נוירולוג מזהיר: 5 הרגלים יומיומיים שעלולים להעלות את הסיכון לאלצהיימר

אנחנו רגילים לחשוב על אלצהיימר כמחלה שפשוט "קורית".

מתבגרים.

הזיכרון מתחיל להיחלש.

ואם יש לנו גנים לא טובים או היסטוריה משפחתית, אולי אין הרבה מה לעשות.

אבל נוירולוג שחקר את המוח במשך עשרות שנים טוען שהתמונה מורכבת הרבה יותר.

לדבריו, חלק מההרגלים שאנחנו חוזרים עליהם מדי יום, לפעמים במשך עשרות שנים, יכולים להשפיע על בריאות המוח הרבה לפני שמופיעה בעיית הזיכרון הראשונה.

ישיבה ממושכת.

בדידות.

שינה גרועה.

צריכה גבוהה של סוכר ומזון שפוגע בבריאות המטבולית.

ואפילו האמונה שבעתיד תגיע תרופה שתפתור הכול.

YouTube / Diary of a CEO & Shutterstock

ד"ר דייוויד פרלמוטר, נוירולוג אמריקאי מוסמך, מזהיר שאנשים רבים מחכים יותר מדי זמן לפני שהם מתחילים לחשוב על בריאות המוח.

מבחינתו, הזמן להתחיל להגן על המוח אינו בגיל 75.

הוא עכשיו.

הסיפור עבורו הוא גם אישי מאוד

פרלמוטר אינו מדבר על אלצהיימר רק מנקודת מבט של רופא.

אביו, שהיה בעצמו מנתח מוח, פיתח את המחלה.

פרלמוטר תיאר כיצד אדם שהיה פעם רופא מבריק ועצמאי הגיע בשלב מתקדם של אלצהיימר למצב שבו לא היה מסוגל עוד לתפקד בכוחות עצמו.

לראות הורה משתנה כך השפיע עליו עמוקות.

לדבריו, אחת הסיבות שהוא מדבר כל כך הרבה על מניעה והפחתת סיכון היא שהוא אינו רוצה שמשפחות אחרות יעברו את מה שמשפחתו עברה.

והמסר המרכזי שלו פשוט:

לא הכול נמצא בשליטתנו.

אבל יותר דברים נמצאים בשליטתנו ממה שרבים חושבים.

חשוב להבין קודם: אין דרך שמבטיחה למנוע אלצהיימר

זו נקודה שחשוב לומר כבר בהתחלה.

גם אדם שמתאמן, אוכל בצורה בריאה, ישן היטב ומקפיד על כל המלצה רפואית עדיין עלול לפתח אלצהיימר.

גיל הוא אחד מגורמי הסיכון החשובים ביותר.

גם גנטיקה והיסטוריה משפחתית משחקות תפקיד.

יש אנשים שעושים "הכול נכון" ובכל זאת מפתחים את המחלה.

מצד שני, מחקרים גדולים בשנים האחרונות מצביעים על כך שחלק משמעותי ממקרי הדמנציה בעולם קשור לגורמי סיכון שניתן לפחות באופן חלקי לשנות.

פעילות גופנית.

לחץ דם.

עישון.

סוכרת.

השמנה.

כולסטרול.

שמיעה.

קשרים חברתיים.

פגיעות ראש.

תזונה.

כל אלה קשורים בצורה כזו או אחרת לבריאות המוח.

ולכן השאלה אינה:

"איך אני מבטיח שלעולם לא יהיה לי אלצהיימר?"

אלא:

"מה אני יכול לעשות כדי לתת למוח שלי את הסיכוי הטוב ביותר?"

הרגל מספר 1: לשבת יותר מדי

עבור פרלמוטר, חוסר פעילות גופנית נמצא גבוה מאוד ברשימת הדברים שצריך לשנות.

וזה לא רק בגלל משקל.

פעילות גופנית משפיעה כמעט על כל מערכת בגוף שקשורה גם לבריאות המוח.

היא משפרת זרימת דם.

מסייעת לשלוט בלחץ הדם.

משפרת רגישות לאינסולין.

עוזרת לשמור על משקל תקין.

תורמת לשינה טובה יותר.

ויכולה להשפיע לטובה על מצב הרוח.

כל הדברים האלה רלוונטיים גם לסיכון לדמנציה.

המוח זקוק לזרימת דם טובה

המוח מהווה רק חלק קטן ממשקל הגוף, אבל הוא צורך כמות עצומה של אנרגיה וחמצן.

הוא תלוי לחלוטין בכלי הדם שמספקים לו חמצן וחומרים מזינים.

עם השנים, לחץ דם גבוה, סוכרת, עישון וכולסטרול גבוה עלולים לפגוע בכלי הדם.

הנזק הזה לא משפיע רק על הלב.

הוא משפיע גם על המוח.

זו אחת הסיבות שהמשפט "מה שטוב ללב טוב למוח" חוזר שוב ושוב במחקרים על דמנציה.

לא חייבים להפוך לספורטאים

החדשות הטובות הן שלא צריך להתחיל לרוץ מרתון.

הליכה מהירה.

רכיבה על אופניים.

שחייה.

ריקוד.

עבודה בגינה.

עלייה במדרגות.

אפילו שילוב של יותר תנועה במהלך יום העבודה יכול להיות משמעותי.

המלצות בריאות מקובלות מכוונות בדרך כלל לכ-150 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות בינונית.

אבל אם כרגע אתם כמעט לא זזים, גם התחלה קטנה עדיפה מכלום.

עשר דקות הליכה.

ואז 15.

ואז 20.

המוח לא דורש מנוי יוקרתי לחדר כושר.

הוא דורש שתזוזו.

הרגל מספר 2: בידוד חברתי

אנחנו חושבים בדרך כלל על חברים ומשפחה כחלק מהבריאות הנפשית.

אבל הקשרים החברתיים שלנו עשויים להשפיע גם על הסיכון לדמנציה.

בדידות ובידוד חברתי נקשרו במחקרים רבים לירידה קוגניטיבית.

הסיבה המדויקת אינה פשוטה.

חיים חברתיים מספקים גירוי מתמיד למוח.

אנחנו צריכים להקשיב.

לדבר.

לזכור פרטים.

לפרש הבעות פנים.

להבין רגשות.

להגיב.

לצחוק.

לפתור אי הסכמות.

כל אינטראקציה כזאת מפעילה מערכות רבות במוח.

בדידות משפיעה גם על הגוף

ההשפעה אינה בהכרח רק קוגניטיבית.

בדידות כרונית נקשרה גם ללחץ נפשי, דיכאון, שינה ירודה ופחות פעילות גופנית.

אדם שחי לבד ומרגיש מנותק עשוי לצאת פחות מהבית.

לאכול פחות טוב.

לישון פחות טוב.

ולפעמים גם להזניח טיפול במחלות אחרות.

כל אלה יכולים להצטבר במשך שנים.

לא צריך מאות חברים

המסר אינו להפוך לאדם הכי פופולרי בשכונה.

האיכות חשובה יותר מהכמות.

שיחה עם חבר.

ארוחה משפחתית.

קבוצת הליכה.

חוג.

עבודה התנדבותית.

מפגש קבוע עם אנשים.

אפילו קשר אחד או שניים משמעותיים יכולים להיות חשובים.

ואם אתם מכירים אדם מבוגר שנמצא רוב הזמן לבד, לפעמים שיחת טלפון קטנה יכולה להיות משמעותית הרבה יותר ממה שנדמה לכם.

הרגל מספר 3: לישון גרוע באופן קבוע

לילה אחד ללא שינה לא גורם לאלצהיימר.

אבל שינה כרונית גרועה היא כבר סיפור אחר.

המוח אינו פשוט "נכבה" כשאנחנו ישנים.

בזמן השינה מתרחשים תהליכים חיוניים.

זיכרונות עוברים עיבוד וקיבוע.

מערכות הורמונליות מתאזנות.

הגוף מווסת דלקת.

והמוח מפעיל מערכות שעוזרות לפנות תוצרי פסולת.

בזמן שאנחנו ישנים, המוח עושה עבודת תחזוקה

בשנים האחרונות חוקרים התמקדו רבות במערכת המכונה המערכת הגלימפטית.

מדובר במנגנון שעוזר לנקות תוצרי פסולת מרקמת המוח.

חלק מהמחקר בתחום בדק גם חלבונים הקשורים למחלת אלצהיימר, בהם עמילואיד בטא.

מכאן נולד הרעיון ששינה איכותית אינה רק "מנוחה".

היא חלק מתחזוקת המוח.

אבל חשוב לא להפוך את הדבר לטענה מוגזמת.

אי אפשר לומר שכל לילה שבו ישנתם שש שעות "ממלא את המוח ברעלים".

הקשרים מורכבים הרבה יותר.

ומה נחשב שינה גרועה?

לא מדובר רק במספר השעות.

אפשר להיות במיטה שמונה שעות ועדיין לישון בצורה גרועה.

התעוררויות רבות.

נחירות קשות.

דום נשימה בשינה.

קושי להירדם.

שינה לא רציפה.

עבודה במשמרות.

כל אלה עלולים לפגוע באיכות השינה.

אם אתם ישנים מספיק שעות אבל מתעוררים מותשים באופן קבוע, כדאי לבדוק למה.

במיוחד אם יש נחירות חזקות או הפסקות נשימה שנצפו על ידי בן או בת זוג.

דום נשימה בשינה הוא מצב רפואי שניתן לטפל בו.

הרגל מספר 4: יותר מדי סוכר ותזונה שפוגעת בבריאות המטבולית

זו אולי ההמלצה שקל ביותר להפוך לכותרת מפחידה:

"סוכר גורם לאלצהיימר".

אבל זה פשוט מדי.

אף אחד לא מקבל אלצהיימר בגלל שאכל פרוסת עוגה ביום הולדת.

גם קינוח מדי פעם אינו אסון למוח.

הבעיה היא דפוס ארוך טווח.

תזונה שמבוססת על כמויות גדולות של משקאות ממותקים, מזון אולטרה-מעובד, עודף קלוריות ופחמימות מזוקקות יכולה לתרום להשמנה, סוכרת ובעיות מטבוליות.

וכאן הקשר לבריאות המוח נעשה הרבה יותר משמעותי.

סוכרת היא גורם סיכון מוכר לדמנציה

כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות במשך שנים, יכול להיגרם נזק לכלי דם ולמערכות נוספות בגוף.

סוכרת מסוג 2 קשורה לעלייה בסיכון לדמנציה.

גם השמנה באמצע החיים ויתר לחץ דם הם גורמי סיכון חשובים.

לכן ההמלצה לצמצם עודפי סוכר אינה באמת רק על סוכר.

היא חלק מתמונה רחבה יותר של בריאות מטבולית.

ומה כדאי לאכול?

אין מזון אחד שמונע אלצהיימר.

לא אוכמניות.

לא שמן זית.

לא אגוזים.

ולא תוסף פלא כלשהו.

אבל דפוסי תזונה שמדגישים ירקות, פירות, קטניות, אגוזים, דגנים מלאים, שמנים בלתי רוויים ומקורות חלבון איכותיים נקשרו לבריאות טובה יותר של הלב והמוח.

במקביל כדאי להפחית צריכה קבועה של משקאות ממותקים ומזון מעובד מאוד.

המילה החשובה כאן היא "דפוס".

מה שאנחנו עושים במשך שנים חשוב הרבה יותר מקינוח אחד.

הרגל מספר 5: לחכות שתרופה עתידית תציל אותנו

ההרגל האחרון של פרלמוטר מעט שונה.

הוא אינו קשור למה שאנחנו אוכלים או כמה אנחנו ישנים.

הוא קשור לצורת החשיבה שלנו.

לדבריו, אנשים רבים מניחים שהרפואה תתקדם כל כך מהר שבעתיד כבר תהיה תרופה שתפתור את הבעיה.

לכן אין צורך לחשוב על בריאות המוח עכשיו.

זו גישה שהוא מתנגד אליה.

יש תרופות חדשות, אבל הן אינן פתרון קסם

בשנים האחרונות אכן חלה התקדמות משמעותית בטיפול באלצהיימר.

פותחו תרופות שמכוונות לעמילואיד במוח ושיכולות אצל חלק מהמטופלים בשלבים מוקדמים להאט במידה מסוימת את קצב הירידה הקוגניטיבית.

זה הישג חשוב.

אבל הן אינן מרפאות את המחלה.

הן לא מחזירות בדרך כלל אדם עם אלצהיימר מתקדם למצב שהיה בו לפני המחלה.

הן גם אינן מתאימות לכל מטופל ויש להן סיכונים ותופעות לוואי.

לכן גם בעידן שבו הטיפול משתפר, מניעה והפחתת סיכון נשארות חשובות.

"אני צעיר, למה לחשוב על אלצהיימר עכשיו?"

כי חלק מגורמי הסיכון פועלים במשך עשרות שנים.

לחץ דם גבוה בגיל 45.

סוכרת בגיל 50.

עישון במשך 30 שנה.

חוסר פעילות.

כולסטרול גבוה באמצע החיים.

אלה דברים שלא מתחילים להשפיע על הגוף רק ביום שבו מופיעה שכחה.

המוח מזדקן יחד עם שאר הגוף.

לכן ההמלצה כיום היא לחשוב על בריאות המוח לאורך החיים, לא רק בגיל מבוגר.

מחקר גדול מצביע על כך שחלק משמעותי מהסיכון ניתן לשינוי

אחת ההערכות החשובות בשנים האחרונות קבעה כי טיפול ב-14 גורמי סיכון שניתנים לשינוי עשוי למנוע או לדחות כמעט מחצית ממקרי הדמנציה בעולם.

זה מספר מרשים.

אבל גם אותו חשוב להבין נכון.

הוא לא אומר ש-45 אחוז מכל אדם נמצאים בשליטתו.

והוא לא אומר שאם כולם יתעמלו, כמעט מחצית ממקרי האלצהיימר פשוט ייעלמו מיד.

זו הערכה ברמת האוכלוסייה.

היא מראה כמה משמעותי יכול להיות שילוב של שינויים רבים לאורך החיים.

ויש דברים חשובים נוספים שלא נמצאים ברשימת החמישה

אם רוצים לדבר ברצינות על הפחתת סיכון לדמנציה, הרשימה רחבה יותר.

לחץ דם גבוה צריך להיות מאוזן.

כולסטרול LDL גבוה באמצע החיים דורש תשומת לב.

עישון הוא גורם סיכון משמעותי.

חשוב לטפל בסוכרת.

יש להגן על הראש מפציעות.

צריכת אלכוהול מופרזת אינה טובה למוח.

אובדן שמיעה שלא מטופל נקשר לסיכון מוגבר.

גם בעיות ראייה, דיכאון וזיהום אוויר נכנסו בשנים האחרונות לדיון על מניעת דמנציה.

כלומר, אין טריק אחד.

יש מערכת שלמה.

שמיעה היא דוגמה מצוינת למשהו שאנשים לא חושבים עליו

אדם מתחיל לשמוע פחות.

הוא אומר לעצמו שזה חלק מהגיל.

במסעדה קשה לו לעקוב אחרי השיחה.

אז הוא מדבר פחות.

אחר כך הוא מתחיל להימנע ממקומות רועשים.

בהדרגה הפעילות החברתית שלו מצטמצמת.

המוח מקבל פחות גירוי שמיעתי.

זה אחד ההסברים האפשריים לקשר שנמצא בין אובדן שמיעה לדמנציה.

לכן אם השמיעה שלכם הידרדרה, לא כדאי להתעלם ממנה.

לחץ דם הוא אולי אחד הדברים הפשוטים ביותר לבדיקה

יתר לחץ דם יכול להיות שקט לחלוטין.

לא כואב.

לא מרגישים אותו.

אבל במשך שנים הוא יכול לפגוע בכלי דם.

ולכן אחת הפעולות הפשוטות ביותר שאפשר לעשות למען הבריאות הכללית ובריאות המוח היא פשוט לדעת מה לחץ הדם שלכם.

אם הוא גבוה, אפשר לטפל בו.

לפעמים באמצעות פעילות גופנית ותזונה.

ולפעמים צריך גם תרופות.

ומה עם תשבצים וסודוקו?

אנשים אוהבים לחשוב שאם יעשו תשבץ בכל בוקר, המוח יישאר צעיר לנצח.

המציאות מורכבת יותר.

פעילות קוגניטיבית היא בהחלט דבר טוב.

לימוד שפה.

נגינה.

קריאה.

משחקים.

לימוד מיומנות חדשה.

אבל אין משחק אחד שהוכח כחיסון נגד דמנציה.

כנראה עדיף להמשיך לאתגר את המוח בדרכים מגוונות, במיוחד בפעילויות שדורשות למידה ולא רק חזרה על משהו שכבר יודעים לעשות היטב.

לא צריך לשנות את החיים ביום אחד

רשימה כזאת יכולה להישמע מאיימת.

להתאמן.

לישון.

לאכול בריא.

לפגוש חברים.

לבדוק לחץ דם.

לנהל סוכר.

להפסיק לעשן.

לבדוק שמיעה.

קל לקרוא הכול ואז לא לעשות שום דבר.

אבל לא חייבים להתחיל הכול באותו יום.

אפשר לבחור דבר אחד.

לצאת להליכה של חצי שעה.

לקבוע בדיקת לחץ דם.

להתקשר לחבר שלא דיברתם איתו חודשים.

להפסיק לשתות משקה ממותק בכל יום.

לכבות את הטלפון חצי שעה לפני השינה.

השינוי הקטן שנשאר איתכם במשך שנים יכול להיות משמעותי יותר מתוכנית מושלמת שנמשכת שבוע.

וזה נכון גם אם יש אלצהיימר במשפחה

גנטיקה חשובה.

אנשים מסוימים נולדים עם וריאנטים גנטיים שמעלים את הסיכון.

אבל סיכון אינו גורל.

גם אצל מי שנמצא בסיכון גנטי, אורח חיים בריא עדיין יכול להיות חשוב לבריאות המוח ולבריאות הכללית.

אין דרך "לבטל" גן באמצעות הליכה או סלט.

אבל גם אין סיבה לומר:

"יש לי היסטוריה משפחתית, אז אין טעם לעשות שום דבר".

להפך.

ואם הזיכרון כבר משתנה?

שכחה קלה יכולה להיות חלק מההזדקנות.

לשכוח שם ואז להיזכר בו מאוחר יותר.

לא למצוא מיד איפה הנחתם את המפתחות.

להיכנס לחדר ולשכוח לרגע למה נכנסתם.

אלה דברים שקורים גם לאנשים בריאים.

אבל כאשר השינוי מתחיל להשפיע על החיים היומיומיים, כדאי לפנות לבדיקה.

למשל:

ללכת לאיבוד במקום מוכר.

לשכוח שוב ושוב שיחות שהתרחשו לפני זמן קצר.

להתקשות לנהל כספים שבעבר ניהלתם בלי בעיה.

לשאול אותה שאלה שוב ושוב.

או לחוות שינוי משמעותי בחשיבה ובהתנהגות.

יש גם מצבים רפואיים אחרים שיכולים לגרום לבעיות זיכרון וניתנים לטיפול.

לכן לא כדאי לאבחן את עצמכם.

המסר אינו לפחד מכל עוגייה או מכל לילה גרוע

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר.

בריאות המוח לא נקבעת ביום אחד.

לא קיבלתם אלצהיימר משום שישבתם יום שלם מול נטפליקס.

לא גרמתם לדמנציה משום שאכלתם קינוח.

ולילה אחד שבו ישנתם ארבע שעות לא הרס לכם את המוח.

מה שחשוב יותר הוא מה שקורה שוב ושוב לאורך שנים.

הדפוסים.

יש דברים שאי אפשר לשלוט בהם, אבל יש גם הרבה דברים שכן

אף אחד לא יכול לבחור את הגיל שלו.

אף אחד לא יכול להחליף את הגנים שקיבל מההורים.

אבל אפשר לצאת להליכה.

אפשר לבדוק לחץ דם.

אפשר לטפל בסוכרת.

אפשר להפסיק לעשן.

אפשר לנסות לישון טוב יותר.

אפשר לשמור על קשרים עם אנשים.

ואפשר לבחור מזון שתומך בבריאות המטבולית רוב הזמן.

אף אחת מהפעולות האלה אינה מבטיחה חיים ללא אלצהיימר.

אבל כולן גם מועילות לגוף הרבה מעבר למוח.

ובסופו של דבר, זו אולי הדרך הנכונה לחשוב על מניעת אלצהיימר

לא לחיות בפחד.

לא לחפש מזון קסם.

לא לקנות תוסף שמבטיח "לנקות את המוח".

ולא לחכות עד שהזיכרון יתחיל להיעלם.

פשוט לטפל במוח כמו שאנחנו אמורים לטפל בלב.

במשך כל החיים.

לזוז.

לישון.

לאכול בצורה סבירה.

להישאר מחוברים לאנשים.

ולטפל בגורמי סיכון רפואיים בזמן.

ד"ר פרלמוטר איבד את אביו למחלה שהוא עצמו חוקר כבר שנים.

ומבחינתו, המראה של אדם שהיה פעם מנתח מוח מבריק והגיע למצב שבו כבר לא היה מסוגל לתפקד הוא תזכורת שהוא לעולם לא ישכח.

אנחנו עדיין לא יודעים כיצד למנוע כל מקרה של אלצהיימר.

אבל המדע יודע היום דבר אחד בביטחון גדול יותר מבעבר:

הדרך שבה אנחנו חיים לאורך השנים יכולה להשפיע על בריאות המוח.

ואם יש זמן טוב להתחיל לטפל בו, זה לא בעוד עשרים שנה.

זה היום.