יש מעט דברים שיכולים להרוס שנת לילה יותר מאשר התחושה הנוראית של התעוררות בפאניקה.
אולי חוויתם זאת מדי פעם – רוב הקוראים שלנו כנראה חוו זאת בשלב כזה או אחר – ואם לא, אז אתם יכולים להחשיב את עצמכם ברי מזל. עבור רבים, התחושה של התעוררות פתאומית משינה היא תחושה לא נוחה, ולעתים קרובות קודמת לה תחושה של נפילה של הגוף.
זה כמו אחד מאותם חלומות שבהם נופלים… נופלים… רק כדי להתחיל להתעורר מיד לפני שפוגעים בקרקע. למרבה הצער, אף פעם לא באמת מתרגלים לזה, ויכול להיות קשה לחזור לשינה שלווה אחרי שזה קורה.
אבל מה בדיוק המשמעות של תחושת הרעד הזו? מדוע זה נראה כתופעה טבעית לחלוטין ונפוצה בקרב רוב בני האדם? והאם יש משהו שניתן לעשות כדי למנוע את זה?
ובכן, ניסינו לעשות קצת מחקר בנושא, ולמרות שישנם אלמנטים רבים בתופעה המפחידה הזו שנותרו בגדר תעלומה, יש לנו לפחות כמה תשובות שעשויות לעניין כל מי שאי פעם התעורר באמצע הלילה כשהלב שלו מרגיש כאילו הוא פועם מחוץ לחזה.
קודם כל, בואו נתחיל להתייחס לתחושות בשמן האמיתי: קפיצת הירדמות. הידועה גם כהתחלות שינה, אלו הן התכווצויות שרירים פתאומיות, לעתים קרובות חזקות מאוד, שאתם עלולים לסבול מהן כשאתם מתחילים להירדם.
מה שאנחנו יודעים
על פי קרן השינה, קפיצת הירדמות משפיעה בדרך כלל על צד אחד של הגוף – למשל, על יד שמאל או על רגל ימין – והסיבה לתופעה נותרה אפופת אי ודאות רבה מבחינת החוקרים.
למעשה, כל מה שאנחנו באמת צריכים להסתמך עליו הן תיאוריות המגובות בעובדות המעטות הזמינות, כמו העובדה שקפיצת הירדמות (hypnic הוא קיצור של hypnagogic) מתחילה באותו אזור במוח ששולט בתגובת ההלם. הגיוני, נכון?
ייתכן שכאשר השרירים מתחילים להירגע לחלוטין – חלק ברור ובלתי נמנע מההירדמות – המוח לפעמים מאמין שאתם נופלים באמת, ולכן מגיב על ידי התנעת השרירים לפעולה.
תיאוריה נוספת היא שקפיצת הירדמות קשורה ישירות לדימויים דמויי החלום שיכולים ללוות אותם. כלומר, המוח שלכם מטשטש את הגבול בין עולם החלומות למציאות, ובכך מצית את השרירים שלכם לחיים כדי לייצר תגובה פיזית למה שאתם עשויים לחוות בראשכם בזמן שאתם ישנים.
למה זה קורה?
למרבה הצער, קשה לדעת בדיוק מדוע אתם סובלים מקפיצת הירדמות, וזה אינו מדע מדויק, אך ישנן כמה תיאוריות לגבי מה שעשוי להגביר את הסבירות להתרחשותן.
על פי קרן השינה, גורמי סיכון מסוימים כוללים צריכה מוגזמת של קפאין או חומרים ממריצים אחרים, פעילות גופנית מאומצת לפני השינה, לחץ רגשי ומחסור בשינה.
חומרים ממריצים כמו קפאין וניקוטין יכולים למלא תפקיד מסוים מכיוון שהם נשארים בגוף במשך שעות לאחר הצריכה. מוצרים כאלה מדכאים עייפות ויכולים להקשות על ההירדמות מלכתחילה, כך שאולי זה לא כל כך מפתיע שהם יכולים להוביל לקפיצות הירדמות.
באופן דומה, פעילות גופנית נמרצת בשעות הלילה המאוחרות אינה בדיוק עוזרת לכם לקרוס מעייפות ולהירדם. להיפך, פעילות גופנית היא פעילות מעוררת, הגורמת לגוף להרגיש ערני יותר מאשר עייף.
חשוב לזכור שקפיצת הירדמות יכולה להופיע בכל גיל, בדיוק כפי שהיא יכולה ללבוש מספר צורות ונראה שהיא נפוצה ביותר. ארגון Sleep Foundation אומר שעד 70% מהאנשים חווים קפיצת הירדמות, ולמרות שהיא יכול להיות מטרידה, היא אינה מסוכנת.
מה ניתן לעשות?
אז כל זה מעלה את השאלה המתבקשת: כיצד נוכל למנוע או לפחות לנהל טוב יותר את התסמינים הקשורים לקפיצת הירדמות מרגיזה?
ישנם למעשה כמה דברים שניתן לעשות כדי לתת לעצמכם את הסיכוי הטוב ביותר להיפטר מזה, כולל אימוץ הרגלי שינה טובים יותר (ללכת לישון ולהתעורר באותן שעות בכל ערב ובוקר, למשל), מאמץ להפחית את רמות הלחץ בחייכם, פעילות גופנית בכל יום (אם כי לא מאוחר מדי ביום), צמצום צריכת הקפאין שלכם, והפחתה או גמילה מניקוטין ואלכוהול.
האם אתם סובלים מקפיצת הירדמות? שתפו את הכתבה עם החברים שלכם כדי שנוכל לעזור גם להם!