הוא היה אליל הנערות של שנות ה-90, ואז נעלם מהמסך: היום הוא פסיכולוג וחי חיים אחרים לגמרי

בשנות ה-80 וה-90 היה קשה לפתוח מגזין נוער אמריקאי בלי לראות את הפנים שלו.

שיער בלונדיני.

עיניים כחולות.

חיוך מושלם.

והופעות בסדרות הטלוויזיה הפופולריות ביותר של התקופה.

עבור אינספור נערות, צ'אד אלן היה אחד מאלילי הנוער הגדולים של דורו.

אבל בזמן שהמעריצות תלו תמונות שלו על הקירות, מאחורי הקלעים התרחש סיפור אחר לחלוטין.

הוא התחיל לעבוד כשהיה רק ילד.

גדל מול המצלמות.

הפך למותג עוד לפני שבכלל הספיק להבין מי הוא.

התמודד עם התמכרות לאלכוהול.

נאלץ להתמודד עם חשיפה פומבית של חייו האישיים ללא הסכמתו.

ובשלב מסוים הבין שהוא כבר לא רוצה לחיות בתוך העולם שהפך אותו לכוכב.

אז הוא עשה משהו שמעט מאוד כוכבי ילדים מצליחים לעשות.

הוא עזב.

לא כדי לחזור אחרי כמה שנים עם תוכנית ריאליטי.

לא כדי לנסות קאמבק.

אלא כדי להתחיל חיים חדשים לחלוטין.

היום צ'אד אלן הוא ד"ר לפסיכולוגיה קלינית ומטפל באנשים שמתמודדים עם טראומה, זהות ומשברים רגשיים.

הכול התחיל כשהיה רק בן 8

צ'אד אלן נולד בשנת 1974 בדרום קליפורניה.

עוד לפני שהגיע לגיל ההתבגרות, הוא כבר היה שחקן עובד.

אחד התפקידים הראשונים המשמעותיים שלו הגיע בסדרה הרפואית המצליחה "St. Elsewhere".

הוא גילם ילד אוטיסט.

כדי לעזור לו להבין את הדמות, אמו ניסתה להסביר לו שילדים עם אוטיזם יכולים לעיתים להיות שקועים מאוד בעולמם הפנימי.

אלן סיפר שנים אחר כך שהוא הבין מיד למה היא מתכוונת.

גם הוא היה מסוגל לשבת ולהסתכל על צורות ודוגמאות על הקיר, ובדמיון שלו להפוך אותן לעולם שלם.

היכולת הזאת, להיעלם לתוך הדמיון, הפכה לכלי מצוין עבור ילד שחקן.

ובתוך זמן קצר, הוליווד רצתה ממנו עוד.

פתאום הוא היה בכל מקום

אחרי התפקידים הראשונים הגיעו עוד סדרות.

"Our House".

"My Two Dads".

הופעות אורח בסדרות כמו "Airwolf".

סרטי טלוויזיה.

תוכניות מיוחדות.

והופעות במגזינים שפנו לבני נוער.

הוא היה עדיין ילד, אבל העבודה הפכה לחלק המרכזי בחיים שלו.

בזמן שילדים אחרים ישבו בכיתה, שיחקו בהפסקה והלכו למסיבות יום הולדת, אלן למד טקסטים.

הגיע לסטים.

ישב בכיסאות איפור.

נתן ראיונות.

והיה מוקף במבוגרים שהקריירות שלהם היו תלויות במידה מסוימת בכך שהילד הזה ימשיך לעבוד.

Photo by Vinnie Zuffante/Getty Images

"פתאום אנשים הרוויחו ממני הרבה כסף"

אלן תיאר מאוחר יותר בצורה פשוטה את החוויה.

מבחינתו, הוא אהב לשחק ולהעמיד פנים.

הוא היה טוב בזה.

אבל בשלב מסוים זה הפסיק להיות משחק של ילד.

הפכו אותו למוצר.

מנהלים.

סוכנים.

אנשי יחסי ציבור.

צלמים.

מפיקים.

כולם עבדו סביב הדמות הציבורית של "צ'אד אלן".

והוא עצמו התחיל לתהות מי האדם שנמצא מאחורי הדמות הזאת.

הוא הפך ל"חלום של כל נערה"

מגזיני הנוער אהבו אותו.

התמונה הייתה מושלמת.

הכוכב הצעיר והחתיך.

הבחור שכל נערה לכאורה הייתה רוצה לצאת איתו.

המערכת כולה נבנתה סביב הפנטזיה הזאת.

אלן סיפר שבשלב מסוים הוא הסתכל על הדמות הציבורית שנוצרה עבורו כמעט כאילו מדובר באדם אחר.

הוא היה מסודר.

מלוטש.

מושלם.

אבל הוא לא באמת הרגיש שזה הוא.

ככל שהתבגר, הפער הזה הפך קשה יותר.

Ron Galella/Ron Galella Collection via Getty Images

בגיל 16 הוא החליט שהוא רוצה חיים נורמליים

בשיא הקריירה שלו ככוכב נוער, אלן עשה דבר חריג.

הוא התרחק לזמן מה מהוליווד.

הוא רצה ללכת לבית ספר רגיל.

להכיר בני נוער שלא עובדים בטלוויזיה.

ולגלות איך נראים החיים כשהוא לא צריך להיות "צ'אד אלן הכוכב".

בבית הספר הוא הצטרף למועדון הדרמה.

אבל מבחינתו עולם התיאטרון היה שונה לחלוטין מעולם כוכבי הנוער.

שם המשחק הרגיש שוב כמו יצירה.

לא כמו מוצר.

ואז הגיע התפקיד ב"ד"ר קווין"

בתחילת שנות ה-90 אלן קיבל את אחד התפקידים המזוהים ביותר איתו.

מתיו קופר בסדרה "ד"ר קווין, רופאה במערב".

הסדרה, בכיכובה של ג'יין סימור, הפכה ללהיט גדול ושודרה במשך שש עונות.

אלן גילם את בנה המאומץ של ד"ר מיקאלה קווין.

עבור דור שלם של צופים, זה היה התפקיד שהפך אותו לפנים מוכרות במיוחד.

אבל הפעם הוא ניסה לעשות דברים אחרת.

הוא כבר לא רצה להשתתף באותה מכונת יחסי ציבור שהפכה אותו שנים קודם לכן ל"חלום של כל נערה".

הוא רצה להיות שחקן.

לא דמות שהומצאה עבור מגזיני נוער.

מאחורי ההצלחה הוא נאבק בהתמכרות

ההצלחה בטלוויזיה לא פתרה את הבעיות האישיות.

אלן סיפר בגילוי לב על תקופה שבה השתייה השתלטה על חייו.

הוא תיאר את עצמו יושב לבד בדירה במאליבו, מבודד וממשיך לשתות למרות שהבין שהמצב מסוכן.

לדבריו, הוא הגיע לנקודה שבה הרגיש שהוא עלול למות.

אחת מחברותיו הקרובות, השחקנית הת'ר טום, החליטה שהיא אינה מוכנה יותר לעמוד מהצד ולראות אותו הורס את עצמו.

היא התרחקה ממנו ואמרה למעשה שלא תחזור עד שיקבל עזרה.

עבור אלן, זה היה רגע מכריע.

הוא נכנס לתהליך החלמה.

והוא גילה שהעזרה לאחרים יכולה להפוך לחלק מההחלמה שלו עצמו.

שנים אחר כך, התובנה הזאת תשפיע באופן ישיר על המקצוע החדש שבחר.

Ron Galella/Ron Galella Collection via Getty Images

ואז חייו האישיים נחשפו ללא הסכמתו

בשנת 1996, כאשר היה בן 22 וכיכב עדיין ב"ד"ר קווין", צולם אלן במסיבה כשהוא מנשק גבר.

התמונות הגיעו לצהובון אמריקאי ופורסמו ללא הסכמתו.

באותה תקופה הוליווד נראתה שונה מאוד ביחס לשחקנים הומואים.

במיוחד כשמדובר היה בכוכב צעיר מסדרה משפחתית.

אלן סיפר שהוא פשוט פחד.

לא משום שהוא התבייש במי שהוא.

אלא משום שמישהו אחר לקח ממנו את הזכות להחליט מתי ואיך לדבר על החיים האישיים שלו.

פתאום כולם דנו במה לעשות איתו

הפרסום עורר בהלה בקרב אנשי התעשייה שסביבו.

מנהלים.

סוכנים.

אנשי יחסי ציבור.

בכירים בהפקה.

אלן תיאר מצב שבו כולם מדברים על השאלה כיצד "לטפל" במצב.

אחת האפשרויות שעלתה אפילו הייתה ליצור עבורו מערכת יחסים פומבית עם אישה כדי לשמור על התדמית.

הוא סירב.

הוא לא רצה להמשיך לחיות בתוך סיפור שמישהו אחר כתב עבורו.

אנשי "ד"ר קווין" עמדו לצדו

למרבה המזל, הפרסום לא גרם לסילוקו מהסדרה.

אנשי הצוות והשחקנים תמכו בו.

הוא המשיך לגלם את מתיו קופר עד לסיום הסדרה.

אבל מחוץ לסט, הדברים היו מסובכים יותר.

אלן סיפר שהתגובה בתוך משפחתו כאבה לו מאוד.

לדבריו, אביו התקשה אפילו להביט בו בעיניים.

עבור בן שרוצה את האישור של אביו, זו הייתה חוויה קשה במיוחד.

ואז התחילו להגיע מכתבים

אבל במקביל לכאב קרה גם משהו שלא ציפה לו.

צעירים הומואים מרחבי ארצות הברית התחילו לשלוח לו מכתבים.

חלקם סיפרו שהם מרגישים לבד.

אחרים הודו לו על כך שהם סוף סוף רואים אדם מוכר שאפשר להזדהות איתו.

אלן התחיל לענות להם.

לא באמצעות צוות יחסי ציבור.

בכתב יד.

אחד אחד.

לדבריו, המכתבים האלה עזרו גם לו.

הוא הבין שהוא לא היחיד שעובר את התהליך הזה.

ומתוך התקופה שהחלה כהשפלה ציבורית, נולד משהו אחר.

תחושת שליחות.

Shutterstock

אבל לקריירה היה מחיר

למרות שנשאר ב"ד"ר קווין", אלן סיפר שהמציאות בהוליווד השתנתה לאחר שנחשף כהומו.

הוא היה שחקן שעבד באופן כמעט רציף מאז שהיה ילד.

אבל אחרי סיום הסדרה, לדבריו, פתאום היה קשה הרבה יותר אפילו לקבל אודישנים.

בשנת 2007 הוא סיפר כי לאחר שיצא מהארון, זרם העבודה כמעט נעצר.

האיש שפניו הופיעו על שערי מגזינים והיה חלק מסדרה מצליחה במשך שש שנים גילה שהוליווד יכולה להפנות עורף במהירות.

והוא החליט לא להיעלם

במקום לחזור לארון, אלן בחר בדרך ההפוכה.

הוא הפך לפעיל בולט למען זכויות להט"ב.

השתתף באירועי צדקה.

דיבר על איידס.

תמך בשוויון זכויות.

וגם בחר בתפקידים שלא ניסו להסתיר את זהותו.

הוא גילם את הבלש ההומו דונלד סטרייצ'י בסדרת סרטי טלוויזיה, והשתתף בסרט "Save Me", שעסק בטיפולי המרה.

הוא המשיך לשחק.

אבל בהדרגה משהו אחר התחיל למשוך אותו יותר.

הוא גילה שהדבר שמעניין אותו באמת הוא בני אדם

משחק תמיד עסק עבורו בהתנהגות אנושית.

מדוע אנשים עושים את מה שהם עושים.

מה הם מסתירים.

מה מפחיד אותם.

מה גורם להם לאהוב.

איך טראומה משפיעה עליהם.

ובשלב מסוים אלן הבין שהוא רוצה לעבור מהגרסה האמנותית של חקר בני אדם לגרסה המקצועית והטיפולית שלה.

הוא התחיל ללמוד פסיכולוגיה.

בשנת 2015 הוא נפרד ממשחק

אחרי יותר משלושה עשורים בתעשיית הבידור, אלן הודיע שהוא עוזב את המשחק.

הוא היה בן 40.

בהודעה למעריצים הוא הסביר שהוא כבר מתמקד בלימודים ובעבודה בתחום הפסיכולוגיה.

הוא רצה חיים פרטיים יותר.

לסיים את הדוקטורט.

לעבוד בטיפול.

אולי ללמד.

והוא אפילו דיבר על האפשרות לחיות סוף סוף במקום שאינו לוס אנג'לס או ניו יורק.

זו לא הייתה פרישה מתוך כעס.

הוא פשוט מצא דבר אחר שרצה לעשות.

הילד שכולם הסתכלו עליו הפך לאדם שמקשיב לאחרים

אלן המשיך את לימודיו וקיבל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית.

כיום הוא מוכר מקצועית כד"ר צ'אד אלן לזארי, PsyD.

הוא עובד כפסיכולוג ומנהל קליניקה פרטית בשם Confluence Psychotherapy בוורמונט.

תחומי העבודה שלו כוללים טיפול בטראומה, זהות, מערכות יחסים והתמודדויות רגשיות אצל מתבגרים מבוגרים ומבוגרים.

במקום אולפנים, מצלמות ושטיחים אדומים, היום העבודה שלו מתרחשת בחדר טיפולים.

אפילו השם של הקליניקה מספר משהו על הדרך שעבר

"Confluence" פירושו נקודת מפגש של שני נהרות.

אלן בחר בשם משום שעבורו טיפול יכול להיות המקום שבו דברים שהיו נפרדים מתחילים להתחבר.

העבר וההווה.

כאב וצמיחה.

החלק שאנחנו מראים לעולם והחלק שאנחנו מסתירים.

זו מטאפורה שמתאימה כמעט באופן מושלם לחיים שלו עצמו.

במשך שנים היו כאילו שני צ'אד אלן.

הכוכב שהציבור הכיר.

והאדם הפרטי שניסה להבין מי הוא.

היום שני החלקים האלה כבר אינם צריכים להילחם זה בזה.

הניסיון האישי שלו הפך לכלי מקצועי

אלן אינו מטפל רק מתוך ספרים.

הוא יודע איך זה מרגיש לחיות תחת לחץ.

להתמודד עם התמכרות.

להרגיש שמישהו אחר מגדיר אותך.

לחוות בושה.

לצאת מתהליך של החלמה.

ולבנות מחדש זהות אחרי שנים שבהן אנשים אחרים החליטו עבורך מי אתה אמור להיות.

זה לא אומר שהחוויה שלו זהה לזו של המטופלים שלו.

אבל היא נותנת לו הבנה עמוקה של הדרך שבה בני אדם יכולים להשתנות.

היום חייו נראים כמעט הפוכים מהעבר

פעם כל חיוך שלו היה יכול להופיע במגזין.

היום הוא מנהל חיים הרבה יותר פרטיים.

הוא אינו רודף אחרי קאמבק הוליוודי.

לא מנסה לשחזר את ימי תהילתו.

והוא אינו מתפרנס מנוסטלגיה.

העבודה המקצועית שלו כיום רחוקה מאוד מאור הזרקורים.

הוא מטפל.

יוצא לטבע.

מבלה עם הכלב שלו.

וחי הרחק מהמכונה שהקיפה אותו כמעט כל ילדותו.

וכשמביטים בתמונות הישנות קשה שלא לחשוב על הילד שמאחוריהן

בתמונות משנות ה-80 וה-90 הוא נראה בדיוק כפי שכוכב נוער היה אמור להיראות.

מחייך.

בטוח בעצמו.

מלוטש.

כאילו הכול מושלם.

אבל היום אנחנו יודעים שבתוך אותו ילד התרחש עולם שלם.

הוא תהה מי הוא באמת.

ניסה לעמוד בציפיות.

הסתיר חלקים מעצמו.

והרגיש שהוא חי בתוך דמות שנוצרה עבור אנשים אחרים.

אולי דווקא בגלל זה הסיפור שלו כל כך יוצא דופן

הוליווד מלאה בסיפורים על ילדים שהתפרסמו מוקדם והתקשו למצוא את דרכם לאחר שהתהילה נעלמה.

יש כאלה שמנסים במשך עשרות שנים לחזור לאותו רגע.

אחרים נשארים מזוהים עם תפקיד אחד לכל חייהם.

צ'אד אלן בחר משהו אחר.

הוא לא ניסה לנצח את העבר.

הוא פשוט בנה עתיד אחר.

בגיל שבו רבים מהשחקנים מנסים להשיג תפקיד גדול יותר, הוא חזר ללימודים.

האיש שבילה את ילדותו בללמוד איך להעמיד פנים הפך לאיש מקצוע שתפקידו לעזור לאנשים לדבר בכנות.

ולא, הוא לא מתגעגע בהכרח לכל התהילה

עבור הצופים, התקופה ההיא עטופה בנוסטלגיה.

"ד"ר קווין".

"My Two Dads".

"Our House".

מגזיני נוער.

טלוויזיה של שנות ה-80 וה-90.

אבל עבור האדם שחי את זה, התמונה הייתה הרבה יותר מסובכת.

התהילה העניקה לו הזדמנויות מדהימות.

היא גם גזלה ממנו חלק גדול מילדות רגילה.

היא הפכה אותו למפורסם.

אבל במשך שנים היא גם הקשתה עליו להבין מי הוא בלי המצלמה.

היום הוא כבר לא "חלום של כל נערה"

והוא גם לא צריך להיות.

צ'אד אלן בן 52 כיום.

הוא כבר לא הילד הבלונדיני שמחייך משערי מגזינים.

לא מתיו קופר.

לא כוכב נוער.

לא האיש שהוליווד ניסתה להכניס לתבנית מסוימת.

הוא פסיכולוג.

אדם שבנה לעצמו מקצוע שני.

וחייו היום אולי הרבה פחות נוצצים, אבל נשמע שהם הרבה יותר שלו.

אולי זה החלק המעניין ביותר בסיפור.

הוא בילה את רוב ילדותו במשחק דמויות של אנשים אחרים.

לקח לו שנים להשתחרר מהדמות שהעולם יצר גם עבורו.

ובסופו של דבר, כשהמצלמות כבו, הוא מצא קריירה חדשה שמבוססת דווקא על הדבר שהיה הכי קשה לו לגלות.

מי הוא באמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *