הניצחון על בוסניה אתמול היה חובה, בואו לא נתבלבל, קיבלנו נבחרת דרג ב' במצב איום ללא חלוצים, חנכנו איצטדיון ביתי חדש ומדהים לנבחרת שלנו, ובנוסף הבוסנים איבדו בלם(באדום) ואת שחקן המפתח פיאניץ'(פציעה?). עכשיו אחרי 9 הנקודות שהשגנו החלום של הנבחרת קם בתחייה, אבל דווקא עכשיו אסור להרדם וחייבים להישאר ערניים.
החשוב להבהיר קודם כל – אנחנו עדיין נבחרת דרג ג'. המטרה העיקרית שלנו הייתה לכוון למקום השלישי, למה דווקא שם? כי נבחרת דרג' ב' אמורה להיות מעלינו, אבל "אמורה" של שם דגה נקבה(ככה יצא). מהרגע שבו בוסניה לא ממוקמת מעלינו ועוד בהפרש יפה אנחנו מכוונים למקום 2.
יתרון הביתיות זה מושג שישראל לא הכירה בשנים האחרונות. שנים על גבי שנים שהקהל ברמת גן הרגיש שהוא מעודד מהבית, בזמן שבתנאים הביתיים הנוכחיים אפשר לנצח כל קבוצה בבית, סוף סוף אנחנו יכולים לתרגם את היתרון הביתי שלנו, אצטדיון רמת גן פשוט לא אפשר זאת. בבית צריך לשחק על ניצחון לא משנה מי מגיעה, ואם נוציא תיקו נגד קבוצה דרג' א'(בליגה במקרה הנוכחי) זה לא ייחשב כישלון, לעומת זו וויילס היא סיפור אחר, אותה חייבים לנצח לפחות בבית.
עצוב להגיד, אבל היה דבר ספורטיבי טוב אחד שיצא ממבצע "צוק איתן" בקיץ – לא פגשנו את בלגיה במשחק הפתיחה.
באחד מהטורים שלי מדצמבר 2011 כתבתי כי המטרה היא לא המונדיאל אלא היורו, היום אני עומד על המטרה הזו עוד יותר. הקמפיין של גוטמן היה חייב להיות מכוון ליורו מהרגע הראשון, וכעת הנתיב פנוי להתחיל לדהור לפריז. בהצלחה גוטמן, אנחנו מאחוריכם.