ביום שני מיאמי מרלינס פגשו את ניו יורק מטס למשחק קדם עונה, והכל היה נפלא.

השמש זרחה, הציפורים צייצו, וזה היה יום נפלא לבלות במגרש הבייסבול.

ואז כריס יאנג חבט דאבל שפקץ מעבר לגדר, והורה אחד חשב שזה יהיה רעיון טוב להשאיר את הילד שלו (שישב בתוך עגלה), ולרדוף אחרי הכדור.

צפו באבא רודף אחרי הכדור ומפקיר את הבן שלו. בסופו של דבר הכל נגמר טוב, אבל האבא הזה בטוח לא יקבל את פרס אב השנה.

אחרי הטרגדיה שלשום, החלטתי להתייחס לנקודה אחרת במשחק, נקודה שלדעתי מסכמת הכל, אומרת הכל וחושפת הכל, הנקודה היא אוהד קדוסי והתיקול החריף שלו בתחילת המשחק, תיקול שלדעתי היה גורם מרכזי למשחק די עצבני או אלים באופן כללי.

הכניסה של קדוסי בראיוס בדקות הראשונות עוררה משחק עצבני, הכניסה הזאת היא שיחזור הכניסה של ראיוס בדהן, ההבדל העיקרי הוא שאם תוכלו לראות בהילוך החוזר, ראיוס ראה את כניסה קצת לפני וניסה לקפוץ מעליה, זה מה שהציל לו את הרגל.

אז מה ההבדל האמיתי בין הכניסות? התוצאה, אם ראיוס לא היה מנסה להתחמק מהכניסה הזאת אני מאמין שזה היה נגמר אחרת, הכניסות היו בדיוק אותו הדבר, קדוסי לא חיפש כדור, קדוסי לא חיפש חטיפה, גם כאשר רואים בבירור בהילוך החוזר שאין לו סיכוי לזכות בכדור, הוא המשיך עם תנופה מלאה אל תוך השוקית של ראיוס, אותו הגליץ' בדיוק.

שאף אחד לא ינסה אפילו לצייר לי את הכניסה הזו אחרת, באותו הרגע האמנתי שהכניסה הזו שווה אדום, וגם עכשיו, בלי קשר בכלל לטרגדיה שקרתה בסוף, אוהד קדוסי היה צריך לקבל אדום, הכניסה הייתה מדויקת לתוך הרגל, רוצים תיאור מדויק יותר? ממש מעל לקרסול ומתחת לברך, אל תוך הרגל ללא כוונה לזכות בכדור.

אני לא מבקש להעניש את אוהד קדוסי, לא זה מה שייתן לי תחושה טובה בחיים, זה לא יעזור לרפי דהן עם הרגל ובטח שלא יעזור לבני יהודה במאבקי התחתית, אבל אני כן מבקש פרופורציות. מזה פרופורציות? הפרופורציה במקרה הזה היא להבין שלא התוצאה תקבע את חומרת העבירה או צבע הכרטיס, אלא הדרך. המסר שמתפרש מהמשחק הזה שאם אתה גולש לרגל שחקן אבל לא "גומר" אותו, אתה תצא עם צהוב, אבל אם גרמת לנזק אתה תצא עם אדום, להפשיט לכם את זה? אז ככה… שברת? שילמת, מסר מאוד פשוט.

ממש בשבועיים האחרונים חזינו במשחק אלים בספרד, מולדתו של ראיוס. לאחר המשחק נפתחו דיונים בספרד ובכל העולם על אופן השיפוט הסלחני ועל חסרונותיו ויתרונותיו, רוב השחקנים טענו "תן לשחק", רוב הפרשנים אמרו "תוציא כרטיסים", השופטים חלוקים בתוך עצמם. בתוך אחד מהדיונים שהיו בערוצי הספורט בארץ שמעתי את שופט לשעבר טוען שחלק מהשחקנים יפרשו שיפוט סלחני בצורה חיובית, כלומר שהמשחק זורם, וחלק מהשחקנים יפרשו את זה כ"יאללה בוא נכסח". לצערי הרב המשחק בחיפה הוא דוגמא די טובה לנושא, במקום שהשופט יוציא כרטיסים, אחד אחרי השני, לפי החוקה, הוא לקח עמדה סלחנית שעוררה עצבים על המגרש.

לא, השופט לא אשם בעצביו של ראיוס, אבל השופט מנהל את המשחק, וכאשר אתה רואה שהמשחק לא משוחק, ובמקומו אנחנו רואים זירת איגרוף, אתה חייב להגיב, הגישה הסלחנית לא מתאימה למדינת ישראל, הקהל חם, השחקנים עצבניים וגם הפרשנים כועסים על כל טעות, אין מקום לסלחנות שיפוטית בזמן המשחק, אחריו אפשר לדבר בלי סוף, תוך כדי משחק השופט חייב להגיב.

לסיכום, אל תלבו את האש, תנסו לכבות אותה, אל תבזו אדם, תבקרו אותו, הכי קל זה פשוט לשפוך עוד דלק פנימה, המשחק הזה, לצערנו, נגמר בטעם רע, במקום לדבר על הבעיטה החופשית האדירה בדקות הראשונות, דיברנו על אלימות.

בסוף השבוע המגן ירואן טסלאר ביצע מהלך אדיר כדי לבשל שער לזכות קילמרנוק.

הוא הראה יכולת כדרור נדירה ואז העביר את השחקן הארטס בין הרגליים.

המגן ההולנדי בן – 25 המשיך עם מסירת רוחב מצוינת שהסתיימה בשער, ועזרה לקילמרנוק לנצח את הארטס 2-4.

צפו ביכולת הנפלאה של ירואן טסלאר:

סרטון מזעזע מגיע אלינו מרוסיה לאחר שלוקומוטיב מוסקבה ניצחה 1-2 את סמארה בליגה הרוסית.

כשאוהדי לוקומוטיב היו בדרכם הביתה אחרי המשחק, חוליגנים אוהדי צסק"א חיכו להם ברכבות, ותקפו אותם ללא רחמים.

צפו:

רוב קירני, שחקן נבחרת אירלנד ברוגבי היה קצת יותר מדי שמח להיות בתוך הסקראם של שחקני נבחרת איטליה.