בעלה הלך לעולמו ממחלת הסרטן. שבעה חודשים אחר כך פעמון הדלת צלצל והיא קיבלה משהו שגרם ללב שלנו להתפוצץ

בעלה של שלי גוליי, ג'ים, אובחן עם גידול סופני במוח. ג'ים היה אהבת חייה של שלי והידיעה שבקרוב היא תהיה לבדה שברה אותה לרסיסים. למרבה הצער ג'ים נפטר ביולי 2014, ומאז שלי ניסה להתמודד עם האבל שפקד אותה.

כשיום האהבה 2015 הגיע, המצב היה קשה. שלי נאלצה לחגוג את יום האהבה לבדה לראשונה מזה שנים רבות. כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו היו הזיכרונות הנעימים אותם חלקה עם ג'ים. ב 14 לפברואר 2015, מישהי צלצל בפעמון הדלת. היא פתחה את הדלת וראתה שליח…מחזיק זר פרחים. לפני מותו, ג'ים דאג לכך ששלי תקבל ממנח פרחים בכל יום אהבה, ואירח לך חברה לפחות באותו יום מיוחד אחד בשנה. הסיפור הזה גרם לנו לדמעות. איזו מחשבה יפה של הבעל הנפלא.

לפני מספר שנים, שלי וג'ים קיבלו את החדשות האיומות מהרופא של ג'ים. הוא סבל מגידול סרטני במוח, ולא היה לרופאים איך לטפל בו.

"זה היה טיפוס בעלילה תלולה. האבחון לא היה טוב", אמרה שלי.

הכל חלף מהר כל כך, וביוני 2014, שלי נפרדה מהאהוב שלה ג'ים.

שנה לאחר מכן, הגיע יום האהבה. שלי פחדה מהמחשבה שהיא תבלה את היום הזה לבדה. אבל אז הגיע צלצול בפעמון הדלת.

מחוץ לדלת עמד שליח שהחזיק זר פרחים יפה…שנשלח על ידי ג'ים. שלי גילתה שלפני מותו, ג'ים וידא שהיא תקבל זר פרחים בכל יום אהבה, בכל שנה, עד שיגיע זמנה להיפרד מהעולם.

"הוא פשוט אדם מדהים. הוא יכול לאהוב מעבר לכל גבול. אין גבולות אצלו, אפילו שהוא כבר לא כאן, זה פשוט מדהים", אמרה שלי.

אפילו הצוות בחנות הפרחים המקומית התרגש מהמחווה של ג'ים.

"כולנו כמעט בכינו, זה היה מרגש כל כך לשמוע את הסיפור שלה, לדעת שהוא עשה את זה בשבילה. זה נראה כמו משהו שקורה רק בסרטים", אמרה אחת מעובדות החנות.

"זו הייתה אהבת אמת ואי אפשר למצוא כזו לעתים קרובות – רומנטיקה מהאגדות, האביר על הסוס הלבן. אי אפשר למצוא דברים כאלה. ואפילו שלא זכינו לסוף מהאגדות, זה היה מדהים", אמרה שלי.

צפו בסרטון המרגש על הסיפור הנפלא:

אנחנו חשבנו שהסיפור הזה היה עצוב אך גם מרומם. ומעל הכל, הוא הראה לנו שאהבת אמת אכן קיימת, לא משנה מה קורה. שתפו את הסיפור המקסים הזה עם החברים והמשפחה שלכם כדי לעזור ולכבד את זכרו של ג'ים ולחגוג את המחווה המדהימה שהוא עשה עבור אישתו.

בני זוג אימצו תינוקת שרק נולדה. אחרי שאבא הבחין במשהו ספציפי בפנים שלה, הלב של כולם נמס

וולט ואנני הכירו אחד את השני מאז שהיו ילדים. הם היו שכנים, והמשפחות שלהם היו נפגשות יחד לעתים קרובות. וכשגדלו, וולט ואנני התאהבו והתחתנו. אבל רק כאשר הם החלו לדבר על הבאת ילדים לעולם הזוג הבין שהם נועדו להיות יחד. שניהם חלמו שתהיה להם בת, והם כבר בחרו שם לבת העתידית שלהם. אבל אף אחד מהם לא יכל לנחש איזה מסע הם הולכים לעבור…

וולט היה בן 10 בלבד כאשר כאשר ראה את הבת העתידית שלו בפעם הראשונה. הוא דמיין אותה בראשו, והיה לה שיער שחור ועור בהיר. השם שלה? קלואי.

מאותו יום והלאה, וולט ידע שתהיה לו בת בשם קלואי. לוולט יש עיניים כחולות, אז הוא חשב שהיא תיראה כמו אמא שלה ואישתו לעתיד.

השנים חלפו ו-וולט התאהב בחברת ילדות בשם אנני, שגדלה בשכנות אליו. הם התחתנו והחלו את חייהם יחד. בהתחלה הם לא דיברו על הבאת ילדים, אלא בחרו לטייל ולעשות דברים אחרים במשך כמה שנים.

אז יום אחד, הם החליטו שהגיע הזמן. אנני אפילו אמרה לוולט שהיא רוצה שהבת העתידית שלהם תיקרא קלואי.

כשוולט שמע את זה, הוא היה בהלם בגלל שזה היה אותו שם עליו הוא חלם כשהיה ילד. הוא סיפר לאנני על הילדה שהוא פגש והשניים הבינו הם נועדו אחד לשנייה.

אבל אחרי שניסו להיכנס להריון במשך מספר שנים, הם החלו לאבד תקווה. בני הזוג הבינו שיתכן ולא יוכלו להביא ילדים לעולם.

אפילו שהם היו סקפטיים בקשר לאימוץ, הם החלו להגיש בקשה. וזה היה הרגע שקרה משהו קסום…

יום אחד, אנני קיבלה אימייל מסוכנות האימוץ בו היה רשום שהם מצאו ילדה עבורה ועבור וולט. אישה בהריון בחרה את בני הזוג, ורצתה שהם יאמצו את התינוקת שלה.

בני הזוג שמחו מאוד, אבל גם חששו. האם זו תהיה הילדה שלהם? "קלואי" שלהם?

הם תהו האם עליהם לבחור שם אחר. הם ניסו להביא ילד לעולם כל כך הרבה זמן ש"קלואי" כבר לא הרגיש מתאים.

אבל כשפגשו את האמא של הילדה אותה הם עמדו לאמץ, הכל השתנה. היא אמרה להם שהיא כבר חשבה על שם שהיא אוהבת ושהיא רוצה לשתף אותו עם הזוג שעומד לאמץ את הבת שלה.

השם עליו חשבה היה קלואי.

וולט ואנני אל האמינו למה שהם שומעים. אבל זה היה הרגע בו הם הבינו. זו הייתה קלואי. וזה נועד לקרות. אז הבת שלהם נולדה. והיא נראתה בדיוק כמו הילדה בחלום של וולט.

הסיפור הזה ממש ריגש אותנו. קלואי נועדה להיות הבת של וולט ואנני, אפילו לפני שהיא נולדה.

צפו בסיפור המדהים של וולט ואנני בסרטון למטה.

גם אתם התרגשתם מהסיפור של וולט ואנני? אל תשכחו לשתף אותו עם החברים והמשפחה שלכם.

אמא ילדה תאומות – אז גילתה שהתינוקות שלה כל כך ייחודיות שהן אחד ממיליון

בכל פעם שתינוק נולד, זה נס, כזה שמסמל התחלה של מסע קסום הנקרא חיים.

אבל האמא בסיפור הזה לא הביאה לעולם נס אחד בלבד. היא הביאה שניים.

וכשראתה לראשונה את התאומות שלה, האמא הטרייה הייתה בהלם. בגלל שהן לא היו דומות אחת לשנייה כלל וכלל.

לרופא של וויטני היו חדשות משמחות עבורה ועבור בעלה, תומאס. במקום שהיא תהיה בהריון עם תינוק אחד, לוויטני עמדו להיוולד תאומות!

כשסוף סוף הגיע הזמן של התאומות להיוולד לאוויר העולם, וויטני ילדה אותן ללא בעיה.

אבל דבר אחד בלט מאוד כאשר וויטני ותומאס ראו את הבנות שלהם בפעם הראשונה…

התאומות, קלאני וג'ראני, לא נראו אחת כמו השנייה. לקלאני היה עור בהיר מהאמא, וויטני, ולג'ראני היה עור כהה מהאבא, תומאס. הצוות במחלקת היולדות לא האמין למראה עיניו. הסיכוי שתאומים יוולדו עם צבע עור שונה הוא 1 למיליון!

"בהתחלה כשהן נולדו רציתי להאמין לזה, אבל זה כל כך נדיר, ולא חשבתי שזה יקרה לתאומות שלי! אבל הפלא ופלא, הן תאומות מעורבות", אמרה וויטני.

התופעה הנדירה מתרחשת כאשר הזרע מפרה שתי ביציות והגנים שקובעים את צבע העור הם שונים.

וויטני ותומאס שיתפו תמונות נפלאות של התאומות קלאני וג'ראני, והן התאומות הכי יפות וחמודות שראינו.

איזו משפחה יפיפיה! זה בהחלט סימן שהחיים הם דבר נפלא. בדיוק כשאתם הכי פחות מצפים לזה, החיים מספקים הפתעות מקסימות ובלתי צפויות.

בבקשה שתפו את הכתבה עם החברים והמשפחה שלכם אם גם אתם חושבים שהחיים הם מדהימים ויפים.

אחות נרדמה בכיסא של הספרית – אז הצוות הבחין בנעליים שלה וצילם בסתר את התמונה הזאת

רבים יסכימו שאחיות, אחים, רופאים ואנשי רפואה אחרים הם הגיבורים האמיתיים.

למרות שהמקצוע מצריך התמודדות יומיומית עם לחץ והמשכורת לא גבוהה מאוד, אחיות במיוחד ממשיכות לעבוד קשה מדי יום כדי להציל חיים, לרפא ילדים חולים ולנחם חולים קשישים.

הספרית אשלי בולינג נחשפה לאחרונה לעבודה המופלאה שאחיות עושות. אחת הלקוחות הקבועות שלה, אחות במקצועה, נכנסה להסתפר.

הלקוחה שלה נרדמה מהר מאוד על הכיסא ברגע שהתיישבה, מותשת אחרי יום עבודה ארוך, כשהיא עדיין במדי האחות שלה.

אשלי צילמה אותה, ושיתפה את התמונה בעמוד הפייסבוק שלה יחד עם מילים מקסימות שכתבה.

צפו למטה בפוסט המקורי..

הנה מה שהיא כתבה בפוסט:

"היה לי את אחד הרגעים האלה שגרמו לי לעצור במקום, רגע מלא ענווה, בזמן שטיפלתי בשקט וברוגע בשיער של אחות מותשת ביותר שנרדמה על הכיסא.

היא עבדה כל הלילה, והגיעה אלי ישר מבית החולים, כדי לשבת על הכיסא, אבל לא לפני שעצרה בדרך וקנתה לי ארוחת בוקר.

כשהיא נרדמה, הנחתי בעדינות את הראש שלה על הבטן שלה והמשכתי לטפל בשיערה…ואז, הבחנתי בנעליים שלה."

"תהיתי כמה קילומטרים הנעליים האלה הלכו. תהיתי מה הן עברו. דם? דמעות? נכנסו יצאו לתוך אינספור חדרים של חולים בהן היא טיפלה.

תהיתי כמה שעות הן סחבו אותה, ואת כל אלה שעובדות יחד איתה, בזמן שהן מצילות חיים של אנשים שאנחנו אוהבים ומחזיקות ידיים של אלו שכבר נגמרו להם הכוחות להילחם.

אבל כשהנעליים האלה נמצאות כאן על הכיסא, והטלפון על הברכיים שלה, קיבלתי הזדמנות לטפל בה (אפילו אם זה היה רק לשעתיים), והרגשתי כבוד לטפל באישה מעוררת השראה שעובדת כל כך קשה, ואני ברת מזל שהיא חברה שלי". 

"תמיד כיבדתי והערכתי את גיבורות העל הללו ואני גאה להיות אחות, בת, אחיינית, חברה וספרית של כל כך הרבה מהן".

"תדעו שמעריכים אתכן, תדעו שאין לכן תחליף. תדעו שאוהבים אתכן".

צפו בפוסט המקורי:

אנחנו יכולים רק להסכים עם המילים היפות של אשלי. בואו נעזור לה ונעשה מחווה לכל האחיות והאחים שעובדים כל כך קשה מדי יום כדי להציל חיים. שתפו את הפוסט עם החברים והמשפחה שלכם!

ילדה הצטלמה עם ההורים הנערים שלה – 17 שנים אחר כך היא הסתכלה מקרוב וחשפה את האמת

ללדת ילדים כשאתם עדיין נערים זה לא דבר קל. אתם עדיין צריכים לסיים תיכון, אין לכם כסף, אין לכם בית משלכם, ואנשים בקהילה לא תמיד ששים לעזרה.

זו הייתה הסיטואציה שההורים של מדלן מצאו את עצמם לפני 17 שנים. אמא של מדלן הייתה בת 16, ואבא שלה היה בן 17 כשהיא נולדה. שניהם גרו עם ההורים שלהם. לא הרבה אנשים חשבו שהם ישארו יחד, והסיכויים לא היו לטובתם.

אבל ההורים של מדלן היו נחושים לעשות את הדבר הנכון עבור הבת שלהם, ולמרות שלא גרו יחד, הם עבדו יחד כדי לגדל את הבת שלהם.

כשמדלן סיימה תיכון, היא פרסמה פוסט בפייסבוק.

"עשינו את זה יחד. אמא שלי הייתה בת 15 כשהייתה בהריון איתי. היא ילדה אותי בגיל 16. אבא שלי היה בן 17. התמונה הזו היא משנת 2000.

אנשים שפטו את ההורים שלי במהלך התקופה הזו אבל הם נשארו ביחד.

שניהם גרו עם ההורים שלהם אבל גידלו אותי יחד. הם היו נחושים להצליח ולהבטיח את עתידי. אבא שלי עבד בבניין במשרה מלאה ואמא שלי עדיין שיחקה כדורגל.

היום, יש להם חיי נישואים חזקים ואוהבים. הם קנו בית מקסים. אמא שלי עקרת בית, ולאבא שלי יש קריירה מוצלחת כעובד נמל".

"יש לי שתי אחיות קטנות שהולכות בעקבותיי. התמונה הזו תמיד היוותה לי השראה.

רציתי לשחזר את התמונה מאז שהתחלתי את כיתה י"ב, אבל במיוחד אחרי שהתקבלתי לאוניברסיטה.

רציתי גם שהתמונה הזו תראה להורים שלי עד כמה רחוק הגענו כמשפחה.

ההורים שלי תמיד היו המוטיבציה שלי להיות מוצלחת בתיכון ועכשיו באוניברסיטה. לא יכולתי לבקש משפחה יותר אוהבת ותומכת מזו שאלוהים העניק לי. בדיוק, עשינו את זה יחד!".

למרות שאנשים רבים פקפקו שהמשפחה תישאר יחד, ההורים של מדלן עשו הכל כדי להעניק לבת שלהם את הכלים להצלחה.

עכשיו היא לומדת באוניברסיטה, ויש לה עתיד ורוד לפניה. בלי ההורים המדהימים שלה, לעולם לא היה לה סיכוי. הם היו השראה עבור מדלן, ועכשיו הם עובדים קשה כדי להעניק השראה לאחיות הקטנות שלה.

התמונה השניה צולמה בסיום התיכון של מדלן, וזו הוכחה שהם באמת הצליחו למרות כל המכשולים שהיו בדרך.

גם אתם אהבתם את הסיפור מחמם הלב הזה? שתפו אותו עם המשפחה והחברים שלכם כדי להראות להם שאין דבר כזה משהו שהוא בלתי אפשרי!

אדם חירש בסך הכל רצה לקנות קפה, אז המלצרית הגניבה לו פתק שגרם לנו לדמעות

רוב האנשים לא מבינים עד כמה זה מלחיץ עבור אנשים בעלי מוגבלות לעשות דברים רגילים כמו למשל להזמין כוס קפה. ואפילו אם הם כן שמים לב, כמה אנשים באמת עושים משהו כדי לעזור?

שמחנו מאוד לשמוע על הסיפור הזה של בריסטה שעשה מעל ומעבר כדי להפוך את החיים של אדם אחר לקלים יותר.

איבי פיראצ'ה, שנהיה חירש כשהיה בן שנתיים, הולך לבית קפה מקומי באופן קבוע שלוש פעמים בשבוע. הוא בדרך כלל מזמין את אותו הדבר – פרפצ'ינו קרמל.

אפילו שכל הבריסטות מכירים אותו ויודעים מה הוא עומד להזמין, איבי כותב את ההזמנה שלו בטלפון ומראה אותה לבריסטה.

אבל יום אחד, אחד מהבריסטות עשתה משהו ששינה הכל.

איבי הראה לבריסטה את הטלפון שלו בו היה רשום את ההזמנה הרגילה שלו. אבל להפתעתו הרבה של איבי, הבריסטה, קריסטל פיין, העבירה לו בתגובה פתק בכתב יד.

"אני לומדת את שפת הסימנים רק כדי שתהיה לך את אותה חוויה כמו כל אחד אחר", היה רשום בפתק.

אז קריסטל שאלה אותו בשפת הסימנים מה הוא רוצה לשתות.

איבי היה מופתע ונרגש מאוד מהעובדה שהיא למדה את שפת הסימנים בזמנה הפנוי רק כדי שהוא ירגיש נוח וטוב יותר.

"כל כך התרגשתי שהיא רצתה ללמוד את השפה. שפת הסימנים היא שפה שונה לגמרי וזה משהו שהיא עשתה רק בגללי? בגלל שאני לקוח חירש? התרשמתי מאוד", אמר איבי.

לפי בית הקפה, קריסטל פיין צפתה בשעות על גבי שעות של סרטונים ביוטיוב ולמדה שפת סימנים בסיסית כדי שתוכל לתת ללקוח הקבוע שלה את השירות שהיא חשבה שמגיע לו.

איבי כל כך התרגש מהמחווה של קריסטל שהוא היה חייב לשתף את זה עם העולם. הוא פרסם תמונה של הפתק שהיא נתנה לו בתקווה שעוד אנשים בעולם יבינו את קהילת החירשים.

רוב האנשים ודאי חושבים שמה שקריסטל עשתה היה מעל ומעבר לתפקיד שלה. אבל עבור קריסטל זה לא היה סיפור גדול.

"העבודה שלי היא לוודא שלאנשים תהיה את החוויה שהם מצפים לה וזה מה שנתתי לו", היא אמרה.

הודות למאמצים הנפלאים של קריסטל, איבי יכול עכשיו ללכת לבית הקפה האהוב עליו ולהזמין בדיוק כמו כל אחד אחר.

בבקשה שתפו את הסיפור אם גם אתם חושבים שצריך להלל ולשבח את מה שקריסטל עשתה עבור איבי.

סבתא לבשה את שמלת הכלה שלה אחרי 63 שנים: ההשתקפות בתמונה ריגשה אותנו עד דמעות

הקשר בין אמא לבת הוא אחד החזקים שיש. אבל לפעמים אנחנו ממעיטים בערכה של האהבה שיש בין סבים לנכדים שלהם.

לאחרונה נתקלנו בסיפור שמראה את הקשר המיוחד הזה – ופשוט היינו חייבים לחלוק אותו איתכם.

איימי ביוקן קבלרס הלכה לביתה של סבתה יום אחד כדי לעזור לה לארוז את הבית לפני מעבר. בזמן שהן ארזו את החפצים והעבירו קרטון אחרי קרטון, הן לפתע מצאו קופסה שהכילה משהו מיוחד מאוד.

אחרי קצת שכנועים, איימי הצליחה לגרום לסבתא רות למדוד את 'הדבר המיוחד' הזה.

זו הייתה שמלת הכלה שלה, אותה לא לבשה 63 שנים.

ואז, כשרות עמדה לבושה בשמלה והחזיקה את אחת מתמונות החתונה הישנות שלה, אמא של איימי, שגם הייתה נוכחת, צילמה תמונה.

ואיזו תמונה מדהימה זו הייתה.

איימי התרגשה מאוד והחליטה לשתף את את התמונה בפייסבוק.

יחד עם התמונה היא רשמה:

"בזמן שארזנו את הבית של סבתא לקראת מעבר לבית אבות בחודש הבא, מצאנו את שמלת הכלה שלה בעליית הגג! 63 שנים אחר כך היא מדדה אותה והיא עדיין התאימה!

זו תמונה שלה מחזיקה את תמונת החתונה המקורית שלה מ 1953. אמא שלה (הבת שלה) מצלמת את התמונה הזו ואפשר לראות את ההשתקפות שלה בתמונה.

סבתא שלי רות נשארה נשואה לסבא ג'ק כל חייו עד שהלך לעולמו בשנת 2000. היא מתגעגעת אליו כל יום. הייתה להם אהבה שהחזיקה שנים".

מותו של ג'ק היה הדבר הקשה ביותר שחוותה רות, וכשלבשה את שמלת הכלה היה זה רגע מרגש מאוד עבורה.

היא הייתה זקוקה לאומץ רב כדי ללבוש שוב את השמלה יחד עם כל הזכרונות שהיא הציפה מחדש.

אבל אנחנו שמחים שרות עשתה את זה. היא נראית מדהים – גם בתמונת החתונה וגם בתמונה החדשה – 63 שנים מאוחר יותר.

איזה תמונה יפיפה וסיפור מרגש.

אל תשכחו לשתף את הסיפור המקסים הזה עם החברים והמשפחה שלכם אם גם אתם התרגשתם.

תלמיד כיתה ג' מעריך את המורה שלו כל כך שהוא נתן לה את כסף יום ההולדת שלו כדי להעניק לה 'העלאה בשכר'

מורים הם הגיבורים האמיתיים של כל קהילה.

אנו מפקידים את חינוך ילדינו בידם, הם עוזרים להם לעבור תקופות קשות, ומביאים פרויקטים מהנים לכיתות הלימוד שלהם, ולפעמים מוציאים מכספם שלהם כדי לעשות זאת.

כולנו יודעים שמורים לא מקבלים את הכבוד הראוי להם, בטח ובטח מבחינת השכר שהם מקבלים.

אבל בבית ספר אחד פארקר וויליאמס בן ה 9 יודע עד כמה המורים שלו חשובים.

התלמיד שלומד בכיתה ג' אוהב ללכת לבית הספר ובזכות ההורים שלו הוא יודע שאם יהיה תלמיד טוב יהיו לו יותר הזדמנויות בשלבים מאוחרים יותר של החיים.

הוא תמיד מחכה לפגוש את המורה של גברת צ'יימברס שעשתה כל כך הרבה כדי לעזור לו ליהנות מבית הספר.

"אני חושב שהיא מורה נחמדה מאוד, ויש לה דרך ייחודית ללמד, והיא משקיעה בכל אחד ואחת", אמר פארקר.

כשפארקר שמע שמורים לא מקבלים שכר גבוה, הוא רצה לעשות משהו כדי לעזור למורה האהובה עליו.

ליום הולדתו פארקר קיבל מתנות רבות כולל 15 דולר במזומן ומיד ידע מה הוא רוצה לעשות איתם.

הוא הגיע לבית הספר עם הכסף שקיבל ליום הולדתו יחד עם פתק אותו נתן למורה.

"גברת צ'יימברס היקרה, אני לא חושב שמורים מקבלים מספיק כסף על מה שהם עושים. אז האם תקבלי את המתנה הזו? -הכסף שלי-", כתב פארקר בפתק שנתן לגברת צ'יימברס.

גברת צ'יימברס פרצה בבכי כשקראה את הפתק מפארקר שהזכיר לה עד כמה הילד אסיר תודה על המורה הנפלאה שיש לו.

"אני לא יכולה לקבל את זה אבל מעריכה את המחווה פארקר. תלמידים כמוך הם הסיבה שאני מלמדת", כתבה גברת צ'יימבס בפתק שהחזירה לפארקר.

"מורים משקיעים הכל כל הזמן. אנחנו לוקחים את העבודה הביתה. היום שלנו לא מסתיים כשהפעמון מצלצל. זה נפלא לראות שפארקר מבין שאנחנו עושים הרבה יותר מזה", אמרה גברת צ'יימברס.

‘יותר ילדים כמו פארקר’

אביו של פארקר מצא את הפתק מהמורה שלו בילקוט שלו והיה חייב לשתף אותו בפייסבוק.

מאות אנשים הגיבו לפוסט וכתבו על המחווה הנפלאה של פארקר.

"ואוו! זה מדהים. אנחנו צריכים יותר ילדים כמו פארקר בעולם", כתבה מישהי.

ומורה לשעבר כתבה: "ממורה לשעבר ומנהלת בית ספר יסודי בדימוס: הייתי רוצה שהמתוקה הזו הייתה מורה בבית הספר שלי. תגובה כל כך נפלאה של הבחור הצעיר הזה. מורים כמוה זו הסיבה שהחזקתי 30 שנים במקצוע הזה. כל הכבוד לשניכם!".

אמא שלו ג'ניפר וויליאמס אמרה שבכל פעם שהבן שלה מקבל כסף ליום ההולדת הוא צריך לתת 10% מזה לצדקה, אבל העובדה שהוא נתן את הכל רק מראה איזה לב גדול יש לו.

מורים נותרים בחובות גדולים

המשכורת הממוצעת של מורים בארה"ב היא נמוכה מאוד, בדיוק כמו בישראל.

מורים צריכים לפחות תעודת הוראה, ועם מחירי הלימוד שרק עולים ועולים, רבים מהם נותרים עם חובות גדולים.

איזו מחווה נפלאה של פארקר ואיזו דרך מצוינת להדגיש את ההשפעה שיש למורים על החיים שלנו, הם חיוניים ועלינו לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לעודד אנשים ללמד ולמשוך למקצוע את הטובים ביותר.

מורים לא מקבלים שכר הוגן, וזה צריך להשתנות. שתפו אם אתם מסכימים.

אישתו עזבה אותו את התינוקת שלהם – אז הוא כתב מכתב שהביא את האינטרנט לדמעות

כולנו שמענו סיפורים על אבות שנטשו את הילדים שלהם והשאירו אותם עם האמא ובקושי היו מעורבים בגידול הילד, אם בכלל. אבל זה הרבה פחות שכיח לקרוא על אמהות שנטשו את המשפחה שלהן.

לפני מספר שנים החיים של ריצ'רד השתנו לחלוטין. הוא הפך לאבא בפעם הראשונה. אבל המזל של ריצ'רד אזל ואישתו השתנתה לחלוטין.

כשביתו של ריצ'רד, פרספוני, הייתה בת חודש בלבד, אישתו לקחה אותה ממנו ועברה לקליפורניה.

היא כנראה סבלה מדיכאון שאחרי הלידה, ובאמצע על ההיסטריה, היא איימה להעמיד את הבת לאימוץ אם ריצ'רד לא יגיע מיד ויקח אותה.

ריצ'רד כמובן לא רצה לאבד את הבת שלו ומיד נסע לקליפורניה לקחת אותה.

ריצ'רד שמח להתאחד עם הבת שלו, אבל העתיד שלהם לא היה ברור. הוא מעולם לא טיפל בתינוק לבדו.

במהלך נואש, ריצ'רד פנה למקור לא צפוי לקבלת עזרה, קבוצת פייסבוק בשם  Life of Dad. הקבוצה של אבות חד הוריים נתנה לריצ'רד את התמיכה שהוא היה צריך כדי להתמודד עם המצב.

הוא כתב מכתב פתוח בקבוצה, וזה חימם לנו את הלב לקרוא אותו.

הנה המסר היפיפה של ריצ'רד:

"'קוראים לי ריצ'רד ג'ונסון ואני אב חד הורי לילדה יפיפיה בשם פרספוני. אמא שלה עזבה אותנו חודש אחרי שהיא נולדה. אנחנו עדיין לא יודעים למה, אבל אנחנו חושדים שדיכאון שאחרי הלידה שיחק תפקיד מרכזי.

בשבועות הראשונים היינו רק אני והיא, ובטעות נתקלתי בקבוצה שלכם. חששתי מאוד ופחדתי להיות אבא באופן כללי, אבל עכשיו אני אב חד הורי והייתי צריך למלא שני תפקידים. לא הייתי בטוח שאני אצליח לעשות את זה".

"קראתי כל ספר על 'הורים חדשים' שיכולתי למצוא וצפיתי ביותר מ 1000 שעות יוטיוב – הכל מאיך לעשות צמות בשיער לצביעת ציפורניים ועד לתאוריות על התמודדות עם סיטואציות שכל הורה מכיר. אז התחלתי לעקוב אחרי הקבוצה שלכם וראיתי שיש עוד אבות שנמצאים בסיטואציה שלי. הקבוצה נתנה לי ביטחון עצמי ועזרה לי מאוד בתקופה הזו.

אני תמיד מחכה לראות תמונות ולקרוא סיפורים של אבות אחרים שנמצאים בקהילה הזו. באמת עזרתם לבת שלי ולי במהלך התקופה הקשה הזו.

אנחנו מאוד מאושרים עכשיו וממשיכים לגדול יחד כל יום. היום היא בת 10 חודשים, ועכשיו חברים שלי מבקשים ממנו עצות של הורים. עברנו דרך ארוכה, הבת שלי ואני, ואנחנו חייבים חלק גדול מזה לקבוצה הזו לאנשים שנמצאים בה. אז משנינו, אנחנו רוצים להגיד לכם תודה.

בכבוד רב, פרספוני וריצ'רד ג'ונסון".

קשה להיות הורה יחידני, לא משנה אם אתם אבא או אמא. וכל מי שעושה את זה הוא גיבור בעינינו.

בבקשה שתפו את מילות העידוד של ריצ'רד עם החברים והמשפחה שלכם. אולי אתם מכירים מישהו שנמצא באותה סיטואציה.

זמן קצר אחרי הפרידה אבא פגש אישה חדשה – אז אמא כתבה מכתב ששינה את הכל

כל הזוגות שמתחתנים או רוצים לגדל יחד ילדים מקווים שהאהבה שלהם תחזיק מעמד לשארית חייהם. אבל בגלל סיבות שונות ומשונות, זה לא תמיד המקרה.

לא משנה אם יש לכם ילדים או לא, פרידות הן מהחוויות הקשות ביותר שאדם יכול לעבור. קל מאוד ליפול למערבולת של כעס ואשמה, למרות שהרגשות האלה כמעט ואף פעם לא עוזרים.

והמצב יכול להיות קשה  הרבה יותר כשילדים מעורבים בסיפור. כולנו יכולים להסכים שאף ילד לא צריך להיות באמצע הריבים של ההורים שלו.

לאמא בריטני ג'ונסון יש דעה נחרצת מאוד בנושא, והיא החליטה לשתף אותה בפייסבוק.

הפוסט שלה בפייסבוק הפך ויראלי בכל העולם, ואנחנו בהחלט מבינים מדוע. כולנו יכולים ללמוד משהו מהאמא החכמה הזו, אתם לא חושבים?

"לכל האמהות שם שמתעצבנות ומתרגזות כשאישה אחרת מתייחסת לילד שלך כאילו הוא שלה. למה זה לא בדיוק מה שאת רוצה?

התפללתי לילה אחד שזה סוג האישה שהאבא של הילדה שלי יהיה איתה, כשאני יודעת שהיא תגדל בשני בתים.

קיילה הייתה מתנה הרבה יותר גדולה ממה שיכולתי לקוות לה. היא החלה ללמוד להיות אחות ופייטון הייתה מאוהבת בה מאז, אז קיילה קנתה לה בגדי אחות קטנים ותואמים".

"תנו לי לספר לכם, אני מגדלת ילדה חזקה, ילדה חכמה וילדה מתוקה. וכל מה שאני רוצה זה שהיא תהיה מוקפת דמויות לחיקוי שילמדו אותה את הדברים הנכונים. תודה לך קיילה שאת מראה לפייטון איך להגשים את החלומות שלה, איך לעבוד קשה וללמוד עד מאוחר כדי להתכונן למבחן. תודה שאת מוצאת זמן לרכב איתה על אופניים ולהכין לה מקרוני עם גבינה אפילו באחת התקופות הכי לחוצות של חייך. את מודל לחיקוי ואת בונוס של אמא ואנחנו גאים בך.

אם אתם בהורות משותפת ולא מחייכים כשאתם רואים שהילד שלכם עושה כאלה דברים, אתם צריכים לחשוב שוב מה הכי טוב עבור הילד שלכם. לפייטון יש יותר אנשים שאוהבים אותה עכשיו, ומה עוד אמא יכולה לרצות עבור הילד שלה? להיות החברה הכי טובה שלי ולהיות החברה הכי טוב של קיילה, זה בדיוק מה שפייטון צריכה.

זה כמו כפר, ואני אוהבת את הכפר שלי".

ילדים לא עושים מה שאנחנו אומרים, הם עושים מה שאנחנו עושים. בבקשה שתפו את הפוסט החשוב של בריטני כדי לתת השראה להורים אחרים שנמצאים בסיטואציה דומה.