והמקום השלישי הולך ל…

כבר כמה שנים שאפשר לשים לב לקבוצה אחת (אחרי שתי המובילות) שמתבססת במקום קבוע ואין אף אחד שיזיז אותה משם. גם לה אין תחרות על המקום שלה

אין טיפת ספק על השליטה הבלתי מעורערת של שתי ענקיות הכדורגל הספרדי וכנראה שלא נראה את זה משתנה בשנים הקרובות (אם בכלל), כך שכל מה שנותר כרגע לשאר הקבוצות שמתיימרות להיות בצמרת זה להיאבק על מקומות 3-4 שיובילו גם אותן לליגה של הגדולות באמת, ליגת האלופות.

ולנסיה הקבוצה ממזרח ספרד, היא קבוצה די ותיקה בנוף ה-לה ליגה, המועדון הוקם עוד בשנת 1919. כיום הקבוצה נהנית במשחקיה באצטדיון הכל כך ביתי שלה "המסטאייה" שמכיל 53,000 איש קולניים וקנאים במיוחד לקבוצתם. בקרוב נוכל לראות גם את ולנסיה מתהדרת באצטדיון ביתי חדש ה"נואו מסטייה" שיכיל 75,000 מקומות!

חוץ מבשנות ה-40 לא זכורות בהיסטוריה של העטלפים שנים כך כל טובות במועדון הוותיק, עד תחילת שנות ה-2000 שבאו עליה לטובה. את השינוי הגדול והמרענן בקבוצה הביא לא אחר מאשר רפא בניטס המאמן הספרדי אשר זכה לבנות את שמו הגדול בזכות העבודה הנהדרת שלו במועדון. כשרפא בניטס הגיע לא הרבה ציפו ממנו שישנה דברים במועדון אך הוא סתם פיות רבים והצעיד את הקבוצה לאליפות כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, בעונת 2001/2002. לצערם של העטלפים בעונה לאחר מכן הקבוצה סיימה רק במקום החמישי.

ולנסיה לא אמרה נואש, היא שמה לב שבאמתחתה כמה שחקנים צעירים ונהדרים שעושים את השינוי בכל שלב במשחק. בקבוצה באותם שנים נהנו בקבוצה מ-ויסנטה רודריגז באגף שמאל ומ-מיסטה באגף הימני. השניים יכלו לייצר מצבים בכל רגע שרק רצו. לזכותם וכמובן לזכות בניטס ייאמר שסגנון הכדורגל ההתקפי שלהם הביא להם את התוצאות היפות והטובות גם בשנת 2003/2004.

באותה עונה, חוותה ולנסיה את אחת העונות הגדולות ביותר שלה, כאשר הניפה גם את גביע אופ"א (ז"ל) וגם את צלחת האליפות המתוקה. אותה עונה למעשה הייתה העונה האחרונה שבה זכינו לראות אלופה חדשה ושונה שמניפה את הצלחת חוץ מריאל מדריד וברצלונה.

כמובן שגם בימים אלו נמנית ולנסיה עם הגדולות של ספרד ואנו זוכים לראות אותה מדי שנה בשלב הבתים של ליגת האלופות אבל לצערנו זה כנראה הכי הרבה שנראה מהם בליגה המקומית, מסיימים כל שנה במקום ה 3 המכובד בלי אפשרות משמעותית של ממש לאיים על שתי הגדולות.

בשנים האחרונות אפשר להגיד שולנסיה היא סוג של קבוצה בדרך לליגה של הגדולות וכך כנראה מרגישים גם השחקנים שלה, למרות הסגל המהודר שמציגה הקבוצה כל שנה. גם השנה אפשר ליהנות מכמה שמות מחייבים ובכללם מככבים: דייגו אלבס השוער הברזילאי, בהגנה מככבים אדיל רמי הבלם הצרפתי הקשוח כשלצידו משחק באגף השמאלי ג'ורדי אלבה, בקישור יש חוליה מטורפת שמורכבת מ- ג'ונאס, אבר באנגה, פבלו הרננדז, ודויד אלבלדה ובהתקפה מפציץ באופן תמידי החלוץ הספרדי הבינלאומי רוברטו סולדאדו.

בזכות הצלחתה של ולנסיה, כוכבים רבים כבר מקשטים את הסגלים של קבוצות צמרת ברחבי אירופה: חואן מאטה מככב במדי צ'לסי, דויד סילבה שנהנה מכל שנייה במדי הסיטי, פאבלו איימר ששולט במדי בנפיקה וכמובן דויד וייה הסקורר (הפצוע) של ברצלונה. למרות הרשימה של הכוכבים העוזבים מדי שנה, סגל הקבוצה מחזיק במספר שחקנים מהטובים שיש ובכלל אפשר לזקוף את הצלחתה הנוכחית למאמנה שהוכיח שאפשר להתמיד בצמרת מדי עונה – אונאי אמרי.

אמרי גם הוא אחד ממאמני הכדורגל העולים בשמי ספרד. המאמן המוכשר הגיע לקבוצה לאחר שהקבוצה נחלה מפלות שלא היו מוכרות לה ולאחר הפסד מזעזע של 5:1 לבילבאו פוטר המאמן דאז רונאלד קומאן. ההולנדי היה המאמן השלישי שפוטר באותן שנים והפעם החליטו בקבוצה להביא מאמן שיישאר מספר שנים ויוכל להחזיר את ולנסיה למקום הנכון.

השאלה הגדולה, האם זה המקום הנכון של ולנסיה? אולי הגיע זמנה של ולנסיה לשאוף ולצפות ליותר מסגנית לשתי הגדולות ומקום שלישי מכובד מדי עונה?

האלטרנטיבה: חולמים בספרדית

בכדי שזו לא תהיה ליגת של שתי קבוצות חייבים לפחות לסמן אלטרנטיבות. מי הן אלו שאכן יכולות להיות כאלו, ולקרוא תיגר (לא באמת) על ברצלונה וריאל? ה"לה ליגה" פותחת עונה במטרה לא להפוך לליגת סקוטית לעשירים

אם אתם לא אוהדי ברצלונה או ריאל, אתם בטח מיואשים. ככה זה כשבכל עונה ובייחוד בשנים האחרונות, הפער משתי הענקיות הללו רק הולך וגובר, וסיכוי של ממש לנשל אחת מהן מהמקומות הראשונים שואף לאפס. גם הקיץ את מירב ההשקעה וסכומי העתק הוציאו השניים הללו, כאשר מלאגה המתעשרת נכנסת ביניהם באופן צפוי, אך ממש לא שכיח.

עדיין מדובר באחת הליגות הטובות בעולם, כזו שמייצגת את אלופת העולם, ולכן חייבים להביט מעט מעבר לקובייה הברורה. במקום להגיד ללה ליגה, "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", ננסה לראות אופק אחר.

שנת העטלף

מי שסיימה אשתקד במקום השלישי, אך במרחק ניכר מהשניים המובילות (21 נק' מהמקום השני), היא ולנסיה. לאחר היעדרות קלה ממשבצת הקבוצה השלישי בספרד, חוזרת הקבוצה לאיתנה בשנתיים האחרונות. אמנם היא נפרדה מדויד סילבה ודויד וייה, אך הצליחה לשמור על קו שחקנים מוכשר שהוביל אותה לעונה טובה מאוד וסיום כאלופת הסגניות. אונאי אמרי ממשיך להוליך את הקבוצה על הקווים כאשר הקבוצה תמשיך להישען על מלך השערים שלה, רוברטו סולדאדו, כשאיתו צפויים לקחת את המושכות, חואן מאטה, שעבר קיץ מלא בשמועות לגבי מעבר אפשרי, פאבלו הרננדס, הקיצוני הנפלא, ואבר באנגה, שחווה עונה נהדרת וטורניר קופה בינוני, אך צריך להמשיך במגמת השיפור ולתפוס מקום כאחד מקשרי ה-50-50 הטובים בעולם.

מי שעזבו את ה"מסטאייה" הם חואקין והצעיר המוכשר, איסקו שבחרו בכסף של מלאגה. במקומם צורפו שורת כישרונות כסרחיו קנאלס, שלא מצא מקום בריאל מדריד ובולנסיה אכן יכול להתחבר היטב לקבוצה. דני פארחו, גם הוא תוצר מחלקת הנוער של ריאל מדריד, הבלם הצרפתי הנהדר, אדיל ראמי, שמצטרף מאלופת צרפת, ליל, השוער הברזילאי המוכשר, דייגו אלבס שמגיע מאלמריה היורדת וכמוהו החלוץ הארגנטינאי, פאבלו פיאטי שיחבור לסולדאדו ואריץ אדוריז בחוליית חוד לא רעה בכלל. ולנסיה תכוון להצלחה יחסית בליגה המקומית ובליגת האלופות, קרי מקום שלישי ומעבר של שלב הבתים, ולכך סיכויים לא רעים בכלל.

בין כל הספינות יש גם צוללת

ה"צוללת הצהובה" מויאריאל, תשאף גם היא לשמור על מקום בחבורה המובילה. המאמן הצעיר, חואן קרלוס גארידו, בעונתו השנייה, ינסה להשביח את מעמדו, אך קל זה לא יהיה. הכוכב הגדול, סאנטי קאסורלה, עבר גם הוא למעצמה של מלאגה, ואם זאת הסופרסטאר השני, ג'וספה רוסי, נשאר, לפחות לעת עתה.

הרכישות מסתכמות במגן, כריסטיאן סאפטה שמגיע מנאפולי, ובחלוץ חאבי קאמונס, שעוזב את אוססונה וחובר לרוסי ונילמאר בחוד. גם הקשר מפרגוואי, הרנאן פרס, שהתקדם מקבוצת הבת, צפוי לקבל העונה שידרוג, וצפוי להיות שם מעניין שיצוד את העין. ויאריאל תשאר צמודה לצמרת, אך תתקשה להיאבק במשאבים של שאר יריבותיה.

מעצמלאגה

מי שמסומנת כפייבוריטית להשתרך מאחורי שתי הגדולות היא הקבוצה מאנדלוסיה שנמצאת בבעלות קטארית ושפכה סכומי עתק על רכש הקיץ (59 מיליון יורו ליתר דיוק, מעט יותר מריאל מדריד). מלאגה, צפויה למשוך אוהדים רבים והרחיבה באופן ניכר את מעגל האוהדים שלה, וזאת לאחר שמשכה שורת שמות לא מבוטלת במהלך הפגרה.

מנואל פלגריני, המאמן הצ'יליאני, ממשיך לעונתו השנייה, לאחר שהצטרף במהלך העונה החולפת. למרטין דמיקליס המנוסה, ג'וליו באפטיסטה, אנזו מארסקה וסלומון רונדון, תצטרף חבורה מוכשרת של שחקנים. ג'רמי טולאלן, עוזב לראשונה את אדמת צרפת בכדי לתפוס פיקוד במרכז המגרש, שכלצידו בקישור יהיו סאנטי קאסורלה הנהדר, חואקין שיפרוץ על קו ימין, ודייגו בונאנוטה הננס הארגנטינאי המוכשר.

יוריס מתיאסן, הבלם הוותיק של נבחרת הולנד, יצטרף לדמיקליס במרכז ההגנה, ועל הקו השמאלי יהיה נאצ'ו מונריאל המוכשר, שמגיע מאוססונה. רוד ואן-ניסטלרוי, כבר בן 35, אך חיפש אתגר חדש לאחר שלא ממש נהנה בהמבורג, ובמלאגה הוא צפוי להיות אחד המורים הכי טובים שסלומון רונדון, החלוץ המוכשר מונצואלה, יכול היה לבקש.

ה"אנשובים" של פלגריני ינסו למשוך תיירים רבים לאיי מלאגה הנפלאים, וזאת באמצעות כדורגל אטרקטיבי, ומי יודע, אולי הם היחידים שמסוגלים איכשהו לאיים על ברצלונה וריאל.

רפואה אלטרנטיבית

שאר הקבוצות שיזדנבו בשולי הצמרת ואולי יצליחו להתברג בשני המקומות הנותרים ברביעייה המובילה צפויות להיות אתלטיקו מדריד, שעברה קיץ מלא תהפוכות, עם עזיבתם של קון אגוארו ודוד דה חאה, וניסיון בנייה מחודש.

גם סביליה תהיה שם כנראה. הקבוצה שסיימה במקום החמישי אשתקד, החליפה מאמן על הקווים, כשגרגוריו מאנזנו עבר לאתלטיקו מדריד, ומרסליניו גרסיה טוראל ינסה להשתלט על העניינים ב"ראמון סאנצ'ס פיחואן". צירופם של פיוטר טרוכובסקי הגרמני והחלוץ הנהדר, מאנו דה מוראל, יוסיף לסגל המוכשר שכבר כולל את גארי מדל, הצ'יליאני, איבן ראקיטיץ' הקרואטי והחלוצים אלבארו נגרדו ופרדי קאנוטה הוותיק. כמובן שכשעל הקווים קיצוניים אדירים כחסוס נאבאס בימין ודייגו פרוטי בשמאל, פוטנציאל צמרת הוא ודאי, ויחד עם מרסליניו שרק מבקש להוכיח, סביליה צפויה גם היא לעונה טובה.

אתלטיק בילבאו, שחוותה עונה נהדרת ותשתתף בליגה האירופית, תמשיך להישען על הבאסקים המוכשרים שלה בראשות פרננדו יורנטה בחוד, חאבי מרטינס בקישור, והצעיר איקר מוניאין, כאשר בגזרת הרכש ניתן לציין את הקשר המוכשר, אנדר הררה, שנרכש ב-8.5 מיליון יורו מסארגוסה, וצפוי לחבור למרטינס באמצע מגרש נהדר.

אספניול של מאורסיו פוצ'טינו תעזר בחלוץ הנהדר, פאבלו אוסבלדו יחד עם צעירים מוכשרים, בטיס שחוזרת אמנם לא צפויה להיות בצמרת, אך היא תמיד קבוצה מעניינת עם קהל נהדר וחם בטח כשבחוד שלה נמצא דני גוייסה שחוזר מגלות בטורקיה, גם חטאפה וסראגוסה רוצות להשתדרג, כך שעל בטן הטבלה יהיה מאבק מעניין.

זה מעט אבסורדי לפסול קבוצות ברמה של ולנסיה, ויאריאל, אתלטיקו מדריד ומלאגה, אך בהנחה שגם השנה כולן יהיו הצל של בארסה וריאל, כל שנותר לבקש הוא שתהיה תחרות, מתח ועניין, גם אם מעט, העיקר שתהיה כזו.