יש המון סרטונים מרגשים של חיילים חוזרים הביתה לכלבים שלהם אחרי שרות ממושך בחו"ל. הסרטונים הללו תמיד יגמר לכם לדמעה או שתיים, אבל תהיתם איך זה נראה כשהחיילים חוזרים הביתה לחתולים שלהם?
הסרטון למטה ממחיש בדיוק מופתי את ההבדל בין חתולים לכלבים.
החברה קבעה שזה תפקידו של הגבר להביא לבת הזוג שלו משהו מיוחד ביום האהבה. הגבר יצא מדרכו כדי להבטיח שלאישה שלו תהיה הפתעה נעימה באותו היום. אבל בסרטון המרגש הזה התפקידים מתחלפים כשהאישה עושה משהו מדהים לבעלה ומשאירה אותו חסר מילים.
תעשו משהו מיוחד ביום האהבה (או אפילו בכל יום אחר). עזבו את הפרחים או השוקולדים. תציגו להם משהו מיוחד במינו ותדעו שהתגובה של בן או בת הזוג שלכם שווה יותר מהכל.
ג'ארד בן ה 8 לקה בשבץ כאשר היה ברחם של אמא שלו. זה השאיר אותו ללא יכולת לעמוד, ללכת, לדבר או לראות.
האומץ של ג'ארד נתן לאבא שלו השראה לכתוב לו את השיר הזה. עם מילים כמו "לא יכולתי להיות גאה יותר, מה שאתה עובר בכל שעה…", זה ממש ירגש אתכם לראות את התגובה של ג'ארד כשהוא שומע את אבא שלו שר לו.
יש לי 2 כלבות והמון חתולים, ולא משנה כמה טוב היום שלי היה, כשאני חוזר הביתה ורואה את הכלבים והחתולים שלי היום של משתפר. הם לא חושבים מה היה אתמול או מה יהיה מחר, לכן אני ממש מתחבר עם הסרטון למטה.
תיאור הסרטון של 'נצלו כל רגע' אומר לנו: "כלבים וחתולים מחזיקים בסוד פנימי על איך ליהנות מהחיים. הם מסוגלים להתענג על כל דקה של היוםף כל הרגעים הכיפיים והשטותיים. הרגעים המשעשעים, והרגעים האוהבים. אם חיות המחמד שלנו יכלו לדבר, הם בטח היו אומרים לנו: 'כשאתה שמח, אל תשכח להגיד זאת לעצמך. שנ"צ זו שנת יופי לנשמה. תאכל כאילו אף אחד לא מסתכל' ".
הסרטון הקצר שצולם על ידי קית' הופקין הוקרן לראשונה בפסטיבל טרייבקה בשנת 2013, מאז הוא נהיה הצלחה ענקית בקרב אוהבי חיות מסביב לעולם. הסרטון צולם על חול, שלג ומתחת למים עם עזרתם של הצלם סת' קסטיל והמלחינה קרלי קומנדו.
קל מאוד לפספס את הדברים הקטנים שחיות המחמד שלנו אוהבות, אם זה לקפוץ לתוך מים, לחכות שעות ליד הדלת עד שנחזור, או להתכרבל איתנו ולתת ולקבל אהבה. זהו שיעור חשוב שכל אחד מאיתנו צריך לזכור.
במשך חמישה חודשים ארוכים לורן פיקולו לא ידעה אם היא תראה שוב את גור הכלבים שלה. בארט נעלם בחודש אוגוסט האחרון באפר ווסט סייד במנהטן.
פיקולו פנתה לרשתות החברתיות כדי לנסות ולמצוא את הכלבלב המתוק שלה. אפילו שלא הייתה לה ממש הצלחה היא לא ויתרה על התקווה שמישהו ימצא את הכלב שלה ויחזיר אותו הביתה.
היא ידעה שיהיה קשה לזר לתפוס את הגור, מכיוון שכלבי וויפט רצים מהר מאוד, ובארט הוא גור ביישן מאוד.
היא המשיכה לפרסם תמונות של הכלבלב כדי לוודא שאנשים לא ישכחו אותו.
אפילו שהקיץ חלף והחורף הגיע, פיקולו לא התייאשה לרגע.
בארט לא זכה אפילו לחגוג את יום הולדתו הראשון עם אמא שלו.
לפני כחודש, מפקח בכבאות של ניו יורק הבחין בכלב משוטט לא רחוק מאזור האימונים של הכבאים. הכלב בארט הצליח איכשהו לחצות לצד של השני של האיסט ריבר, כמעט 4 ק"מ מהמקום בו הוא נעלם.
קלי האכיל את הכלב ממרחק, מכיוון שבארט פחד להתקרב אליו. ביום שני, כאשר הסופה הגדולה התקרבה, קלי החליט שזה הזמן לתפוס את הכלב.
ביום שלישי הכלב כבר היה בידיים בטוחות. רק אז קלי פנה לרשתות החברתיות על מנת לבדוק אם מישהו מחפש אחר הכלב.
הוא מצא את עמוד הפייסבוק Bring Burt Home, ויצר קשר עם פיקולו המאושרת. קלי עדיין היסס ולא ידע אם הוא אכן מצא את הבעלים האמיתיים של הכלב…
ברגע שבארט ראה את אמא שלו, ההתנהגות שלו הפכה מביישן ומפוחד לכלב מאושר ושמח. אז קלי ידע שאמא והתינוק שלו סוף סוף התאחדו.
איזה סיפור מדהים ומרגש! אני כל כך מבין את פיקולו, גם אני לא הייתי מפסיק לחפש ולעשות הכל כדי למצוא את הכלבות שלי אם היו נעלמות. איזה כיף שהסיפור נגמר עם סוף טוב.