במשך שנים מסתובבות ברשת אינספור טענות על אוננות. יש מי שטוענים שהיא מחלישה את הגוף, אחרים משוכנעים שהימנעות משפיכה מעלה את רמות הטסטוסטרון, ובכל חודש נובמבר מיליוני גברים ברחבי העולם משתתפים באתגר "No Nut November" ומנסים להימנע משפיכה במשך חודש שלם.
אבל מחקר גדול שפורסם ב 2026 מצביע דווקא לכיוון אחר לחלוטין.
חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ניתחו 115 מחקרים שכללו 54,889 גברים, וגילו שככל שהזרע נשאר זמן רב יותר בגוף ללא שפיכה, כמה מהמדדים החשובים של איכותו נוטים להידרדר. תאי הזרע נעשו פחות ניידים, שיעור התאים החיים ירד ובמקביל נמצאו יותר סימנים לנזק ב־DNA ולעקה חמצונית.
במילים פשוטות: גם לזרע יש במידה מסוימת "תאריך טריות".
והמשמעות המפתיעה היא ששפיכה בתדירות גבוהה יותר – בין אם באמצעות יחסי מין ובין אם באמצעות אוננות – עשויה לעזור לסלק זרע ותיק יותר ולאפשר לזרע חדש ואיכותי יותר לתפוס את מקומו.
החוקרים בדקו יותר מ־100 מחקרים – והתמונה הייתה ברורה
המחקר, שפורסם במרץ 2026 בכתב העת המדעי Proceedings of the Royal Society B, לא היה ניסוי קטן שבו השתתפו כמה עשרות אנשים.
מדובר במטא אנליזה – מחקר שמאגד ומנתח נתונים ממחקרים רבים שכבר פורסמו.
הצוות מאוקספורד בחן 115 מחקרים בבני אדם שכללו כמעט 55 אלף גברים. בנוסף, החוקרים ניתחו עוד 56 מחקרים שנערכו על 30 מינים שונים של בעלי חיים, כדי לבדוק האם אותה תופעה קיימת גם מחוץ לבני אדם.
והתוצאה חזרה על עצמה.
ככל שתאי הזרע נשמרו זמן רב יותר לפני שפיכה, כך איכותם נטתה לרדת.
אצל בני אדם, תקופות ארוכות יותר ללא שפיכה נקשרו ליותר נזק ל DNA של הזרע ולעקה חמצונית, ובמקביל לירידה בתנועתיות ובחיוניות של תאי הזרע.
אז מה בעצם קורה לזרע שנשאר בגוף?
זרע אינו נשמר בגוף לנצח באותו מצב שבו נוצר.
לאחר שתאי הזרע מבשילים, הם מאוחסנים במערכת הרבייה עד שהם נפלטים. בתקופה הזאת הם ממשיכים להיות תאים פעילים מאוד – אבל יש להם יכולת מוגבלת לתקן נזק שנגרם להם.
אחת ממובילות המחקר, ד"ר רבקה דין מאוניברסיטת אוקספורד, הסבירה שתאי זרע ניידים מאוד ומכילים מעט ציטופלזמה, ולכן הם יכולים לרוקן במהירות את מאגרי האנרגיה שלהם ויש להם יכולת מוגבלת לבצע תיקונים.
כלומר, ככל שהם נשארים מאוחסנים זמן רב יותר, הם עלולים לצבור יותר בלאי.
החוקרים מכנים את התהליך הזה Post-Meiotic Sperm Senescence – הזדקנות של תאי הזרע הבוגרים לאחר שסיימו את תהליך החלוקה שלהם.
אחד האשמים האפשריים הוא "חלודה ביולוגית"
אחד ההסברים המרכזיים לתופעה הוא עקה חמצונית.
זהו מצב שבו נוצרים בגוף יותר מדי חומרים פעילים המכונים רדיקלים חופשיים ביחס ליכולת של הגוף לנטרל אותם באמצעות נוגדי חמצון.
אפשר לחשוב על זה כסוג של "חלודה ביולוגית".
תאי זרע רגישים במיוחד לנזק מסוג זה. כאשר הם נשארים זמן רב יותר באחסון, העקה החמצונית יכולה לעלות, לפגוע בקרום התא ואף לגרום לנזק לחומר הגנטי שבתוך תא הזרע.
הסבר נוסף הוא פשוט מחסור באנרגיה.
תא זרע בנוי כדי לנוע. הוא צריך להגיע לביצית, ולכן יכולת השחייה שלו חשובה מאוד לפוריות. אבל מאגר האנרגיה שלו אינו בלתי מוגבל.
ככל שהתא "ישן" יותר, הוא עלול לאבד חלק מהיכולת הזאת.
וזה מוביל לנתון שאולי הכי מפתיע גברים שמנסים להיכנס להיריון
במשך שנים גברים שמגיעים לבדיקת זרע או לטיפולי פוריות מקבלים לעיתים קרובות הוראה להימנע משפיכה במשך מספר ימים לפני מתן הדגימה.
גם הנחיות מקובלות לבדיקות זרע מדברות בדרך כלל על 2 עד 7 ימים של הימנעות. אחת הסיבות היא שהימנעות יכולה להגדיל את נפח השפיכה ואת מספר תאי הזרע בדגימה.
אבל המחקר החדש מדגיש נקודה חשובה:
יותר תאי זרע לא בהכרח אומר זרע איכותי יותר.
ככל שתקופת ההימנעות התארכה, החוקרים מצאו אמנם נטייה ליותר זרע מבחינת כמות, אך במקביל חלק ממדדי האיכות נעשו פחות טובים.
זה יוצר סוג של איזון.
מצד אחד רוצים כמות מספקת.
מצד שני רוצים תאים ניידים, חיים ועם DNA תקין ככל האפשר.
דווקא שפיכה תכופה יותר עשויה "לרענן את המלאי"
כאן נכנסת האוננות לתמונה.
אין בגוף מערכת שזורקת לפח כל תא זרע ברגע שהוא מתחיל להזדקן. לכן אחת הדרכים לפנות תאי זרע שנמצאים זמן רב במערכת היא פשוט שפיכה.
לא משנה בהכרח אם היא מתרחשת באמצעות יחסי מין או אוננות.
לאחר שפיכה, הגוף ממשיך לייצר תאי זרע חדשים.
מכאן עולה האפשרות ששפיכה בתדירות גבוהה יחסית פועלת למעשה כמעין "רענון מלאי" – היא מפנה תאים ישנים יותר ועשויה להגדיל את הסיכוי שבשפיכה הבאה יהיו יותר תאי זרע טריים יחסית.
חוקרי אוקספורד אף העלו אפשרות מעניינת מבחינה אבולוציונית: אוננות אצל זכרים עשויה להיות בעלת יתרון בכך שהיא מסייעת לפנות זרע ישן ופגום לפני הזדווגות.
זה לא אומר שצריך לאונן מספר מסוים של פעמים ביום
כאן חשוב לא להפוך את הממצאים להמלצה שהם אינם.
המחקר לא קבע מספר אידיאלי של שפיכות בשבוע או בחודש שמתאים לכל גבר.
הוא גם אינו אומר שככל שתשפכו יותר כך הפוריות בהכרח תעלה ללא גבול.
הנתונים מראים מגמה ברורה שלפיה אחסון ממושך יותר של הזרע קשור להידרדרות בחלק ממדדי האיכות, אבל התדירות הנכונה יכולה להשתנות בהתאם למטרה.
לבדיקת זרע אבחנתית, למשל, יש חשיבות לסטנדרטיזציה ולכן עדיין כדאי לפעול בדיוק לפי ההנחיות של המעבדה.
בטיפולי פוריות, לעומת זאת, המחקר מעלה אפשרות שמרווח קצר יותר בין שפיכות יכול להיות מועיל בחלק מהמקרים. הנחיות אירופיות מעודכנות בתחום המעבדות להפריה חוץ גופית כבר מציינות שהצטברות ראיות מצביעה על כך שהימנעות קצרה של עד יומיים עשויה לחשוף את הזרע לפחות עקה חמצונית ולשפר חלק ממדדי האיכות.
וגם בטיפולי IVF יש רמז מעניין
מחקרים קליניים אחרים חיזקו את הרעיון שלפעמים "טרי יותר" יכול להיות טוב יותר.
במחקר שבו השתתפו מאות זוגות שעברו טיפולי IVF, שיעור ההריונות המתמשכים היה גבוה יותר בקרב זוגות שבהם הגבר נמנע משפיכה פחות מ־48 שעות, בהשוואה לקבוצת הימנעות ארוכה יותר.
זה עדיין לא אומר שכל אדם שעובר IVF צריך לשנות מיד את ההנחיות שקיבל.
טיפולי פוריות מותאמים למקרה הספציפי, והחלטות לגבי מועד מתן הדגימה צריכות להתקבל יחד עם צוות הפוריות.
אבל הנתונים בהחלט מאתגרים את הרעיון הישן שלפיו "לשמור את הזרע" במשך זמן רב יותר תמיד משפר את הסיכויים.
ומה לגבי הטענה שאוננות מורידה טסטוסטרון?
זהו אחד המיתוסים שחוזרים שוב ושוב ברשת.
קהילות שמעודדות הימנעות משפיכה מייחסות לה לעיתים יתרונות כמו עלייה משמעותית בטסטוסטרון, יותר כוח, יותר אנרגיה ואפילו שיפור דרמטי בביצועים גופניים.
אבל אין בסיס טוב לטענה שהימנעות ממושכת משפיכה גורמת לעלייה קבועה ומשמעותית בטסטוסטרון אצל גברים בריאים.
פעילות מינית ואורגזמה אכן גורמות לשינויים הורמונליים זמניים. מחקרים מצאו, למשל, עלייה בפרולקטין לאחר אורגזמה, אך שינויים קצרי טווח כאלה אינם זהים לשינוי קבוע ברמת ההורמונים בגוף.
לכן אין סיבה להניח ששפיכה רגילה "מרוקנת" את הגוף מטסטוסטרון.
ויש עוד ממצא שמלווה את הנושא כבר שנים – הקשר לסרטן הערמונית
עוד לפני המחקר החדש מאוקספורד, מחקר גדול של חוקרי הרווארד מצא קשר מעניין בין תדירות שפיכה לבין הסיכון לסרטן הערמונית.
במחקר עקבו החוקרים אחר 31,925 גברים במשך שנים ובדקו כמה פעמים בחודש הם דיווחו על שפיכה – כתוצאה מיחסי מין, אוננות או פליטת לילה.
בהשוואה לגברים שדיווחו על 4 עד 7 שפיכות בחודש, גברים שדיווחו על 21 שפיכות או יותר בחודש היו בעלי סיכון נמוך יותר לאבחון סרטן הערמונית. בגילים 40-49 ההבדל היה כ־22% בניתוח המעודכן, ובניתוחים מוקדמים יותר דווח על ירידה של סביב 30%.
אבל כאן חשוב מאוד להבדיל בין קשר לבין סיבה.
זה היה מחקר תצפיתי. הוא יכול להראות שגברים ששפכו בתדירות גבוהה יותר אובחנו פחות בסרטן הערמונית, אבל הוא אינו יכול להוכיח שהשפיכה עצמה היא זו שמנעה את המחלה. גם החוקרים עצמם התייחסו לממצא כקשר שדורש המשך מחקר.
אוננות בפני עצמה אינה נחשבת להרגל לא בריא
אצל אנשים בריאים, אוננות היא התנהגות מינית נפוצה ואינה נחשבת בדרך כלל מזיקה כאשר היא אינה גורמת לפציעה או משתלטת על חיי היום יום.
אין כמות אוניברסלית שנחשבת "נורמלית".
יש אנשים שלא מאוננים בכלל.
אחרים עושים זאת מדי פעם.
ויש כאלה שעושים זאת בתדירות גבוהה.
השאלה החשובה יותר מהמספר היא האם ההתנהגות גורמת לכאב, גירוי ופציעות, מפריעה לעבודה או למערכות יחסים, או מרגישה בלתי נשלטת.
המחקר החדש גם לא אומר שגבר שאינו מאונן פוגע בבריאותו. שפיכה יכולה כמובן להתרחש גם במסגרת פעילות מינית עם בן או בת זוג.
ומה אם מנסים להיכנס להיריון?
עבור זוגות שמנסים להרות באופן טבעי, אין צורך להתחיל לבצע חישובים מורכבים סביב כל שפיכה.
הממצאים החדשים פשוט מחזקים את הרעיון שאין צורך "לחסוך" זרע במשך תקופות ארוכות מתוך מחשבה שכך הוא בהכרח יהיה טוב יותר.
למעשה, המחקר מצביע על כך שההפך יכול לקרות: ככל שתאי הזרע נשארים באחסון זמן רב יותר, חלקם צוברים יותר נזק ומאבדים מהיכולת לנוע ולשרוד.
אצל מי שמתמודד עם בעיית פוריות ידועה או עומד לעבור בדיקת זרע, IVF או ICSI, כדאי בכל זאת לפעול לפי הנחיות המרפאה, משום שמספר ימי ההימנעות עשוי להיות מותאם לסוג הבדיקה ולטיפול.
אז "No Nut November" לא הופך את הזרע ל"חזק יותר"
עבור מי שנמנע משפיכה מסיבות אישיות, דתיות או פשוט כחלק מאתגר, אין משמעות הדבר שהימנעות קצרה היא מסוכנת.
אבל אם המטרה היא לשפר את איכות הזרע, המחקר החדש אינו תומך ברעיון שככל שמחכים יותר כך הזרע הופך ל"טוב" או "חזק" יותר.
להפך.
הנתונים של כמעט 55 אלף גברים מצביעים על כך שתקופות ארוכות יותר ללא שפיכה קשורות לירידה בתנועתיות ובחיוניות של הזרע ולעלייה בנזק ל DNA ובעקה החמצונית.
ומכאן מגיעה תופעת הלוואי המפתיעה של אוננות קבועה:
היא יכולה לעזור לשמור על מלאי זרע "טרי" יותר.
לא משום שאוננות מייצרת זרע טוב יותר באופן קסום, אלא משום שהיא מפנה תאי זרע בוגרים שנשארו זמן רב במערכת ומאפשרת לזרע חדש יותר להחליף אותם.
אחרי שנים שבהן גברים שמעו שהם צריכים "לשמור" את הזרע שלהם, המחקר החדש מציע תמונה כמעט הפוכה.
לפחות בכל הקשור לאיכות הזרע, לפעמים דווקא להשתמש במלאי – ולא לשמור אותו זמן רב – עשוי להיות הדבר הטוב יותר.