החלטתי לשתף אתכם במאמר זה בעקבות עבודתי כמאמן כדורגל בהפועל ת"א וגם לנוכח האלימות הגואה במגרשי הכדורגל בתקופה האחרונה, החל מהאלימות בסוף הדרבי התל אביבי, ועד המחזות המכוערים באצטדיון ה"מושבה", או שמא אפשר לשנות את שמו לאצטדיון "ראש הזהב" ותודה לעמי גניש.
לפני שנתחיל לעסוק בשאלה הסבוכה אשר נמצאת בכותרת, אני אבחר דווקא להפנות אתכם, הקוראים לשאלה אחרת, עתיקת יומין – מה קדם למה? הביצה? או התרנגולות? כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת! לכן אציג בפניכם שתי סיטואציות, ותחליטו אתם מה גורם לכדורגל הישראלי, ובעיקר לאלימות במגרשים להיות במצב עגום כל כך.
מאיפה מתחילה האלימות במגרשים? מהקבוצות הבוגרות? או מקבוצות הילדים?
לנוכח תפקידי כמאמן ילדים אני עד לתופעה שבהחלט מדאיגה אותי, וצריכה להדאיג את ראשי הענף עד ליו"ר ההתאחדות מר אבי לוזון. אני עד מדי שבוע לתופעה בזויה של הורים, אשר במשחקי ילדים, אשר ה"אלופה" בסוף השנה עולה ישר לשלב הבתים של הצ'מפיונס, מקללים, ומגדפים את הקבוצה היריבה, את השופטים, ואת מאמן הקבוצה. כמובן שבסוף השנה אף קבוצה לא זוכה באליפות בגילאי 8 וכמובן לא עולה ישירות לצ'מפיונס, אך דבר זה לא מפריע להורים לקלל ולגדף את כל מה שעומד בדרכם.
כאשר אני מביט מהצד, נשאלת השאלה המתבקשת. האם קיים סיכוי כלשהוא שהשחקן בן ה-8, שהוריו כבר בונים עליו לסגל הבוגר של ברצלונה, לא יגדל לתרבות רעה של אלימות? של קללות? האם השחקן הזה בעתיד ידע לכבד את חבריו לקבוצה? את מאמניו? את יריביו? התשובה אינה חד משמעית, אבל הסיכויים הגבוהים הם שהילד יגדל לתרבות שלילית.
כאשר אני רואה את האלימות במגרשים בתקופה האחרונה, הדבר אינו מפליא אותי. זוהי השתקפות של המצב החברתי בישראל. זוהי השתקפות של ערכים שליליים שילדים גדלו עליהם. "ילד הוא ילד טוב מטבעו, עד שמקבל את חינוך הוריו". כמו כל בעיה, צריך לנקות את התופעה הזאת מהשורש. לא יכול להיות מצב שהוריי שחקנים מגיעים עם סכינים ואולרים למגרשי כדורגל.
הביצה? או התרנגולת? האם הבעיה מתחילה בהתנהגות הבזויה של בעלי הקבוצות? בהתנהגות הפראית של אוהדי הקבוצות? בהתנהגות המבישה של שחקני הקבוצות? או שהבעיה מתחילה החל מגילאי 8 כאשר שחקנים נחשפים לראשונה לעולם הכדורגל?
* הכותב הוא מאמן קבוצת ילדים של הפועל תל אביב בכדורגל