בסוף שנות ה-80 היה קשה למצוא נערה אמריקאית שלא הכירה את הפנים שלו.
עיניים כחולות.
שיער כהה ומבולגן.
חיוך שובב.
ותמונות על שערי מגזיני הנוער הגדולים.
קורי היים היה אחד מאלילי הנוער הבולטים של התקופה, והשחקן הצעיר נראה כאילו הוא בדרך להפוך לאחד הכוכבים הגדולים של הוליווד.
מבקרים שיבחו את הכישרון שלו.
אלפי מכתבים ממעריצים הגיעו אליו.
במאים רצו לעבוד איתו.
והסרטים שבהם השתתף הפכו לקלאסיקות של שנות ה-80.
אבל מאחורי התמונה המושלמת התרחש משהו אחר לגמרי.
התהילה הגיעה מהר מדי.
הסמים הגיעו מוקדם מדי.
הקריירה התחילה להתפרק.
הכסף נעלם.
ובשלב מסוים אחד מכוכבי הנוער הגדולים של הוליווד מצא את עצמו במצב כלכלי כל כך קשה, שהוא ניסה למכור מזכרות אישיות באינטרנט.
כשקורי היים מת בשנת 2010, הוא היה בן 38 בלבד.
רבים הניחו מיד שמדובר במנת יתר.
אבל הנתיחה שלאחר המוות חשפה אמת אחרת.
וזה רק אחד הפרקים המפתיעים בסיפורו העצוב של ילד ביישן מטורונטו שהפך לכוכב, וניסה במשך שנים למצוא דרך חזרה לעצמו.
הוא בכלל התחיל לשחק כדי להתגבר על הביישנות
קורי איאן היים נולד בדצמבר 1971 בטורונטו, קנדה.
כילד הוא היה ביישן מאוד.
הוריו חשבו ששיעורי משחק יכולים לעזור לו לצבור ביטחון.
איש כנראה לא דמיין שהתרגיל הקטן הזה יהפוך לקריירה בינלאומית.
כבר סביב גיל 10 הוא התחיל להופיע בפרסומות.
מהר מאוד התברר שהילד הביישן משתנה לחלוטין ברגע שמפעילים מצלמה.
מול המצלמה הוא הרגיש טבעי.
הוא קיבל תפקיד בסדרת הטלוויזיה הקנדית "The Edison Twins", והחל לצבור ניסיון.
באותה תקופה משפחתו עברה משבר.
הוריו התגרשו.
היים אמר בהמשך שהפרידה השפיעה עליו מאוד.
אבל במקביל, הקריירה שלו התחילה לצבור תאוצה.
ואז הוליווד גילתה אותו
בשנת 1984 קיבל תפקיד משמעותי בסרט "Firstborn".
ההופעה שלו משכה תשומת לב והביאה לו מועמדות לפרס Young Artist.
אבל הפריצה הגדולה באמת הגיעה שנתיים אחר כך.
ב-1986 הוא כיכב ב-"Lucas", דרמת נעורים שבה גילם נער רגיש ומעט חריג שמתאהב בנערה שאינה מחזירה לו את אותה אהבה.
היים היה רק בן 14.
אבל המבקרים הבחינו מיד שמשהו בו שונה.
מבקר הקולנוע המפורסם רוג'ר איברט התלהב מההופעה שלו והעריך שיש לו פוטנציאל להפוך לשחקן חשוב גם בבגרותו.
באותו רגע נראה שהדרך לפניו פתוחה לחלוטין.
ואז הגיע הסרט שהפך אותו לכוכב אמיתי.

"The Lost Boys" שינה הכול
בשנת 1987 יצא סרט הערפדים "The Lost Boys".
היים גילם את סם אמרסון, נער שעובר עם משפחתו לעיירה בקליפורניה ומגלה שהמקום מלא בערפדים.
בסרט השתתף גם קורי פלדמן.
החיבור בין השניים היה מיידי.
קורי היים וקורי פלדמן.
שני בני נוער.
שני שחקנים מצליחים.
שני שמות כמעט זהים.
והוליווד מיד הפכה אותם לצמד.
הם כונו "The Two Coreys", שני הקוריז.
בתוך זמן קצר הם הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ של סוף שנות ה-80.
מכתבי המעריצים הגיעו באלפים
היים לא היה עוד ילד שחקן.
הוא הפך לאליל נוער.
התמונות שלו הופיעו על שערים.
נערות שלחו לו אלפי מכתבים.
מעריצות חיכו ליד מלונות.
וכל מי שסביבו התייחס אליו כאילו הוא כבר כוכב ענק.
אבל היים היה עדיין נער.
אנשים בוגרים יכולים להתקשות להתמודד עם רמה כזאת של תהילה.
אצלו זה קרה לפני שמלאו לו 18.
שנים אחר כך, כשדיבר על התקופה הזאת, היה ברור שהוא פשוט לא היה מוכן לעולם שנפתח בפניו.
פתאום היה נדמה שהוא יכול לקבל כמעט כל דבר שהוא רוצה.
לימודים רגילים נדחקו הצידה.
הוא עזב את המסגרת הבית ספרית אחרי כיתה ח'.
הוליווד הפכה לבית הספר שלו.

בגיל שבו אחרים הולכים לתיכון, הוא בילה במועדונים עם כוכבים
היים החל להסתובב במקומות שיועדו לילדים ולבני נוער בתעשיית הבידור.
אחד מהם היה Alphy's Soda Pop Club במלון הוליווד רוזוולט, מועדון שפנה לשחקנים צעירים ולאנשי בידור שעדיין לא היו בגיל החוקי לשתיית אלכוהול.
זה היה עולם משונה.
ילדים ובני נוער שחיו כמו מבוגרים.
כסף.
מעריצים.
לימוזינות.
מסיבות.
סוכנים ומנהלים.
מעט מאוד שגרה רגילה.
היים נכנס לעולם הזה בדיוק כשהיה אמור ללמוד מי הוא.
ואז הגיעו האלכוהול והסמים
לפי עדויות שלו ושל אנשים שהכירו אותו, השימוש בחומרים התחיל מוקדם מאוד.
הוא סיפר שהתחיל לשתות בירה במהלך צילומי "Lucas".
בהמשך הגיע מריחואנה.
אחר כך קוקאין.
ואז קראק.
השימוש, שהתחיל אולי כניסוי של נער בעולם שבו כמעט אף אחד לא אמר לו "לא", הפך בהדרגה לבעיה עמוקה.
ב-1989, כשהיה בן 18 בלבד, הוא נכנס לגמילה בפעם הראשונה.
אבל זו הייתה רק תחילתה של מלחמה ארוכה.

הוא קרא לעצמו "מכור שחוזר שוב ושוב"
היים ניסה להיגמל פעמים רבות.
הוא הצליח לתקופות.
ואז חזר להשתמש.
לאחר מכן ניסה שוב.
הוא הגדיר את עצמו כמי שסובל מדפוס כרוני של הישנות ההתמכרות.
בהמשך הבעיה התרחבה גם לתרופות מרשם.
משככי כאבים.
תרופות הרגעה.
תרופות שינה.
המספרים שסופרו סביב השימוש שלו היו קיצוניים.
בשלבים מסוימים בחייו הוא טען שנטל עשרות כדורים ביום.
הגוף והנפש שלו שילמו את המחיר.
והקריירה התחילה להיעלם
בשנות השיא הוא היה יכול לבחור בין תפקידים.
אבל ככל שההתמכרות החריפה, הוליווד התחילה להתרחק.
הפקות חששו לעבוד איתו.
התנהגותו הפכה פחות יציבה.
הוא התקשה לעמוד בהתחייבויות.
הסרטים הגדולים נעלמו.
במקומם הגיעו הפקות קטנות יותר, סרטים שיצאו ישירות לווידאו ותקופות ארוכות שבהן כמעט לא עבד.
הנער שרוג'ר איברט חשב שיהפוך לשחקן גדול בבגרותו מצא את עצמו נאבק כדי להשיג אודישן.

הכסף נעלם
תהילה בגיל צעיר יכולה ליצור רושם שכסף לעולם לא ייגמר.
אבל אצל היים זה קרה מהר.
הוצאות.
טיפולים רפואיים.
גמילה.
חיים לא יציבים.
והיעדר תפקידים משמעותיים.
ב-1997 הוא הגיש בקשה לפשיטת רגל.
ברשימת הנכסים שלו הופיעו מכונית BMW משנת 1987, סכום מזומן קטן, בגדים וזכויות לתשלומים עתידיים מתפקידים קודמים.
הפער בין התמונה הזאת לבין הכוכב של כמה שנים קודם היה כמעט בלתי נתפס.
בשלב מסוים הוא ניסה למכור אפילו שיניים ושיער
אחד הסיפורים המוזרים והעצובים ביותר מהתקופה ההיא היה הניסיון שלו למכור מזכרות אישיות באינטרנט.
בין הפריטים שיוחסו לו היו שיער ואפילו שיניים.
היים כבר לא היה הילד שכרטיסי מעריצים שלו נמכרו במגזינים.
הוא היה אדם שניסה לייצר כסף מכל דבר שנשאר מהתהילה שלו.
וזה לא היה החלק הקשה ביותר.
מצלמות תיעדו אותו ברגעים הקשים ביותר
תוכנית תיעודית עקבה אחר חייו בתקופה שבה גר עם אמו בדירה צנועה מעל מוסך בסנטה מוניקה.
לעיתים הוא נראה מבולבל.
דיבורו היה לא ברור.
בשלב אחד תועד כשהוא מבקש כסף כדי לקנות פרוסת פיצה.
ובאותו זמן הוא עדיין ניסה לשלוח קלטות לסוכני ליהוק ולהזכיר להם מי היה פעם.
הוא רצה לחזור.
רצה שוב להיות קורי היים שהוליווד הכירה.
אבל ככל שניסה להיאחז בעבר, כך נראה שהעבר התרחק ממנו.
החברות עם קורי פלדמן הפכה מסובכת
גם קורי פלדמן עבר ילדות קשה בהוליווד והתמודד עם שימוש בסמים.
השניים נשארו מזוהים זה עם זה במשך שנים.
בשנת 2007 הם ניסו להפוך את הסיפור שלהם לקאמבק טלוויזיוני עם תוכנית הריאליטי "The Two Coreys".
הרעיון היה פשוט:
שני אלילי הנוער לשעבר חוזרים יחד מול המצלמות ומנסים לבנות מחדש את חייהם.
אבל התוכנית חשפה גם עד כמה עמוקה הייתה הבעיה של היים.
המתחים בין השניים גדלו.
פלדמן ניסה לשכנע אותו לקבל עזרה.
היים התקשה להישאר נקי.
בסופו של דבר הסדרה לא המשיכה.
הוא ניסה להכריז: "אני חזרתי"
אחרי ביטול התוכנית היים עדיין לא ויתר.
הוא פרסם מודעה בתעשיית הבידור שבה הצהיר שהוא מוכן לעבוד.
שהוא מוכן לתקן את הטעויות.
שהוא חוזר.
הוא רצה מאוד שהוליווד תיתן לו הזדמנות נוספת.
והיו תקופות שבהן נראה שהמצב משתפר.
הוא קיבל כמה תפקידים קטנים.
הופיע באירועים.
דיבר על גמילה.
אבל המאבק בהתמכרות המשיך לרדוף אותו.
במשך שנים כמעט לא יצא מהבית
היים סיפר על תקופה חשוכה במיוחד שבה כמעט לא יצא מדירתו במשך שלוש שנים וחצי.
משקלו עלה באופן דרמטי.
הוא עבר מכ-68 ק"ג לכ-137 ק"ג.
אדם שפעם היה אחד מסמלי הנעורים של אמריקה התקשה אפילו להסתכל במראה.
בריאיון ב-2007, כשהתייחס לצעירים אחרים שנכנסו למעגל דומה של תהילה והתמכרות, הוא נשמע כאדם שמבין בדיוק איך זה קורה.
אתה מצליח.
אתה מקבל הכול.
אתה משתמש בסמים.
ואז יום אחד אתה מבין שאתה חולה.
ב-10 במרץ 2010 הגיע הסוף
היים היה בן 38.
הוא התגורר עם אמו בלוס אנג'לס.
באותה תקופה סבל מתסמינים דמויי שפעת.
בשעות הבוקר המוקדמות מצבו הידרדר והוא התמוטט.
הוא הובהל לבית החולים, שם נקבע מותו.
כמעט מיד הופיעו הכותרות הצפויות.
מנת יתר.
סמים.
עוד כוכב ילדים שההתמכרות הרגה אותו.
בדירתו נמצאו תרופות מרשם שונות.
והעבר שלו הפך את המסקנה הראשונית לכמעט מובנת מאליה.
אבל לאחר מכן התקבלה תשובת הנתיחה.
והיא שינתה את הסיפור.
הוא לא מת ממנת יתר
הנתיחה הרשמית קבעה כי קורי היים מת מנזק חמור לריאות שנגרם מדלקת ריאות שנרכשה בקהילה.
בנוסף נמצאו לב מוגדל ובעיות בכלי הדם.
בגופו אמנם נמצאו מספר תרופות וגם כמות קטנה של THC, אבל הרופא המשפטי קבע שרמות התרופות היו נמוכות ולא תרמו למותו.
סיבת המוות הוגדרה טבעית.
כלומר, למרות ההיסטוריה הארוכה והקשה שלו עם סמים ותרופות, מנת יתר לא הייתה זו שהרגה אותו.
אבל ימים לפני מותו הוא עדיין השיג מאות כדורים
הפרט הזה הפך את התמונה למורכבת עוד יותר.
רשויות קליפורניה גילו שבתקופה שלפני מותו היים השיג מאות כדורי מרשם.
לפי הרשויות, הוא השתמש במספר רופאים ובתי מרקחת.
ההתנהגות התאימה לדפוס המכונה "doctor shopping", מעבר בין רופאים כדי לקבל מרשמים שונים.
אבל גם במקרה הזה, הנתיחה קבעה שהכדורים לא גרמו למוות שלו.
ההתמכרות הייתה אמיתית.
היא גרמה נזק עצום לחייו.
אבל היא לא הייתה הסיבה הישירה למותו.
ואז, אחרי מותו, נפתח פרק אפל נוסף
בשנים שלאחר מותו של היים החלו להתפרסם טענות על כך שהוא נפגע מינית בילדותו בהוליווד.
קורי פלדמן טען שוב ושוב שגם הוא וגם היים היו קורבנות לפגיעה מינית כשהיו שחקנים צעירים.
לדבריו, בתעשייה פעלו מבוגרים שניצלו ילדים.
פלדמן טען שהחוויה הזאת הייתה חלק מהטראומה שהשפיעה על שניהם.
אבל כשמדברים על מה שקרה להיים, חשוב להיות זהירים במיוחד.
הוא עצמו כבר לא היה בחיים כדי למסור את גרסתו.
אמו אמרה שבנה אכן סיפר לה על פגיעה
ג'ודי היים, אמו של קורי, אמרה שבנה אכן עבר פגיעה מינית מצד גבר כשהיה צעיר.
עם זאת, היא חלקה על חלק מהטענות שפירסם פלדמן לאחר מותו.
המחלוקת הגדולה ביותר התמקדה בשם של שחקן מפורסם נוסף.
הטענה נגד צ'רלי שין הפכה לסערה
בסרט תיעודי שפרסם פלדמן בשנת 2020, הוא טען שהיים סיפר לו כי השחקן צ'רלי שין תקף אותו מינית בזמן צילומי "Lucas".
היים היה אז בן 13, ושין היה בן 19.
זו הייתה האשמה חמורה ביותר.
שין הכחיש אותה באופן חד משמעי.
גם ג'ודי היים אמרה בעבר שבנה מעולם לא סיפר לה דבר כזה על שין וטענה שההאשמה אינה נכונה.
לדבריה, האדם שפגע בבנה היה אדם אחר.
גם אותו אדם הכחיש בעבר את הטענה.
לכן אין בסיס להציג כיום את הטענה נגד שין כעובדה מוכחת.
מדובר בטענה של פלדמן ואחרים, שהוכחשה בתוקף על ידי שין ועליה חלקה גם אמו של היים.
ואולי לעולם לא נדע את כל האמת
קורי היים אינו יכול לספר בעצמו את מה שעבר.
וזו הסיבה שכל כך חשוב להפריד בין מה שידוע לבין מה שנטען.
ידוע שהוא נאבק בהתמכרות.
ידוע שהתהילה הגיעה אליו כשהיה צעיר מאוד.
ידוע שהקריירה שלו התרסקה.
ידוע שהוא חווה קשיים כלכליים קשים.
וידוע שאמו אמרה שהוא סיפר לה על פגיעה מינית מצד אדם.
אבל חלק מהטענות הספציפיות שהופיעו לאחר מותו נותרו שנויות במחלוקת.
הסיפור שלו גדול יותר מסיפור על סמים
קל לסכם את חייו של קורי היים במשפט:
"כוכב ילדים שהתמכר לסמים ומת צעיר".
אבל זה יהיה פשוט מדי.
היים היה גם ילד מוכשר בצורה יוצאת דופן.
נער שנכנס לעולם של כסף, תהילה ומבוגרים לפני שהיה לו זמן להתבגר.
הוא היה אדם שניסה שוב ושוב להיגמל.
שניסה לחזור לעבוד.
שידע שהוא הורס לעצמו את החיים, אבל התקשה לעצור.
והוא היה חלק מדור של שחקנים צעירים שהוליווד ידעה להפוך לכוכבים, אבל לא תמיד ידעה כיצד להגן עליהם כשהמצלמות כבו.
המוות שלו זעזע את האנשים שעבדו איתו
לאחר מותו הגיעו תגובות מכל רחבי הוליווד.
שחקנים שעבדו איתו בצעירותו סיפרו על ילד מתוק, מצחיק ומוכשר.
קורי פלדמן דיבר על אובדן של אדם שהיה חלק מרכזי מחייו.
מעריצים שחזרו לסרטים כמו "Lucas", "The Lost Boys" ו-"License to Drive" ראו פתאום את הילד שעל המסך בצורה אחרת.
על המסך הוא היה צעיר לנצח.
בחיים האמיתיים, השנים היו קשות הרבה יותר.
והוא היה רק בן 38
אולי זה הפרט שקשה לעכל יותר מכול.
כשקורי היים מת, הוא עדיין היה צעיר.
היו לו עוד שנים שבהן אולי היה יכול להתאושש.
עוד תפקידים שהיה יכול לקבל.
עוד הזדמנויות לגמילה.
עוד אפשרות לבנות חיים שאינם מבוססים על מה שהיה בגיל 16.
אבל ההזדמנות הזאת לא הגיעה.
היום הסרטים שלו נשארו
יותר משלושה עשורים אחרי תקופת השיא שלו, "The Lost Boys" עדיין נחשב לקלאסיקה.
"Lucas" עדיין זוכה לאהבה.
"License to Drive" נשאר אחד מסרטי הנעורים המזוהים עם שנות ה-80.
ובכל אחד מהם נמצא אותו קורי היים צעיר.
לפני פשיטת הרגל.
לפני אינספור ניסיונות הגמילה.
לפני שהוליווד הפסיקה להתקשר.
לפני הסיפורים הכואבים שנחשפו מאוחר יותר.
ילד מוכשר שהיה בטוח שהעתיד כולו מחכה לו.
אולי זו הסיבה שהסיפור שלו עדיין כואב כל כך
קורי היים לא היה חסר כישרון.
להפך.
אנשים שראו אותו בצעירותו חשבו שהוא יכול להפוך לאחד השחקנים הגדולים של דורו.
הוא לא היה ילד שאיש לא האמין בו.
כולם האמינו בו.
וזה אולי מה שהופך את הדרך שעבר לטראגית יותר.
הוליווד נתנה לו תהילה בזמן שהיה עדיין ילד.
אבל תהילה אינה אותו דבר כמו הגנה.
כסף אינו אותו דבר כמו יציבות.
ומעריצים אינם תחליף למישהו שמוודא שילד בן 15 מקבל את הגבולות, הביטחון והטיפול שהוא צריך.
בסוף שנות ה-80 אלפי נערות רצו תמונה של קורי היים על הקיר.
שני עשורים אחר כך העולם קרא על ההתמכרות, פשיטת הרגל והניסיונות הנואשים שלו לחזור למסך.
וב-2010 הכול נגמר.
הוא היה רק בן 38.
הילד הביישן מטורונטו הפך לאחד מאלילי הנוער הגדולים של דורו.
אבל מאחורי החיוך שהופיע על שערי המגזינים הסתתר אדם שנאבק במשך רוב חייו הבוגרים.
והסיפור שלו נשאר עד היום אחת התזכורות העצובות ביותר לכך שהוליווד יכולה להפוך ילד לכוכב מהר מאוד.
אבל הרבה יותר קשה לעזור לו למצוא את הדרך חזרה הביתה.
