השבוע של המסכנים

כל חובב כדורגל יכול להישבע שזהו אחד השבועות המטורפים ביותר בכדורגל בשנים האחרונות.

מי שהיו האחראים העיקריים לשבוע המטורף הזה הם הכדורגלנים המסכנים. אלה שאנחנו רגילים לראות אותם מפסידים, לקרוא עליהם כתבות בתקשורת בהקשרים שליליים ואין להם מזל בשפע. אלה שכל הקריירה שלהם היא "כמעט" אחד גדול, ותמיד מספר 2.

שבוע המסכנים התחיל בשבת בלילה. בארסה שיחקה נגד סביליה, וסיימה  ב0:0 מפתיע, הרבה בזכות חאבי ואראס. השוער בן ה-29, שעד המשחק המדובר היה אלמוני לחלוטין, מעכשיו יהיה חרוט בזכרונו של כל אוהדי הכדורגל הספרדי, ובמיוחד בזיכרון של ווינר אחד גדול (רק בבארסה כמובן), ליאו מסי.

ואראס, שהיה רגיל להיות מחליף של אנדרס פאלופ האגדי, נתן הופעה הרואית שגרמה לכמה קטאלונים עוגמת נפש קטנה. הוא עצר פעם אחר פעם את המכונה המשומנת של בארסה, סיכל מצב אחר מצב ועצירת הפנדל של מסי בתוספת הזמן הייתה סיומת נהדרת לאחת מתצוגות השוערים הטובות בשנים האחרונות בליגה הספרדית.

בצהרי יום ראשון, מילאן פגשה את לצ'ה, למשחק שעל הנייר אמור להיות פשוט למילאן. המילאנזים פתחו לא טוב בלשון המעטה, וירדו למחצית בפיגור 3:0. מאמן מילאן, אלגרי, הכניס את קווין פרינס בואטנג למחצית השנייה במקומו של רוביניו (עוד שחקן ללא מזל).

הגנאי- גרמני הבעייתי, שעדיין לא מצא את עצמו בעולם הכדורגל, גמל לאלגרי בשלושער מדהים שהשווה את התוצאה.

נדמה שמזל ושכל זה לא החלק החזק אצל בואטנג. חודש לפני תחילת המונדיאל, פורטסמות' של גרנט פגשה את צ'לסי למשחק גמר גביע אנגלי. כזכור, במהלך המחצית הראשונה, בואטנג נכנס חזק במיכאל באלאק וסיים לקשר הגרמני את חלום המונדיאל. האוהדים הגרמנים לא חסו על בואטנג המסכן, שמצדו אמר: "אני מצטער, זה לא היה במתכוון. אני באתי מאוחר מדי, שגרם למגע מלא (עם באלאק)."

עוד באותו משחק, קווין החמיץ פנדל, שהיה יכול להעלות את פורטסמות' ליתרון מפתיע, לשנות לגמרי את פני המשחק ולהציל את הקריירה של אברם גרנט באי הבריטי.

במונדיאל, הוא נאלץ לראות (וגם לפגוש ולהפסיד) את אחיו הצעיר מככב במדי גרמניה התוססת, בעוד שהוא משחק בנבחרת גאנה הבינונית. חוסר המזל של הקשר חלחל גם לנבחרתו, אחרת איך תוכלו להסביר מה קרה ברבע הגמר נגד אורגוואי מהדקה ה-120 ועד סיום המשחק?

בערך שלוש שעות לאחר שבואטנג השלים שלושער נגד לצ'ה, מסכנים אחרים חגגו, ובגדול! הפעם מדובר באוהדים של מנצ'סטר סיטי שצפו בקבוצתם משפילה את מנצ'סטר יונייטד 1-6 בלתי נתפס!

כבר כמה עשורים, שהאוהדים התכולים סובלים מעליונותה של היריבה העירונית. אבל, ביום ראשון קבוצת הכוכבים של מנצ'יני נתנה לאותם אוהדים רגע של נחת, רגע של עליונות על היונייטד השנואים והכל כך מוצלחים.

כוכב הדרבי ללא ספק היה מריו באלוטלי. לפעמים נדמה שזהו התאום האובד של קווין בואטנג, גם החלוץ האיטלקי- גנאי לא בורך במזל ובטח שלא בשכל. יעידו על כך פקחי מנצ'סטר שנתנו לו מעל 100 דוחות חנייה בשנה, שחקני מחלקת הנוער של הסיטי שחטפו ממנו מטר של אינדיקים והכבאים שנאלצו לכבות את ביתו ביום שבת האחרון לאחר ששיחק עם זיקוקי דינור באמבטיה.

סופר מריו סיים את המשחק עם צמד, אבל ללא ספק הרגע הזכור מהמשחק הוא חשיפת החולצה עם הכיתוב "למה תמיד אני? ((why always me?". למה תמיד אני?, את זה אתה יכול לשאול רק את עצמך!

הצמד של באלוטלי בדרבי החזיר אותי 3 וחצי שנים אחורה. אינטר פוגשת את יובנטוס ברבע גמר הגביע האיטלקי. מריו באלוטלי כובש צמד, כולל שער בהארכה, שהעלה את אינטר לחצי גמר.

אחרי אותו משחק, כולם היו בטוחים שהשמיים הם הגבול בשביל החלוץ הצעיר. עד עכשיו באלוטלי עסוק בלהסתבך במקום בקריירה שלו ככדורגלן. אני מקווה שהדרבי של מנצ'סטר הוא נקודת תפנית בקריירה של המסתבך הסדרתי, ומעכשיו הוא יעסוק רק בכדורגל, ואז הכישרון האדיר שטמון בו יפרוץ, ואולי האוהדים המסכנים של הסיטיזנס יוכלו לחגוג אליפות ראשונה אחרי 44 שנות בצורת.

מאבד את הראש

מחזור הפתיחה של ליגת האלופות היה מעניין, נשא מעט הפתעות, ובעיקר היה בעוכריהם של ברצלונה ואינטר. אז הנה מנת משכל מסוימת משני הערבים הללו, וגם מה הקשר בין אינטר ליובל נעים?

ליגת האלופות 2011-12 יצאה לה לדרך. באיירן סימנה "וי" ראשון בדרך לגמר הרצוי, במאי בביתה, ריאל מדריד הצליחה להתמודד עם קהל עוין, אפואל ניקוסיה הוכיחה כי לא רק הכסף מדבר, וגם מילאן נהנתה מההפקר, זה שבהגנת ברצלונה.

שתי קבוצות שצריכות להסיק מסקנות, הן ברצלונה ואינטר. אצל הקטלונים המצב טוב, הראש עובד נהדר, אבל צריך לתת את הדעת במקומות מסוימים, אצל המילאנזים לעומת זאת, תחשבו טוב אם בעוד שבועיים תראו שוב את גאספריני על הקווים.

קוסם חולם

אני חייב להודות שאני לא נמנה על הגל הסוחף של אוהדי ברצלונה, אם כי גם לא על אלו של היריבה ממדריד, ובכל זאת הערצתי לפפ גוארדיולה ולמשנתו היא עצומה.

כפי שיכול היה להיכשל באותה העת כשקיבל את הקבוצה ללא ניסיון, תחילת דרכו במועדון כמאמן, האירה לו פנים, ומשם קצרה היריעה מלהרעיף שבחים. יותר מכל בולטת לעין חוכמתו של האיש, והבנת המשחק, והשינויים הכרוכים בהתאם לנסיבות.

והנה כבר במחזור הפתיחה של ליגת האלופות, הוכיח לנו גוארדיולה, כיצד מאמני הדור הנוכחי של הכדורגל העולמי, צריכים לנהוג. הוא פתח במערך של ארבעה שחקני הגנה, כאשר בהעדרו של ג'ראר פיקה וכושרו הנוכחי של קרלס פויול, אילצו את הרכבתם של מסצ'ראנו ובוסקטס במרכז ההגנה.

אף אחד לא חלם על פתיחה כזאת, אך הגול של אלשנדרה פאטו טרף את הקלפים כבר בדקה הראשונה, וגוארדיולה לא איחר מלהגיב. שינוי מערך מהיר, תוך הסטתו של אריק אבידל לעמדת הבלם השמאלי, ומעבר מהיר למערך של 3-5-2 הניב פירות במהירות, ולחץ בלתי נגמר של בארסה על שערה של מילאן. את דני אלבס הוא העלה לעמדת הקשר הימני, את פדרו העביר שמאלה, ודויד וייה ומסי קיבלו גיבוי מאחור מצ'אבי, אינייסטה (פאברגס) וקייטה.

נכון שגול השוויון של פדרו נבע בעיקר בזכות קריאת מהלך לא נכונה של איגנציו אבאטה, אך הלחץ, הנעת הכדור והדריסה המתמדת הוכיחו עצמם מיד.

לשתי הקבוצות הגנה לא מתאימה, גוארדיולה ניצל את היתרון שלו בחלק ההתקפי, בכדי להביך את הגנת מילאן האיטית בראשותו של נסטה, איפה מקסס? וגם זמברוטה כבר מעבר לשיא, לשם מה הובא טאייה טאיו?

בברצלונה שספגה ארבעה שערים תוך ארבעה ימים, חייבים לתת את הדעת על מרכז ההגנה. נכון, פויול מזדקן, ופיקה חסר, אך האם מסצ'ראנו הוא הפתרון לצד בוסקטס? האמת כשמדובר בגוארדיולה, אין מה לדאוג, הוא ימצא לזה פתרון מהיר, אז אל נא תספידו את בארסה כל כך במהירות.

לא אני הוא האיש

מינוי הקיץ של ג'אן פיירו גאספריני למאמנה הראשי של אינטר, עשה מלכתחילה קולות של ברירת מחדל. אינטר רדפה אחרי יורש למוריניו בייחוד אחרי עונה לא מוצלחת עם רפא בניטס ולאונרדו על הקווים, אך התנגדותו של מוראטי לשלם פיצוי לפורטו, עבור שרותיו של אנדרה וילאש בואש, הייתה חייבת לפחות לספק מועמד ראוי אחר למשרה.

גאספריני עם כל הכבוד אינו האיש ההולם למשרה לחוצה וטובעת שכזו. קריירת האימון שלו, ולהזכיר כי הוא כבר בן 53, לא נסקה למקומות מרשימים (למעט הצלחה זמנית בגנואה), ומוזר היה כי דווקא בו בחרו באינטר, חרף המצב הכלכלי הלא טוב של המועדון. מאמנים צעירים ותוססים, כאלו שיתחברו ביתר קלות לשחקני הקבוצה, היו ששים להגיע רק מתוך רכישת כבוד לכך שאינטר מסמנת אותם כמאמני הקבוצה.

אינטר החליטה על עונה פיננסית, שחקני רכש גדולים לא הגיעו, וגם את דייגו פורלאן, השם הכי נוצץ שהצטרף למועדון, רכשו כשהוא בדעיכה ובתמורה לחמישה מיליוני יורו בלבד. ריקי אלברס, ג'ונתן ולוק קאסטיניוס הם שמות אדירים, לעתיד. ואם רוצים עתיד, כדאי היה למנות מאמן צעיר שאליו יתחברו כל הצעירים הללו, לצד הסגל הבכל זאת איכותי שיש לקבוצה, גם בהיעדרו של סמואל אטו.

תחילת העונה נראית מדאיגה עם הפסדים לפאלרמו וטרבזונספור, לא דברים מתוכננים באינטר. חוליית הגנה מבוגרת ומחוררת, ווסלי סניידר עם הראש באולד טראפורד, וגם ההתקפה לא מבריקה עד כה, זאת למרות הצטרפותם של פורלאן וסארטה, שיכולים להיות צמד מצוין, אך כזה שצריך חיבור, ורעב, ומי שיודע חיבור למאמן, הוא ערך נכבד בעגת הכדורגל,תסתכלו על יובל נעים, ותבינו כמה שזה נכון.

אז עד שיובל נעים יגיע בכדי להטריף את שחקני אינטר ולחברם, נמשיך להנות ממגוון ההפתעות הללו, ומהגנות לא מרשימות, אבל מה אכפת לנו, זה מספק לנו שערים, לא?

המטבח האיטלקי

הכדורגל האיטלקי שאיבד מעט מערכו בשנים האחרונות, מנסה לשקם עצמו. מילאן מנסה לשמור על הבכורה, אינטר תנסה להפתיע בעונה פיננסית, רומא מתעשרת, לאציו זוהרת ויובנטוס משמיעה קולות של חוזרת. אה, ומה עם נאפולי ואודינזה? הליגה האיטלקית חוזרת, והרעב לפסטה, רביולי, וספגטי נפתח

הכבוד של הכדורגל האיטלקי נמצא בדעיכה מסוימת בעונות האחרונות. פרשיות שחיתות ושליטה דיי בלעדית של אינטר בהגמוניה, גרמו לאיבוד נקודות בקרב המעריצים, וגם בצד המקצועי ספגה איטליה מכה, כאשר תהיה זו העונה האחרונה לעת עתה בה תשלח איטליה ארבע נציגות לליגת האלופות, וזהו בהחלט לא דבר של מה בכך עבור חובבי הכדורגל האירופי.

במטרה לנסות ולשקם את הכבוד, וגם מתוך רצון אישי של המועדונים עצמם לפרוס כנפיים מחודשות, עבר על הכדורגל האיטלקי קיץ מעניין ביותר. קבוצות כמו יובנטוס ורומא ביצעו מהפכות של ממש במטרה להיכנס למשולש הצמרת, לאציו גם היא עשתה התחמשות יפה, מילאן התחזקה במקומות הנכונים, ולמי ששכח היא האלופה, כאשר גם נאפולי עם יומרות צמרת. מי שאיבדו מכוחן כמסתמן הן דווקא אינטר, שהולכת על מעין עונה פיננסית עם רצון להפתיע, ואודינזה, שנחלשה, והדבר ניכר על המגרש גם במשחק מוקדמות שלב הבתים של ליגת האלופות נד ארסנל.

ולא לשכוח שיהיו עוד קבוצות שינסו להפריע. פיורנטינה ופאלרמו הן קבוצות שאסור לפסול אף פעם, וגם פארמה וגנואה הם מועדונים עם מסורת. הליגה הכי טעימה באירופה פותחת עונה.

אספרסו קון פנה

המילה פנה היא קצפת באיטלקית, אז להלן הקבוצות שיאבקו על הקצפת.
מילאן, האלופה, שהחזירה את הצלחת לסן סירו לאחר שבע שנות היעדרות מהצד האדום-שחור של העיר, עברה קיץ מעניין והתחזקה במקומות הנכונים, במטרה לשמור על התואר. לאגף שמאל של ההגנה מצטרף הניגרי הנהדר, טאייה טאיו, שמגיע ממארסיי הצרפתית. מגן מוכשר מאוד, בעל בעיטות תותח, שאמור לתת מענה לעמדה לא יציבה של ה"רוסונרי". פיליפ מקסס מגיע מרומא ויצטרף לחוליית ההגנה עם הרבה איכויות. השאלתו של קשר הנבחרת האיטלקית, אלברטו אקווילאני, שצפוי לחזור ליכולתו המשכנעת מימיו ברומא, זו שאילצה את ליברפול לשלם תמורתו 20 מיליון פאונד, תוסיף עומק למרכז המגרש של המילאנזים. גם החלוץ הצעיר והמוכשר, סטפן אל שארוואי, איטלקי ממוצא מצרי, מצטרף כפרויקט נהדר ומלא עתיד.

הקבוצה תמשיך ותישען על זלטאן איברהימוביץ', תיאגו סילבה, אלשנדרה פאטו ופרינס בואטנג, והשאיפה היא לפחות לשחזר את תואר האליפות.

יובנטוס, עברה קיץ מעניין עם חילופי מאמנים, כאשר אנטוניו קונטה מנסה לבנות את מורשתו במועדון בתור האיש על הקווים. שורת החתמות בראשם של אנדראה פירלו שעוזב את מילאן, ארתורו וידאל, סטפן ליכטשטיינר ומירקו וויצניץ', אמורה ליצור סגל מוכשר ורעב, וכמובן גם עמוק. התוספת האחרונה של אליירו אליה, קשרה המוכשר של נבחרת הולנד, חתמה קיץ בו יובה מתאפסת על עצמה. הגברת הזקנה, רוצה לחזור לצמרת הגבוהה ולקרוא תיגר על האליפות, ועפ"י סוכניות ההימורים, קיים גם סיכוי לא רע לכך.

רומא, עם בעלים אמריקאי ממוצא איטלקי, בשם תומאס די-בנדטו, הביאה לעמדת המאמן את לואיס אנריקה, שהצליח מאוד בברצלונה ב', וינסה לבנות "מיני ברצלונה" גם בבירת איטליה. הוא אמנם יתמודד עם עזיבתם של מקסס, ריסה, מנז ווויצניץ', אך צירופם של פאבלו אוסבאלדו הנהדר, יחד עם בויאן קרקיץ', מיראלם פיאניץ', פרננדו גאגו ואריק לאמלה, ילד הפלא של ריבר פלייט, גורם לציפיות גבוהות גם אצל ה"ג'אלורוסי".

לאציו, בצד התכול של רומא, עברו גם כן התחמשות קיצית. מירוסלב קלוזה, החלוץ הגרמני הוותיק, וג'יבריל סיסה הצרפתי, יצטרפו להרנאנס הברזילאי הנהדר ויצטרכו לחפות על עזיבתם של ליכטשטיינר ליובה, והשוער הלא יציב ואחד מכוכבי הקופה אמריקה, פרננדו מוסלרה. בינתיים זה נראה לא רע, במשחקי האימון וגם במוקדמות הליגה האירופית, אך יהיה קרב מעניין העונה בבירת איטליה, וגם אם לא על כס המלכות, על ההגמוניה בעיר.

אינטר, לא שכחנו אותך, אך הקיץ יצר ציפיות מעט נמוכות עבור מי ששלטה עד לעונה החולפת ללא עוררין. מיניו של ג'יאן פיירו גאספריני למאמן היה הטריגר הראשוני לעונה עם הרבה פחות ציפיות אצל מאסימו מוראטי. נכון, מדובר במאמן טוב, אך לא כזה שנמנה על שורת מאמני הצמרת שעברו במועדון בשנים האחרונות. אינטר נפרדה מסמואל אטו שקיבל הצעה חסרת תקדים מאנז'י מחצ'קאלה, וגם ממרקו מטראצי, אחד מסמליה, אך אסור לשכוח את הסגל עתיר הכישרון שכולל את מייקון, נאגמוטו ולעת עתה גם ווסלי סניידר, שאליהם יצטרפו העונה ריקי אלבארס, הארגנטינאי הנהדר מולס, לוק קאסטיינוס, ההולנדי המוכשר וגם דייגו פורלאן, שינסה להשתקם מעונה דלילה. אינטר תנסה למרות ציפיות נמוכות, להתברג לפחות בשלישייה הראשונה.

נאפולי, הנציגה מהדרום שסיימה שלישית אשתקד ותשחק בבית המוות של ליגת האלופות יחד באיירן מינכן, ויאריאל ומנצ'סטר סיטי, תמשיך להישען על מארק האמשיק הנהדר, אדינסון קאבני, מלך שעריה אשתקד ואיסיקל לאבצי, הארגנטינאי. גוקהאן אינלר, השוויצרי, שהצגתו במסיבת העיתונאים הייתה אחד מרגעי השיא של הקיץ, מהווה את גולת הכותרת למסע הרכש. שחקנים נוספים כמו ברים דג'מאיילי, מריו סאנטנה ומרקו דונאדל, יעמיקו עוד יותר את הסגל של וולטר מאצרי, שיתמודד עם עזיבתו של סאפטה הנהדר לויאריאל. נאפולי תנסה להתברג בצמרת, אך יהיה לה קשה לשחזר את הדהירה מאשתקד.

פסטה לארוחת צהריים

את אמצע הטבלה צפויות להוביל אודינזה שנפרדה מהכוכב הגדול שלה, אלכסיס סאנצ'ס, שנמכר לברצלונה. אנטוניו די נטאלה ינהיג חבורה של כישרונות צעירים, אך ההצלחה של פרנצ'סקו גוודולין וחניכיו תתקשה לחזור על עצמה.

פיורנטינה, הויולה, של סיניסה מיכאלוביץ', שסיימו אשתקד במקום התשיעי, יזדנבו מאחור גם העונה, כאשר הסגל לא משכנע במיוחד ביחס לאחרים. חוסיין חראג'ה, הוא לא שם שיפיל אנשים מהכיסא, ועם בכל זאת תחפשו שמות נוצצים אצל הסגולים, תמצאו אותם אצל סטבן יובטיץ', המונטנגרי הנהדר וחואן וארגס, הפרואני, שעבר קיץ מעולה עם נבחרתו, והציג תכונות של שחקן אדיר.

גנואה, עם אלברטו מלאסני על הקווים, תנסה להשתרך בחבורה, אך הסגל שלה לא מספיק מבטיח. אלכסנדר מרקל, שקיבל מעט קרדיט במדיה של מילאן, ופליפה סיימור, הצ'יליאני המוכשר, הם מי שיצטרפו לוולטר בירסה וצ'סארה בובו כרכישות המובילות של הקבוצה הקיץ. את האושר שלה היא תשאב מהעובדה כי היריבה העירונית, סמפדוריה, תתרוצץ על מגרשי הסרייה ב'.

פארמה, רוצה להתברג גבוהה יותר יחד עם הרנן קרסו הוותיק וסבסטיאן ג'ובינקו, פאלרמו, של ערן זהבי, איבדה את חבייאר פאסטורה, ומהווה כרגע סימן שאלה גדול, בייחוד כאשר המאמן הראשון של העונה, פיולי, כבר הלך הביתה. גם קייבו, קליארי, ובולוניה עם מרקו די ואיו הנפלא, ינסו לדגדג את הצמרת.

סיינה שצירפה את אדריאן מוטו, קטאניה, צ'זנה, לצ'ה וגם נובארה, העולה החדשה ישתרכו מאחור יחד עם אטאלנטה שעברה קיץ סוער ומלא חשדות.

המחזור הראשון נדחה בעקבות שביתת ארגון השחקנים, והליגה תיפתח החל מהמחזור השני. מילאן ולאציו יקיימו התמודדות נהדרת ליריית הפתיחה, ופאלרמו וזהבי יפגשו את אינטר, במחזור השלישי אנו צפויים לעימותים מעניינים ביותר בין אינטר לרומא ונאפולי למילאן, בהחלט פתיחה מעניינת לעונה החדשה.

איטליה רוצה להחזיר את כוחה של האובד של ה"SERIE A", יחד עם שאיפות צמרת של מועדונים כמו יובנטוס, רומא ולאציו שיחברו למילאן ואינטר, צפויה עונה מרתקת, כזו שלא נראתה על אדמת ארץ המגף בעונות האחרונות. הדרך הטובה ביותר לטהר את הליגה, לצד עונשים למי שאינם התנהגו בצורה הולמת לחוקי הספורט, היא פשוט לחזור לכר הדשא רעבים, וכשמדובר באיטליה, בקלות אפשר להתאהב בריחות המטבח. שיהיה בתאבון

האיש שנולד במצב של נבדל

כיום, כל שחקן חושב קודם כל באופן אינדיבידואלי וכיצד הוא משווק את עצמו. אנו מתגעגעים לשחקנים שנותנים את הכול למען הקבוצה ובעיקר למעננו. אחד מהם הוא פיליפו אינזאגי

אקסטזה פירושה  חוויה אישית סובייקטיבית של התרכזות מוחלטת בנושא או עצם מסוים. משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. ניתן להגיע לאקסטזה באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציהמוזיקהריקוד או פשוט-מכדורגל. זהו פיליפו אינזאגי, השחקן, שאהבתו למשחק לא ידעה גבולות,הרצון להגיע לרחבת היריב בכל עת, התשוקה להבקיע בכל פעם מחדש ובעיקר האקסטזה לאחר כיבוש השערים היא כרטיס הביקור שלו.

אני חייב להיות גלויי איתכם. אני עוקב בדריכות ובאובססיביות במהלך השנים אחר פיליפו אינזאגי עוד בימיו ביובנטוס. בעבר בשונה מהיום, היו שחקנים בעלי תשוקה יתרה למשחק. שחקנים בעלי גישה רומנטית למשחק. שחקנים כמו פאולו מאלדיני, פרננדו היירו, ראול גונזאלס, פרנצ'סקו טוטי, אנדראה פירלו, אך יותר מכולם- פיליפו אינזאגי. כשאתה בוחר בשחקן כמושא הערצה, הנך מחפש שחקן שיאהב את המשחק בכל הזדמנות, שיהיה נאמן לקבוצה שלך, ושאתה תהיה איתו באש ובמים בדומה לאהדת הקבוצה שלך, וכשהוא יבקיע אתה תצרח עד לב השמיים יחד איתו. בגדול- שחקן שהוא ווינר. זהו פיליפו אינזאגי, שחקן שלא משנה מתי וכמה הוא יבקיע, גם אם זה יהיה שערו החמישי באותו משחק הכול כך לא חשוב, הוא עדיין ירוץ כמו משוגע אל הקהל שרק מחכה לחבק אותו מרוב אושר בשל  אהבתו למשחק.כיום כבר לא תמצאו כאלה.רבים מהשחקנים מרוכזים קודם כל בעצמם אם זה נוגע לשכר או לקבוצה בה הם שואפים לשחק. לפעמים נדמה כאילו האהבה למשחק נמחקה מהעולם הקר והכלכלי הזה.

האושר הזה שאתה חווה מהאדם ומהשחקן אותו אתה כה מעריץ מתגלה במשחק אחד ממנו לעולם לא תצליח למחוק מראשך ולא משנה כמה תשחזר שוב ושוב, החיוך הזה שאתה עכשיו מעלה על פנייך תמיד ישוב. לגביי, מדובר ברבע גמר ליגת האלופות עונת 2002/2003 מילאן נגד אייאקס משחק הגומלין בסן סירו. דקה 90, התוצאה הינה תיקו 2-2. מילאן חייבת להבקיע אחרת תודח מהמשך המפעל. התקפה אחרונה של המשחק. נסטה מוסר לרוי קוסטה שמעביר למאלדיני שמתוך ייאוש בועט כדור סתמי אל עבר אמברוסיני. באותו שלב אתה כבר חושש שזהו התקווה נגמרה, והעונה הסתיימה דווקא עם תיקו מפתיע בבית שלנו באיטליה . אמברוסיני נוגח לכיוונו של אינזאגי. הלב מתחיל לפעום בחוזקה ולפתע אינזאגי לבדו מול השוער. אינזאגי מקפיץ מעל השוער. שקט בבית ושקט באצטדיון כולו. הכדור עובר מעל ראשו של השוער והשנייה הזאת הופכת לנצח. הכדור יורד אל עבר הרשת, תומאסון דוחק פנימה.אינזאגי עשה זאת! אינזאגי רץ אל הקהל בצרחות שלמרות ש-84,000 הצופים גם הם אינם יודעים את נפשם מרוב אושר, אפשר להבין כי האקסטזה של אינזאגי מתפרצת החוצה למימדים אדירים.זהו רגע בו יחקק בזיכרונך לעד והידיעה שזהו השחקן שלך.

הקריירה בקצרה

אינזאגי נולד ב-9 באוגוסט 1973. החל את הקריירה בעיר הולדתו פיצ'אנזה בעונת 91/92 בליגה השנייה הסיירה B. "פיפו" לא מצא את מקומו,ירד לליגה הרביעית הפך לחלוץ מצטיין (13 שערים) ,וכעבור שנה חזר לליגה השנייה הפעם כמושאל במדי ורונה. פיצ'אנזה הבינה עם מי יש לה עסק ואחרי שנתיים חזר אליה,הפעם כשחקן בשל יותר ואף הפך לתגלית העונה של הקבוצה עם 15 שערים. בגיל 22 ולאחר 4 עונות בקבוצות קטנות, הגיעה תורה של פארמה מהליגה הראשונה הסיירה A להתלהב מהחלוץ הצעיר ורכשה אותו. פארמה דאז הייתה מועדון פאר בכדורגל האיטלקי. ואינזאגי לא הצליח לקבל דקות משחק (15 הופעות ו-3 שערים). אינזאגי נאלץ לעבור לאטלאנטה שם הפך במהרה לכוכב הגדול של הקבוצה, כשהבקיע באותה עונה , 24 שערים ב-33 הופעות, דבר שהוליך את הקבוצה למקום העשירי והפך אותו למלך שערי הליגה.
מאותו רגע זכה אינזאגי לכינויו -"סופר פיפו". כולם רצו אותו אחרי אותה עונה, מי ששמה את ידה על העליונה הייתה יבנטוס.
ביובנטוס הפך פיפו לאליל כשכבש באותה עונה במדי ה"ביאנקונרי" כ-25 שערים בכל המסגרות, והוביל אותה עד לגמר ליגת האלופות שם הפסידה לריאל מדריד. ב-2001 לאחר שדויד טרזגה הפך לסופר סטאר בקנה מידה עולמי, אחרי יורו 2000, נדחק אינזאגי לספסל ונאלץ לעזוב ליריבה השנואה מילאן תמורת סכום אדיר של 23 מליון ליש"ט כשהוא רק בן 27. בעונתו הראשונה במדי ה"רוסונרי" החיים היו קשיים. מילאן לא הצליחה להתרומם, אינזאגי סבל מפציעות במרבית שלבי  העונה, והמאמן פוטר( למרות הפציעות אינזאגי הצליח לכבוש 10 שערים). בעונתו השנייה הגיעה הישועה, אנדריי שבצ'נקו שהועדף על ידי המאמן אנצ'לוטי נפצע, ו"פיפו"לקח את ההזדמנות בשתי רגליו, הפך לחלוץ הבודד של מילאן וכבש באותה עונה כ-30 שערים בכל המסגרות. ב-2007 היה שותף לנקמה המתוקה בליברפול כאשר מילאן ניצחה 0-2 מצמד שכבש, ונבחר לשחקן המצטיין באותו גמר ליגת האלופות. ב-2009 כבש את שערו ה-300 בקריירה נגד סיינה (צמד שערים), וחגג עם החולצה עליה התנוסס המספר 300. אשתקד שוב נפצע והושבת מרבית העונה.

גם במדי הנבחרת זכה בשנת 2006 עם נבחרת איטליה במונדיאל, ואף כבש שער נגד צ'כיה בשלב הבתים.

ומה עכשיו?

אינזאגי לא מתכוון לפרוש. בגיל 39 למרות הפציעות במהלך השנים ובמיוחד בעונה שעברה בה כמעט ולא שיחק, "פיפו" נחוש היום יותר מתמיד להמשיך ולשחק, ולהתחרות נגד ראול על מלכות השערים באירופה (לאינזאגי כ-70 שערים, לעומת 72 של ראול), ברצונו להוכיח לכולם שהוא עדיין נחשב לאחד החלוצים הגדולים ביותר בהיסטוריה. אינזאגי נחשב לשחקן האהוב ביותר ע"י אוהדי מילאן ובואטנג אף סיפר שמעולם לא ראה אדם בגיל 39 שמתאמן בצורה כזאת. הלוואי שיהיו עוד שחקנים כאלה בעתיד, ושנמשיך לראות את אינזאגי רץ אל הקהל וה"רטה" של השדרן האיטלקי תמיד ינוגן באוזננו.