התקשורת הישראלית כבר במשך תקופה ארוכה מאבדת מאמינותה. חוסר האובייקטיביות וההבדלים הגדולים בין העיתונים השונים גורמים לכולנו לקרוא את מה שכתוב בעין קצת ביקורתית, אך תקשורת הספורט מעלה את האשפה הקרויה התקשורת הישראלית מדרגה.
אתמול בשער של ידיעות ספורט כתבת שער + 5 עמודים בעיתון על פתיחת הליגה הספרדית והאנגלית, ההבדלים בין הליגות ואיזה ליגה יותר טובה. בראש העמוד – התייחסות לקופל VS צביקה שרף, ובתחתית העמוד על כך שאלי גוטמן הדיח את אלמוג כהן מהסגל.
תנסו להזכר מה עוד קרה אתמול ששווה אזכור? אה, נבחרת הכדורסל של ישראל פתחה את קמפיין המוקדמות לאליפות אירופה במשחק רשמי. מה היה כתוב עליה בעיתון? חצי עמוד בדף האחורי. תנו לי לנחש, מבלי לראות את העיתון של היום – 16.8, שבגלל ההפסד, זכינו להגיע לשער העיתון גם עם נבחרת הכדורסל. גם אתרי הספורט השונים, החליטו כבר שהנבחרת חסרת אופי, לכספי עלה השתן לראש ושאין גבוהים בארץ. ממש פרשנות ברמה גבוהה, דברים שלא נכתבו מעולם.
אנחנו כל כך סומכים על הנבחרת בכדורסל שתעשה את שלה, תגיע לאליפות אירופה, תיתן הופעה מכובדת ותמשיך הלאה, שאנחנו יכולים להסתכל עליה ולבחון אותה רק שהיא נכשלת. היא לא מקבלת פוקוס מהעיתונים כי אין בה לכלוך וכי היא לא מאכזבת. איפה הניתוחים המקצועיים לפני המשחק? סטטיסטיקות? להכיר את היריבה המונטונגרית, טור דעה של איש כדורסל? בגלל זה לא מפתיע שדווקא הקרב בין קופל לשרף קיבל עמוד ראשון בעיתון, אנחנו מעדיפים לכלוך וריבים על פני כדורסל ומקצוענות.
עוד נקודה קטנה, מליניאק – הבנו את שהעובדה שצביקה שרף יותר קרוב אליך מאבנר קופל, אך אין זה אומר שאתה כבעל עמוד שלם בעיתון יכול להנחיל את חוסר האובייקטיביות שלך גם לכותבים. מילה אמיתית לא נכתבה על כהונתו של אבנר קופל. שום נתונים לא ניתנו, שום מחמאה על הכספים שהוא הביא מהפיס, כלום ושום דבר. אני לא אוהד גדול של קופל, אבל מולו התחרה לא צביקה שרף – אלא שאול אייזנברג. והדבר הראשון שעיתוני הספורט היו מחוייבים לעשות אם לא היו רוצים בבחירתו של צביקה שרף, הוא להעלות כמה נקודות מהעבר על דברים ששאול אייזנברג ניהל – הפועל תל אביב בכדורסל, עירוני נהריה, הפועל תל אביב נשים בכדורסל. את כולם הוא הצליח להרוס עד הייסוד, בשפה בוטה וגסה.
אז כן, אפשר לרדת על אבנר קופל ואופן ניהולו את הספורט, אך להגיד שהאיש האחראי על הכדורסל בישראל חייב להיות כדורסלן, זה כמו להגיד שהמנכ"ל תנובה צריך להיות חלבן. סלח לי אדון מליניאק, האם דיוויד שטרן, הקומישינר, הוא שחקן עבר? התפקיד שאליו נבחר אתמול אבנר קופל הוא תפקיד ניהולי, הדורש יכולות שונות מהיכולות המקצועיות של צביקה שרף.
חבל שאנשי הספורט בישראל לא מבינים שעיתונות צריכה להראות צדדים על מנת שאנחנו נוכל לקבל את המידע בצורה הטובה והנכונה ביותר.
הדבר השני שהטריד אותי אתמול, הייתה הצביעות במדורי הספורט ובערוץ 5. כאשר הנבחרת בכדורגל מנצחת משחקי ידידות – אין אחד שלא מוציא את המשפט "טובים רק במשחקי ידידות", "זה משחק אימון סך הכל" וכדומה. עם זאת, שהנבחרת עושה ניסוי כלים, עם מאמן חדש ובמשחק ידידות , ולא מנצחת – עליהום. שלמה שרף מדבר על חוסר דרך, על שום שינוי מתקופת פרננדז, שלום תקווה כבר קבר את הנבחרת בוואלה!.
הגישה בתקשורת הספורט הישראלית טוענת שנקודת הבסיס כאשר אתה מתחיל תפקיד ציבורי היא שעוד לא נכשלת. זה רק שאלה של זמן, וכל האנטי כלפי הנבחרת, המאמן, השחקנים גורם גם לקהל להצביע ברגליים, וגם לחוסר עניין כולל בנבחרת, במקום לתת הזדמנות.
נ.ב
שלמה דיבר אתמול על כך שזה בושה ושאין דבר כזה בעולם ששחקן משחק בלי קבוצה ובלי שיהיה שחקן פותח בהרכב ויקבל דקות משחק. אז קודם כל שליימה, אביחי ידין וטיבי מתאמנים, בדיוק כמו כל שאר השחקנים – שלאף אחד חוץ מלשחקני קריית שמונה אין משחק רשמי באמתחתם. (אם לדעתכם גביע הטוטו הוא משחק רשמי, תנסו מדי פעם לראות כדורגל, אולי תהנו מזה), זאת רק תחילת העונה, ואפשר לתת הזדמנויות גם לשחקנים בלי קבוצה. וחוץ מזה, נראה לי שגם לרובין ואן פרסי אין קבוצה והוא לא עשה הכנה כמעט עם ארסנל, זה לא הפריע לו להיות בסגל של נבחרת הולנד למשחק הערב.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
טור מעולה!
מליניאק ופלג קוטלים בלי קשר כל שבוע בידיעות. עיתונות ביזיון.