מאבד את הראש

מחזור הפתיחה של ליגת האלופות היה מעניין, נשא מעט הפתעות, ובעיקר היה בעוכריהם של ברצלונה ואינטר. אז הנה מנת משכל מסוימת משני הערבים הללו, וגם מה הקשר בין אינטר ליובל נעים?

ליגת האלופות 2011-12 יצאה לה לדרך. באיירן סימנה "וי" ראשון בדרך לגמר הרצוי, במאי בביתה, ריאל מדריד הצליחה להתמודד עם קהל עוין, אפואל ניקוסיה הוכיחה כי לא רק הכסף מדבר, וגם מילאן נהנתה מההפקר, זה שבהגנת ברצלונה.

שתי קבוצות שצריכות להסיק מסקנות, הן ברצלונה ואינטר. אצל הקטלונים המצב טוב, הראש עובד נהדר, אבל צריך לתת את הדעת במקומות מסוימים, אצל המילאנזים לעומת זאת, תחשבו טוב אם בעוד שבועיים תראו שוב את גאספריני על הקווים.

קוסם חולם

אני חייב להודות שאני לא נמנה על הגל הסוחף של אוהדי ברצלונה, אם כי גם לא על אלו של היריבה ממדריד, ובכל זאת הערצתי לפפ גוארדיולה ולמשנתו היא עצומה.

כפי שיכול היה להיכשל באותה העת כשקיבל את הקבוצה ללא ניסיון, תחילת דרכו במועדון כמאמן, האירה לו פנים, ומשם קצרה היריעה מלהרעיף שבחים. יותר מכל בולטת לעין חוכמתו של האיש, והבנת המשחק, והשינויים הכרוכים בהתאם לנסיבות.

והנה כבר במחזור הפתיחה של ליגת האלופות, הוכיח לנו גוארדיולה, כיצד מאמני הדור הנוכחי של הכדורגל העולמי, צריכים לנהוג. הוא פתח במערך של ארבעה שחקני הגנה, כאשר בהעדרו של ג'ראר פיקה וכושרו הנוכחי של קרלס פויול, אילצו את הרכבתם של מסצ'ראנו ובוסקטס במרכז ההגנה.

אף אחד לא חלם על פתיחה כזאת, אך הגול של אלשנדרה פאטו טרף את הקלפים כבר בדקה הראשונה, וגוארדיולה לא איחר מלהגיב. שינוי מערך מהיר, תוך הסטתו של אריק אבידל לעמדת הבלם השמאלי, ומעבר מהיר למערך של 3-5-2 הניב פירות במהירות, ולחץ בלתי נגמר של בארסה על שערה של מילאן. את דני אלבס הוא העלה לעמדת הקשר הימני, את פדרו העביר שמאלה, ודויד וייה ומסי קיבלו גיבוי מאחור מצ'אבי, אינייסטה (פאברגס) וקייטה.

נכון שגול השוויון של פדרו נבע בעיקר בזכות קריאת מהלך לא נכונה של איגנציו אבאטה, אך הלחץ, הנעת הכדור והדריסה המתמדת הוכיחו עצמם מיד.

לשתי הקבוצות הגנה לא מתאימה, גוארדיולה ניצל את היתרון שלו בחלק ההתקפי, בכדי להביך את הגנת מילאן האיטית בראשותו של נסטה, איפה מקסס? וגם זמברוטה כבר מעבר לשיא, לשם מה הובא טאייה טאיו?

בברצלונה שספגה ארבעה שערים תוך ארבעה ימים, חייבים לתת את הדעת על מרכז ההגנה. נכון, פויול מזדקן, ופיקה חסר, אך האם מסצ'ראנו הוא הפתרון לצד בוסקטס? האמת כשמדובר בגוארדיולה, אין מה לדאוג, הוא ימצא לזה פתרון מהיר, אז אל נא תספידו את בארסה כל כך במהירות.

לא אני הוא האיש

מינוי הקיץ של ג'אן פיירו גאספריני למאמנה הראשי של אינטר, עשה מלכתחילה קולות של ברירת מחדל. אינטר רדפה אחרי יורש למוריניו בייחוד אחרי עונה לא מוצלחת עם רפא בניטס ולאונרדו על הקווים, אך התנגדותו של מוראטי לשלם פיצוי לפורטו, עבור שרותיו של אנדרה וילאש בואש, הייתה חייבת לפחות לספק מועמד ראוי אחר למשרה.

גאספריני עם כל הכבוד אינו האיש ההולם למשרה לחוצה וטובעת שכזו. קריירת האימון שלו, ולהזכיר כי הוא כבר בן 53, לא נסקה למקומות מרשימים (למעט הצלחה זמנית בגנואה), ומוזר היה כי דווקא בו בחרו באינטר, חרף המצב הכלכלי הלא טוב של המועדון. מאמנים צעירים ותוססים, כאלו שיתחברו ביתר קלות לשחקני הקבוצה, היו ששים להגיע רק מתוך רכישת כבוד לכך שאינטר מסמנת אותם כמאמני הקבוצה.

אינטר החליטה על עונה פיננסית, שחקני רכש גדולים לא הגיעו, וגם את דייגו פורלאן, השם הכי נוצץ שהצטרף למועדון, רכשו כשהוא בדעיכה ובתמורה לחמישה מיליוני יורו בלבד. ריקי אלברס, ג'ונתן ולוק קאסטיניוס הם שמות אדירים, לעתיד. ואם רוצים עתיד, כדאי היה למנות מאמן צעיר שאליו יתחברו כל הצעירים הללו, לצד הסגל הבכל זאת איכותי שיש לקבוצה, גם בהיעדרו של סמואל אטו.

תחילת העונה נראית מדאיגה עם הפסדים לפאלרמו וטרבזונספור, לא דברים מתוכננים באינטר. חוליית הגנה מבוגרת ומחוררת, ווסלי סניידר עם הראש באולד טראפורד, וגם ההתקפה לא מבריקה עד כה, זאת למרות הצטרפותם של פורלאן וסארטה, שיכולים להיות צמד מצוין, אך כזה שצריך חיבור, ורעב, ומי שיודע חיבור למאמן, הוא ערך נכבד בעגת הכדורגל,תסתכלו על יובל נעים, ותבינו כמה שזה נכון.

אז עד שיובל נעים יגיע בכדי להטריף את שחקני אינטר ולחברם, נמשיך להנות ממגוון ההפתעות הללו, ומהגנות לא מרשימות, אבל מה אכפת לנו, זה מספק לנו שערים, לא?

לחיות את המשחק, או לא להיות

אחד השינויים הבולטים שחווה הכדורגל העולמי יחד עם המאמנים הצעירים והחדשנים הוא חיות המשחק. שינויים והתאמות תוך כדי ובהתאם למתפתח על כר הדשא. דרור קשטן, הבט!

הכדורגל העולמי כל הזמן מתפתח. הכספים, המתקנים, וגם הפופולאריות של המשחק גורמת לאינסוף שינויים, כאשר מגמת צמצום פערים נשקפת על כל רחבי הגלובוס. נבחרות כונצואלה מפיקות שחקנים בקנה מידה עולמי, הליגה ברוסיה מביאה כוכבים במשכורות עתק, וגם בסין מרשים לעצמם להחתים שחקנים במיליוני דולרים.

בהתאם לכך, קיימת גם זרימה של דור מאמנים צעיר, מוכשר ושאפתני אשר דוגל בטקטיקה משתנה, רוטציות, והתאמות. נכון, גם לעומס המשחקים הגדול, קיימת השפעה על הרוטציות הללו. גוארדיולה, יואכים לאב, ואפילו אלי גוטמן ומוטי איווניר, מבינים כי חל שינוי במשחק, ולמעשה מתאימים עצמם לתהפוכות האלו, כאשר כל אחד משנן זאת בדרכו הוא.

גוארדיולה הפך את הנעת הכדור לאמנות, לאב הפך את גרמניה לנבחרת התקפית, והתוצר הוא ליגה פורה ביותר, גוטמן הבין כי כדורגל של הנעת כדור מהירה, בשילוב תעוזה ייצור תוצאות מרתקות, ומוטי איווניר הוכיח כי כמה שנים בכסא הפרשן, גרמו לו להבין תובנות על אופי המשחק ותאוות הביצוע על הדשא.

מרחיקים לך שחקן בדקה עשירית, קורה. אתה נקלע לפיגור מהיר, כנגד כל התחזיות, גם אפשרי. מה שהמאמנים הללו יודעים לעשות הוא להתאמים ולשנות תוך כדי המשחק ובהתאם למתרחש. זו לא חוכמה להחליף חלוץ בחלוץ, כאשר אתה בפיגור, וגם לא חוכמה להפוך פליימייקר לשחקן כנף, ככה אפשר רק לדכא את היצירתיות שבו.

אלו שנשארים עקשנים, ואינם עושים התאמות, סומכים על כדורגלנים דועכים, על הנעת כדור איטית ושבלונית, ומתעקשים לא לערוך חילוף גם אם העסק לא דופק, דבר לגיטימי לגמרי, אלו הם מי שנשארים מאחור.

דרור קשטן הבט על אלכס פרגוסון. פער הגילאים ביניכם הוא מינורי, ועדיין הרעב, השינויים, ההתאמות תוך כדי משחק, וכפועל יוצא גם התוצאות, מוכיחות עצמן עד היום ממש. נכון, אי אפשר להשוות את המשאבים שיש למנצ'סטר יונייטד לאלו של הפועל ת"א, אך ברמה המקומית שלנו, יש להפועל לא מעט כסף, וגם לא מעט אופציות להבין היכן צריך לשנס מותניים ולשפר.

זו לא בושה להודות בטעות, זו אפילו גדולה. אפולה אדל מתגלה בינתיים כשוער לא יציב, כזה שגם כאשר הוא כבר עודף כדור, זה למרכז הרחבה והוא יוצר פאניקה בקרב חבריו. למה לא לשבח שוער צעיר כבוריס קליימן?

גם דדי בן דיין, שאף פעם לא נחשב לשחקן מהיר, רק הולך ודועך, ובאדיר עם כל הכבוד, כבר בן 37, וכפי שביונייטד יודעים להשתמש בגיגס ברגעים המתאימים, כך גם צריך לנהוג בהפועל.

אין בעיה שכל מאמן יעדיף מערך מסוים איתו הוא ילך תמיד, אך כשלא הולך ברגע נתון, אפשר גם לשנות, ולא צריך להישאר מקובע. ככה עשה אלי גוטמן בעונת הדאבל של הפועל, כאשר נקלע לשיוויון מפתיע של 2-2 במשחק נגד הפועל עכו בבלומפילד. הוא הגיע עם המערך הרגיל שלו, אך דברים קרו, ומהלכי המשחק לא תאמו ציפיות. מה עושים? שינוי. ויקטור מרעי צוות לחוליית החוד כחלוץ שלישי, עומרי קנדה נכנס כשחקן אגף, ותוך עשר דקות הפועל באה על שכרה. בסיום אגב, היא ניצחה 3-5.

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות, אך הכדורגל העולמי שופע בשינויים ואם קשטן לא ידע להפנים זאת, הוא יאבד חסינות גם בקרב ההנהלה, לאחר שבקרב האוהדים כבר החלו לגעוש הרוחות סביבו. אפילו ארסן ונגר, שמתעקש שלא לחזק את ארסנל, למרות משאבים כלכליים גדולים, כבר מאבד את האמונה והכבוד מאוהדי התותחנים.

אז עם כל הכבוד, העולם מתקדם, וכנראה באמת שייך לצעירים, ומי שלא מתאים לו, שלא יהיה שם.

שלא יגמר לעולם

ההחתמה של ססק פאברגס היא החותמת לקיץ מחושב של ברצלונה. כל צירוף או שחרור נעשה מתוך התבוננות לעונה הקרובה, אך בעיקר לאלו שיבואו אחריה. ברצלונה 2011-12 יוצאת לדרך, ללא רצון להביט אחורה

ברצלונה של עונת אשתקד סחפה ושברה את שיאיה, היא רמסה את יריבתה ממדריד, וגם ליונייטד לא הותירה פירורים. המכונה של גוארדיולה, זו שכלל אוהדי הכדורגל באשר הם, חייבים להודות כי היא משהו יוצא דופן, לא רוצה לדעוך, וגם אם נוצר הרושם לאחר הבכורה שנערכה בסופר-קאפ הנהדר כי ריאל מדריד אכן בשלה לסגור עליה פערים, בבארסה מתכננים גם כמה צעדים קדימה, ומבטיחים כי גם בעתיד המכונה תישאר מכונה.

ילדי שנתון 87

אחד היתרונות הגדולים של ברצלונה היא מחלקת הנוער של המועדון, כזו שלא נותנת לעתיד להיראות שחור. כשידוע כי קלרס פויול כבר מדגדג את שנות הקריירה האחרונות שלו וגם צ'אבי כבר לא ילד, בבארסה חושבים קדימה ונשענים לפחות לעת עתה על תוצרי קבוצת הנוער שנולדו ב-1987.

שניים מחברי אותה קבוצה, ג'רארד פיקה וההחתמה הטרייה, ססק פאברגס, בחרו להתפתח בכלל על אדמת אנגליה, האחד בילה ארבע עונות במנצ'סטר אצל סר אלכס, השני בילה שמונה עונות אצל ונגר בארסנל, אך לבסוף שניהם ידעו כי מקום אחד מחכה להם.

בעוד פיקה מתחיל את עונתו הרביעית במועדון נעוריו, כאשר באמתחתו מספר לא מבוטל של תארים הן ברמה הקבוצתית והן ברמה הבינלאומית, הוא גם הופך לאחד מעמודי הטווח בהגנת בארסה, ומשתייך לצמרת הבלמים בעולם. השדרוג של פיקה התמיר, מבטיח לבארסה כי מנהיג להגנה יהיה לה גם כאשר הקפטן ה"גלדיאטור" יחליט לתלות את נעליו.

גם ססק פאברגס היה חבר באותה קבוצת גיל, אם כי את שנותיו האחרונות במחלקות הנוער הוא כבר העביר במתחם האימונים של ארסנל. לאחר שהפך לקפטן ומנהיג בקבוצה מצפון לונדון, החליט גם הוא לארוז מזוודות ולחזור הביתה. למעשה כמעט בכל העונות האחרונות דובר על חזרה אפשרית שלו למדי הבלאוגרנה, אך כשגוארדיולה הבין כי צריך להוריד בנטל מצ'אבי המתבגר, החליטו במועדון לפתוח את הארנק ולשכנע את ססק לחזור הביתה, לקטאלוניה. תוסיפו לזה את המחסור בתארים, זה שהוא חווה במרבית עונותיו בארסנל, ותקבלו שחקן רעב, שמגיע להנהיג את בארסה, אך לא באופן מיידי, אלא מתוך חשיבה של שנה-שנתיים קדימה.

ילידי 1987 הם גולת הכותרת לשאיפותיה של ברצלונה של ימינו. קבוצה שהתוצר הכי בולט שלה הוא ליאו מסי כמובן, שלמרות שלל הישגים, ביצועים ולהטוטים אסור לשכוח כי הוא בסה"כ בן 24, ושגם פדרו פורץ מאוחר אמנם, אך תופס מקום של קבע גם בנבחרת ספרד, ויחד עם שני הבנים האובדים הללו, לבארסה מובטח עתיד מזהיר, לפחות לכמה שנים טובות.

שארית המחשבה

ובכן צירופו של פאברגס אמש מקבע עוד יותר את מעמדם של ילידי 1987, אך לא רק בהם יכולה בארסה להתגאות. סרחיו בוסקטס למשל, עוד תוצר מקומי, נולד רק שנה לאחר מכן, וגם לו עוד שנים ארוכות לשחק. תיאגו אלקנטרה, יליד 1991, וזו אמורה להיות העונה שלו, לאחר שהחל את הקיץ בצורה נהדרת, והמשיך אותו בהופעת בכורה בנבחרת ספרד רק בשבוע שעבר.

כשעל דלתות הבוגרים מתדפקים שחקנים כאנדרו פונטאס, הבלם שכבר זכה למספר הופעות בקבוצה הבוגרת, מרטין מונטויה, שיהיה כנראה היורש של דני אלבס כשזה ילך וידעך, מארק מונייסה, הבלם המוכשר, וסרג'י רוברטו, הקשר שגם הוא כבר זכה לבכורה בבוגרת, מנצלים בבארסה את היתרון הכי בולט שלהם על פני היריבה ממדריד, דור העתיד ומחלקת הנוער הנהדרת.

לא סתם לואיס אנריקה זכה להתקדם במהרה לקבוצת בוגרים ועוד כזו מפוארת כמו רומא. כשאתה מצליח להפיק ממחלקת הנוער כל כך הרבה כישרון, וגורם לברצלונה ב' להיראות לעיתים כקבוצה לגיטימית ב"לה ליגה", אין ספק לגבי מעמדך, ועם זאת כמובן גם אין ספק לגבי טיב פס הייצור של המועדון.

כמי שחולשת על כלל האזור ומוצאת אותם גם בכפרים שליד, בברצלונה מבטיחים לעצמם עתיד ורוד, או אולי כחול-בורדו.

לך, ואל תשכח לחזור

כחלק מאותה מגמה של השבחת התוצר המקומי, וכפי שקרה כבר עם פיקה ופאברגס, גם הקיץ הזה ראינו שניים מאותם הכישרונות עוזבים הקאמפ נואו במטרה לחזור אליו בשלים.

בויאן קרקיץ', שרבות דובר על יכולות הכיבוש שלו במחלקות הנוער, עובר יחד עם אנריקה לרומא, ואם ישתבח שם, גם הוא כנראה יבחר לחזור מתישהו הביתה. השם הנוסף שעשה מעבר הקיץ, ומעט פחות מוכר, הוא אוריול רומאו, שנרכש לאחרונה ע"י צ'לסי ב-5 מיליון פאונד, במטרה לצבור ניסיון ולחוות על בשרו את המגרשים הגדולים באמת. רומאו, קשר אחורי, לא יכול היה למצוא מקום בעמדות מרכז השדה העמוסות, אך גם כאן ומתוך חשיבה עמוקה, בארסה מכניסה לחוזהו בצ'לסי אופציה של קנייה מחדש ב-15 מיליון פאונד.

רומאו ישתבח בינתיים על מגרשי הפרמייר ליג, בארסה תמשיך להנות מצ'אבי ואיני יסטה, אך כשירצו להוריד מהם את העומס ולהישאר גם בוסקטס, פאברגס ותיאגו, הם יוכלו להחזיר גם אותו ובגירסה המשופשפת יותר.

כך פועל מועדון שלא רוצה שהמכונה תיעצר. עתודות בלתי פוסקות, שחרור שחקנים שזמנם עבר (מיליטו שעזב חזרה לארגנטינה), רכישות שגם הן מתוך מגמה של ראייה קדימה (אלכסיס סאנצ'ס גם הוא יליד 1988, קיקו פמנייה נקנה בשביל להגיע לבוגרים בסופו של דבר), ובעיקר קשרי חוץ שמבטיחים השבחה במקום אחר עם סעיף קניה במחיר מופחת.

כשמוחות נכונים בראש המערכת, ובראשם גוארדיולה עצמו, לא נראה שבבארסה מפחדים מההתחזקות הגדולה של היריבה ממדריד, וגם אם לעת עתה קיים צמצום פערים, הנשק של מחלקת הנוער עתיד לספק נחת בגזרה זו, גם בשנים הקרובות, וכנראה שגם באלו שלאחר מכן.