אתנה אורצ'רד היא ילדה שמחה ויפה מלסטר, אנגליה. היא אוהבת לעסוק בספורט, במיוחד באגרוף. יש לה עוד 6 אחיות ו 3 אחים. זמן קצר לפני חג המולד, הילדה בת ה 12 הרגישה בבליטה. היא לא חשבה על זה יותר מדי – עד שהתמוטטה במטבח. הרופאים נתנו לה את האבחנה הקשה מכל – סרטן העצמות.
הילדה והמשפחה קיבלו את החדשות בהלם גמור. במהלך ניתוח שארך 7 שעות, הרופאים הסירו את הגידול מעמוד השדרה שלה. ולאחר מכן היא עברה טיפולי כימותרפיה קשים. היא איבדה את השיער, אתנה שבדרך כלל הייתה מלאה באנרגיה, הייתה חלשה מדי בכדי לעזוב את המיטה. "היא תמיד נשארה אופטימית ואמרה לי לא לבכות", אמרה אמא שלה קרולין. "ידענו שהסרטן אגרסיבי מאוד…היא נלחמה עד כמה שיכלה". אבל זמן קצר אחרי יום הולדתה ה 13, היא נפטרה כשמשפחתה לידה.
מספר ימים אחרי מותה של אתנה, אביה דין ארז את חפציה. הוא הוריד את המראה שעל הקיר, וגילה משהו בגב המראה. בחלק האחורי של המראה היה כתוב מלמעלה ועד למטה. המילים היו מסר מבתו המתה. "לא האמנתי למה שאני רואה. היו שם כמעט 3000 מילים", אמר דין. "הייתי בהלם. התחלתי לקרוא את המילים, אבל אחרי זמן קצר הפסקתי, זה היה יותר מדי – זה שבר את ליבי".
מכתב הפרידה של אתנה היה מלא בחכמה ובניחומים עבור אלו שהשאירה מאחור. הנה חלק מהדברים מנאום הפרידה המרגש:
"אושר תלוי בעצמנו. אולי זה לא על הסוף השמח, אולי זה על הסיפור.
מהות החיים הם חיים עם משמעות. ההבדל בין רגיל לבלתי רגיל זה הדבר הקטן הנוסף הזה.
אושר הוא כיוון ולא יעד. תודה שהייתם קיימים. תהיו שמחים, תהיו חופשיים, תאמינו, לנצח צעירים.
אתם יודעים את שמי, לא את הסיפור שלי. שמעתם מה עשיתי, אבל לא מה עברתי. אהבה היא כמו זכוכית, נראית כל כך יפה, אבל קל מאוד לשבור אותה".
"כל יום הוא מיוחד, אז תנצלו אותו עד תום. אתם יכולים לגלות מחר שאתם חולים במחלה סופנית, אז תנצלו כל רגע. החיים רעים רק אם אתם עושים אותם רעים.
אהבה היא נדירה, החיים הם מוזרים, שום דבר לא נשאר לנצח ואנשים משתנים. החיים הם משחק עבור כולם אבל אהבה היא הפרס היחידי.
אם מישהו אוהב אתכם אז הוא לא יתן לכם להתחמק לא משנה כמה הסיטואציה קשה. תזכרו שהחיים מלאים בעליות ומורדות, בלי הירידות, העליות לא יהיו שוות דבר.
אני מחכה להתאהב במישהו שאני יכולה לפתוח בפניו את הליבי.
אהבה היא לא על מי אתם יכולים לראות שתבלו את כל החיים איתו, היא על אתם לא יכולים לראות את החיים שלכם בלעדיו.
אין סיבה לבכות, בגלל שאני יודעת שתהיו לצידי".
אף אחד לא יודע איך לילדה היה את הכוח לכתוב את זה. "היא מעולם לא הזכירה את זה, אבל זה מתאים לה", אמר אביה. "אתנה הייתה עמוקה מאוד. היא אהבה לכתוב, זה היה חלק ממנה ותמיד שימח אותה". למרות שאתנה כבר לא בחיים, היא הפכה עצמה נצחית בעזרת מילים. "נשמור על המראה לנצח. רק על ידי קריאת המילים אנחנו מרגישים שהיא עדיין איתנו".
למרות המחלה שלה, אתנה לא איבדה לרגע את היכולת שלה לראות את הדברים הטובים שבחיים. האופטימיות שלה באה לידי ביטוי במחשבות האחרונות שלה, המחשבות שהילדה כתבה בחלק האחורי של המראה. בדרך הזו, היא תמיד הייתה מודעת למילים בכל פעם שהסתכלה במראה וראתה איך הסרטן שינה אותה. עם הלך הרוח והכוח שלה, היא מהווה השראה ענקית לכולנו.
