מדענים מזהירים: יותר צעירים מאובחנים בסרטן – וזו הסיבה שהנושא מדאיג כל כך

במשך שנים רבות סרטן נתפס כמחלה שמגיעה בעיקר בגיל מבוגר. לא רק משום שזה מה שאנשים חשבו, אלא משום שסטטיסטית זה היה נכון ברוב המקרים. ככל שהגוף מתבגר, כך מצטברות יותר מוטציות, יותר חשיפות סביבתיות, יותר שנים של דלקת, עישון, תזונה, הורמונים, שמש, זיהומים וגורמים נוספים שיכולים להשפיע על הסיכון. לכן במשך עשורים, כאשר אדם צעיר התלונן על כאבים, עייפות, דימום, בעיות עיכול או ירידה במשקל, סרטן לא תמיד היה הדבר הראשון שעלה בראש.

אבל בשנים האחרונות מתברר שמשהו משתנה. יותר ויותר מחקרים מצביעים על עלייה בסוגי סרטן מסוימים בקרב אנשים צעירים יותר, כולל בני 20, 30 ו־40. זו עדיין לא אומרת שסרטן הפך למחלה “נפוצה” אצל צעירים כמו אצל מבוגרים, אבל המגמה מטרידה מספיק כדי שמדענים, רופאים וגופי בריאות ינסו להבין מה קורה כאן.

הנתונים החדשים מעלים שאלה קשה: האם הדורות הצעירים נחשפים למשהו שהדורות הקודמים נחשפו אליו פחות? האם מדובר בתזונה, השמנה, חוסר תנועה, זיהום סביבתי, שימוש באנטיביוטיקה, שינויים במיקרוביום, אורח חיים מערבי, שינה גרועה, לחץ כרוני – או שילוב של כל אלה יחד?

התשובה עדיין אינה ברורה. אבל האזהרה כן ברורה: אי אפשר להתייחס יותר לסרטן כאל משהו שמדאיג רק בגיל מבוגר.

shutterstock

המחקר הגדול שהדליק נורה אדומה

מחקר גדול שפורסם בשנת 2024 בדק נתוני סרטן בארצות הברית במשך כ־20 שנה. החוקרים עברו על כמעט 24 מיליון מקרי סרטן ועל יותר מ־7 מיליון מקרי מוות מסרטן בין השנים 2000 ל־2019, ובדקו 34 סוגי סרטן שונים לפי שנת הלידה של הנבדקים.

המטרה הייתה להבין לא רק כמה אנשים חולים, אלא האם יש הבדל בין דורות. כלומר, האם אדם שנולד בשנת 1990 נמצא בסיכון שונה מאדם שנולד בשנת 1955, כאשר משווים אותם בגיל דומה.

הממצאים היו מטרידים: ב־17 מתוך 34 סוגי הסרטן שנבדקו נמצאו שיעורי אבחון גבוהים יותר בדורות צעירים יותר, בעיקר בקרב בני דור ה־X והמילניאלס. במילים פשוטות, אנשים שנולדו בעשורים מאוחרים יותר נראים כבעלי סיכון גבוה יותר לסוגי סרטן מסוימים לעומת אנשים שנולדו עשרות שנים לפניהם.

העלייה הבולטת ביותר נראתה בסרטן הלבלב, הכליה, אגן הכליה, בלוטת התריס והמעי הדק. עבור חלק מסוגי הסרטן, ילידי 1990 הראו שיעורי אבחון גבוהים פי 2 עד 3 לעומת ילידי 1955.

זה לא פרט קטן. זו מגמה שמרמזת שמשהו עמוק יותר השתנה בסביבה שבה דורות חדשים גדלו.

לא רק מאבחנים יותר – בחלק מהמקרים גם מתים יותר

כאשר מדברים על עלייה באבחוני סרטן, תמיד צריך לשאול שאלה חשובה: האם באמת יש יותר מחלה, או שפשוט מגלים אותה טוב יותר? הרי ככל שהרפואה מתקדמת, בדיקות הופכות זמינות יותר, מודעות עולה, מכשירי הדמיה מדויקים יותר, ולעיתים מגלים גידולים שבעבר היו נשארים לא מאובחנים.

זה נכון, ובחלק מסוגי הסרטן ייתכן שאבחון יתר או גילוי מוקדם יותר מסבירים חלק מהעלייה. למשל, בסרטן בלוטת התריס ידוע שבדיקות הדמיה יכולות לגלות גידולים קטנים מאוד שלא תמיד היו מתגלים בעבר.

אבל החוקרים מדגישים שזה לא מסביר את כל התמונה. הסיבה לכך היא שבחלק מסוגי הסרטן לא רק שיעור האבחון עלה, אלא גם שיעור התמותה. אצל דורות צעירים יותר נראתה עלייה בתמותה מסוגי סרטן מסוימים, כולל סרטן הכבד, סרטן רירית הרחם, סרטן כיס המרה, סרטן האשכים וסרטן המעי הגס והחלחולת.

כאשר גם האבחונים וגם מקרי המוות עולים, קשה יותר לטעון שמדובר רק בכך שאנחנו “מגלים יותר”. זה כבר נראה כמו עלייה אמיתית בסיכון או בעומס המחלה.

למה דווקא הדורות הצעירים?

אחת השאלות המרכזיות היא למה העלייה מופיעה בצורה דורית. כלומר, למה מי שנולד בשנים מאוחרות יותר נראה כמי שנושא סיכון גבוה יותר לחלק מהמחלות האלה. מדענים קוראים לזה “אפקט שנת לידה” או “אפקט דור”. המשמעות היא שאנשים שנולדו באותה תקופה חולקים סביבת חיים מסוימת: סוגי מזון, הרגלי פעילות, זיהום אוויר, שימוש בתרופות, חשיפה למסכים, דפוסי שינה, מבנה משפחתי, הרגלי ילדות, משקל גוף, חיסונים, אנטיביוטיקה, מתח ועוד.

אם דורות צעירים יותר חולים יותר בסוגי סרטן מסוימים, ייתכן שהחשיפה שמעלה את הסיכון התחילה לא בגיל 40, אלא הרבה קודם – ברחם, בינקות, בילדות או בגיל ההתבגרות.

וזו מחשבה מטרידה. כי אם הסיכון מתחיל להיבנות מוקדם, אי אפשר להסתכל רק על ההרגלים של אדם מבוגר. צריך לשאול איך נראו החיים שלו מגיל צעיר מאוד.

החשודה המרכזית: השמנה

אחת ההשערות המרכזיות שמדענים בוחנים היא העלייה בהשמנה. שיעורי ההשמנה בעולם עלו משמעותית בעשורים האחרונים, לא רק אצל מבוגרים אלא גם אצל ילדים ובני נוער. זה חשוב משום שהשמנה אינה רק עניין אסתטי או מספר על המשקל. היא קשורה לדלקת כרונית, שינויים הורמונליים, תנגודת לאינסולין, שינויים במערכת החיסון וסביבה ביולוגית שיכולה להשפיע על התפתחות סרטן.

מבין 17 סוגי הסרטן שעלו בדורות הצעירים, חלק גדול קשור להשמנה או מושפע ממנה. בין סוגי הסרטן שנקשרו להשמנה אפשר למצוא סרטן המעי הגס והחלחולת, כליה, כיס מרה, רחם, לבלב, כבד, שד מסוגים מסוימים ועוד.

אבל גם כאן צריך להיזהר. לומר שהשמנה עשויה להיות גורם משמעותי אינו אומר שכל אדם עם עודף משקל יחלה, ואינו אומר שכל אדם רזה מוגן. סרטן הוא מחלה מורכבת מאוד, ולא נכון לצמצם אותה לסיבה אחת. יש אנשים רזים שחולים, יש אנשים עם עודף משקל שלא יחלו לעולם, ויש גנטיקה, מזל, חשיפות סביבתיות וגורמים רבים נוספים.

ובכל זאת, העלייה בהשמנה, במיוחד מגיל צעיר, היא אחד הרמזים החשובים ביותר שיש לחוקרים כרגע.

תזונה מערבית: הרבה קלוריות, מעט סיבים

גורם נוסף שנמצא במרכז הדיון הוא התזונה המערבית. בעשורים האחרונים המזון של רבים מאיתנו השתנה. יותר מזון אולטרה־מעובד, יותר סוכר מוסף, יותר משקאות ממותקים, יותר קמח לבן, יותר חטיפים, יותר מזון מהיר, יותר שומנים רוויים, ולעיתים פחות ירקות, פחות קטניות, פחות דגנים מלאים ופחות סיבים.

התזונה הזו לא משפיעה רק על המשקל. היא משפיעה גם על רמות סוכר ואינסולין, על דלקת, על מערכת העיכול, על חיידקי המעיים ועל חומרים שהגוף מייצר בתגובה למזון.

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא אחד מסוגי הסרטן שמדאיגים במיוחד בהקשר הזה. בעבר הוא נחשב בעיקר למחלה של גיל מבוגר, אבל בעשורים האחרונים רואים יותר מקרים אצל אנשים מתחת לגיל 50. כאשר יותר צעירים מתלוננים על דם בצואה, שינוי בהרגלי יציאה, כאבי בטן או ירידה במשקל – הרופאים כבר לא יכולים להניח אוטומטית שמדובר רק בטחורים, סטרס או תסמונת מעי רגיז.

המיקרוביום: העולם הנסתר שבתוך המעיים

אחד התחומים המרתקים ביותר במחקר כיום הוא המיקרוביום – קהילת החיידקים, הווירוסים, הפטריות והמיקרואורגניזמים שחיים בגוף שלנו, במיוחד במערכת העיכול. בעבר חשבו על חיידקים בעיקר כעל משהו שצריך לחסל. היום ברור שהחיידקים הטובים במעיים משפיעים על עיכול, מערכת חיסון, דלקת, מטבוליזם ואולי גם על הסיכון למחלות שונות, כולל סרטן.

תזונה דלה בסיבים ועשירה במזון מעובד יכולה לשנות את המיקרוביום. שימוש באנטיביוטיקה, במיוחד בגיל צעיר, יכול גם הוא לשנות את האיזון של חיידקי המעיים. גם סטרס, שינה לקויה, זיהומים ותרופות שונות יכולים להשפיע.

חוקרים עדיין לא יודעים לומר בדיוק איך שינויים במיקרוביום קשורים לעלייה בסרטן אצל צעירים, אבל הכיוון הזה נבדק ברצינות. אם סביבת המעיים משתנה לאורך שנים וגורמת לדלקת כרונית או לשינויים בתגובה החיסונית, ייתכן שיש לה חלק בסיכון העתידי.

חוסר תנועה: הגוף יושב יותר מאי פעם

הדורות הצעירים גדלו בעולם שבו יותר ויותר פעולות נעשות בישיבה. לימודים, עבודה, מחשב, טלפון, טלוויזיה, נהיגה, משלוחים, משחקים, קניות אונליין – הרבה פחות תנועה טבעית ביומיום.

חוסר פעילות גופנית קשור לסיכון גבוה יותר למחלות רבות, כולל מחלות לב, סוכרת וסוגי סרטן מסוימים. פעילות גופנית, לעומת זאת, יכולה לעזור לשמור על משקל בריא, לשפר רגישות לאינסולין, להפחית דלקת, להשפיע לטובה על מערכת החיסון ולשפר את בריאות מערכת העיכול.

הבעיה היא שלא תמיד אנשים מבינים עד כמה אורח החיים שלהם יושבני. גם אדם שמתאמן פעמיים בשבוע יכול לבלות את רוב היום בישיבה. הגוף שלנו נבנה לתנועה, וכאשר אנחנו יושבים שעות ארוכות מדי יום, יש לכך מחיר.

זה לא אומר שצריך להפוך לספורטאי מקצועי. לפעמים שינוי משמעותי מתחיל מהדברים הפשוטים: הליכה יומית, מדרגות במקום מעלית, הפסקות תנועה בזמן עבודה, פחות שעות מסך בערב, יותר פעילות עם הילדים, יותר תנועה כחלק מהחיים.

שינה, לחץ ודלקת כרונית

אורח החיים המודרני פוגע לא רק במה שאנחנו אוכלים ובכמה אנחנו זזים, אלא גם באיך שאנחנו ישנים וחווים לחץ. שינה קצרה או לא איכותית, עבודה בשעות לא קבועות, חשיפה למסכים בלילה, סטרס כרוני, חרדה וחיים בקצב גבוה – כל אלה משפיעים על הגוף.

האם הם מסבירים ישירות את העלייה בסרטן אצל צעירים? עדיין לא ברור. אבל הם בהחלט יכולים להשפיע על הורמונים, מערכת חיסון, דלקת, משקל והתנהגות בריאותית. אדם שישן מעט ולחוץ כל הזמן נוטה לאכול פחות טוב, לזוז פחות, לשתות יותר אלכוהול, לעשן יותר או לדחות בדיקות.

סרטן אינו נגרם בדרך כלל מגורם אחד בודד. לעיתים מדובר בשילוב ארוך שנים של חשיפות קטנות: תזונה, משקל, חוסר תנועה, זיהום, דלקת, הורמונים, גנטיקה, לחץ, שינה וגורמים שאנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף.

חשיפות סביבתיות: מה השתנה סביבנו?

כאשר רואים עלייה דורית בסרטן, טבעי לשאול מה השתנה בסביבה. זיהום אוויר, כימיקלים תעשייתיים, פלסטיק, חומרי הדברה, מזהמים במזון ובמים, חשיפות בעבודה, חומרים במוצרי צריכה — כל אלה נמצאים בדיון המדעי.

חשוב לומר: לא לכל גורם סביבתי יש הוכחה ברורה שהוא אחראי לעלייה הזו. הרבה מאוד כותרות קופצות מהר מדי למסקנות כמו “זה בגלל פלסטיק” או “זה בגלל מיקרופלסטיק”. ייתכן שחלק מהחשיפות האלה קשורות, אבל המדע עדיין בוחן את הנושא.

מה שכן ברור הוא שהעולם שבו ילדים נולדים היום אינו זהה לעולם שבו נולדו אנשים לפני 70 שנה. המזון שונה, האוויר שונה, שעות המסך שונות, שימוש באנטיביוטיקה שונה, מבנה היום שונה, פעילות גופנית שונה, וזמינות מזון מעובד גבוהה בהרבה. כאשר כל כך הרבה דברים משתנים יחד, קשה מאוד להצביע על גורם אחד.

למה סרטן אצל צעירים מאובחן לפעמים מאוחר?

אחת הבעיות הגדולות היא שצעירים רבים לא נחשבים “טיפוסיים” לסרטן. כאשר אישה בת 35 מתלוננת על עייפות, קל לחשוב על סטרס, ילדים, עבודה, חוסר שינה או אנמיה. כאשר גבר בן 32 מתלונן על כאבי בטן, קל לחשוב על תזונה, רגישות למזון או מעי רגיז. כאשר אדם בן 40 רואה דם בצואה, רבים מניחים שמדובר בטחורים.

ברוב המקרים, אכן מדובר בדברים נפוצים ולא בסרטן. אבל הבעיה מתחילה כאשר תסמינים נמשכים, מחמירים או חוזרים – ועדיין לא נבדקים לעומק רק בגלל הגיל.

צעירים עלולים גם לדחות בדיקות כי הם עסוקים, מפחדים, אין להם ביטוח מתאים, לא רוצים להיראות “היסטריים”, או מאמינים שהם צעירים מדי בשביל משהו רציני. גם רופאים, מתוך ניסיון עם מחלות נפוצות יותר, עלולים לחשוב קודם על הסברים פשוטים יותר.

המגמה החדשה לא אומרת שכל כאב בטן הוא סרטן. אבל היא כן אומרת שאסור להתעלם מסימנים עקשניים.

תסמינים שלא כדאי להתעלם מהם

אין רשימה אחת שמתאימה לכל סוגי הסרטן, אבל יש סימנים שכדאי לקחת ברצינות אם הם נמשכים, מחמירים או אינם מוסברים. ירידה בלתי מוסברת במשקל, עייפות חריגה שלא משתפרת, דם בצואה או בשתן, שינוי ממושך בהרגלי יציאה, כאבי בטן מתמשכים, גוש חדש, שיעול שלא חולף, קושי בבליעה, כאבים לא מוסברים, הזעות לילה, חום חוזר, דימום חריג, שינוי בשומה או פצע שלא מחלים — כל אלה מצדיקים בדיקה.

זה לא אומר שיש סיבה להיבהל מכל סימן. רוב התסמינים האלה יכולים להיגרם מדברים שאינם סרטן. אבל אם הגוף שולח אות חוזר, לא כדאי להשתיק אותו עם “אני צעיר מדי בשביל זה”.

במיוחד בסרטן המעי הגס והחלחולת, סימנים כמו דימום רקטלי, דם בצואה, שינוי בהרגלי יציאה, כאב בטן, ירידה במשקל או אנמיה צריכים להיבדק. אצל צעירים, האבחון עלול להתעכב בדיוק משום שאף אחד לא מצפה למצוא שם סרטן.

בדיקות סקר: מתי מתחילים?

המלצות הסקר משתנות ממדינה למדינה ומגורם רפואי אחד לאחר, אבל בארצות הברית, למשל, ההמלצה הכללית לסקר לסרטן המעי הגס והחלחולת אצל אנשים בסיכון ממוצע מתחילה כיום בגיל 45. אנשים עם סיכון מוגבר – למשל היסטוריה משפחתית, מחלות מעי דלקתיות, תסמונות גנטיות או תסמינים חשודים – צריכים לדבר עם רופא על התחלה מוקדמת יותר.

זה חשוב במיוחד כי בדיקות סקר אינן רק מגלות סרטן מוקדם. במקרה של סרטן המעי הגס, הן יכולות לפעמים למנוע אותו ממש, משום שניתן למצוא ולהסיר פוליפים לפני שהם הופכים לסרטניים.

אבל לא לכל סוג סרטן קיימת בדיקת סקר פשוטה, זולה ומומלצת לכלל האוכלוסייה. לכן מודעות לתסמינים, היכרות עם היסטוריה משפחתית ופנייה לרופא בזמן הופכות חשובות במיוחד.

מה אפשר לעשות כדי להפחית סיכון?

אין דרך להבטיח שלא נחלה בסרטן. גם אנשים שחיים “נכון” יכולים לחלות. אבל יש צעדים שיכולים להפחית סיכון ולהשפיע לטובה על הבריאות הכללית.

הימנעות מעישון היא אחד הצעדים החשובים ביותר. עישון קשור לסוגי סרטן רבים, לא רק לסרטן ריאות. הגבלת אלכוהול חשובה גם היא, משום שאלכוהול קשור לסיכון מוגבר לכמה סוגי סרטן. שמירה על משקל בריא, פעילות גופנית קבועה, תזונה עשירה בירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים וסיבים, והפחתת מזון אולטרה־מעובד ובשר מעובד – כל אלה יכולים לעזור.

גם חיסונים חשובים: חיסון נגד HPV יכול להפחית סיכון לסרטן צוואר הרחם ולסוגי סרטן נוספים הקשורים לנגיף. חיסון נגד הפטיטיס B מפחית סיכון לסרטן כבד. בנוסף, הגנה מהשמש יכולה להפחית סיכון לסרטן עור.

אבל אולי הדבר החשוב ביותר הוא לא לדחות בדיקות. אם משהו לא מרגיש תקין, אם סימפטום נמשך יותר מכמה שבועות, או אם יש היסטוריה משפחתית משמעותית – עדיף לבדוק מוקדם מאשר להצטער מאוחר.

למה לא כדאי להפוך את זה לפאניקה?

הנתונים מדאיגים, אבל פחד אינו תוכנית פעולה. אם אנשים צעירים יקראו על העלייה בסרטן וייכנסו לחרדה מכל כאב קטן, זה לא יעזור. מצד שני, אם הם יגידו “זה בטח לא קשור אליי” ויתעלמו מסימנים, גם זה מסוכן.

האיזון הנכון נמצא באמצע: להיות מודעים בלי להיות משותקים מפחד. להבין שסיכונים משתנים, שהמחקר עדיין מתקדם, ושגיל צעיר אינו הגנה מוחלטת. אבל גם לזכור שרוב הצעירים עם כאב בטן, עייפות או שינוי זמני ביציאות לא חולים בסרטן.

המסר אינו “תחשדו בסרטן בכל דבר”. המסר הוא “אל תתעלמו ממשהו חריג שנמשך”.

למה הסיפור הזה חשוב דווקא עכשיו?

העלייה בסרטן אצל צעירים משנה את הדרך שבה אנחנו צריכים לחשוב על בריאות. במשך שנים, הרבה אנשים חיכו לגיל מבוגר כדי להתחיל “להתייחס ברצינות” לגוף. בדיקות, תזונה, פעילות, שינה, היסטוריה משפחתית – כל אלה נדחו לשלב מאוחר יותר.

אבל אם החשיפות שמעלות סיכון מתחילות בילדות או בגיל ההתבגרות, אי אפשר לחכות לגיל 60 כדי להתחיל לטפל בגוף. הבריאות העתידית נבנית הרבה קודם.

זה נכון גם ברמה הציבורית. אם תזונה מעובדת, השמנה, חוסר תנועה וזיהום סביבתי משחקים תפקיד, האחריות אינה רק על האדם הפרטי. צריך גם מדיניות, חינוך, נגישות למזון בריא, מרחבים בטוחים לפעילות גופנית, רפואה זמינה, מודעות בקרב רופאים ובדיקות סקר שמתאימות למציאות המשתנה.

גם צעירים צריכים שיקחו אותם ברצינות

אחד המסרים החשובים ביותר הוא שצעירים צריכים להרגיש שמותר להם להתעקש כאשר משהו לא תקין. אם אתם יודעים שהגוף שלכם השתנה, אם תסמין חוזר שוב ושוב, אם טיפול רגיל לא עוזר, אם אתם מרגישים שמשהו עמוק לא בסדר – מותר לבקש בירור נוסף.

זה לא אומר להיכנס לעימות עם כל רופא, אבל כן להיות מעורבים. להביא רשימת תסמינים, לציין כמה זמן זה נמשך, לספר על היסטוריה משפחתית, לשאול אילו בדיקות יכולות לשלול דברים מדאיגים, ולבקש הפניה למומחה אם יש צורך.

לפעמים אבחון מוקדם תלוי בדיוק בזה: אדם שלא מתבייש לומר “אני יודע שזה אולי נדיר בגיל שלי, אבל אני רוצה לבדוק”.

המדע עדיין מחפש תשובות

החלק המתסכל הוא שאין עדיין תשובה אחת ברורה. אם העלייה בסרטן אצל צעירים הייתה נגרמת מגורם יחיד, כמו עישון בסרטן ריאות באמצע המאה ה־20, היה קל יותר לפעול. אבל כאן התמונה מורכבת בהרבה. ייתכן שמדובר בשילוב של גורמים: השמנה, תזונה, חוסר פעילות, אנטיביוטיקה, מיקרוביום, זיהום סביבתי, חשיפות בילדות, שינה, הורמונים, דלקת ומרכיבים שעדיין לא זוהו.

המורכבות הזו אינה סיבה להרים ידיים. להפך. היא סיבה להשקיע יותר במחקר, באיסוף נתונים, בזיהוי קבוצות סיכון ובפיתוח דרכים לאבחון מוקדם. ככל שהמגמה תובן טוב יותר, כך ניתן יהיה למנוע יותר מקרים או לגלות אותם בזמן.

עד אז, המידע הקיים מספיק כדי לחזק את המסר הבסיסי: לחיות בריא יותר, להקשיב לגוף, לא לדחות בדיקות, ולזכור שגם אנשים צעירים יכולים להזדקק לבירור רפואי רציני.

שיעורי סרטן מסוימים עולים בקרב דורות צעירים יותר, והנתונים מדאיגים מספיק כדי שמדענים ברחבי העולם ינסו להבין מה עומד מאחורי המגמה. מחקר רחב בארצות הברית מצא עלייה בדורות צעירים ב־17 מתוך 34 סוגי סרטן שנבדקו, כולל עלייה בולטת בסרטן הלבלב, הכליה, המעי הדק, בלוטת התריס וסוגים נוספים.

הסיבות עדיין לא ידועות בוודאות, אבל החוקרים בוחנים גורמים כמו השמנה, תזונה מערבית, חוסר פעילות, שינויים במיקרוביום, שימוש באנטיביוטיקה, חשיפות סביבתיות, שינה לקויה ודלקת כרונית. כנראה שלא מדובר בסיבה אחת, אלא בשילוב של כמה שינויים שהתרחשו בעולם שבו דורות צעירים גדלו.

המסר אינו להיבהל, אלא להתעורר. לא להתעלם מתסמינים מתמשכים. לא לדחות בדיקות בגלל גיל צעיר. לא להניח שכל דם בצואה הוא “רק טחורים” או שכל כאב בטן הוא “רק סטרס”. ברוב המקרים אכן מדובר במשהו פשוט יותר, אבל כאשר סימן לא עובר – צריך לבדוק.

סרטן בגיל צעיר עדיין אינו הנורמה, אבל הוא כבר לא נדיר כמו שחשבנו בעבר. וככל שנבין את זה מוקדם יותר, כך נוכל לזהות סימנים בזמן, להפחית סיכונים, ולדאוג שהדור הבא יגדל בסביבה בריאה יותר.

שתפו את המידע הזה עם חברים ובני משפחה. לא כדי להפחיד, אלא כדי להזכיר לכולנו דבר חשוב: הגוף יודע לדבר, וכדאי להקשיב לו לפני שהוא צריך לצעוק.

האם אתם עייפים לעתים קרובות? האם כואבים לכם השרירים והמפרקים? אז אתם צריכים לקרוא את זה

כשאנחנו מרגישים גרוע, רובנו בדרך כלל מתעלמים מהבעיה ואומרים לעצמנו שזה יחלוף מהר.

וזה נכון, 9 מתוך 10 פעמים אתם תצדקו. אך זה גם נכון שהגוף למעשה מנסה להזהיר אותנו מפני בעיה רצינית וגדולה יותר.

קחו לדוגמא כאבי שרירים, מפרקים ותשישות. אלו תסמינים שכיחים שכולם חווים מפעם לפעם…אבל אלו יכולים להיות גם תסמינים לפיברומיאלגיה.

פיברומיאלגיה היא בעיה כרונית אשר מאופיינת בכאבי שרירים ומפרקים, תשישות, רגישות לכאב ומגוון תסמינים נוספים.

לפי המרכז לבקרת מחלות, כ 2% מהאוכלוסייה המבוגרת של העולם המערבי סובלת מהמחלה.

מרפאת מאיו מציינת שרוב מי שסובל מהמחלה הן נשים. ואחד הגורמים למחלה הוא גנטיקה, כך שאם מישהו במשפחה שלכם סובל מפיברומיאלגיה, הסיכוי שאתם תחלו בה גם גדול יותר.

הטיפול בפיברומיאלגיה אינו קל, כך לפי המכון הלאומי לבריאות, לכן חשוב להכיר את התסמינים על מנת שתוכלו להתייעץ עם רופא ו/או רימטולוג ולקבל אבחנה מדויקת ולעשות תכנית מקיפה על מנת שתוכלו לחיות חיים טובים וקלים יותר.

לפי המכון הלאומי לבריאות בבריטניה, זה שכיח שאנשים הסובלים מפיברומיאלגיה יסבלו מכאב כללי במשך תקופה ארוכה, הם יסבלו מרגישות גדולה לכאב, והחשיבה שלהם לא תהיה צלולה ובהירה (סימפטום בשם fibro-fog). כאב כרוני יכול להשפיע על שינה, וכתוצאה מכך להוביל ללחץ, וגם תשישות כרונית.

הנה התסמינים השכיחים ביותר לפיברומיאלגיה:

• נוקשות של הגוף בבוקר

• כאבי מחזור כואבים במיוחד

•  עקצוץ או חוסר תחושה בידיים ו/או רגליים

• תסמונת המעי הרגיז

• מיגרנות או כאבי ראש עזים

• בעיות מפרקים

• תסמונת שלפוחית השתן הכאובה

גם אם אתם סובלים מחלק מהתסמינים הרשומים למעלה אין זה אומר שיש לכם פיברומיאלגיה. אבל זה בהחלט סימן שכדאי ללכת לרופא ולבדוק מה גורם לתסמינים הללו.

חיים עם כאב כרוני מגדילים את הסיכוי לפתח מחלת נפש או מחלה פיזית, אז חשוב ללכת לרופא ולאבחן את הבעיה. ברגע שהיא אובחנה, תוכלו להקל על התסמינים ולחיות חיים מאושרים ובריאים יותר למרות המחלה ממנה אתם סובלים.

הטיפולים בדרך כלל הם שילוב של תרופות, התעמלות, תזונה נכונה ושינה טובה.

שתפו את הכתבה עם החברים והמשפחה שלכם על מנת שגם הם יהיו מודעים ויכירו את המידע החשוב הזה.

בת 13 הייתה 'הילדה הכי יפה בכיתה' – 5 שנים לאחר מכן היא חשפה את האמת המכוערת מאחורי התמונות שלה

מרגריטה ברביירי היא רק בת 18, אבל היא כבר חוותה הרבה עליות ומורדות בחייה הקצרים.

עכשיו תושבת העיר רדינג שבאנגליה, החליטה לשתף את הסיפור שלה עם כמה תמונות אינטימיות בתקווה שהיא תעזור לאחרים שנמצאים בסיטואציה דומה לשלה.

כשהייתה צעירה, מרגריטה חלמה להיות רקדנית בלט. החיים היו טובים. היא הייתה יפיפיה, היו לה הרבה חברים והיא הייתה פופולרית מאוד.

אך למרבה הצער, המורה לריקוד של מרגריטה הייתה נוקשה מאוד, ואמרה לה שהיא מלאה מדי בשביל להיות רקדנית בלט.

המורה אפילו ציינה את הירכיים של מרגריטה – עליהן אמרה שהן 'שמנות מדי'.

ההערות של המורה חלחלו עמוק בילדה ששאפה להיות רקדנית מקצוענית, עד שהיא החליטה להתחיל בדיאטה רצחנית על מנת להוריד משקל.

מרגריטה לא התכוונה לתת לגוף שלה לעמוד בדרך לחלומות שלה, אז היא הורידה את צריכת הקלוריות היומית שלה ל 140 בלבד.

היו ימים שמרגריטה לא אכלה שום דבר.

"המשקל שלי היה בסדר גמור, אבל לא הבנתי את זה אז, הייתי נחושה להיות רקדנית טובה יותר אז התחלתי להתאמן יותר מדי בלי לאכול שום דבר. זה גרם לי לשנוא את הגוף שלי, הגוף שפעם אהבתי, הגוף שפעם הייתי גאה בו, אך במקום – נלחמתי נגד המראה שלי", אמרה מרגריטה לדיילי מייל.

להרעבה הרצחנית היו השלכות ומרגריטה ירדה ממשקל של 55 ק"ג למשקל של 25 ק"ג.

במשך שנים מרגריטה נאבקה עם האנורקסיה שלה, אך בסופו של דבר היא הצליחה לשבור את המעגל האכזרי.

כשהיא סוף סוף מצאה את תעצומות הנפש לשנות את הדיאטה שלה, מרגריטה הרגישה בריאה יותר ויפה יותר. והביטחון העצמי חזר אליה.

בתחילתו של תהליך ההחלמה מרגריטה הכינה רשימה.

היא כתבה מאכלים עם יותר מ 200 קלוריות שהיא פחדה לאכול, כמו חמאה ושוקולד.

בסופו של דבר, מרגריטה החלה לשלב אותם בתפריט שלה ועכשיו היא חזרה למשקל המקורי שלה של 55 ק"ג.

מרגריטה ויתרה על קריירת הבלט שלה – והחליפה אותה בתשוקה חדשה.

מרגריטה מתכננת להיות רקדנית במחזות זמר – בהן תוכל להיות עצמה בתעשייה שלא שמה דגש כל כך גדול על משקל גוף.

היא גם פתוחה מאוד בקשר לסיפור שלה ומעלה תמונות לפני ואחרי בעמוד האינסטגרם שלה על מנת לתת השראה לאחרות שנמצאות באותה הסיטואציה.

"העצה שלי לכולן היא ללמוד לאהוב את הגוף שלכן ואת עצמכן, תפתחו מערכת יחסים טובה עם מזון, אל תתנו לאף אחד לדכא אתכן. אני חושבת שכולנו צריכות להילחם כדי למצוא מרפא לאנורקסיה, זו מחלה עוצמתית שעלולה לסכן חיים, אני ברת מזל שבחרתי להחלים", אמרה מרגריטה.

אנחנו חושבים שזה אמיץ מאוד מצידה של מרגריטה לדבר בפתיחות על הדרך שעברה ועל איך היא נלחמה במחלה.

אנו מקווים שמרגריטה תעניק השראה לבנות אחרות הזקוקות לעזרה.