שימו לב לשמיכת ריקי רוביו הענקית (תמונה)

ריקי רוביו, הגארד הספרדי של מינסוטה טימברוולבס הוא כוכב בינלאומי, וסביר להניח שיש לו הרבה מאוד מעריצים, בדיוק כמו האישה הזאת.

הגברת הנחמדה קיבלה מילדיה לכבוד חג המולד שמיכה ענקית עם הפנים של ריקי רוביו עליה, תמונה חתונה, ובובה של הגארד.

הבן של האישה צייץ את התמונה בטוויטר, ורוביו היה נחמד ושיתף את הציוץ, כך שכל המעריצים והמעריצות יוכלו לראות את השמיכה עם הפנים הענקיות שלו עליה.

שמיכה עם הפנים של ריקי רוביו

 

אני לא יוע מה איתכם, השמיכה אומנם נראית נעימה והכל, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה ללכת לישון בכל לילה עם הפנים של רוביו מכסים את הגוף שלי.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ריקי רוביו וקווין לאב מחליפים קצת טראש טוק על המשחק בין ארה"ב לספרד

נבחרת הכדורסל של ארצות הברית ניצחה אתמול את נבחרת ספרד 78:100 במשחק האימון האחרון שלה לפני המשחקים האולימפיים. המשחק היה שחזור של המשחק של מדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג 2008, משחק בו ניצחה נבחרת ארצות הברית, והספרדים הבהירו שהם רוצים נקמה. 

מארק גאסול אמר שביום רע נבחרת החלומות המקורית מ 1992 הייתה מנצחת את הנבחרת האמריקאית של היום ב – 15-20 נקודות, וגם סרג' איבאקה, אמר שלנבחרת הספרדית יש מ'צ אפ מצוין מול האמריקאים. ריקי רוביו שסובל מפציעה בברך ולא נמצא בסגל הנבחרת הספרדית, בחר להקניט את חברו לקבוצת מינסוטה טימברוולבס, קווין לאב, והכניס קצת טראש טוק להתמודדות המעניינת הזו. וזה מה שרוביו כתב בטוויטר לפני המשחק:

ציוץ של ריקי רוביו לקווין לאב

 

ולאחר המשחק, שארצות הברית ניצחה בקלות, קווין לאב החזיר לריקי רוביו את הציוץ הבא:

הציוץ של קווין לאב לריקי רוביו

 

קווין לאב שיחק אומנם רק 13 דקות, אבל לקח 9 ריבאונדים במעט זמן שהוא שיחק, אז אפשר לומר שהוא "יכול" לדבר קצת טראש טוק לחברו הספרדי. כרמלו אנת'וני הוביל את האמרקאים עם 27 נקודות, ולברון ג'יימס הוסיף 25.

אין ספק שהטראק טוק בין שני החברים ממינסוטה הוא ידידותי ונחמד, אבל אם וכאשר 2 הנבחרות יפגשו שוב במשחק על מדליית הזהב באולימפיאדה, אהבה גדולה לא תהיה בין הצדדים. לפחות עד לסוף המשחק.

 

הפגרה המשוגעת

כמעט שליש עונה מאחורינו ב-NBA והתופעה הבולטת היא הליגה המשוגעת. אולי זו הפגרה הארוכה שגרמה לסגלים מהרים להיבנות, לשחקנים להיכנס לכושר עם הזמן ולעניין להגיע אלינו מידי ערב.

ה-NBA השתגע. זו הטענה הראשונה שאפשר להסיק משליש המשחקים הראשון של העונה. נכון, יתכן ואפילו מאוד, כשקצב המשחקים יגבר, הוא ייצב מעט את הליגה, נראה פחות הפתעות, הגדולות יתחילו לחזור למסלול המיקום בפלייאוף, וסדר העולם לא ישתנה כל כך מהר. ועם זאת, העניין שיוצר כמעט משחק אחרי משחק הוא נהדר. ניו אורלינס שמדורגת אחרונה במערב לעת עתה, היא קבוצה עם פוטנציאל להרבה יותר וכמוה גם וושינגטון ושארלוט שבמזרח, אבל כפי שראינו עם בוסטון רק ביממות האחרונות, ניצחונות רצופים והופ הם מדלגים קדימה.

מגוון או דומיננטיות

מי שבעלות המאזן הטוב ביותר הן שיקגו במזרח ואוקלהומה במערב, קבוצות שהן ניגוד מוחלט. האחת בנויה על משחק קבוצתי וחלוקת נקודות, כשהשחקן הבולט שלה, דריק רוז, אפילו לא בעשירייה הראשונה של קלעי הנקודות בממוצע למשחק. השנייה מושתת על שלושה שחקנים שבונים לה ניצחון אחר ניצחון. דוראנט, ווסטברוק והמנייה העולה של ג'יימס הארדן. למרות הניגודים הללו, הן גם השתיים שנראות הכי יציבות עד כה, כשכל השאר ואפילו מיאמי הפייבוריטית, לא מצליחות להפגין יציבות לאורך זמן. אז מה עדיף מגוון כפי שיש בשיקגו או דומיננטיות בולטת כפי שיש באוקלהומה? בשני המקרים יש מרקם וצוות מסייע, בעיקר בתחום ההגנתי, וזה המפתח ליציבות הזו.

המערב משאיר מאחור את המזרח

הבדל בולט נוסף הוא בין אזורי החוף. המערב מציג שורה של קבוצות חזקות יותר, כשלכולן סיכויים דיי שווים להתברג בפלייאוף, כשאפילו האחרונה ניו אורלינס וזו שמעלייה, גולדן סטייט, הן קבוצות עם פוטנציאל גדול. המזרח מציג נמושות כדטרויט, כשגם וושינגטון ושארלוט (למרות מעט פוטנציאל), ולצידם גם קבוצות חסרות יציבות או אופי כמו בוסטון או ניו יורק, והכלל מעיד על חוזקו של המערב ביחס למזרח. במערב תמצאו עשר קבוצות עם מאזן חיובי ואילו במזרח רק שש. המערב פותח פער ניכר ונראה כי מרבית העניין עשוי להתמקד באזור החוף הזה.

העדר סיוע

הלייקרס ובוסטון בסכנת היעדרות מהפלייאוף? נכון לעכשיו בוסטון מדורגת רק במקום השביעי במזרח, הלייקרס בשמיני במערב. השחיקה של הסגלים שלהם וחוסר ההתאמה לעונה הנוכחית גורמות לשתיים לאי הודאות הזאת ,שכנראה תסתיים לבסוף באחד המקומות שכן יובילו לפלייאוף, אבל לא בטוח שמעבר לכך. הסלטיקס אמנם בשיפור מסוים ביומיים האחרונים, גם ללא רונדו ואלן, אך הלייקרס בקושי מגרדים את המאזן החיובי. כנראה שעזיבתו של פיל ג'קסון לא מטיבה עם אף אחד מלבד ה"בלאק ממבה", בראיינט שמוליך את הליגה בנקודות.

אלופה חד פעמית

מי שחתומה על תואר אכזבת העונה עד כה היא דאלאס, להזכירכם, האלופה. היה ידוע שהסגל מבוגר, והניצחון בסדרת הגמר נראה כרגע כמשהו מעולם אחר. אז נוביצקי בשלו, אך האחרים נראים רע. לאמאר אודום כאילו לא עבר עדיין, וינס קרטר דועך, אפילו ג'ייסון טרי לא מעמיד את אותם ממוצעים ידועים. עזיבתם של ג'יי ג'יי בראה וצ'נדלר פגמה במרקם, וגם התעלות כזו או אחרת של שון מריון לא ממש מועילה. בקצב הזה, הקבוצה של קיובן וקרלייל עשויה למצוא עצמה מחוץ לפלייאוף, אם כי עוד חזון למועד.

רוקי רוביו

הרוקיז נהנים מעונה לא רעה, למרות מחזור מעט מגמגם בפוטנציאל שלו. המגמה היא גארד רוקי שילך וישתבח עם הסרת החלודה וקשיי הקליטה.

הספקות כלפי ריקי רוביו הוסרו כאשר ילד הפלא הספרדי מצליח להרשים פעם אחר פעם, בעיקר בהשתלבות וניהול המשחק של מינסוטה. קיירי אירווינג הוא הקלע המוביל של קליבלנד, ומנסה להיות בין נקודות האור הבודדות שלה, קמבה ווקר וג'ימר פרדט מבליחים פה ושם, ומי שהפתיע בתחילה ומעט נסוג הוא נוריס קול ממיאמי. גארד רוקי זה הטרנד

המשתדרגים

וכן יש גם מנת שחקנים לא קטנה של כאלו ששידרגו את הממוצעים שלהם באופן כזה שעשוי להעניק להם בעתיד הרבה יותר קרדיט. אנדראה ברניאני, למרות היעדרות של כמה משחקים, חזר וממשיך להיות המוציא לפועל העיקרי של טורונטו החלשה, והופך להיות שם דבר באזור הצבע. ראיין אנדרסון משתדרג ממוצעים באורלנדו ומסייע ל"סופרמן" הווארד, כדי שלא יתמודד לבד עם כולם. גם קלעים כמו ברנדון ג'נינגס, קווין מרטין ומונטה אליס מוליכים את הקבוצות שלהם עם ממוצעים אדירים, כאלו שהופכים את הקבוצות שלהם למסוכנות בכל עת.

המשתדרגות

ולסיום, הקבוצות המפתיעות יחסית, נקרא להן "המשתדרגות". במזרח החלש יותר, ראויה לציון היא פילדלפיה, שלמרות סגל פחות עדיף על הנייר, מדורגת כרגע לפני בוסטון, ניו יורק ואפילו אינדיאנה המתגבשת. נכון, זהו לא סוף פסוק בעניין, אך ג'רו הולידיי, איגואדלה והחברים, עושים עונה מעבר לציפיות. גם אטלנטה נראית טוב ברוב שלבי העונה, אף שהיה זה ידוע, כי יש לה סגל מוכשר ביותר. במערב המגוון מי שראויה למחמאות היא יוטה. החבורה מסולט לייק סיטי, שאשתקד לא הייתה בתמונת הפלייאוף, נראית לפתע לגיטימית לחלוטין סי ג'יי מיילס ובעיקר פול מילסאפ הופכים את הקליטה של אנס קאנטר הצעיר לקלה. את הימים של סטוקטון ומאלון אתם זוכרים?

אז כשאנחנו כמעט בשליש הראשון של העונה, המגמה המסתמנת היא שגעון. הוא יתאזן עם הזמן כנראה, אך עד אז נמשיך להנות מהפתעות וחוסר היציבות הזו. את הדאגות נשאיר לדוד סם