עכשיו שהוא אלוף עולם ונחשב לאחד השוערים הטובים בעולם האגו של נואל נוייר עלה לו קצת לראש.
השוער של באיירן מינכן תמיד שיחק גבוה והיה יוצא הרבה מהשער, אבל במהלך המשחק נגד המבורג הוא שיחק כמו בלם נוסף בקו ההגנה. בלם שיוצא עם הכדור עד לחצי.
לא פעם ולא פעמיים נוייר יצא עם הכדור כמעט עד לקו החצי, כשבפעם אחת הוא גם איבד את הכדור ובמזל לא ספג שער.
להגזים במשהו זה לא טוב, אף פעם, לא משנה במה, כי בסופו של דבר ההגזמה יכולה לגרום נזק רב. זה בדיוק מה שקורה עם ענף הכדורגל בשנים האחרונות- הגזמה. הגזמה מטורפת, בועה שרק הולכת וגדלה עם כל העברת ענק, עם כל הארכת חוזה ועם כל עוד סעיף שחרור בלתי ניתן להבנה…
אך זה לא תמיד היה כך, בשנת 1984 נאפולי רכשה מברצלונה את דייגו ארמנדו מארדונה, הכדורגלן הטוב ביותר בכל הזמנים, בסכום של 5.6 מיליון יורו שהיה סכום שיא בתקופתו. להשוואה, ב 2011 פרננדו טורס נמכר מליברפול לצ'לסי בסכום של 56 מליון יורו. האם פרננדו טורס טוב פי עשרה מדייגו מארדונה? כי לפי המספרים זאת הוכחה, יש שיגידו שאין מה להשוות מכיוון שהכדורגל בזמנו של מארדונה לא היה ממוסחר ולא תמיד היה מונע משיקולים כלכליים ,הם צודקים, אבל יש סיבה לכך.
ה 8 ליולי 2001 היה תאריך ששינה את פני הכדורגל אולי לעד, כאשר זינדין זידאן עבר מיובנטוס לריאל מדריד בסכום מטורף של כ 75 מיליון יורו. ברגע הזה, הבועה הפיננסית של הכדורגל האירופאי נוצרה, לדוגמה שחקן כמו חאמס רודריגז שרק תפס תקופה טובה של כמה חודשים ( אמנם בין החודשים האלה התקיים גם טורניר הספורט הגדול בעולם) ונמכר לריאל מדריד ב 80 מיליון יורו.
עם הזמן, הבועה הפיננסית רק הלכה וגדלה והגיעה לשיאה בין השנים 2013- 2014 כאשר הקבוצות העשירות באירופה הוציאו על שחקנים כמו דוד לואיז, ניימאר, גארת' בייל, ראדמל פלקאו, לואיס סוארס ואנחל די מריה סכום בלתי נתפס של 486 מליון יורו. תחשבו על זה, 486 מיליון יורו, כמה דברים אפשר לעשות בסכום המטורף הזה….
אבל אין מה להאשים את בעלי הקבוצות, משום שזאת האופנה כרגע, לקנות שחקנים ב60 מיליון יורו ולמכור אותם בעוד מספר שנים ב 15 מיליון יורו , הם יודעים שהם לא ירוויחו כסף מזה אבל הם עושים את זה כדי להיות חלק מהטרנד העכשווי. כמובן שיש גם עסקנים טובים ופחות טובים המשפיעים על קבוצותיהם, למשל רק בקיץ הזה קיבלנו דוגמה טובה לשיקולים המסחריים המצויינים שיש בריאל מדריד. אנחל די מריה, שרצה לעזוב את ריאל מדריד הקיץ והקבוצה אכן רצתה למכור אותו. כל קבוצה אחרת הייתה מצליחה למכור שחקן שרוצה לעזוב מקסימום ב 30 מיליון יורו. אבל ריאל מדריד היא סיפור אחר, היא הצליחה למכור את אנחל די מריה למנצ'סטר יונייטד בסכום מטורף של 75 מיליון יורו ולכסות בכך חלק גדול מהוצאותיה.
משכורותיהן של השחקנים והמאמנים מוגזמות לא פחות, למשל מאמן כמו פפ גווארדיולה מרוויח בבאיירן מינכן 18 מילון יורו בשנה ושחקן כמו כריסטיאנו רונאלדו מרוויח 17 מליון יורו. את המשכורות שלהם עוד איכשהו אפשר להבין, ביחס לשוק הכדורגל האירופאי, מכיוון ששניהם גאוני כדורגל. אך יש גם כמה משכורות מופרכות כמו זאת של פאביו קאפלו, מאמן נבחרת רוסיה. לקאפלו יש משכורת שערורייתית של 11 מיליון יורו בשנה על חודש וחצי עבודה במצטבר. אבל מסתבר שאפשר גם אחרת, שכרו של מיגל הררה, מאמן נבחרת מקסיקו הוא 135 אלף בשנה (פחות משכרו של אלי גוטמן) ועשה מונדיאל נהדר עם נבחרת מקסיקו, לעומת קאפלו שנכשל.
כאמור אנחנו בשיאה של הבועה הפיננסית של הכדורגל האירופאי, אבל האם היא תימשך זמן רב? לפי הסטטיסטיקות מחירי השחקנים ושכרם רק עולים בכל שנה ותקציבן של הקבוצות לא בהכרח במגמת עלייה. לפי נתונים אלה סופה של הבועה קרוב, אפילו קרוב מאוד….
דור שלם צעיר מדי כדי לזכור את 'נאום ה Practice' המפורסם של אלן אייברסון.
אבל למזלו, אנשים כמו סטיב מקפירסון דואגים לחנך את הדור הצעיר ולהזכיר להם שהיה שחקן בשם אלן אייברסון ושבמסיבת עיתונאים אחת הוא פצח בנאום גאוני על Practice, not a game, but practice!
ביתו של סטיב, מגי, עשתה חיקוי מושלם של הנאום.
משחק ליגה בין ענקיות הליגה האיטלקית מילאן ויובנטוס דורש אווירה אדירה וזה בדיוק מה שקיבלנו אתמול בסן סירו.
אוהדי הרוסונרי שמילאו את האצטדיון פרסו כוריאוגרפיה מדהימה לפני המשחק.
מאחורי השער היו תמונות של גביע ליגת האלופות והסמל של הזוכה בליגה האיטלקית עם הכיתוב: 'שנה של כעס כדי לחזור להיות מעולים'.
מילאן ניצחו שני משחקים עם פיפו אינזגי כמאמן, אבל לצערם אתמול יובה ניצחה 1-0.
