כשהסרט "בוב וקרול וטד ואליס" הגיע לבתי הקולנוע בשנת 1969, הוא לא דמה כמעט לשום דבר שהקהל האמריקאי היה רגיל לראות.
הקומדיה הדרמטית של הבמאי פול מזורסקי עסקה בגלוי בנישואים, נאמנות, מערכות יחסים פתוחות והשינויים החברתיים שעברו על אמריקה בסוף שנות ה־60. במרכז הסרט עמדו ארבעה כוכבים: נטלי ווד, רוברט קאלפ, אליוט גולד ודיאן קאנון, שגילמו שני זוגות נשואים שמתחילים לבחון מחדש את הגבולות של מערכות היחסים שלהם.
הסרט עורר לא מעט שיחות בגלל הנושאים הנועזים שבהם עסק, אבל מאחורי הקלעים התרחשו לא מעט דברים מעניינים לא פחות – החל מבמאי שקפא מפחד ביום הצילומים הראשון ועד לפרט קטן שנטלי ווד ניסתה להסתיר במשך רוב חייה.
הכול התחיל בג'קוזי מלא באנשים עירומים
הרעיון לסרט נולד לאחר שפול מזורסקי קרא כתבה במגזין Time על הפסיכותרפיסט פריץ פרלס, ממפתחי תרפיית הגשטאלט.
פרלס היה מזוהה עם מכון Esalen בביג סור, קליפורניה, מרכז שנוסד בשנת 1962 והפך למקום מוכר עבור טיפולים אלטרנטיביים, סדנאות להתפתחות אישית ורעיונות שהיו מזוהים עם תרבות הניו־אייג' של התקופה.
מזורסקי קרא על מפגשים שכללו בין היתר אנשים עירומים בג'קוזי והחליט לנסוע למקום יחד עם אשתו.
השניים מצאו את עצמם כחלק מקבוצה של אנשים זרים, כאשר הם היו למעשה הזוג היחיד שהכיר זה את זו עוד לפני הסדנה.
החוויה נשארה עם מזורסקי. לאחר מכן הוא החל לעבוד עם חברו והתסריטאי לארי טאקר, ובמהלך שהות בפאלם ספרינגס השניים פיתחו את התסריט שהפך בסופו של דבר ל"בוב וקרול וטד ואליס".
ביום הצילומים הראשון הבמאי פשוט קפא
הסרט היה עבודת הבימוי הראשונה של מזורסקי, וביום הראשון לצילומים הביטחון העצמי שלו נעלם ברגע.
הוא הגיע לסט וראה מולו כ־75 אנשי צוות שממתינים שהוא יגיד להם מה לעשות.
פתאום הוא לא ידע מאיפה להתחיל.
מזורסקי סיפר מאוחר יותר שבאותו רגע הרגיש שאיבד לחלוטין את היכולת לתפקד.
מי שהציל את המצב היה צלם הסרט, צ'ארלס לאנג.
לאנג הציע בקול רם ששניהם יעלו במנוף צילום כדי להחליט כיצד לצלם את השוט הראשון. מזורסקי פחד מגבהים, אבל הסכים.
כשהשניים היו באוויר, לאנג הודה שאין באמת צורך לצלם משם. הוא פשוט רצה להרחיק את הבמאי הלחוץ מהצוות לכמה דקות ולדבר איתו בשקט.
אחרי כמה דקות של הסברים ועידוד, מזורסקי נרגע.
הוא ביקש להוריד אותם בחזרה אל הקרקע והכריז שהצילומים יכולים להתחיל.
מאוחר יותר התבדח שמאותו רגע הפך מבמאי מבוהל לבמאי מלא ביטחון.
זה היה הסרט הראשון של נטלי ווד אחרי שלוש שנים
נטלי ווד כבר הייתה אז אחת הכוכבות הגדולות והמוכרות בהוליווד.
אבל "בוב וקרול וטד ואליס" סימן את חזרתה למסך לאחר הפסקה של כשלוש שנים.
הסרט צולם בסתיו 1968, ולמרות ההצלחה שלו וארבע המועמדויות לאוסקר שקיבל, ווד שוב התרחקה לאחר מכן מהקולנוע לתקופה ממושכת.
הופעתה כקרול הפכה לאחד התפקידים המזוהים איתה מתקופה זו, והלבוש שלה בסרט משך תשומת לב כמעט כמו הדמות עצמה.
אבל היה אביזר אחד שהיא כמעט תמיד הקפידה לענוד – ולא רק בגלל אופנה.
הסיבה שנטלי ווד כמעט תמיד ענדה צמיד על יד שמאל
אם מסתכלים היטב על נטלי ווד בסרט, אפשר לראות צמיד על פרק כף ידה השמאלית.
הסיבה לכך התחילה כשהייתה ילדה.
בגיל 10, במהלך צילומי הסרט The Green Promise, היא רצה על גשר שהמבנה שלו קרס. ווד נפלה ושברה את פרק כף ידה השמאלית.
הפציעה לא החלימה בצורה מושלמת והותירה שינוי קל במראה היד.
ווד הייתה מודעת מאוד לפרט הזה וניסתה להסתיר אותו. במשך השנים היא נהגה לענוד צמיד על פרק כף היד, ולא נדיר לראות אותה בתצלומים ובסרטים כשהאזור מכוסה בתכשיט.
בסרט הזה הצמיד הפך לחלק טבעי מהמלתחה שלה – בעוד שרוב הצופים כלל לא ידעו מדוע הוא נמצא שם.
שימו לב לילד בן החמש – הוא יהפוך לכוכב ענק
"בוב וקרול וטד ואליס" כלל גם הופעת קולנוע מוקדמת במיוחד של מי שעתיד להפוך לכוכב נוער מפורסם בשנות ה־70: לייף גארט.
גארט היה רק בן חמש כששיחק בסרט, שנים לפני שהפך לזמר, שחקן ואליל נוער מוכר.
ברשימת הקרדיטים הוא מופיע בתפקיד ג'ימי הנדרסון.
הסרט עצמו הפך לאחת ההצלחות הגדולות של 1969 והיה בין הסרטים המכניסים ביותר של אותה שנה.
ויש גם הופעת אורח שאפשר לפספס בשנייה
באחת מסצנות מועדון הלילה מופיע לרגע ביל קוסבי.
הוא אינו מקבל קרדיט בסרט, וההופעה שלו קצרה מאוד.
אפשר לזהות אותו עם כובע, חולצה אדומה ומשקפי שמש, כשהוא נתקל בבוב בזמן שהחבורה עושה את דרכה אל השולחן. גם רשימות השחקנים של הסרט מציינות את קוסבי כאורח במועדון ללא קרדיט.
וזו לא הופעת האורח היחידה.
האיש שמגלם את הפסיכיאטר של אליס הוא דונלד פ. מוהיץ', שהיה למעשה הפסיכיאטר האמיתי של פול מזורסקי.
וגם מזורסקי עצמו מופיע לרגע – הוא האיש שנשמע צועק ברקע בסצנה המתרחשת במכון Esalen.
הבגדים של נטלי ווד הפכו לסמל של התקופה
את התלבושות בסרט עיצב מעצב התלבושות הוותיק מוס מאברי.
הוא שילב עבור ווד מראה בוהמייני ומשוחרר לצד בגדים אלגנטיים יותר, והתוצאה התאימה היטב לאווירה של סוף שנות ה-60.
מאברי אף יצר במיוחד עבור ווד חזייה שקיבלה בהמשך את הכינוי "חזיית נטלי ווד".
העיצוב המדויק שלה נשמר כסוד, אבל היא נוצרה במיוחד כדי להתאים לגזרתה ולבגדים שלבשה.
גם עבור דיאן קאנון הסרט סימן התחלה חדשה
נטלי ווד לא הייתה היחידה שחזרה למסך בתקופה משמעותית בחייה.
דיאן קאנון, שגילמה את אליס, הגיעה לסרט לאחר תקופה אישית קשה בעקבות גירושיה מהשחקן קארי גרנט.
הגירושים הפכו למאבק ציבורי ומתוקשר סביב בתם המשותפת, וקאנון סיפרה שהתקופה הותירה אותה המומה, מבולבלת ופגועה.
ב־1968 היא סיפרה שבמשך שמונה חודשים התקשתה לעשות משהו, עד שהחליטה שעליה להפסיק לשבת בבית ולהתחיל שוב לעבוד.
"בוב וקרול וטד ואליס" הפך לחלק משמעותי מהחזרה הזאת.
התפקיד זיכה אותה במועמדות לפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. גם אליוט גולד היה מועמד לאוסקר על הופעתו בסרט.
ואם מסתכלים היטב – הסרט מלא בטעויות קטנות
כמעט שום סרט אינו חף מטעויות המשכיות, וגם כאן אפשר למצוא כמה משעשעות במיוחד.
באחת הסצנות אליס וטד כבר מתחילים לאכול את הקינוחים שלהם במסעדה.
אבל בשוט הבא – הקינוחים רק מוגשים להם.
בסצנה אחרת, אחרי מסיבה, בוב מניח תקליט על הפטיפון והמוזיקה מתחילה להתנגן. מאוחר יותר המוזיקה עדיין נשמעת ברקע, אבל כאשר הפטיפון מופיע שוב בפריים אפשר לראות שאין עליו תקליט.
ויש גם טעות הקשורה למעיל של בוב.
כאשר קרול מספרת לו על הרומן שלה, בוב מתקדם לעבר המדרגות כשהוא לובש מעיל עליון. בשוט הבא המעיל כבר אינו עליו – וקרול מחזיקה אותו.
אלה טעויות קטנות שקל מאוד לפספס בצפייה רגילה, אבל ברגע שמבחינים בהן קשה שלא לראות אותן בכל צפייה חוזרת.
אחת הסצנות המפורסמות ביותר כמעט לא הייתה כתובה בתסריט
אחת הסצנות המזוהות ביותר עם הסרט היא הרגע שבו ארבע הדמויות הראשיות מגיעות יחד למיטה.
מזורסקי רצה שהרגע ירגיש טבעי ולא מבוים מדי, ולכן חלק גדול מהסצנה התבסס על אלתור.
השחקנים קיבלו חופש רב ולא ידעו תמיד בדיוק מה הם אמורים לעשות.
רוברט קאלפ, שגילם את בוב, היה לפי הסיפורים האדם שהרגיש הכי בנוח בסיטואציה, בעוד שחלק מהשחקנים האחרים, ובהם נטלי ווד ואליוט גולד, היו בתחילה פחות בטוחים כיצד להתנהל.
האלתור הפך לחלק מהתחושה הלא־מלוטשת והטבעית של הסרט.
סרט אחד שתפס בדיוק את רוח סוף שנות ה-60
"בוב וקרול וטד ואליס" יצא בתקופה שבה הקולנוע האמריקאי עבר שינוי עצום.
דור חדש של במאים ותסריטאים קיבל יותר חופש לעסוק בנושאים שבעבר אולפנים גדולים כמעט לא היו מוכנים לגעת בהם.
הסרט של מזורסקי הפך לאחת הדוגמאות המוקדמות והבולטות של תקופת "הוליווד החדשה", והעז לדבר באופן סאטירי וישיר על אהבה, נישואים, קנאה, מיניות ונאמנות.
הוא זכה בארבע מועמדויות לאוסקר, ובהן מועמדויות לדיאן קאנון ולאליוט גולד, והקריירה של מזורסקי כבמאי יצאה לדרך.
יותר מחצי מאה לאחר מכן, הסרט עדיין זכור בזכות ארבעת השחקנים הראשיים והנושאים הנועזים שלו.
אבל בצפייה חוזרת אפשר לגלות גם עולם שלם של פרטים קטנים: הילד בן החמש שעתיד להפוך לאליל נוער, הפסיכיאטר האמיתי של הבמאי שמופיע על המסך, הופעת אורח שנמשכת שניות ספורות, תקליט שנעלם מהפטיפון – והצמיד שנטלי ווד ענדה כדי להסתיר פציעה שנשאה איתה מאז ילדותה.