הנה ילד בשם מיצ'ל שמאז שהיה ילד היה מאוהב ואוהד של משחק הכדורסל. הוא עוזר לקבוצה והוא הילד האהוב והעוזר של המאמן. מיצ'ל הוא גם ילד בעל צרכים מיוחדים. במהלך שהפתיע את כולם, המאמן אמר למיצ'ל לשים את גופיית הקבוצה ולהתכונן למשחק. זה היה סיום העונה, המשחק האחרון, וזה היה הזמן לתת הזדמנות לאלו שבדרך כלל לא מקבלים אותה.
הוא נכנס למשחק, וחבריו לקבוצה מסרו לו את הכדור כדי שיקלע, אבל הוא פשוט לא הצליח. הוא לא קלע סל אחד, אבל המאמן קיווה שרק עצם העובדה שהוא נכנס למשחק תשמח אותו. אבל אז קרה דבר מדהים…
האישה הזאת התעוררה בוקר אחד כדי למצוא שבעלה לא נמצא בבית.
בחודשים האחרונים ההתנהגות שלו הייתה מוזרה. היא החלה לחשוב על הנורא מכל. אבל למרות זאת, היום זה יום ניקיונות. היא מתמתחת ומתכוננת לנקות את הבית. ואז היא מצאה מכתב, שבעלה השאיר, על השידה ליד המיטה. היא קראה אותו והחלה לבכות.
הנה המכתב שמצאה (התרגום למטה).
"ג'וליה היקרה,
אני כותב לך עכשיו בזמן שאת ישנה, רק למקרה שזה לא אהיה אני שמתעורר לצידך. עם המסע הדו כיווני הזה, אני מבלה יותר ויותר זמן בצד השני, ומי יודע? אני מפחד שאני לא אחזור מאחד המסעות".
"רק למקרה שמחר אני לא אצליח להבין מה קורה לי. רק למקרה שמחר אני לא אצליח לומר לך כמה אני מעריץ ומעריך את היושרה שלך, הנחישות שלך להיות לצידי, מנסה לעשות אותי מאושר למרות הכל. כפי שאת תמיד עושה".
"רק למקרה שמחר אני לא אהיה מודע עוד למה שאת עושה. כשאת תולה פתקים כדי שלא אתבלבל בין השירותים למטבח. כשאת מצליחה להצחיק אותנו אחרי שאני נועל את הנעליים בלי גרביים. כשאת מנסה להחיות את השיחה למרות שאני הולך לאיבוד בכל משפט. כשאת ניגשת אלי ולוחשת לי באוזן את שמו של אחד הנכדים שלנו. כשאת מגיבה בעדינות לאחד מהתקפי הזעם שיש לי, כאילו שמשהו בתוכי מורד נגד הדבר הזה שמשתלט עלי".
"עבור זה ודברים רבים אחרים. רק למקרה שמחר לא אזכור את השם שלך או את שלי".
"רק למקרה שמחר אני לא אוכל להודות לך. רק למקרה שמחר, ג'וליה, אני לא אוכל להגיד לך בפעם האחרונה, שאני אוהב אותך".
תוך שנייה אחת, יום רגיל הפך לסיטואציה מסכנת חיים עבור שני עובדים של משטרת יוסטון.
שרלוט, סוסת משטרה בארבע השנים האחרונות, סיירה ברחובות העיר ביום חמישי כאשר לפתע נבהלה ממשאית גדולה שחלפה לידה.
פועלת מתוך פחד, שרלוט העיפה את השוטר ד. הרג'ון מגבה ורצה אל תוך הכביש שם נפגעה על ידי רכב חולף.
ברגעיה האחרונים, שרלוט מצאה נחמה בידיו של השוטר שלה, שהצמיד את ראשה לחזה שלו כשהיא נפטרה ברחוב.
כאמצעי בטיחות, הרג'ון נלקח לבית החולים לאחר המקרה, אבל שוחרר ומצבו טוב. כך לפי דיווח חדשות מקומי.
משטרת יוסטון הודיעה על מותה של שרלוט ביום חמישי עם כמה מילות אבל, הם כתבו.
"בלב כבד אנחנו נאלצים להודיע על מותה של שרלוט, סוסת משטרה של משטרת יוסטון, שמתה הבוקר במהלך מילוי תפקידה כאשר נפגעה מרכב חולף".
"שרלוט הגיעה אלינו בגיל שנתיים מאוקלהומה. היא פרחה במחלקת הסוסים. היא עברה את כל המבחנים והמבדקים שלה בהצטיינות, ועברה מהר מאוד לעבוד ברחובות יוסטון. היא אהבה את העבודה שלה ותמיד הייתה מוכנה לעבוד ולהכניס את האנשים הרעים לכלא או לתת נשיקות לילדים. היא שירתה את תושבי יוסטון במשך 4 שנים".
"היא תחסר לכולנו".
יחד עם ההודעה המחלקה צירפה תמונות מחייה של שרלוט משרתת את תושבי יוסטון.
13 שבועות אל תוך ההריון שלה עם תאומים, נאמר לאמה לי שתינוקת הופ יש אנאנצפלוס, מום נדיר שמונע מהמוח והגולגולת להתפתח ברחם.
הרופאים ציפו שאמה לי תבקש לעשות הפלה, אבל האינסטינקט שלה אמר לה ללדת את התינוקת הופ ולתרום את האיברים שלה לתינוקות נזקקים.
אמה ילדה את הופ ואת אחיה התאום הבריא ג'וש בחודש נובמבר. הופ זכתה לחיות 74 דקות בדיוק לפני שמתה בידיים של אמא שלה, ובכך הפכה לתורמת האיברים הכי צעירה בהיסטוריה של בריטניה.
אמה אמרה למירור, "אני לא חושבת שמישהו דיבר במהלך 74 הדקות, כולנו פשוט חיבקנו והתכרבלנו איתה".
בעלה דרו הוסיף, "בכיתי בלי סוף ברגע שהחזקתי אותה. כל כך הצטערתי בשבילה בגלל שהיא הייתה כל כך קטנה".
"וכולם בחדר, כולל האחיות, החלו לבכות. אני לא חוש שנשארה עין יבשה בכל החדר".
אמה קיבלה השראה לתרום את איבריה של הופ מטדי הולסטון שנולד מוקדם יותר השנה עם אותו מום כמו של הופ.
טדי חי 100 דקות וההורים שלו תרמו את מסתמי הלב ואת הכליות שלו.
אמה אמרה לחדשות קיימברידג', "כשגילינו שהופ לא תשרוד, ואחרי שהכרנו את הסיפור של טדי, הייתי בטוחה שהרופאים יוכלו לעשות את אותו הדבר".
"אם הסיטואציה הייתה שונה והיא הייתה נפטרת אחרי הלידה, אני חושבת שההחלטה לא הייתה כל כך קלה".
אמה הוסיפה, "היום היא עדיין חיה בתוך מישהו אחר וזה עוזר עם היגון והצער".
דרו ואמה התקשו לחשוב על שם לתאומה אחרי שעל השם של ג'וש הם חשבו מראש. עכשיו הם שמחים שהם בחרו בהופ (תקווה).
"השם באמת עבד טוב. עדיין יש לנו כי היא עדיין חיה בתוך אנשים אחרים".
דרו ואמה לי לא יכלו להיות גאים יותר ממה שהופ השיגה בחייה הקצרים.
תאי הכבד והכליות שתרמה יכולים להשאיר חמישה אנשים בוגרים בחיים בזמן שהם מחכים לאיברים.
"היא הייתה בחיים 74 דקות בלבד, אבל השיגה יותר מאשר אנשים משיגים כל החיים שלהם. אנחנו מרגישים שהילדה הקטנה שלנו היא גיבורה".
לכולנו יש את סצינת החלומות בראש על איך אהבת חיינו תציע לנו נישואים יום אחד. אבל הסרטון הזה השאיר אותי תוהה האם הבחור הזה ניצח את כל הסצינות האפשרויות.
הבחורה הזאת קיבלה מהחבר שלה גור מתוק ליום הולדתה, והיא כמובן שמחה עד השמיים. איך אפשר שלא? תראו איזה גור חמוד. אבל אז החבר מבקש ממנה להסתכל על הקולר שלו. זה היה הרגע שהיא ראתה טבעת אירוסין, בדיוק ברגע שהוא כרע ברך…
הסרטון הזה נצפה כבר מעל 20 מיליון פעמים, ואפשר להבין מדוע.
אנחנו לא מתכוונים לכמה כסף הייתם רוצים שיהיה לכם בבנק. אנחנו מתכוונים לכמה כסף אתם צריכים כדי לשרוד? בטח לא כמה שחשבתם. ואם הייתה לכם אפשרות לקטוף כסף באופן חופשי – כמה אתם חושבים שמגיע לכם? כשאתם חושבים על כל האנשים בעולם שבאמת צריכים אותו…
קובי פרסין יצא לרחובות ניו יורק כדי לראות איך האנשים יגיבו לשאלות הללו. הוא לבש חליפה והדביק עליה שטרות כסף.
כשראיתי מה עשו אנשי עסקים בחליפות, נשים עם תיקי יוקרה…פשוט נגעלתי.
כאשר הוא ניגש לאדם הומלס עם כלב בסוף הסרטון, לא יכולתי שלא לחשוב שעדיין יש אנשים עם לב טוב בעולם…
אבל ב 14 לינואר, 2011, ליסה אובחנה עם סרטן אנגיוסרקומה בקרקפת שלב 4. ואמרו לה שהחיים שלה עומדים להשתנות לנצח. הסרטן עמד להתפשט לריאות, מעיים ואפילו למוח. הרופאים אמרו שלא נשאר לה זמן רב לחיות. היא עברה טיפולי כימותרפיה קשים, ועברה ניתוחים רבים.
מה שהופך את המקרה לקשה הרבה יותר הוא שהסרטן של ליסה הוא נדיר ואגרסיבי, כזה שלא הרבה רופאים נתקלו בו בעבר. אבל עם כל מה שליסה סבלה ועדיין סובלת, היא רוצה לחיות חיים נורמליים. היא לא מוותרת. היא לוחמת. היא החליטה להמשיך ללכת לעבודה בחנות הפרחים. מקום העבודה שלה החליט לעשות מעשה נפלא עבורה – על כל פרח שהיא מוכרת, הם ישוו את המחיר ויתרמו את הכסף לטיפולים הרפואיים שלה. הייתם מצפים שכל אדם יהיה סימפתי כלפי מצבה של ליסה, אבל איך שאדם אחד התייחס אליה…זה פשוט דוחה.
אבל בדיוק כשהתחלתי לאבד תקווה, משהו קרה שהחזיר את האמונה שלי באנושות, ומילא את עיני בדמעות.
נראה שבכל קהילה, יש את האנשים המיוחדים שהמעשים הלא אנוכיים שלהם מביאים רק אושר לאלו הסובבים אותם.
במרכז טקסס, אליזבת' ליירד בת ה 83 ידועה יותר בכינוי 'אשת החיבוקים', בגלל המחווה הקטנה והקבועה שהיא עושה, כשהיא נוסעת לבסיס חיל האוויר הקרוב בפורט הוד, כדי להביע את ההערכה והכבוד שלה עם חיבוק לחיילים שנוסעים למשימה.
למעשה, אליזבת מביעה את הערכתה בצורה הזאת מאז שנת 2003.
המחווה הקטנה שלה השפיעה רבות על אלו שמשרתים את מדינתם, כשאליזבת מספקת להם את המנה האחרונה של אדיבות והכרה לפני שהם עוזבים את ביתם, אולי בפעם האחרונה.
אך כאשר הם חוזרים הביתה, אתם יכולים להיות בטוחים שליירד תהיה שם, מחכה להם עם זרועות פתוחות, מוכנה לברך אותם על שיבתם הביתה.
במהלך 12 השנים שהיא עמדה לצידם את החיילים, היא חילקה יותר מחצי מיליון חיבוקים.
אבל יום אחד אליזבת' לא הייתה שם.
אף אחד בקהילה לא ידע, אבל אליזבת' נאבקת בסרטן השד ב 11 השנים האחרונות, ולאחרונה היא אושפזה בבית החולים.
החיילים מיד הבחינו בהיעדרותה של אליזבת, וכאשר הם גילו את הסיבה מדוע, הגברים והנשים הנפלאים שאליזבת עמדה לצידם במהלך השנים החלו לבקר אותה בבית החולים, במאמץ להחזיר לה על כל החיבוקים שהיא חילקה.
סמל ג'ראבז ווילקס אמר לחדשות NBC: "זה יהיה כבוד עבורי לתת לה חיבוק בעת הצורך. היה חשוב לי להגיע לכאן ולהראות לה קצת אהבה בגלל האהבה הרבה שהיא הראתה לי".
החיילים גם הקימו עמוד התרמה באינטרנט על מנת לכסות את ההוצאות הרפואיות של אליזבת, ומאז גייסו יותר מ 80,000$.
הבן של אליזבת, ריצ'רד דוויס, אמר: "כמות האנשים שהגיעו, התגובות של אנשים, זה מדהים. היא נגעה בכל כך הרבה אנשים עם חיבוק אחד קטן".
בעולם עם כל כך הרבה שנאה, כאב וכאוס, זה נפלא לראות אנשים כמו אליזבת' ליירד מאירים את חייהם של אלו הסובבים אותם. אליזבת', את אישה נפלאה ונדיבה, ואנחנו מאחלים לך החלמה מהירה.
על מנת לתרום לעמוד ההתרמה של אליזבת' ליירד, לחצו כאן.
אחד הדברים שאנשים לוקחים כמובן מאליו זה עד כמה בני נוער מודעים בימינו.
בזכות האינטרנט, מדיה חברתית ומקורות אחרים, בניה נוער יכולים להתחבר לאנשים ולאנושות, אבל מה הם עושים עם זה? הנערים הללו החליטו להתרחק מהפעילות היומיומית של כתיבת סטטוסים, ציוצים ופרסום תמונות באינסטגרם, ובמקום הם החליטו לתת בחזרה.
הילדים הנפלאים האלה הלכו למקדונלדס והזמינו 100 מקדאבלס; העובדים במקום היו בטוחים שזאת עוד זוג של מתיחה וסירבו להזמנה בהתחלה. אבל בסופו של דבר העובדים הסקפטיים הבינו שזאת לא בדיחה, ואין מצלמות נסתרות. לא, הנערים האלה לקחו את ההמבורגרים וחילקו אותם להומלסים.
אפשר לראות איזה הבדל יכול לעשות משהו קטן כמו המבורגר לאלו שחיים ברחוב, וזה פשוט מחמם את הלב לראות את התגובות שלהם.
