רובנו כמעט ולא חושבים על הטבור שלנו. אנחנו מתקלחים, מתנגבים, מתלבשים וממשיכים ביום, אבל דווקא האזור הקטן הזה יכול להפוך למקום מושלם להצטברות של זיעה, שומן, תאי עור מתים וחיידקים.
לכן אם פתאום אתם מבחינים בריח לא נעים שמגיע מהטבור, אין צורך להיכנס מיד ללחץ. ברוב המקרים ההסבר פשוט למדי.
אבל רופאים מזהירים שיש מצבים שבהם ריח חזק ומתמשך, במיוחד כאשר הוא מלווה בהפרשה, כאב, אודם או נפיחות, יכול להיות סימן לכך שמשהו אחר מתרחש מתחת לפני השטח.
ויש כמה סימנים שכדאי לכולם להכיר.
למה בכלל הטבור יכול להתחיל להריח?
לדברי ד"ר עבאס קנאני, רוקח ומומחה רפואי, הסיבה הנפוצה ביותר לריח לא נעים מהטבור היא דווקא לא מחלה מסתורית.
בדרך כלל מדובר בהצטברות של דברים שאנחנו מייצרים כל יום באופן טבעי.
זיעה, תאי עור מתים, שומן שמופרש מהעור, סיבי בגדים וחיידקים יכולים להצטבר בתוך הטבור.
הבעיה נפוצה יותר אצל אנשים עם טבור פנימי ועמוק, מכיוון שמדובר באזור קטן וסגור יחסית שלא תמיד מקבל מספיק אוויר.
אפילו אנשים שמתקלחים מדי יום עלולים לשכוח לנקות את האזור היטב.
אנחנו שוטפים את השיער, בתי השחי והרגליים, אבל הטבור יכול בקלות להישאר מחוץ לרשימה.
עם הזמן כל החומרים האלה מצטברים, וחיידקים שנמצאים באופן טבעי על העור מתחילים לפרק אותם.
התוצאה יכולה להיות ריח מאוד לא נעים.
חום וזיעה יכולים להחמיר את הבעיה
בחודשי הקיץ הסיכוי לריח מהטבור יכול לעלות.
אנחנו מזיעים יותר, העור נשאר לח למשך זמן רב יותר ובגדים צמודים יכולים ללכוד את הלחות באזור הבטן.
גם פעילות גופנית יכולה ליצור תנאים דומים.
לדברי הרופאים, טבור עמוק במיוחד יכול להיות רגיש יותר להצטברות של לכלוך ולחות.
הבעיה היא שלחות וחום הם בדיוק התנאים שחיידקים ופטריות אוהבים.
ולכן לפעמים מה שהתחיל כהצטברות פשוטה יכול להפוך לזיהום.
מתי ריח רע יכול להעיד על זיהום?
אם מדובר רק בריח קל שנעלם אחרי שטיפה וייבוש, לרוב אין סיבה מיוחדת לדאגה.
אבל אם הריח חזק מאוד, חוזר במהירות או מלווה בתסמינים נוספים, כדאי לשים לב.
זיהום חיידקי או פטרייתי יכול להתפתח בטבור בדיוק כפי שהוא יכול להתפתח באזורים אחרים בגוף.
אחד הגורמים האפשריים הוא פטריית קנדידה.
קנדידה נמצאת באופן טבעי על הגוף ואינה גורמת בדרך כלל לבעיה. אבל בסביבה חמה, חשוכה ולחה היא יכולה להתרבות יתר על המידה ולגרום לזיהום.
הטבור יכול להיות בדיוק סביבה כזו.
במקרה של זיהום פטרייתי עשויים להופיע אודם, גרד, תחושת צריבה, נפיחות ולעיתים גם הפרשה.
הריח יכול להיות מעופש, חמוץ או מוזר מהרגיל.
אלה הסימנים שכדאי לבדוק מול המראה
ריח לבדו אינו תמיד מספיק כדי לדעת שיש בעיה רפואית.
אבל כאשר מתווספים אליו תסמינים אחרים, התמונה משתנה.
רופאים ממליצים לשים לב לאודם סביב הטבור, במיוחד אם הוא מתפשט לעור שמסביב.
גרד משמעותי יכול להעיד על גירוי או זיהום פטרייתי.
גם כאב או רגישות במגע אינם דבר שכדאי להתעלם ממנו.
נפיחות, עור חם מהרגיל, קרום שנוצר באזור או הפרשה לבנה, צהובה או ירקרקה יכולים גם הם להצביע על זיהום.
אם יוצא מהטבור נוזל בעל ריח חזק, מוגלה או דם, כדאי לפנות לבדיקה רפואית.
ומה זה "אבן טבור"?
יש עוד סיבה מפתיעה לריח שאנשים רבים כלל לא יודעים שקיימת.
היא נקראת אומפלולית, או בשפה פשוטה יותר, "אבן טבור".
היא נוצרת כאשר קרטין, תאי עור ושומן טבעי שמופרש מהעור מצטברים בתוך טבור עמוק ונדחסים במשך זמן רב.
בהדרגה החומר יכול להתקשות ולהפוך לגוש קטן וכהה.
לפעמים אדם יכול להסתובב איתו במשך חודשים ואפילו שנים בלי לדעת שהוא נמצא שם.
ברוב המקרים אבני טבור אינן מסוכנות.
אבל הן יכולות לגרום לריח רע, לגירוי ולעיתים גם לזיהום אם חיידקים מתחילים להתרבות סביבן.
אם אתם מבחינים בגוש קשיח עמוק בתוך הטבור, עדיף לא לנסות לחפור אותו החוצה בכוח באמצעות חפצים חדים.
אם הוא אינו יוצא בקלות או שהאזור כואב, רופא יכול לבדוק אותו ולהסיר אותו בצורה בטוחה.
גם ציסטה יכולה לגרום לריח ולהפרשה
במקרים מסוימים ריח מתמשך אינו מגיע מהעור עצמו אלא מבעיה מתחתיו.
ציסטות יכולות להיווצר באזור הטבור ולהזדהם.
כאשר זה קורה, הן עלולות לגרום לכאב, נפיחות, אודם והפרשה בעלת ריח רע.
לפעמים אנשים מניחים שהבעיה היא פשוט היגיינה וממשיכים לנקות שוב ושוב, אבל אם קיימת ציסטה מזוהמת, שטיפה לבדה לא בהכרח תפתור את הבעיה.
במצב כזה עשוי להיות צורך בטיפול רפואי.
ויש גם סיבה נדירה יותר שכדאי להכיר
הרופאים מציינים גם אפשרות נדירה בהרבה שנקראת שארית אורכוס.
האורכוס הוא מבנה שקיים במהלך התפתחות העובר ומחבר בין שלפוחית השתן לאזור הטבור.
בדרך כלל הוא נסגר ונעלם לפני הלידה.
אצל חלק קטן מהאנשים הוא אינו נסגר לחלוטין.
לעיתים האדם יכול לחיות במשך שנים בלי לדעת שיש לו את השארית הזו. אבל אם היא מזדהמת או יוצרת מעבר לא תקין, עלולות להופיע הפרשות מהטבור, ריח מתמשך ולעיתים כאבים.
מדובר במצב נדיר, ולכן אין סיבה להניח שכל ריח מהטבור קשור אליו.
עם זאת, אם קיימת הפרשה מתמשכת שלא נעלמת למרות ניקוי וטיפול רגיל, זו אחת הסיבות שרופא עשוי לבדוק.
אז איך צריך לנקות את הטבור?
החדשות הטובות הן שבמקרים רבים מניעה היא פשוטה מאוד.
לא צריך חומרי ניקוי מיוחדים, אלכוהול, מי חמצן או מוצרים יקרים.
מים חמימים וסבון עדין בדרך כלל מספיקים.
במהלך המקלחת אפשר להשתמש באצבעות או במטלית רכה כדי לנקות בעדינות את האזור.
אם יש לכם טבור פנימי, חשוב לא להסתפק רק בניקוי מסביב. אפשר לנקות בעדינות גם את החלק הפנימי, כל עוד לא משפשפים בכוח.
הרופאים מדגישים שהעור באזור הזה יכול להיות עדין מאוד.
שפשוף חזק מדי עלול ליצור חתכים זעירים בעור, ודווקא דרכם חיידקים יכולים להיכנס ולגרום לזיהום.
אל תשכחו את השלב שרבים מדלגים עליו
אחרי הניקוי מגיע שלב חשוב לא פחות.
ייבוש.
טבור שנשאר רטוב לאחר מקלחת יוצר בדיוק את הסביבה שבה חיידקים ופטריות יכולים לשגשג.
לכן לאחר המקלחת מומלץ לייבש בעדינות את האזור במגבת נקייה.
מי שיש לו טבור עמוק במיוחד יכול לוודא שלא נשארה בתוכו לחות.
גם אחרי פעילות גופנית או הזעה משמעותית כדאי להתקלח ולהחליף בגדים רטובים.
האם צריך לנקות את הטבור כל יום?
אין כלל שאומר שחייבים לבצע ניקוי עמוק מדי יום.
אבל הטבור כן צריך לקבל תשומת לב כחלק מההיגיינה הרגילה של הגוף.
אנשים שמזיעים הרבה, מתאמנים בתדירות גבוהה או בעלי טבור עמוק עשויים להזדקק לניקוי תכוף יותר.
מה שלא מומלץ הוא להפוך את הניקוי לאגרסיבי.
אין צורך "לחטא" את הטבור מדי יום עם חומרים חזקים.
סבון עדין, מים וייבוש טוב בדרך כלל עושים את העבודה.
מתי כדאי לפנות לרופא?
אם ניקיתם את הטבור היטב והריח נעלם, ברוב המקרים אפשר להמשיך בחיים כרגיל.
אבל אם הריח נשאר במשך מספר ימים למרות ניקוי וייבוש, כדאי לשקול בדיקה.
יש כמה סימנים שמחייבים תשומת לב מיוחדת.
אם האזור אדום מאוד, נפוח, חם למגע או כואב, ייתכן שמתפתח זיהום.
גם מוגלה, דימום או הפרשה מתמשכת מצדיקים בדיקה.
אם האודם מתחיל להתפשט מהטבור החוצה אל העור שמסביב, הכאב הולך ומחמיר או שאתם מרגישים חולים באופן כללי, כדאי לפנות לקבלת טיפול רפואי.
חום, חולשה או תחושה כללית רעה יחד עם סימנים מקומיים של זיהום עלולים להעיד שהבעיה כבר אינה מוגבלת רק לעור באזור הטבור.
גם פירסינג בטבור משנה את התמונה
אנשים עם פירסינג בטבור צריכים להיות זהירים במיוחד.
פירסינג חדש יוצר פתח בעור, ולכן קיימת אפשרות לחיידקים להיכנס פנימה.
מעט רגישות בתקופת ההחלמה יכולה להיות טבעית, אבל כאב שמתגבר, נפיחות משמעותית, חום מקומי, אודם, מוגלה או ריח רע עשויים להיות סימנים לזיהום.
במקרה כזה לא כדאי להסתמך רק על ניקוי ביתי, במיוחד אם המצב מחמיר.
ברוב המקרים אין סיבה להיבהל
ריח מהטבור יכול להיות מביך, אבל הוא נפוץ יותר ממה שרבים חושבים.
ברוב המקרים הסיבה פשוטה לחלוטין.
זיעה.
שומן.
תאי עור מתים.
סיבי בגדים.
קצת לחות וחיידקים.
ניקוי עדין וייבוש יסודי יכולים לפתור את הבעיה במהירות.
אבל הגוף שלנו יודע גם לשלוח סימנים כאשר משהו אינו כשורה.
אם הריח אינו נעלם, אם הוא הופך חזק במיוחד או אם מופיעים יחד איתו כאב, אודם, נפיחות, הפרשה או חום, לא כדאי להתעלם.
הטבור אולי נראה כמו פרט קטן וחסר חשיבות בגוף, אבל כמו כל אזור אחר בעור, גם הוא יכול להזדהם.
ולפעמים ההבדל בין בעיה קטנה שחולפת במהירות לבין זיהום שמחמיר הוא פשוט לשים לב בזמן.