לאחר שאיבד את אשתו האהובה בתאונת דרכים מחרידה שלוש שנים קודם לכן, סם ג'ורדן נותר כאב יחיד המטפל בבתם מיה, שהייתה רק בת ארבע כאשר אמה, ג'ניפר, הלכה לעולמה.
החיים הפכו לקשים מאוד עבור סם, שניסה להתמודד עם האבל שלו ובו בזמן לעזור למיה לעבור את שלה. כאשר השניים הגיעו סוף סוף למקום שבו היו מוכנים להמשיך הלאה, סם החליט ללחוץ על כפתור ה"איתחול" על ידי יציאה לטיול עם בתו. מה שהוא לא ידע זה שהטיול הזה ישלח אותם בסחרור חזרה לזמן שבו איבד את אשתו. אנחנו מקווים שהסיפור המנחם הזה יביא מעט תקווה לחייכם!
חופשה שהפכה לסיוט (או לנס)
שלוש שנים לאחר שג'ני (ג'ניפר) נהרגה בתאונה, סם ג'ורדן בן ה-34 הזמין חופשה בת שבועיים על חוף הים בדרום קליפורניה – הפסקה מבורכת מעיר הולדתם בקולורדו. עם הגיעם לבית הנופש הקטן שלהם, האב והבת נכנסו מהר למצב של חופשה: בקרים בים, פיקניקים לארוחת צהריים וסיורים אחר הצהריים.
ואז, אחר צהריים אחד, קרה משהו יוצא דופן. כדי לנוח מעט מהשמש היוקדת, סם ומיה (כיום בת 7) קנו גלידה וצעדו לאורך החופים החוליים כשידיהם שלובות. לפתע, מיה צעקה מילים שסם מעולם לא ציפה לשמוע:
"אבא, זו אמא!" היא זעקה.
מיה שחררה את ידה מאחיזתו של אביה ונעלמה בתוך קהל האנשים שהתאסף על הטיילת. סם הפיל את הגלידה שלו ורדף אחריה. כשתפס אותה לבסוף, הוא אמר לה בנחישות: "את יודעת שאת לא יכולה לברוח ככה!". מיה, שניסתה להשתחרר כדי להצביע על אישה מסוימת, אמרה: "אבל אבא, זו אמא! היא ממש שם!". סם עקב אחרי מבטה והבחין בזוג שעמד מעט רחוק יותר.
סם כרע על ברכיו ואחז בידיה הקטנות של מיה. "חמודה, את יודעת שאמא בגן עדן…". מיה סירבה לוותר והתעקשה: "לא אבא, זו אמא! זו אמא!". למרות שהייתה צעירה מאוד כשג'ניפר נפטרה, היו תמונות שלה בכל רחבי הבית, ותמונה אחת על השידה שלה, לה הייתה אומרת לילה טוב בכל ערב.
סם עמד להסביר שוב שג'ני איננה, כשהאישה שמיה הצביעה עליה הסתובבה. כשראה את פניה, סם הרגיש כאילו קיבל אגרוף בבטן ונשם עמוק כדי להסדיר את נשימתו. האישה נראתה בדיוק כמו אשתו המנוחה! הוא קם על רגליו, אחז בידה של מיה ועמד שם בהלם כשהאישה התקרבה לעברם.
המפגש המטלטל
כשהאישה התקרבה, מיה שוב השתחררה מאביה, שהיה המום מכדי להבחין בכך. היא רצה לעבר האישה, כרכה את זרועותיה סביב מותניה ובכתה: "אמא! ידעתי שזו את!". האישה הביטה מטה אל מיה וחייכה, ואז הביטה בסם בהתנצלות. "הלוואי שהייתי אמא שלך", היא אמרה.
סם עמד לבקש סליחה על החיבוק הנלהב של בתו, אך כשהגבר שהיה עם האישה הסתובב – הוא נותר פעור פה. זה היה חבר ותיק שלו, קלייב, אותו לא ראה מאז הלוויה של ג'ניפר. קלייב נראה נבוך, ובזמן שאחז בזרועה של האישה שנראתה כמו ג'ניפר, הוא אמר: "אנחנו חייבים ללכת!".
האישה הגיבה בכעס לקלייב: "סם, למה אתה כל כך גס רוח לילדה הקטנה הזו?". השאלה הגדולה יותר הייתה – למה האישה, שנראית בדיוק כמו אשתו המנוחה, קוראת לחבר שלו בשם "סם"?
לבסוף, סם מצא את המילים ושאל: "מה קורה כאן, קלייב? מי זו הגברת הזו?". האישה ענתה במקומו: "אני אשתו של סם," אמרה והעבירה את אצבעותיה בשיערה של מיה. "אני ג'ניפר". הילדה הקטנה צעקה: "אבא, אמרתי לך! זו אמא!".
"אמא?" אמרה האישה ונגעה בעדינות בפניה של מיה. "הלוואי שהייתי אמא שלך. תמיד רציתי ילדה קטנה… רציתי לקרוא לה… מיה". הילדה ענתה: "אני מיה! ואת אמא שלי, וזה אבא שלי!".
האמת המרה נחשפת
"זה לא מה שאתה חושב. לא תכננתי את זה, זה פשוט קרה," אמר קלייב. קלייב הסביר שאחרי התאונה, המכונית שבה נהגה ג'ניפר עלתה בלהבות בצורה כזו שלא ניתן היה לזהות את הגופה. "אחרי התאונה… ערכנו את הלוויה… ואז לילה אחד צפיתי בתוכנית על נעדרים, והראו תמונה של אישה שנמצאה. זו הייתה ג'ניפר! היא סבלה מפגיעת מוח קשה ולא זכרה מי היא, אבל הרופאים חשבו מהפציעות והכוויות שהיא הייתה בתאונה קשה".
הוא הסביר שבליל התאונה, ג'ניפר אספה טרמפיסטית. המכונית החליקה בשלוליות מים על הכביש מהסערה, ג'ניפר איבדה שליטה, התנגשה בעץ והתהפכה מספר פעמים. שתי הנשים עפו מהרכב. "למה לא באת אליי?" שאל סם בכעס כשדמעות זולגות מעיניו. "מיה ואני לא הפסקנו להתאבל עליה! מיה גדלה בלי אמא!".
בתחושת אשמה אך ללא חרטה על מעשיו, קלייב ענה: "אהבתי את ג'ני. ידעת את זה כשהתחלת לצאת איתה. לקחת אותה ממני, אז לקחתי אותה בחזרה…". ג'ניפר הקשיבה לכל זה בשתיקה מזועזעת. "אתה… אמרת לי שאתה בעלי… אמרת שהחלומות שלי על ילדה קטנה היו פנטזיה… שיקרת לי!".
סם התקשר למשטרה ודאג שקלייב יקבל את מה שמגיע לו. מאוחר יותר, הוא הסביר למיה שאמא צריכה זמן כדי לזכור הכל, וביקש ממנה ומג'ניפר להיות סבלניות. "בשלוש השנים האלו תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי שאני אוהבת אותו, שהוא בעלי, אבל זה אף פעם לא הרגיש… נכון. תמיד היה חסר לי משהו ולא ידעתי מהו," אמרה ג'ניפר והושיטה יד לידיה של מיה. "עכשיו זה מרגיש נכון".
זה לקח מעט זמן, אבל המשפחה חזרה להיות יחד, משאירה מאחור את הכאוס שהאובססיה של אדם אחד יצרה בחייהם.