אני כותב את הטור דקות ספורות אחרי שריקת הסיום וידיי רועדות מהתרגשות. ברור לי שלכמה אוהדים בלונדון זה יתקבל כסוג של הלם אבל – בלי רכש, אנחנו עדיין מסוגלים לנצח משחק פרמייר ליג. האח הידד!
ההרכב שעלה הפעם כלל את השלישיה החזקה ביותר שלנו מקדימה: ג'ירו, פולדי ותיאו, כשסנטי קזורלה מצטרף מאחור כמהנדס הבכיר. שאף אחד לא ימכור לי סיפורים על הריצה המופלאה לקראת סוף העונה שעברה – סנטי קזורלה לא מספיק טוב כקשר באגף! רוצים ניצחונות משכנעים? תנו לפולדי לנצח. אמנם לא מדובר בקיצוני שמאלי פר-אקסלנס אבל המוטיבציה שלו להצליח תגרום גם לשמעון פרס לתת פוש אחרון בבחירות הבאות לראשות הממשלה.
מזג האוויר אחר הצהריים היה סגרירי להחריד. לא שזה היה צריך לשנות לנו משהו, אנחנו את הנקודות שלנו היינו חייבים לקחת.
תודה לאל, המאמן ו' בחר שלא להרכיב את ווילשר באמצע שכן חשש מפציעות/ התנהגות בלתי הולמת, היות ושחקני פולהאם כבר עשו לנו צרות בשנים קודמות, כשלא באנו בריאים וחדים. רוזיקי ורמזי המשיכו לקבל קרדיט בעקבות המשחק מול פנרבחצ'ה וסניה מילא את מקומו של קוסשיילני, שהורחק לאחר הפייאסקו מול אסטון ווילה (אני מניח שאותו שופט כבר הגיש רזומה לתפקיד קצת פחות שיפוטי במהלך השבוע האחרון).
הכינו את המטריות, כי השערים פשוט נטפו על הנוכחים בקרייבן קוטג'.
דקה 14', סנטי מוסר לרמזי שלא רואה כלום (תרתי משמע) חוץ מהשער, למזלו הכדור לא משתף פעולה ונתקל ברגלו של ג'ירו. הסקורר הבולט שלנו עד כה בורח ממלכודת נבדל ומנצל הגנה חולמנית כדי לדחוק שפיץ לפינה הרחוקה, 1-0 לאורחים.
משפחת פולהם ובראשה הבעלים דודו זר, לא מוותרת וביחד עם הגשם ממשיכים לזרום לעבר הרחבה שלנו. למרבה המזל, הכדורים האחרונים לא מדויקים ושצ'זני השוער לא מפשל. אלה בקהל שהשכילו להביא חלפ"סים מהבית מרגישים את הייאוש מחלחל.
בדקה 41' סנטי קזורלה שוב מתחיל מהלך ממרכז המגרש, שולח את תיאו מימין ומשחרר אנחת רווחה. למה? כי האחרון כבר ימצא את הדרך למסור לשחקן אחר ועדיין ייראה הכי אנוכי שאפשר. איך? בלי חוכמות, לפגוע בשוער הכי קרוב אליך ולחכות לריבאונד. אותו שוער אומלל הדף את הכדור הישר לשמאלית של לוקאס פודולסקי, 2-0. מחצית.
העננים לקחו פסק זמן והבחורים הצליחו להשלים חמישה צעדים מבלי שהכדור יטבע בדרך. בדקה ה-67' הגיע תורו של תיאו להוליך מתפרצת ולהחזיר טובה לקזורלה שתפקד כממלא מקום זמני באגף שמאל. הספרדי הרביץ הטעיה, החליף רגל ומצא את פולדי שבא כ-גל שני ומצא את הפינה הרחוקה בלי בעיות. 3-0. ד"ש
חשוב לי לעצור ולדבר על מצבו הרעוע של פולדי בכל הנוגע לדקות משחק לאחרונה. מדובר בשחקן בן 28 שהספיק לייצג את מדינתו גרמניה מעל ל-100 פעמים בתחרויות בין-לאומיות. מן הראוי שיקבל יותר קרדיט.
בדקה ה-76' שצ'זני נזכר במולדתו פולין והדגים לכולנו שלהיות פאסיבי-אגרסיבי אפשר גם בגיל 23, כשהדף לא טוב כדור רוחב דיי סתמי של הנווד דימיטר ברבאטוב ועזר בעקיפין לדארן בנט להחיות את הקריירה בעולם הכדורגל. 3-1. תוצאה סופית, שבהחלט עוזרת להסביר מה קרה (או יותר נכון לא קרה – שיפוט) במשחק הפתיחה.
לסיכום אציין את רוח הלחימה והרצון להוכיח לאוהדים שאין סיבה לצרוח ולדפוק על הרצפה כמו ילדים בני 5 שחווים התפרצות זעם רק כי עדיין לא קבלו צעצוע מרשים בדיוק כמו של השכנים ממול. מי היה מאמין שדווקא הווארד ווב ישכיח כל דיבור על עיבוי הסגל.
המהלך שלא היה: דקה 55', משחק נגיעות משובב נפש שנגמר רק בקרן, לאחר שתיאו לא הצליח להשתלט על כדור גובה של גיבס ורמזי, לאחר שכבר הצליח להשתלט על הכדור, ניסה ליירט את הבלמים במקום להפוך את הכדור ולמסור לג'ירו שעמד על קו הפנדל חופשי ומאושר.
השחקן ה-15: לדעתי היה מקום להכניס את הקשר האחורי פרימפונג, שאמנם לא זוכר איך נראה דשא, אבל במצב של 3-1 כשנותרו 15 דקות לסיום, אין טעם לשתף את החלוץ הצעיר והשברירי סנוגו.
סופר סייד-קיק: איש המשחק בעיניי הוא פודולסקי שכבש צמד והחזיר את עצמו לתמונת ההרכב, אבל הפרס הזה מגיע לאהרון רמזי שלא הפסיק לרוץ.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בימים האחרונים עלה לרשת גולאסו אבוד של האגדה הארגנטינאית – דייגו ארמנדו מראדונה. הסרטון אומנם באיכות ירודה, אבל עדיין אפשר להתרשם מהשער הנפלא של מראדונה.
בסרטון שמצולם בשחור לבן רואים שער נפלא ממשחק ידידות של ארגנטינה נגד קולומביה בשנת 1980, כאשר מראדונה היה בן 20. רבים אומרים שהשער הזה יפה יותר מהשער האגדי נגד אנגליה ב 1986.
בסרטון אפשר לראות את מראדונה הקטן עובר המון שחקנים בדרך אל השער כשבסוף נותן פס פנימה. גאונות.
צפו בשער האבוד של מראדונה:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
זוכרים את קרלו קודוצ'יני שהיה פעם שוערה של צ'לסי בפרמייר ליג?
קודוצ'יני הגיע בגיל 39 ללוס אנג'לס גלקסי מליגת ה – MLS, אבל לאחר מספר טעויות קריטיות הקבוצה החליפה אותו בשוער הפנמי חיימי פנדו, וכבר במשחק השני שלו במדי הגלקסי, פנדו הציל כדור ענק שאולי יזכה לתואר 'הצלת השנה'.
הגלקסי ניצחו את המשחק נגד ונקובר ווייטקאפס 0-1, ואין ספק שהאוהדים של לוס אנג'לס צריכים להגיד תודה לפנדו.
צפו בהצלה הענקית:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מבלי ששמנו לב הגיע לו טורניר ה"גראנד-סלאם" האחרון של השנה, הלוא הוא ה-US OPEN המתקיים בניו יורק, ארה"ב. זוהי התחרות ה-26 במספר, מאז החלו לשחק בטורניר על משטחים קשים. אחרי הסנסציות להן היינו עדים בטורניר ווימבלדון, בכירי הענף שהודחו מוקדם ירצו להוכיח כי מקומם בצמרת הטניס מוצדק.
תחרות הגברים
הנושא המדובר ביותר לפני תחילת התחרות היה מיקומו של רוז'ה פדרר, מי שזכה ב-17 תארי "גראנד סלאם", מתוכם חמש פעמים ברציפות בארה"ב בין השנים 2004-2008. הוא אמנם רחוק מלהיות בכושר שיא, אבל השוויצרי ירצה להוכיח כי כוחו עדיין במותניו. זוהי השנה החלשה ביותר בקריירה של פדרר מזה שנים, אין צל של ספק, אבל שחקן ברמתו לא ניתן לקחת כמובן מאליו. גם בתקופות טובות פחות הוא עדיין אחד מהטובים בטניס העולמי כיום.
פדרר אינו היחיד שיזכה למבט מקרוב. רפאל נדאל, היריב המושבע של השוויצרי, מגיע לתחרות בכושר נפלא. נדאל השלים התאוששות מופלאה לאחר ההדחה המוקדמת, והמשפילה למדיי, בווימבלדון עם זכייה שני טורנירים מסדרת ה"מאסטרס" בקנדה ובארה"ב (מונטריאול וסינסינטי, בהתאמה). "השור הספרדי" הצליח להעפיל בזכות הישגיו עד למקום השני בעולם תוך שהוא דוחק מאחוריו את אלוף ווימבלדון הטרי ומי שזכה בשנה שעברה בבכורה ב-US OPEN, אנדי מארי.
ואם מדברים על האלוף הנוכחי, הרי שהוא לא מגיע בכושר שיא לתחרות. אחרי שזכה להיות הבריטי הראשון שזוכה בווימבלדון מזה עידן ועידנים, הסקוטי כשל מלהתקדם לשלבים המכריעים בטורנירים המקדימים את ה-US OPEN. מארי הודח בשלב שמינית הגמר במונטריאול, ובסינסינטי הצליח להתקדם שלב אחד בלבד לפני שהודח ברבע הגמר מול תומס ברדיך הצ'כי.
מי שטרם הוזכר כאן הוא המדורג 1 בעולם, נובאק דג'וקוביץ'. הפינליסט של ווימבלדון גם כן לא הצליח להגיע לשלב הגמר באף אחד מטורנירי ההכנה, אך להבדיל מהסקוטי, הוא הצליח להגיע בקנדה עד לחצי גמר, לפני שהודח ברבע הגמר בארה"ב מול מי שעתיד היה להיות הפינליסט באותה תחרות, ג'ון איסנר המקומי. מי שהפך לשם דבר בשנים האחרונות בטניס העולמי, דג'וקוביץ' הוא יריב שלא ניתן לזלזל בו. הסרבי הגיע לגמר בשלוש השנים האחרונות ברציפות (זכייה בודדת ב-2011) והוא ישמח להוסיף זכייה בארה"ב ב"גארנד סלאם" לזו שהשיג בתחילת השנה באוסטרליה…
אולם אלה אינם היחידים שמעוניינים בתהילת העולם המתלווה לזכייה על הבמה המרכזית של הטניס העולמי. ישנם מס' שמות נוספים שעשויים להקשות על חייהם של הארבעה שהוזכרו. ביניהם, ניתן למצוא את חבריהם לצמרת העולמית דוד פרר הספרדי, תומס ברדיך הצ'כי וחואן מרטין דל פוטרו הארגנטינאי. שם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא התקווה המקומית, ג'ון איסנר, שהגיע עד לגמר התחרות המקדימה בסינסינטי וירצה להראות לקהל הביתי מאיזה חומר הוא קורץ (ועל הדרך להמשיך להתקדם בחזרה לכיוון ה-TOP 10).
תחרות הנשים
כמו אצל הגברים, גם בסבב הנשים יש את הפייבוריטיות להן הסיכוי הגבוה ביותר לזכות ב"גראנד סלאם" האחרון של השנה. השנה תיעדר מהרשימה הרוסייה המרשימה, מריה שראפובה, שתחמיץ את התחרות עקב פציעה. בהיעדרה שלוש יריבות מרכזיות יתחרו על הכתר הנכסף: סרינה וויליאמס, האלופה המכהנת והמדורגת 1 בעולם; ויקה אזרנקה, פינליסטית השנה שעברה והמדורגת 2 בעולם; ואחרונה חביבה (לא עליי, באופן ספציפי) הפולנייה, אגניישקה ראדוונסקה, המדורגת 4 בעולם.
מבין השלוש הטניסאית שנראית בכושר הטוב ביותר היא אזרנקה. הבלארוסית זכתה בטורניר ההכנה בארה"ב (סינסינטי) בו גברה בגמר על וויליאמס. מי שמזנבת בשנים האחרונות באמריקאית רוצה להחזיר לעצמה את הבכורה העולמית, וצעד חיובי בכיוון הזה הוא לקחת מידי האמריקאית את התואר ב-US OPEN.
וויליאמס, מצידה, הפכה בשנים האחרונות לכוח דומיננטי בטניס הנשי, ועל אף ההפסד האחרון לאזרנקה, היא מגיעה לתחרות ממרומי המקום הראשון בעולם וכאלופה המכהנת ב"מגרש הביתי". מי שזכתה העונה בשמונה תארים, בהם ב"גראנד סלאם" הצרפתי, ה"רולאן גארוס", היא הפייבוריטית הברורה ע"י פרשנים רבים לזכות זו השנה השנייה ברציפות ב-US OPEN.
הצלע השלישית, אם כי הפחות דומיננטית, ראדוונסקה, זכתה עד כה העונה בשני תארים בלבד, וגם הם בתחילת השנה באוסטרליה (טורנירים מקדימים ל"Australian Open"). מאז, הפולנייה כשלה מלהציג יכולת שתביא אותה להישגים מרשימים. מאז הזכיות בתחילת השנה, רשמה "אגה" גמר בודד בטורניר סטנפורד. בתחרויות ההכנה בטורונטו ובסינסינטי היא הודחה בשלבי 1/2 הגמר ו-1/4 הגמר, בהתאמה. בקיצור, לא צפוי שמכאן תגיע האלופה השנה.
טניסאיות נוספות שעשויות לאיים על הבכורה הן בת טיפוחיה של וויליאמס, סלואן סטיבנס, שתזכה לאהדת הקהל המקומי; פטרה קביטובה, שנכון לכתיבת שורות אלה, הגיעה עד לגמר בניו הייבן; גם סמנת'ה סטוסור האוסטרלית, אלופת 2011, וסבין ליזיקי הגרמנייה, פינליסטית טורניר ווימבלדון האחרון, עשויות להקשות את התחרות עבור המועמדות לזכייה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
האמת? חששתי. לאחר הגרלת משחקי הפלייאוף היה כמעט ברור לי שלהגיע להר הגעש בטורקיה ולשחק מול קבוצת הצמרת פנרבחצ'ה הכוללת שחקנים שכבר מכירים אותנו מקרוב (מיירלש, יובו, קוייט) יהיה מסוכן מקצועית ותדמיתית, וניתן גם לנחש שהמשחק מול אסטון וילה לא בדיוק עזר.
אבל הו, כמה שמחתי לגלות אחרת.
קבוצה לא מאורגנת בעליל, שחקני רכש שאולי על הנייר היו אמורים לספק את הניצוץ אבל נראו כמו הצל של עצמם, השוער היה השחקן שרץ הכי הרבה על המגרש בעקבות מסירות גרועות של ההגנה וחלוצים שיודעים לרסק פרצופים (קוסשיילני מצטרף לרשימת ה"אמרנו לך", אותה האוהדים מעדכנים בכל משחק עבור וונגר) או פשוט לכוון לשלטי הפרסומת. עד כאן מקבוצת "הכול כלול".
אנחנו מהצד השני, שיחקנו כמו חבורת זאבים רעבים שרק מחכים לסעוד היטב ע"מ לקבל את הביטחון בחזרה – וכך גם היה. מרכז המגרש היה בשליטה מוחלטת של הילדים ווילשר את רמזי, רוזיקי דחף קדימה בכל הזדמנות, סנטי קזורלה הצליח בפעם ה-מי יודע כמה, לגרום לכולם לשאול איזו רגל היא החזקה שלו, תיאו נתן כמה ספרינטים מרשימים וג'ירו גרם לברונו אלבש הבלם לרצות לחזור לקור של רוסיה. לא שזה הגיע בקלות – מחצית שלמה מאופסת כשהבחורים שלנו מנסים בכל הכוח להימלט מהפלאשבקים של שבת ללא הועיל, למרות כמה ניסיונות מעניינים ויתרון באחוזי החזקת הכדור. הלחץ בהחלט עשה את שלו.
למחצית השנייה עלינו הרבה יותר מחוברים והסכר הטורקי קיבל זעזוע ראשון בדקה ה-51, כשרמזי מוצא את תיאו בצד ימין שנותן מסירת רוחב נקייה לחלוץ השני שלנו, שעצם את העין היחידה שנשארה לו וכבש שער נפלא בחשיבותו – קיירן גיבס! המאמן ו' מצדו כבר לא צריך רכש, שכן המגן השמאלי מצליח להצטרף להתקפה. 1-0 לטובים.
לא חולפות יותר מ-15 דקות ורמזי פותח מבערים ובנונשלנטיות מוחלטת, מתעלם משחקני האגף שרצים לידו בכדי לבעוט טיל מחוץ לרחבה שפוגע בשוער ונכנס פנימה, 2-0. חשוב לי לציין את רמזי ששיחק נפלא בתור קשר 50-50 וסיפק כמה רגעים של נחת, למרות שמדובר ביריבה חלשה שכנראה לא תגיע עם אותו מאמן גם למשחק הגומלין בשבוע הבא.
עשר דקות מאוחר יותר, סנטי קזורלה מוצא את האצן הכי מהיר בצפון לונדון, וולקוט, שסחט פנדל גבולי ביותר. לדעתי האישית הפנדל הגיע לנו, הרי אסור למגן להניח את כובד משקלו עם היד וכן לשלוח רגל על החלוץ (שידע ליפול היטב). ג'ירו בועט בחצי גובה, 3-0, הסיפור גמור. הרשו לי להביע שוב את הנאתי מרמת הארגון המחפירה של פנר. יאללה הביתה ללונדון, בשבת דרבי מול הקבוצה העשירית (לא מדויק, אבל הבנתם את הכוונה) של סקוט פארקר בקריירה, פולהאם.
המתינו קטנה! שכחתי להודות לחמישיית הגנה שלנו (גיבס, מרטרסאקר, סניה, קוסשיילני וג'נקינסון) שהצליחה לתת שקט תעשייתי וכמובן לשוער שצ'זני על מספר הצלות מדהימות.
לגבי רכש, עושה רושם שוונגר ייתן צ'אנס למתיו פלאמיני, קשר אחורי שכבר "מוכר למשטרה" וסיים חוזה במילאן. אני מסכים עם הצעד שכן מדובר בשחקן בן 29 עם חוזה לשנה אחת (כך הבנתי) שחזר ממדינת כדורגל הדוגלת באגרסיביות ולא יגרום בהכרח למתחים בחדר ההלבשה בנוגע להיעדר דקות משחק.
שחקנים מעניינים שלדעתי לא יגיעו הם קארים בנזמה ודי-מאריה מריאל מדריד, השוער חואייטה מוולנסיה ויוהן קבייה מניוקסל המצתרפתת.
המהלך שלא היה: דקה 18, השוער מרחיק לא טוב ורוזיקי מקבל כדור תועה מחוץ לרחבה רק כדי להחזיר פנימה בשתי נגיעות לג'ירו שלא מצא את המסגרת עם הראש. חבל רוזיקי, היית לבד – תבעט בנגיעה לשער ותזכיר לכולנו שמול שוער אתה אולי חלוד אבל מהירות המחשבה עדיין אתך. השחקן ה-15: לא היה צורך אמתי להכניס את נאצ'ו מונריאל המגן השמאלי, אלא אם גיבס היה נפצע. לא באמת תרם ורק רצה להרגיש מגרש. כמובן שהכוונה לשתפו ברורה, אבל יאיא סנוגו למשל היה יכול לצבור ניסיון חשוב ולהראות יכולות. סופר סייד-קיק: רמזי בלי ספק איש המשחק (הבנתי שהשחקן שגילם את ג'ט ג'קסון המופלא התאבד, הסטטיסטיקה לא משקרת) אבל אני נותן את פרס השוליה לסנטי קזורלה, שהצליח לשמור על הכדור גם תחת הלחץ טורקי ולשחרר אותנו למתפרצות פעם אחר פעם. מינימום מאמץ – מקסימום השפעה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ביזיון. היעדר מחויבות. היעדר חשיבה על המגרש. חוסר התחשבות בקהל וחוסר יכולת לדייק מול השער.
כל האלמנטים הנ"ל בהחלט בלטו במשחק הראשון לעונת 2013/14 של ארסנל. אני פשוט בהלם מוחלט מהבחורים באדום-לבן. כמה חיכינו/שילמנו וזאת התוצאה? הכול התחיל מושלם: משחק ראשון בבית? צ'ק, התרגשות? צ'ק, הרכב חזק מספיק לנצח את אסטון ווילה? צ'ק, 1-0 לנו מחלוץ החוד המושמץ ג'ירו? צ'ק. חמש דקות מהשמיים, הקהל בעננים – יש תואר אחרי כמעט עשור.
אחרי 20 דקות התוצאה מאוזנת וכמו שכבר כתבתי בטור הראשון, ג'ק ווילשר ואהרון רמזי אשמים ישירים. למה? חוסר הבנה מוחלט מצד שני הטאלנטים הכה מחויבים שלנו שחשבו שלחתום על חוזה ארוך טווח מעיד על מוטיבציה, אבל שכחו שלאחר מכן יש גם הגנה לעשות. שלא תבינו לא נכון – ונגר האשם האמיתי, שכן הציב שני עוללים שאוהבים את הכדור יתר על המידה בעמדות אחוריות וחיפש לתת קרדיט בכוח, העיקר שיישחקו. אותו צמד-חמד קיבל פעם אחר פעם החלטות נוראיות שהובילו למתפרצות מיותרות וכמובן לא סיפקו כיסוי ראוי לקו ההגנה (עליו ארד בהמשך). פנדל לווילה, שצ'זני הודף לא טוב. HAPPY NEW YEAR!
מכאן התחילו הבעיות האמיתיות. המאמן ו' לא חיזק את הסגל ובאופן כמעט אירוני, אנשינו חטפו בראש (תרתי משמע, גיבס), כך ששחקנים אחרים נאלצו לשחק בעמדות לא מוכרות (סנייה). כרטיסים צהובים עפו לכל עבר משני הצדדים, התסכול גבר והשופט בהחלט קנה כל נפילה של הנגרים בסגול-לבן, שלא באמת הצליחו לאיים על השער –הליגה האנגלית במיטבה. מחצית.
לאחר שסנטי קזורלה עלה במקום אוקסלייד-צ'מברליין שגם הספיק לחטוף זבנג שבהחלט גמר אותו נכון לאותו אחה"צ, התפנינו כמעט לגמרי לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות ואח"כ כמובן להתענג על – החמצות מול השער. תומאס רוסיצקי עשה כל שביכולתו על מנת ליצור מצבים נפלאים, אבל במקום לתת לג'ירו לסיים ובכך לפתח ביטחון עצמי, הצ'כי המיניאטורי בעט לא פעם על השוער/ מחוץ למסגרת בלי הרבה חזון. אשמח גם לדעת מה שלום השחקן הכי מהיר בצפון לונדון, תיאו וולקוט, שבחר להיתקע באגף ימין ולעשות פרצופים לאחרים בכל פעם שהחזיר אחורנית. קארל ג'נקינסון השתדל לתת פאסים שטוחים לבלמי ווילה במקרה הטוב או סתם למסור לרמזי פאלשים במרכז המגרש במקרה הרע.
אסטון וילה? מצדם לחכות לטעויות שלנו ולא מעבר. ציון לשבח.
לורן קוסשיילני, עליו דברתי לאחרונה, הספיק לגלוש בצורה נקייה ולמנוע שער בהתקפה מתפרצת. השופט לעומתו לא חשב פעמיים ושרק לפנדל נוסף פלוס צהוב, אותו לא התקשה בנטקה (התותחן) לתרגם ל- 2-1.
האוהדים רותחים, הצהובים ממשיכים להישלף והבלם הצרפתי מכה שנית במטרה לעצור עוד מתפרצת. צהוב שני ואדום. אנחנו בעשרה שחקנים אבל עדיין עושים קולות של תואר. הפעם זה קזורלה שמחטיא מול השער ובאוויר עולים ריחות של עזיבה נוספת כשאתלטיקו מדריד מחכים כמו צבועים לשאריות.
שוברים את הכלים וכולם עולים! מה זה צריך להיות? הפסד במשחק הפתיחה? לא מאז הניינטיז.
ג'ירו מצליח לחתום על כל כדור גובה אותו קיבל ולשגר ליציעים ורמזי משחק בלם שני – נפלא!
לאחר מספר דקות התקפת נגד נוספת מוצאת את העורף שלנו חשוף לחלוטין, 3-1. סנייה מתאבד על כדור סתמי וכמעט שובר את המפרקת. מי המחליף? לוקאס פודולסקי. המשחק נגמר והבוז צורם, עוד ארבעה ימים מתמודדים מול פנרבחצ'ה הגועשים.
לי אישית חשוב לסיים בטון חיובי – הגענו למצבים, שיחקנו יפה וניסינו הכול. אם אנשים רוצים לקרוא למצב שלנו קטסטרופה אחרי משחק אחד ובגלל כרטיסים אדומים או פציעות, בבקשה.
הרכש בדרך, כולם כבר מבינים.
גוסטבו, השחקן שעשה את כל הדרך מברזיל לגרמניה וכבר ארז את המזוודה, נשאר קל"ב וסגר בוולפסבורג, שבתמורה לשרותיו תעזור לו להפגין יכולות בליגה מוכרת לקראת שנת המונדיאל. על פרז הקולומביאני לא אחריב אחרת ייקחו גם לי את אישור העבודה.
המהלך שלא היה: דקה 44' אוקס מקבל כדור מג'ירו ובנגיעה חסרת החלטיות בעליל ספק מרים-ספק בועט מעל השוער. הצעתי היא למשוך את הכדור לרגל שמאל ובנגיעה אחת להעביר רוחב. השחקן ה-15: נאצ'ו מנוריאל היה יכול לספק הגנה מושלמת שכן לא מחפש לעלות בכוח.
סופר סייד-קיק: רוזיקי מבחינתי שיחק בצורה הראויה ביותר, ניתן את הכבוד המפוקפק לסנייה שעבר לשחק בשמאל ונתן את כולו.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם