אם אתם רומנטיקנים במישור הספורטיבי, ונמאס לכם משכירי חרב שמשחקים אצל כל מי שמוכן לשלם להם יותר, הכדורעף הישראלי זה המקום בשבילכם.
למעט אולי מכבי תל אביב, קצרנית התארים בליגת העל של השנים האחרונות, הכל שם מאוד צנוע. שחקנים בני 16-19 אפשר לראות בכל סגל של כל קבוצה, ושחקנים חרוצים שמלבד הכדורעף גם מחזיקים בעבודה נוספת.
הכדורעף בישראל הוא לא מאוד פופולארי, לכן ישנה תחושה של קהילתיות באולמות. המועדונים מושכים אל משחקי הבית בעיקר קהל מהאזור שלהם.
אסור לטעות ולחשוב שתמיד שקט במשחקי הכדורעף של ליגת העל. יש מפגשים שמאות צופים מגיעים ויוצרים אווירה מצוינת. גם שם וגם בליגת התיכונים, שם התלמידים מסיימים את יום הלימודים ומוציאים את כל העצבים שלהם על הקבוצה השנייה במקום על ההורים.
תוכלו לראות קבוצות שיש מעט כמותן בליגות הבכירות של הכדורסל והכדורגל כמו מכבי הוד השרון, המעפיל-חדרה (בעלת מספר התארים הגדול ביותר בכדורעף גברים בארץ), ארזים–רמת השרון , אליצור כרמיאל ועוד. בדרך כלל הכניסה למשחקים היא בחינם ואין בעיה למצוא מקום בשורות הראשונות. אם מפריעה לכם שפה בוטה ביציע כמו בליגה של לוזון אז במקרה הזה יש אותה במינון נמוך בהרבה.
פה לא תשמעו שא' עזב את קבוצת הבית שלו לטובת היריבה המרה תמורת חוזה שמן. פה לא תראו את המרים (מוסר) של נווה שאנן נוסע באודי כסופה על 180 קמ"ש "כי הוא כוכב ומעל העם". פה תמצאו קבוצה שנוסעת למשחקי חוץ באוטובוס יחד עם האוהדים שלה. קבוצה שהשחקנים שלה גרים באותו בניין של האוהדים ונמצאים איתם בקשר חברי. אלה דברים שמחברים את הקהל לקבוצה שלו וגורמים לו להגיע למשחקים, לעודד ואולי להביא אנשים חדשים לאולמות.
לאחרונה חזרו לשדר כדורעף מקומי, גברים ונשים, בערוץ הספורט, וטוב שכך. כמו כל ענף, הוא ראוי לחשיפה. גם כדי שהקבוצות יוכלו להחזיק את הראש מעל המים בזכות זכויות השידור וגם כי זה ספורט, וכשיש לך 500 ערוצי ספורט כמעט כל ענף צריך לקבל כיסוי.
כל זה לפני שעוד ציינו את היופי שבמשחק. יש פה שילוב של נקודות מהירות, אתלטיות, וכדורים באוויר. כל זה על מגרש קטן שמקל על העין לראות את הכל בבירור. אם כל זה עדיין לא עורר בכם עניין, תרימו טלפון למאמן סטוק סיטי טוני פיוליס. הקבוצה שלו משחקת כדורעף כל שבוע והוא בטח יגיד דברים טובים על העניין.