עונת הכדורגל הסתיימה, העונה הזו תיזכר בגלל דברים יפים שקרו, ובגלל הרבה דברים מכוערים למדי. הנה מספר תובנות לגבי העונה שהייתה, ומבט לקראת העונה הבאה.
שיזכרו את העונה הזאת בעוד עשר שנים, אתם תזכרו בחיוך את האליפות של קריית שמונה. עונה של קבוצה נפלאה, אליפות של מאמן ולא של שחקנים, וכל מילה מיותרת. רן בן שמעון עשה עבודה מדהימה השנה, והעובדה שהוא כנראה הולך לאמן קבוצת אמצע טבלה בליגה במקום להיות בקבוצה "גדולה", היא תעודת עניות לבעלי הקבוצות. כל מאמן היה צריך קודם לפנות לבן שמעון, ואחרי זה לכל השאר.
העונה הזאת תזכר גם בגלל המאבקים האין סופיים שקרו במהלך החודשים האחרונים: אם בגלל האלימות הגואה במגרשים (לשם שינוי לא בקהל), ואם בגלל ההבנה של אוהדי הקבוצות על זכותם להביע דעה בנוגע למתרחש בקבוצה שלהם. כמובן שהדוגמא הבולטת ביותר מגיעה מהפועל תל אביב, אבל גם במכבי נתניה מחו כנגד ההנהלה, כך גם אוהדי בית"ר ואוהדים נוספים. הקרקע החלה להבשיל לקראת מהלך שיגרום לבעלי הקבוצות להבין שאוהד כדורגל הוא מעבר לאוהד, הוא חלק מהקבוצה, והוא צרכן נבון שזכותו לקבל מוצר ברמה הגבוהה ביותר שניתן לספק, כמובן כאשר אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, זמן ומאמץ בקבוצות שלנו.
ויותר מהכל, העונה הזאת גרמה לשינוי גדול בהנחת "הקבוצות הגדולות" בליגה. בליגה כל כך חלשה, עם זרים לא איכותיים וכאשר הישראלים המובילים בורחים לחו"ל אחרי הכסף והמקצוענות, אין סיבה שאף קבוצה, מבלי להתייחס לתקציב, לא תצליח לזכות בתארים. הבדלי הרמות קטנים מאוד, ולקראת השנה הבאה שבה הפועל תל אביב לא תהווה פקטור בצמרת הגבוהה, מכבי תל אביב שוב בונה את עצמה, חיפה מגיעה עם מאמן חדש וכנראה עם הרבה שינויים בסגל, וספק גדול אם קריית שמונה תצליח לספק עונה מעולה כמו הנוכחית – זאת העונה שבה אני נותן ל-2 קבוצות נוספות סיכוי להתמודד על התואר – בני יהודה, אולי הקבוצה היציבה בליגה, עם סגל שמשתנה בצורה לא משמעותית, עם 2 הזרים הטובים בליגה (גלבאן ואיינוגבה), ועם מאמן שמכיר את כל הטריקים, והקבוצה השנייה: מכבי נתניה. קבוצה רעבה עם קהל חם ואוהד מאחוריה, עם מסורת ואיצטדיון חדש שיתן לה פוש רציני, ואם היא תצליח להשאיר אפילו חלק מהשחקנים, ותפגע בזרים – מועמדת רצינית לתואר.
אז הנה תארים שאני נותן השנה, וההימורים לשנה הבאה :
מאמן השנה – רב"ש כמובן, אין אפשרות אחרת. במקום השני אבוקסיס ואחריו שלומי דורה.
שחקן השנה – אדריאן רוצ'ט, מקום שני אחמד סבע ובמקום השלישי פדרו גאלבן (כולם כמובן אחרי ויקטור מרעי, שהוא שחקן השנה בעולם).
תגלית השנה: דני פרדה, עלי חטיב ואלעד גבאי.
אכזבת השנה: מבחינתי זה הצמד גולסה את ורד, בעונה כזו ציפו מהם להוביל את חיפה לאליפות קלילה.
ולשנה הבאה? בני יהודה או מכבי נתניה.