בכל מקום שאליו הגיעו, אנשים הסתכלו.
לפעמים אלה היו ילדים בבית הספר. לפעמים זרים. ובאופן מפתיע, חלק מההערות הפוגעות הגיעו דווקא ממבוגרים.
ששת בניה של פיבי קניסטו מניו יורק הסתובבו במשך חודשים עם שיער ארוך שהמשיך להתארך עוד ועוד. אנשים טעו וחשבו שהם בנות, אחרים לעגו למראה שלהם, והיו מי שפשוט הרגישו צורך לומר להם שילדים "לא אמורים" להיראות כך.
אבל אף אחד מאותם אנשים לא ידע את הסיבה האמיתית שבגללה הבנים סירבו להסתפר.
מאחורי השיער הארוך הסתתר סיפור על ילד שמת מסרטן, משפחה שרצתה להנציח אותו ומעשה חסד שהסתיים בתרומה מדהימה של יותר מ 5 מטרים של שיער לילדים שאיבדו את שיערם בגלל מחלות.
שישה אחים – ושלושה זוגות גילאים יוצאי דופן
פיבי קניסטו ובעלה אריק מתגוררים בצ'יקטוואגה שבמדינת ניו יורק והקימו משפחה גדולה במיוחד.
בזמן שהסיפור הפך לוויראלי ב 2017, בנם הבכור אנדרה היה בן 10. אחריו הגיעו התאומים הזהים סיילס ואמרסון, בני 8, ואחריהם שלישיית הבנים הרבי, ריד ודקסטר, בני 5.
למשפחה הייתה גם בת צעירה, מארה טיילור, שהייתה אז בת שנתיים בלבד.
ששת הבנים היו מוכרים בסביבה בזכות דבר שקשה היה לפספס: לכולם היה שיער ארוך.
מאוד ארוך.
השיער לא היה תוצאה של עצלנות, טרנד או החלטה של ההורים לכפות עליהם סגנון מסוים. הבנים גידלו אותו במכוון, במשך חודשים ובחלק מהמקרים אף שנים.
והם ידעו בדיוק מה הם רוצים לעשות איתו בסוף.
אבל בדרך הם נאלצו להתמודד עם לא מעט לעג
ככל שהשיער התארך, כך הגיעו יותר תגובות.
לעיתים קרובות אנשים חשבו שהבנים הם בנות. פיבי סיפרה שזה קרה לעיתים כה קרובות עד שהפך כמעט לבדיחה משפחתית.
אבל לא כל התגובות היו משעשעות.
ששת האחים חוו הצקות בגלל המראה שלהם, ולא רק מצד ילדים אחרים. גם מבוגרים העירו הערות לא נעימות ושפטו אותם משום שלדעתם בנים לא צריכים לגדל שיער כל כך ארוך.
הילדים יכלו להסתפר בכל רגע ולהפסיק את ההערות.
אבל הם לא עשו זאת.
הם ידעו שיש לשיער הזה מטרה.
הכול התחיל בילד שהמשפחה איבדה לסרטן
כמה שנים קודם לכן איבדה חברה קרובה של פיבי את בנה למחלת הסרטן.
הילד היה תאום והיה קרוב בגילו לתאומים של משפחת קניסטו – סיילס ואמרסון.
המוות שלו השפיע עמוקות על המשפחה.
פיבי חיפשה דרך לעשות משהו בעל משמעות לזכרו, וביום השנה הראשון למותו החליטו שלושת בניה הגדולים לגדל את שיערם ולתרום אותו.
זה הפך למסורת.
בפעם הבאה, האחים הצעירים כבר רצו להיות חלק ממנה.
וכך נולד הרעיון שששת הבנים יגדלו את שיערם יחד – ובסופו של דבר יתרמו אותו לילדים שאיבדו את שיערם מסיבות רפואיות.
גם הילדים הקטנים הבינו למה הם עושים את זה
השלישייה הייתה רק בת חמש, ולכן כמובן שלא כל הילדים הבינו את הפרטים המורכבים של מחלת הסרטן ושל טיפולים רפואיים.
אבל פיבי אמרה שהם הבינו את הדבר החשוב ביותר.
יש ילדים חולים שאין להם שיער ושאינם יכולים לגדל שיער בעצמם כרגע.
והשיער שלהם יכול לעזור להם.
זה היה מספיק.
גם כאשר מישהו לעג להם, גם כשמבוגרים שאלו למה הם נראים כך וגם כשהשיער הארוך דרש לא מעט טיפול – הם המשיכו לגדל אותו.
ואז הגיע היום הגדול
באפריל 2017 הגיעו פיבי וששת הבנים למספרה מקומית בשם Hizair Hair Salon.
כולם ידעו מה עומד לקרות.
אחרי חודשים ארוכים של המתנה, כל השיער שגידלו למטרה הזאת עומד להיחתך.
הבנים ישבו בזה אחר זה בכיסאות המספרה, השיער הארוך נאסף ונקשר, ואז הגיעו המספריים.
בבת אחת השתנה המראה שכל כך הרבה אנשים כבר התרגלו לראות.
פיבי הסתפרה יחד איתם והפכה גם היא לחלק מהתרומה המשפחתית.
וכשהם סיימו למדוד את כל השיער שנאסף, אפילו המשפחה הופתעה מהכמות.
יותר מ 5 מטר של שיער
פיבי וששת בניה תרמו יחד יותר מ 5 מטרים במצטבר.
כל השיער נשלח לארגון Children With Hair Loss, ארגון ללא מטרות רווח שמספק פתרונות שיער העשויים משיער אנושי לילדים ולצעירים המתמודדים עם נשירת שיער מסיבות רפואיות.
נכון להיום, הארגון מקבל תרומות שיער באורך של לפחות 8 אינץ' – כ 20 סנטימטרים – ומציין ששיער ארוך יותר מבוקש במיוחד. את השיער יש לשלוח נקי, יבש וקשור בצמה או בקוקו.
ליצירת פאה משיער טבעי עשויות להידרש תרומות של אנשים רבים, ולכן אפילו קוקו אחד יכול להפוך לחלק ממשהו גדול הרבה יותר.
אבל במקרה של משפחת קניסטו לא היה מדובר בקוקו אחד.
מדובר היה במשפחה שלמה.
ברגע שהשיער ירד – החיוכים הופיעו
אחרי התספורת, פיבי הבחינה מיד בשינוי אצל הבנים.
לא משום שהם סוף סוף שמחו להיפטר מהשיער הארוך.
אלא משום שהם היו גאים במה שעשו.
היא סיפרה שכעבור ארבעה ימים הם עדיין הסתובבו עם חיוכים ענקיים על הפנים.
"אחרי התספורות כולם קרנו מגאווה," סיפרה אז.
עבור ששת הילדים, השיער שהיה במשך חודשים מקור להערות וללעג הפך עכשיו לדבר אחר לחלוטין.
הוא הפך למתנה.
ואחותם הקטנה דווקא התאכזבה
בזמן שאמא וששת האחים עברו את התספורת הגדולה, מארה בת השנתיים צפתה מהצד.
והיא ממש לא הייתה מרוצה מכך שהשאירו אותה מחוץ למבצע.
פיבי סיפרה שהילדה הקטנה רצתה נואשות לתרום את שערה יחד עם האחים שלה.
אבל היא עדיין הייתה צעירה מדי ושיערה לא היה ארוך מספיק.
אז ששת האחים הבטיחו לה משהו.
בפעם הבאה הם יעשו את זה שוב – ויחכו לה כדי שתוכל להצטרף אליהם.
במקום לראות בתספורת פעולה חד פעמית, הילדים כבר דיברו על התרומה הבאה.
סרטן היה נושא קרוב במיוחד למשפחה
עבור משפחת קניסטו, הנושא לא היה רק סיפור על אדם שהם הכירו.
אריק, אב המשפחה, עבד כחוקר בתחום הסרטן. כך שהמחלה והשפעתה על משפחות היו חלק מהעולם שסביבם גם מבחינה מקצועית.
פיבי עצמה נהגה לתרום את שערה עוד מאז שהייתה נערה, ולכן הרעיון של גידול שיער כדי לתת אותו לאחרים לא היה חדש עבורה.
אבל ברגע שהילדים הצטרפו, הפעולה קיבלה משמעות חדשה לגמרי.
היא הפכה למסורת משפחתית.
"כולם מכירים מישהו שנפגע מסרטן"
כשפיבי נשאלה מדוע כל כך חשוב לה ללמד את ילדיה לעשות את זה, היא נתנה תשובה פשוטה.
"סרטן נוגע קרוב לבית אצל כולם. כולם מכירים מישהו שהושפע מסרטן."
ועבור ילד שאיבד את שיערו בגלל טיפול רפואי, פאה יכולה להיות הרבה יותר מפריט קוסמטי.
נשירת שיער יכולה לשנות באופן דרמטי את הדרך שבה ילד מרגיש לגבי המראה שלו ואת הדרך שבה אחרים מתייחסים אליו. ארגונים שמספקים פתרונות שיער לילדים מנסים להחזיר להם לפחות חלק מתחושת הביטחון והנורמליות בתקופה שבה כמעט הכול בחיים משתנה.
והחומר שממנו מתחיל כל התהליך הזה הוא משהו שרבים מאיתנו פשוט משאירים על רצפת המספרה.
האנשים שלעגו להם ראו רק את השיער
זה אולי החלק החזק ביותר בסיפור.
אנשים הסתכלו על ששת הבנים וראו רק את מה שהיה מול העיניים שלהם.
שישה בנים עם שיער ארוך.
חלקם החליטו שזה מוזר.
חלקם החליטו שזו סיבה לצחוק.
אפילו מבוגרים הרשו לעצמם להעיר להם בלי לדעת דבר על הסיבה שבגללה הם בחרו להיראות כך.
אבל מאחורי אותו שיער היה ילד שמת מסרטן.
הייתה משפחה שרצתה לכבד את זכרו.
והיו שישה ילדים קטנים שהסכימו לסבול חודשים של מבטים והערות כדי שיוכלו בסופו של דבר לתת משהו לילדים שמעולם לא פגשו.
לפעמים כדאי לשאול לפני ששופטים
קל מאוד להסתכל על אדם זר ולגבש עליו דעה בתוך שניות.
על הבגדים שלו.
על השיער.
על הקעקועים.
על המשקל.
על הדרך שבה הוא מדבר.
או על כל דבר אחר שאינו נראה בדיוק כפי שאנחנו מצפים.
אבל לעיתים אנחנו פשוט לא יודעים את הסיפור.
ששת האחים ממשפחת קניסטו היו יכולים להיכנע להצקות ולהסתפר חודשים קודם לכן.
במקום זאת הם המשיכו.
וכאשר המספריים סוף סוף חתכו את השיער הארוך שגרם לכל כך הרבה אנשים להגיב אליהם, התברר שכל אותם חודשים הם בכלל לא גידלו אותו בשביל עצמם.
הם גידלו יותר מחמישה מטרים של שיער בשביל ילדים חולים שלא יכלו לגדל שיער משלהם.
ואולי זו הסיבה שהתמונה שלהם לפני ואחרי התספורת המשיכה לרגש אנשים גם שנים אחרי שפורסמה לראשונה.
כי היא מזכירה דבר פשוט שקל מאוד לשכוח:
לפני שאנחנו צוחקים על מישהו משום שהוא נראה אחרת, אולי כדאי לעצור לרגע. ייתכן שהדבר שאנחנו שופטים מבחוץ מסתיר מאחוריו מעשה חסד שלא ידענו עליו בכלל.
