לדלג לתוכן
עונת הכדורגל הסתיימה, העונה הזו תיזכר בגלל דברים יפים שקרו, ובגלל הרבה דברים מכוערים למדי. הנה מספר תובנות לגבי העונה שהייתה, ומבט לקראת העונה הבאה.
שיזכרו את העונה הזאת בעוד עשר שנים, אתם תזכרו בחיוך את האליפות של קריית שמונה. עונה של קבוצה נפלאה, אליפות של מאמן ולא של שחקנים, וכל מילה מיותרת. רן בן שמעון עשה עבודה מדהימה השנה, והעובדה שהוא כנראה הולך לאמן קבוצת אמצע טבלה בליגה במקום להיות בקבוצה "גדולה", היא תעודת עניות לבעלי הקבוצות. כל מאמן היה צריך קודם לפנות לבן שמעון, ואחרי זה לכל השאר.
העונה הזאת תזכר גם בגלל המאבקים האין סופיים שקרו במהלך החודשים האחרונים: אם בגלל האלימות הגואה במגרשים (לשם שינוי לא בקהל), ואם בגלל ההבנה של אוהדי הקבוצות על זכותם להביע דעה בנוגע למתרחש בקבוצה שלהם. כמובן שהדוגמא הבולטת ביותר מגיעה מהפועל תל אביב, אבל גם במכבי נתניה מחו כנגד ההנהלה, כך גם אוהדי בית"ר ואוהדים נוספים. הקרקע החלה להבשיל לקראת מהלך שיגרום לבעלי הקבוצות להבין שאוהד כדורגל הוא מעבר לאוהד, הוא חלק מהקבוצה, והוא צרכן נבון שזכותו לקבל מוצר ברמה הגבוהה ביותר שניתן לספק, כמובן כאשר אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, זמן ומאמץ בקבוצות שלנו.
ויותר מהכל, העונה הזאת גרמה לשינוי גדול בהנחת "הקבוצות הגדולות" בליגה. בליגה כל כך חלשה, עם זרים לא איכותיים וכאשר הישראלים המובילים בורחים לחו"ל אחרי הכסף והמקצוענות, אין סיבה שאף קבוצה, מבלי להתייחס לתקציב, לא תצליח לזכות בתארים. הבדלי הרמות קטנים מאוד, ולקראת השנה הבאה שבה הפועל תל אביב לא תהווה פקטור בצמרת הגבוהה, מכבי תל אביב שוב בונה את עצמה, חיפה מגיעה עם מאמן חדש וכנראה עם הרבה שינויים בסגל, וספק גדול אם קריית שמונה תצליח לספק עונה מעולה כמו הנוכחית – זאת העונה שבה אני נותן ל-2 קבוצות נוספות סיכוי להתמודד על התואר – בני יהודה, אולי הקבוצה היציבה בליגה, עם סגל שמשתנה בצורה לא משמעותית, עם 2 הזרים הטובים בליגה (גלבאן ואיינוגבה), ועם מאמן שמכיר את כל הטריקים, והקבוצה השנייה: מכבי נתניה. קבוצה רעבה עם קהל חם ואוהד מאחוריה, עם מסורת ואיצטדיון חדש שיתן לה פוש רציני, ואם היא תצליח להשאיר אפילו חלק מהשחקנים, ותפגע בזרים – מועמדת רצינית לתואר.
אז הנה תארים שאני נותן השנה, וההימורים לשנה הבאה :
מאמן השנה – רב"ש כמובן, אין אפשרות אחרת. במקום השני אבוקסיס ואחריו שלומי דורה.
שחקן השנה – אדריאן רוצ'ט, מקום שני אחמד סבע ובמקום השלישי פדרו גאלבן (כולם כמובן אחרי ויקטור מרעי, שהוא שחקן השנה בעולם).
תגלית השנה: דני פרדה, עלי חטיב ואלעד גבאי.
אכזבת השנה: מבחינתי זה הצמד גולסה את ורד, בעונה כזו ציפו מהם להוביל את חיפה לאליפות קלילה.
ולשנה הבאה? בני יהודה או מכבי נתניה.
אתלטיקו מדריד נגד אתלטיק בילבאו. הקרב הספרדי ראש בראש על התואר האירופאי הראשון העונה. גמר הליגה האירופאית הנערך היום ברומניה כבר מכיל ברחבי העיר בוקרשט את עשרות אלפי האוהדים משתי המחנות. כבר עכשיו מספר האוהדים עומד על כ-40 אלף איש. הגמר הנוכחי יהיה בעצם הגמר הראשון במתכונתו החדשה שמארח שתי נציגות מאותה מדינה.
בפינת ההיסטוריה הקצרה, ידה של אתלטיקו על העליונה. הקולצ'נרוס כבר זכו בתואר לפני שנתיים כשניצחו את פולהאם בגמר. בילבאו לעומת זאת ללא תואר אירופאי כלל. כיום מצב שתי הקבוצות בליגה לא כל כך מזהיר, למרות העונה היותר טובה שחוו באירופה עד כה.
נכון לעכשיו, לא בהכרח בגלל הליגה, אלא יותר בגלל סגנון המשחק הנועז והיפה לעין, בילבאו מקבלת יחס פייבוריטי. לעומת זאת כמובן אין צורך לזלזל אף לא לרגע בקבוצה ממדריד. שתי הקבוצות עברו בדרך אל הגמר קבוצות שבמהלך השלבים המוקדמים אף נחשבו לחזקות מהן, אך הפיינלסטיות יצאו עם ידן על העליונה. אלו הקבוצות שנפלו לרגליה של בילבאו: לוקומוטיב מוסקבה, מנצ'סטר יונייטד, שאלקה וספורטינג ליסבון. אתלטיקו מדריד הצליחה להשאיר מאחוריה את: לאציו, בשיקטאש, האנובר, ולנסיה.
במשחקי הליגה העונה, המאזן עומד על 1:1. ניצחון לכל קבוצה. אתלטיקו מדריד הצליחה לגרד ניצחון 2:1 בויסנטה קלדרון בעוד בילבאו דרסה בסן ממס את אתלטיקו בתוצאה 3:0. נכון לערב המשחק שתי הקבוצות מגיעות בסגלים הכי טובים שלהן ובהרכבים מלאים. נוכל ליהנות כצופים מההרכב הצעיר והכל כך כשרוני של בילבאו שנהנה מכישורי חאבי מרטינס בהגנה, מוניאין ואנדר הררה הפעלתניים בקישור וכמובן את יורנטה הענק בחוד. באתלטיקו חוזר להגנה לואיס פראה, בקישור נמשיך ליהנות מהביצועים של דייגו הברזילאי וכמובן אי אפשר לשכוח בחוד את הצמד – פלקאו את אדריאן לופס בהתקפה הדורסת.
מבחינת המשחק, אין ספק שבתור צופים נהנה כולנו ממשחק זורם ומהיר. שתי הקבוצות לא משחקות הגנתי, על כך יעידו מיקומם הלא מזהיר בטבלת הליגה הספרדית. פלקאו כמובן יהיה האיש המרכזי בהתקפה של הקולצ'נרוס, כאשר כרגע הוא מוביל את טבלת הכובשים בצוותא עם הונטלאר כשכל אחד מהם כבש עשרה שערים. נתון עוד יותר מעניין הוא שלחלוץ הקולומביאני האדיר ישנם כרגע 27 (!!) שערים בשנתיים האחרונות במפעל.
הפעם אהמר על "האנדרדוג" ואתן ניצחון לאתלטיקו מדריד, 3:1. צמד לפלקאו (מי אם לא הוא). מי המנצחת שלכם בגמר?
הקבוצה ההולנדית הענקית – אייאקס, חוזרת להטיל אימה בליגה ההולנדית וזוכה באליפות שנייה ברציפות. אליפות שהגיעה במאמץ רב, מאמץ שהשתלם לה.
אייאקס חוזרת, אייאקס חוזרת! את ההתלהבות האמיתית היה אפשר לקבל משדרני הכדורגל השונים ברחבי הולנד. ליגת האורנג' איבדה קצת מהברק שלה כשאייאקס הגיעה למצב של silence mode ואפשר היה לראות זאת על פי סיקור הליגה ומשחקי העונה השונים במהלך השנתיים שקדמו להם.
אייאקס חזרה לעצמה אחרי שנתיים שהיו בצילן של היריבות הגדולות שלה – פיינורד ופ.ס.וו שלקחו אליפויות בזמן שהקבוצה האדומה-לבנה נמנמה לה. למעשה, אפשר לומר שההתעוררות הגיעה בדיוק בזמן, לפני שהמפלה הופכת להתדרדרות גדולה מדי ושניה לפני שכדור השלג הולך ונערם על הקבוצה. השינוי הגדול הגיע, הרבה בזכות שני הולנדיים אגדיים שהתהלכו בעבר בשדות המועדון. הראשון הוא כמובן לא אחר מאשר יוהאן קרויף האגדי ומורו ורבו ממציא שיטת ה"טוטאל פוטבול" ריינוס מיכלס.
השניים הכריזו בכל כלי תקשורת אפשרי בהולנד שאייאקס חייבת לחזור לשורשים שלה ולמה שהביא אותה לגדולתה, גם בהולנד וגם באירופה. מאזן המאמנים בשנים האחרונות (עד לפני עונה וחצי) היה משמים ביותר. הקבוצה לא דגדגה את המקומות הראשוניים ובקושי קראה תיגר על יריבותיה לצמרת. בשל כך בקושי הצליחה לסיים במקומות שהובילו אותה להשתתפות בליגה האירופאית.
באייאקס כמו שבאייאקס יודעים יש אקדמיית כדורגל מפורסמת ואפילו טובה (De Toekomst – "העתיד"). אפשר לומר שהיא השניה הכי טובה, כזו שבאה אחרי ה"לה-מאסייה" של ברצלונה מספרד. שיטת חינוך הצעירים שהביאה לאייאקס את הצלחתה הגדולה תמיד הייתה זו שהובילה אותה לזכיות גדולות, ולתקציבה להישאר בין הגבוהים בהולנד, אך עם זאת בין הנמוכים באירופה (הרבה בגלל זכויות שידור וסיקור הליגה). אייאקס חזרה לסורה לפני כשנה וחצי כשהחליטה הפעם להביא את המאמן של אקדמיית הנוער לקדמת המאמן הראשי, שחקן העבר פרנק דה-בור. בנוסף להבאתו של דה-בור לעמדת המאמן, הוחזרו גם אגדות כדורגל נוספות למועדון. שימו לב לשמות: אדגר דווידס – מונה למנהל הארגון הראשי של המועדון. דניס ברגקאמפ – מונה למפתח כישרונות צעירים ו-וים יונק – מונה להיות האחראי על הסקאוטינג במועדון.
כל אלו הצליחו בהחלט להחזיר את עטרת הכדורגל ל"יהודים" שכל כך מגיע להם ולהוביל את הקבוצה להישגיה החדשים בליגה ההולנדית.
את העונה הקודמת – 2010/2011 סיימו כמו שכולם ציפו ורצו במועדון. אליפות נהדרת ונוספת לארון ה-צלחות של המועדון. כמובן שפה זה לא נגמר, במועדון שמים דגש על פיתוח הצעירים ולכן החליטו למכור חלק גדול מהכוכבים שעיטרו אותה. השמות שנמכרו בשנתיים-שלוש האחרונות ומככבים היום בקבוצות רבות ברחבי כל אירופה יכולים גם כיום להרכיב קבוצת "אימים": השוער הבינלאומי הענק מארטן סטקלנבורג (רומא), ג'וני היינטחה (אברטון), תומאס ורמלן (ארסנל), אורבי עמנואלסון (מילאן), נייג'ל דה יונג (מנ. סיטי), רפאל ואן דר וארט (טוטנהאם), קלאס יאן הונטלאר (שאלקה) ו-לואיס סוארז (ליברפול).
אייאקס של עונת 2011/2012 ממשיכה באותו הקו. היא שעטה במרוצה אל עבר תואר אליפות שני ברציפות בליגה ההולנדית. האליפות הושגה והמדיניות שחזרה לאפיין את הענק ההולנדי משתלמת. השמות שכנראה נראה גם הקיץ הזה עוזבים את אייאקס ונוחתים במועדונים שונים ברחבי אירופה הם: גרגורי ואן דר ויל (שחצי אירופה רודפת אחריו כשנה), יאן ורטוגהאן (בלם העתיד וההווה של הולנד), כריסטיאן אריקסן (הכוכב הדני היצירתי), והאח השני לבית משפחת דה יונג, סייאם.
אייאקס בהחלט חוזרת לימים היפים שלה בליגה ההולנדית, בנימה אישית – הייתי רוצה לראות אותה גם מככבת באירופה ובעיקר בליגת האלופות (אין כמו לראות דגל ישראל ברקע) ומניפה עוד גביע אירופאי נכסף!