התפרצויות זעם של מנג'רים בבייסבול הם דבר שבשגרה, ואחד הדברים המשעשעים ומבדרים שיש למשחק להציע. אבל כאשר המנג'ר ג'ו מיקוליק מתפרץ על השופטים זה דבר משהו לפנתיאון.
אם אתם לא מכירים את ג'ו מיקוליק, אז הנה היכרות קצרה – מיקוליק הוא מנג'ר במיינור ליג (משהו כמו ליגות המשנה של ליגת הבייסבול בארה"ב, רק שהקבוצות שייכות לקבוצות מהמייג'ור ליג) בקבוצת אשוויל טוריסטס, ובאמתחתו מספר התפרצויות נפלאות ומבדרות ביותר.
במשחק ביום שישי האחרון בין קבוצתו אשוויל לקבוצת צ'רלסטון ריברדוגס התעצבן מיקוליק על השופט וכמו מנג'ר של כל קבוצת בייסבול, הוא יצא מהספסל והלך להתווכח. מיקוליק טען שהרץ יצא מקו הבסיס כאשר הוא נקלע בין 2 שחקני הגנה של אשוויל, וכך למעשה הוא נמנע מלהיות שרוף. לאחר ויכוח קצר עם השופט, המנג'ר חמום המוח זרק את כובעו, יצא מהמגרש, תפס את הבסיס השלישי, נתן אותו לאחד האוהדים ביציע, חזר למגרש, הוריד את הכובע בפני האוהדים, ורק אז עזב את המגרש.
צפו בוידאו המשעשע ביותר של ג'ו מיקוליק – המנג'ר הכי משוגע בבייסבול:
ביום שבת האחרון נערך משחק בליגת הכדורגל האמריקאית (MLS) בין לוס אנג'לס גלאקסי לדאלאס, סביר להניח שלא ראיתם, כי יש את האולימפיאדה כמובן, וגם כי, אתם יודעים, זה ה – MLS. אבל עם כל ההייפ של האולימפיאדה, היה קטע אחד מהמשחק, או יותר נכון מלפני המשחק שתפס כותרות ורץ ברשת כמו הרודראנר שבורח מהקיוטי.
הארפר גוזינס בת ה – 11 קיבלה את הכבוד לשיר את ההמנון האמריקאי לפני המשחק, וכמה שאנחנו לא אוהבים לרדת על ילדים קטנים, גוזינס הצעירה הצליחה לשחוט את השיר הכי קדוש לעם האמריקאי.
אז נכון שהילדה רק בת 11, אבל זה עדיין לא נותן לה את הזכות לחרב את ההמנון הלאומי. פשוט תשירי את השיר כמו שאמורים לשיר אותו ! טוב, רק מלראות את האתר של הילדה אפשר להבין מאיפה הביצוע הזה הגיע. מישהו צריך להרגיע אותה ומהר.
צפו והקשיבו לגירסא המזעזעת של הארפר גוזינס בת ה – 11 להמנון האמריקאי:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ראיין לוכטה, השחיין המצוין ממש בקטע של אופנה, ואספן נעליים פנאטי. כאשר הוא עולה למשחה הוא אוהב להביע עמדה עם הבגדים שהוא לובש, וכפי שאתם יכולים לראות, הוא בהחלט מצליח לא רע.
"אני חושב שיש לי בערך 130 זוגות נעליים" אמר לוכטה לניו יורק טיימס, "אז בהחלט אפשר לומר שאני אוהב נעליים".
לוכטה אומנם מאוכזב שהוא צריך ללבוש את המדים הרשמיים של נבחרת ארצות הברית כאשר הוא עולה למשחים באולימפיאדה, אבל הוא אמר שהוא ינסה לעלות עם תוספים מעניינים כמו צמידים או יהלומים על השיניים.
לוכטה גם אמר לניו יורק טיימס שהוא היה רוצה להיות מעצב אופנה – "אני רוצה להיות שונה, ואופנה נותנת לי את האפשרות הזו".
נעלי הכנפיים של ראיין לוכטה הן קצת יותר מדי בולטות (בלשון המעטה) לטעמי, ואני לא מכיר מישהו שהיה נועל אותן, אבל הן בהחלט מרשימות. אם ללוכטה יהיו עוד רעיונות כמו נעלי הכנפיים הדרך שלו לתצוגות האופנה בניו יורק ומילאנו סלולות – בדיוק כמו המשחים שלו.
גמר ליגת האלופות, 2003. מילאן ויובנטוס נפגשות באולד-טראפורד לקרב כל-איטלקי על הגביע החשוב באירופה. קצב המשחק מהיר ביותר, אך עם זאת מצבי הבקעה רבים אין, ובאופן בלתי מפתיע, כשמדובר בשתי יריבות איטלקיות – התוצאה אחרי 120 דקות היא 0-0.
חלק מהשחקנים שהשתתפו באותו משחק לפני תשע שנים עדיין משחקים כדורגל. חלק קטן מהם אף נמצא עדיין בקדמת הבמה. לעומתם, רבים כבר הודיעו על פרישה ממשחק פעיל. שניים מהם, הלוא הם שני חלוצי החוד של מילאן, עשו זאת השבוע, בהפרש של מספר ימים.
הראשון, פליפו אינזאגי, הודיע על פרישה אחרי שתיים-עשרה עונות במדי מילאן, והצטרף לצוות המקצועי במחלקת הנוער של המועדון.
השני, עליו ארחיב את הדיבור, הוא האוקראיני הנפלא, אנדריי שבצ'נקו, שהודיע היום על פרישה ממשחק פעיל וכניסה (כן כן) לפוליטיקה.
שבה, קיצור של שמו, אך עבורנו גם סוג של משחק מילים עם מספר החולצה איתו היה מזוהה לאורך כל הקריירה (כנראה שהוא עצמו לא ממש התחבר למשחק המילים הזה. באוקראינית יש מילה אחרת למספר שבע), הוא אחד מגדולי הכדורגלנים האוקראינים אי פעם (ולבטח הגדול ביותר בימי אוקראינה העצמאית). מלך השערים של הנבחרת, ובנוסף – השחקן הצעיר וגם השחקן המבוגר ביותר שכבש שער במדים הלאומיים.
הצאר, כך הוא מכונה, הוביל את הנבחרת האוקראינית ביורו האחרון כקפטן, וכבש את שני השערים בניצחון 2-1 נגד שבדיה, זאת אחרי שרבים כבר הספידו אותו וטענו שאין לו יותר מה לתרום.
אולי שבה כבר לא היה בשיאו, אבל הוא הוכיח שלפעמים אין תחליף לניסיון, למיקום טוב ולחוכמת משחק, ומאלו היה לו בשפע.
ההישג הגדול ביותר של אנדריי שבצ'נקו במדי הנבחרת היה העפלה לרבע גמר גביע העולם ב-2006, אבל את הישגיו המשמעותיים באמת הוא רשם במדי הקבוצות בהן שיחק.
בחמש עונותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב, זכה שבצ'נקו בחמש אליפויות רצופות, והוסיף אחת במילאן. הוא מדורג רביעי ברשימת מבקיעי דינמו בכל הזמנים, ושני בזו של הרוסונרי. בעונתו הראשונה במילאן כבר היה מלך השערים של הסריה A, עם 24 כיבושים, מספר ששחזר עוד פעמיים במהלך שבע שנותיו באיטליה.
בניגוד לשותפו, אינזאגי, אנדריי שבצ'נקו היה חלוץ רב-גוני, וקשה מאוד היה לעצור אותו. טכניקה מצויינת, משחק ראש נהדר, בעיטה חזקה ומדוייקת גם מחוץ לרחבה ומהירות סוחפת, היו התכונות שאיפיינו את אחד מגדולי החלוצים של דורנו. מעל לכל, איפיינה אותו חוכמת משחק בלתי רגילה, שחיברה את כל התכונות הללו, שילבה אותן באופן מושלם, והפכה את שבצ'קנו לחלוץ בלתי צפוי שקורא הגנות, ושלהגנות קשה מאוד לקרוא אותו.
באותו גמר, ב-2003, שבצ'נקו הבקיע את שער השדה היחיד במשחק, שער שנפסל מסיבה לא מוצדקת, והשאיר את התוצאה על 0-0, עד לשלב בעיטות ההכרעה.
לבעיטה החמישית והאחרונה ניגש שבצ'נקו, שזכה להזדמנות לתקן את העוול שנעשה לו כ-100 דקות קודם לכן. יכולת לראות על הפנים שלו שהוא יבקיע.
שבצ'נקו סיים את הערב עם גביע אירופה לאלופות, הראשון והיחיד בקריירה העשירה שלו.
לדיוויד פאהרטי יש ביצים בגודל של פיל. אין בכלל ספק. אחרי שתראו את הוידאו אתם בהחלט תסכימו.
מנחה של תכנית בערוץ הגולף האמריקאי נתן לג'ון דיילי לחבוט כדור מ-טי (Tee) אשר היה לו בפה כחלק מפרומו לתכנית סיום העונה שלו. ג'ון דיילי יהיה אורח בתכנית, ואם לשפוט לפי ההיכרות שלנו עם דיילי, צפויים להיות סיפורים עסיסיים בתכנית. תכנית סיום העונה תשודר הלילה בארה"ב, ואם התכנית תבוטל ולא תמשיך לעונה נוספת, למנחה פאהרטי אין סיבה לדאגה. צפויה לו קריירה נפלאה עם החבר'ה של ג'קאס.
ספורטאים עובדים כל כך קשה במהלך האימונים, כך שהם צריכים זמן התאוששות בסופו של כל יום. וזמן ההתאוששות של הספורטאים באולימפיאדה הפך למעשה להיות "זמן מדיה חברתית".
מספר ספורטאים אשר ישתתפו במשחקים האולימפיים בלונדון משתפים ברשת בימים האחרונים תמונות שלהם ושל חבריהם לנבחרת בתוך אמבטיות קרח קפואות, עדות לאימונים הקשים שהם עוברים, ולפי כמות התמונות, ומגוון הספורטאים מהמקצועות השונים אשר משתפים את התמונות, אפשר לומר שזו כבר תופעת רשת.
בתמונה הבאה אפשר לראות את המתעמלות האמריקאיות – אלי רייסמן (משמאל), וחברתה לקבוצה – מקיילה מרוני (מימין), עושות פוזות למצלמה בזמן שהן משרות את כפות הרגליים שלהן באמבטיית קרח מפנקת.
הספרינטר הג'מייקני, יוהאן בלייק, שניצח את אוסיין בולט ב – 2 המרוצים במבחנים לאולימפיאדה בג'מייקה, מראה את שריריו בתוך מה שנקרא כמו פריזר גלידות מלא בקרח.
המתעמלת הבריטית, רבקה טוני, שהיא גם הספורטאית הכי צעירה במשלחת הבריטית לאולימפיאדה, משחק עם הברווזונים שלה (כיאה לספורטאית הכי צעירה) בתןך אמבטיית הקרח הקפואה.
השחיין הקנדי, דמיאן וורנר, מוצא שימוש מקורי במיוחד לפח אשפה, כאשר הוא ממלא אותו בקרח להתאוששות מהירה
המתעמלת הקנדית, ויקטוריה מור וחברותיה לנבחרת הקנדית נהנות מאבמטיית קרח קפואה. נו טוב, חוץ מהאמצעית שנראית סובלת במיוחד 🙂
גרים מור, השחיין הדרום אפריקאי וחבריו נותנים לבנות סיבה לחכות לתחרויות השחייה
לא ברור אם זו אמבטיית קרח או סירת גומי כלשהי. בכל מקרה, השחיינית הדרום אפריקאית ג'סיקה רו נראית כעושה חיים משוגעים
רוכבי האופניים מבלגיה, מורנו דה פו וקני דה קטלה נהנים בתוך אמבטיית קרח משלהם
בהתחשב בלוח הזמנים הצפוף, ובאימונים הקשים אנחנו לא יכולים להאשים את הספורטאים שמוצאים כל דרך מקורית ככל שתהיה להתאוששות מהירה מהאימונים המפרכים והתחרויות הקשות.
ג'יימס הארדן, שנבחר לשחקן השישי של ה – NBA בעונה האחרונה היה אחד השחקנים האהובים של אוקלהומה סיטי ת'אנדר. חלק מזה היו ה – 16.8 נקודות למשחק שהארדן קלע בממוצע, חלק מזה היו קליעות הקלאץ' הגדולות שהעניקו ל – OKC ניצחונות חשובים מאוד, אבל החלק הגדול היה הזקן המרשים שג'יימס הארדן כל כך מזוהה איתו.
הזקן של הארדן קיבל כל כך הרבה מחוות העונה, אבל אין ספק שהמחווה הזו היא המפחידה והמוזרה ביותר.
ראינו את הפנים של הארדן הופכות לעוגה, ראינו פירות בצורת הארדן,וראינו כניסה של בניין הופכת לזקן של הארדן, אבל עכשיו זה כבר מוגזם. לא מעט אנשים עשו קעקועים של הספורטאים האהובים עליהם, אבל אין ספק שהקעקוע הזה של ג'יימס הארדן הוא מטריד במיוחד. מה יש לו בזקן? ומה הן הנקודות הלבנות הללו? האם המקעקע הפסיק את הקעקוע באמצע? זה נראה כאילו הוא מרח עליו עופרת של עיפרון או משהו…מטריד, מפחיד, ומוזר. מעניין אם הבחור שעשה את הקעקוע מרוצה מהעבודה…?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
התלבושת של אלופת הפרמייר ליג, מנצ'סטר סיטי, היא של חברת אומברו, וכחלק ממהלך השיווק אומברו החליטה לראיין חלק משחקני האלופה, וכמו שודאי ניחשתם אחד מאלה שרואיינו הוא לא אחר מאשר מריו בלוטלי.
השאלות שבלוטלי נשאל היו שאלות די רגילות לראיון פתיחת עונה בתכניות בידור כמו ג'יי לנו או ליאור שליין(?!?) – איזה מוסיקאי אתה אוהב? (דרייק!), למה אתה לובש חולצה מספר 45? (מספר מזל, כמובן…). אבל כאשר מריו בלוטלי נשאל – אם לא היית משחק כדורגל, באיזה ספורט היית עוסק? מריו כמו מריו לא איכזב גם הפעם, וללא היסוס הוא ענה – UFC ! אין על מריו בלוטלי…
"הייתי רוצה להתחרות ב – UFC" ענה בלוטלי עם ביטחון עצמי כמו שרק לו יש "כן. אני ממש אוהב את זה".
שחקני נבחרת ארצות הברית בכדורסל הם אולי כוכבי הספורט המפורסמים ביותר בעולם, וכאשר הם הולכים ברחוב או בכל מקום אחר, אנשים פשוט משתגעים מהנוכחות שלהם.
לקבל חתימה משחקן כמו לברון ג'יימס, קובי בראיינט או קווין דוראנט יכול להיות חלום של כל אוהד כדורסל ממוצע, וכאשר האהוד הממוצע באמת יכול לקבל את החתימה הזו (או חושב שהוא יכול), הוא כנראה יעשה הכל על מנת לקבל אותה.
כמו האוהד הזה, שהחליט לזרוק על קווין דוראנט את הנעל שלו, בתקווה לקבל את החתימה. האירוע המוזר והקצת מביך התרחש בזמן משחק האימון של נבחרת ארצות הברית בכדורסל נגד נבחרת ארגנטינה.
השבוע שוב נפרדנו מחלוץ גדול. בזמנים שבהם רק הכסף הגדול מדבר ושחקנים נאמנים הם נחלת העבר, נשאר לנו רק לתלות תקווה שנראה כדורגל טוב ומהנה. כי את כל השאר כבר לאט לאט איבדנו
שחקן נוסף תולה את הנעליים. עוד שחקן גדול נפרד מאיתנו ומתחיל את קריירת האימון שלו. השלב הבא של כל אחד מכוכבי העבר בדרך להנחיל לדורות הבאים מה שעבד אצלם כל כך טוב. בתקווה שגם בדור העתיד יצליח להשריש את היכולות שהיו לו.
פיליפו אינזאגי האיטלקי הוא לא החלוץ שכולם רוצים להיות, הוא לא ניחן ביכולת טכנית אמיתית, כזו שתהפנט אותנו כמו מסי, הוא לא ניחן בפריצות אדירות עם בעיטת פצצה סטייל כריסטיאנו רונאלדו, והוא אפילו לא היה הנאמן שבשחקני הקבוצות, אבל פיפו בהחלט הביא איתו משהו אחר. המשהו הזה שאפשר להגיד שחסר היום לחלוצים, גם לגדולים שבהם. הגדולה של חלוץ בלי להיכנס לדקויות הוא פשוט להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. תשאלו אפילו את האווירון שלנו, על זה לבד הוא בנה קריירה שלמה.
פיפו אינזאגי היה המשהו האחר הזה שכולם תמיד חיפשו. היה אפשר לראות בכל גול שיבקיע את ריצת האמוק והטירוף, גם אם מדובר במשחק חסר חשיבות מול קבוצת תחתית בסריה A כאילו זכה בליגת האלופות (שוב). לדעתי זה היה הסוד שהשאיר את השחקן הזה ברמות הגבוהות ביותר, גם בגיל 38. נכון בשנים האחרונות לא ראינו יותר מדי מהחלוץ המזדקן, אבל גם כשעלה לשחק תמיד נתן את הכל והבקיע לא מעט שערים. חשובים יותר או פחות. תמיד היה אפשר לסמוך עליו, בלי קשר לסוג המשחק וחשיבותו.
פיפו מסיים את הקריירה בתור הכובש השני בליגת האלופות עם 70 שערים. סך הכל שבעה פחות מכובש אגדי אחר, ראול הספרדי. אינזאגי מסיים את קריירת המשחק שלו עם 313 שערים בכל המסגרות. התקופה הטובה ביותר בקריירה של סופר פיפו הייתה כאשר הצטרף למילאן והיה שותף ללא פחות מ 8 זכיות שונות כאשר באוסף האישי היו לו: 2 סקודטו (אליפות), גביע איטלקי אחד, 2 סופר-קאפ אירופי, אליפות העולם לקבוצות ופעמיים זכייה בליגת האלופות.
לסיכום, פיפו לא היה השחקן הכי נאמן (עבר מיובה למילאן), אבל הצליח לסגור 11 שנים ברוסונרי, הוא לא היה החלוץ שכולם אהבו לראות, אבל תמיד ידע לכבוש כשצריך, הוא לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל תמך בקבוצה גם בזמנים קשים ובעצם היום כבר אין חלוצים כאלו, במיוחד כשלאט לאט ההתמקדות בכסף מורידה את ההתעניינות בכמה חלוץ נותן, אלא בכמה חלוצים יש לך. אולי עד שהפייר-פלי של פיפ"א יכנס לתוקף. אז כבר נראה עולם כדורגל אחר.
