבי ת"א משער של ברומר, הקהל פרץ למגרש והייתה התרגשות אדירה. אני משוכנע שאני לא היחיד שזוכר את יורם ארבל צועק באותו סיום משחק בעודו מחפש את שדר הקווים ציון נאנוס. זה היה משהו בסגנון של "מכבי ת"א אלופה.. איפה השחקנים..איפה האוהדים ואיפה ציון נאנוס?!"
בשנת 1996 הייתה דרמה גדולה כבר בתחילת השנה. המשחק נגד הפועל חיפה שאותה אימן אברהם גרנט, שלקח עם מכבי ת"א אליפות רק בשנה הקודמת, והפציעה הקשה של אלון ברומר שבעקבותיה הגיעו גם ההרחקות של גדי ברומר, אבי נמני ואיציק זוהר ובסופו של דבר תוצאה משפילה של 0:3 להפועל חיפה. מכבי ת"א התאוששה ועשתה עונה מדהימה בדרך לדאבל. זכור במיוחד המשחק שהתקיים בסיבוב השני נגד מכבי חיפה שבו מכבי ת"א ניצחה 1:3 וסוף סוף הוכיחה שהיא כבר לא השטיח של מכבי חיפה.
ב-2003 הייתה את הדרמה הגדולה סביב אבי נמני. הסמל הגדול ביותר של הקבוצה, יקיר האוהדים, נשלח לספסל דווקא באחד המשחקים החשובים ביותר של אותה עונה, כמובן שנגד מכבי חיפה. אותו משחק סימל דרך חדשה עבור הקבוצה ורצף נצחונות בדרך לאליפות ללא הכוכב הכי גדול. מה שכן, בדרמה, כמו בדרמה, זה לא היה מושלם אם במחזורים האחרונים לא היו מחזירים את אבי נמני להרכב (בעקבות הפציעה הקשה של ברוך דגו) והוא לקח חלק מרכזי באליפות, שהסתיימה לטובת מכבי ת"א רק במחזור האחרון ובזכות הפרש השערים.חלקו של נמני, שהתכבד בשער האחרון של ת"א באותה עונה, היה כל-כך גדול, עד כדי כך שהמאמן ניר קלינגר אמר לתקשורת את הציטוט הכל-כך לא מובן מאליו ש "אבי נמני הוא המלך".
והנה הגענו לשנת 2013. מכבי ת"א דוהרת לעבר האליפות. לא אליפות נוצצת, לא בדיוק מלהיבה. ההפרש עומד על 10 נקודות, כאשר נותרו עוד 5 מחזורים לסיום וזה נראה שאף אחד לא מתרגש. מבחינת התקשורת מכבי ת"א כבר זכתה באליפת לפני חודשיים. נכון, ת"א צהובה והיו שני ניצחונות בדרבי, אבל לדעתי עדיין חסר כאן משהו. אולי הבעיה היא אצלי. אולי אני מכור למתח, לתחושה של לעשות את זה כנגד כל הסיכויים, להרגשה שמתרחש כאן סיפור שנוכל לספר לנכדים ולהתרגש ממנו. מי יודע אולי זה יקרה בשנה הבאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
עד שמייק ואן דר הורן הצליח להביך את עצמו, קבוצתו אוטרכט כבר הייתה בפיגור 0-3 ועם תשעה שחקנים בלבד על המגרש.
ובכל זאת, הגול העצמי של ואן דר הורן הצליח להוריד את הקבוצה אפילו יותר נמוך מאיפה שהיא הייתה.
בדקות האחרון של המשחק מול אלקמאר, מייק ואן דר הורן, מגן בן 20, עשה את השגיאה הכי גדולה בקריירה שלו, כאשר הוא הצליח לבעוט את הכדור בצורה הכי רשלנית שיש אל תוך הרשת של קבוצתו כאשר אף אחד לא מפריע לו ואין עליו בכלל לחץ.
צפו בגול העצמי המגוחך של השנה:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
במשחק ליגה שלישית בברזיל ביום ראשון הפסידה קבוצת אמריקה אס.פי 2-0 בבית לקבוצת ווטורפונגואנסה, אבל המשחק הזניח יהפוך ודאי למפורסם מאוד לאחר שנצפה פה הפנדל הכי גרוע בכל הזמנים!
במהלך המשחק נשרק פנדל לטובת אמריקה אס.פי לאחר שפילו הוכשל ברחבה. פילו עמו מיהר לנקודת העונשין על מנת לבעוט בעצמו.
אבל נסיון בעיטת הפנדל של פילו לא היה יכול להיות גרוע יותר, כאשר הוא החליק רגע לפני שהרגל שלו פוגעת בכדור, והכדור פשוט הלך אחורה/הצידה במקום קדימה לכיוון השער.
צפו בפנדל הגרוע אי פעם:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הפתיחה הנפלאה של ניימאר בליגת הפאוליסטה ממשיכה לאחר תצוגה אדירה נגד יוניון ברברנסה.
הכוכב הברזילאי הבקיע 4 שערים במשחק, והעלה את הסה"כ שלו ל – 14 שערים ו – 8 בישולים ב – 19 משחקים.
לאחר המשחק של סנטוס ניימאר דיבר עם העיתונאים על העתיד שלו:
"מי לא אוהד של ברצלונה? אני שמח ומלא הערכה לחיבה שלהם כלפי. אני האדם הכי שמח בעולם. בלי קשר לאם אני רוצה לחתום במועדון כזה או אחר, אני שמח במועדון שאני אוהב. כולנו צריכים להיות רגועים".
צפו ברביעייה האדירה של ניימאר נגד יוניון ברברנסה:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
