כשילד קטן ניגש לקופה של טראביס, הוא היה מוכן להזמין את הגלידה שהוא כל כך חשק בה. אבל טראביס הבחין שהילד קצת לחוץ, וגילה במהרה שלילד אין מספיק כסף כדי לשלם על הקינוח, אז הוא פשוט נתן לו את כל הכסף שהיה לו.
לילד היו חסרים כשתי דולר, אז טראביס שלף את כרטיס האשראי שלו ואמר 'זה על חשבוני'.
טראביס עשה זאת כדי לעשות לילד את היום. אבל הסיפור לא נגמר שם. אחרי כחצי שעה, אותו ילד נתן לטראביס פתק כשהוא יצא מהמסעדה.
צפו מה קרה אחר כך.
לעזור לאדם הומלס לא תמיד אומר לתת לו כסף, בדיוק כמו האישה בסרטון למטה, לפעמים כל מה שאתה צריך להציע זה חלק קטן מהזמן שלך.
בסרטון העצמתי הזה, אדם הומלס ועיוור מחזיק שלט עליו כתוב: "אני עיוור, בבקשה תעזור לי". כאשר האישה עוברת ליד וקוראת את השלט, היא עוצרת לרגע, מרימה אותו וכותבת עליו. אז היא מניחה חזרה את השלט והולכת.
אחרי השינוי האדם ההומלס מתחיל לקבל הרבה יותר תרומות. כאשר הוא מבחין שוב באישה, הוא לא יכול שלא לשאול אותה "מה עשית לשלט שלי?".
התשובה שלה השאירה אותו ללא מילים.
האיש הזה עושה משהו מיוחד מאוד, הוא מאמץ כלבים פצועים, זקנים, שעברו התעללות, שאף אחד לא רוצה לאמץ.
הם כלבים זקנים מאוד, אז רוב הסיכויים שהיו מרדימים אותם בכלביות רבות. הוא מאמץ לביתו את המקרים הכי קשים, כלבים שעברו התעללות קשה, והוא מאמץ אותם מכל רחבי ארצות הברית.
הוא ואישתו חלקו את אהבתם לכלבים, עד שיום אחד היא אובחנה עם מחלה סופנית והם הבינו שחשבונות בית החולים יאלצו אותם לסגור את בית המחסה לכלבים. אז היא החליטה לתת לטבע לעשות את שלו על מנת שהכלבים יוכלו להמשיך לחיות בבית המחסה. אולי המעשה הכי לא אנוכי שאי פעם שמעתי עליו. ואז בעלה קיבל הפתעה גדולה לה הוא לא ציפה.
אמהות רבות לא בטוחות שהן עושות עבודה טובה. מכיוון שאין דירוג אימהות, או סוג של רשימת מכולת שעוזרת להן לדעת שהן עושות את כל מה שהן צריכות. העבודה החשובה של טיפול בילדים יכולה להיות לפעמים מבלבלת וחסרת הכרת תודה.
האם את סבלנית מספיק? האם את מחנכת אותם כמו שצריך? אם האמא שנראית מושלמת בגן מאכילה את הילד שלה באוכל מסוים – האם גם את צריכה להאכיל את הילד באותו האוכל?
מה קורה אם את נרדמת כשאת אמורה להיות עם הילדים? או שאת נשברת וצועקת עליהם במכולת? האם הפחדת אותם? האם קלקלת אותם? ומה אם מומחים אומרים לך משהו אחד, אבל את בטוחה שאת צריכה לעשות משהו אחר? באיזו אופציה לבחור…?
כנסיה בארצות הברית רצתה לעשות משהו נחמד עבור אימהות באשר הן, משהו שיראה להן שאפילו ברגעים החלשים, מעריכים אותן. הסרטון למטה הוא תזכורת נפלאה שמראה עד כמה הילדים שלנו אוהבים אותנו, אפילו אם הם לא תמיד אומרים את זה. הדברים הקטנים שהורים עושים יכולים לעצב את החיים של הילדים, והסרטון הזה מוכיח זאת.
אין יותר מדי טריילרים לסרטים שגורמים לי לדמעות, אבל הטריילר הזה הכה בי עמוק.
מקס הוא על כלב צבא מאומן שמאבד באפגניסטן את הבעלים שלו, חייל המארינס קייל ווינקוט.
כשהמצב הרגשי הבעייתי של מקס לא מאפשר לו לשרת את המדינה שלו יותר, המשפחה האבלה של קייל מאמצת אותו.
מה שקורה אחר כך הוא מסע מרגש שאני לא יכול לחכות לראות…
הסרט יצא לקולנוע ב 9 לאוקטובר, 2015
בעשרות השנים האחרונות יותר ויותר אנשים סובלים מאוטיזם, מהר כמעט כמו הסטיגמות החברתיות שיש סביב ההפרעה.
הדרך בה אחרים מתנהגים לאחרים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי היא פשוט מבישה. ואז, יש את האנשים שמפתיעים אתכם, שמגנים ומקבלים אחד את השני כמו שהם.
מה שהזרים האלה עושים בשביל הילד…פשוט מרגש ומחמם את הלב.
אלסה נראית קצת שונה בימים אלו.
כשג'סי נאגי שמע שהאחיינית שלו מתביישת ללבוש את שמלת הנסיכה שלה לקולנוע, הוא החליט ללמד אותה לקח חשוב: אל תתני לפחד שלך לעמוד בדרכך.
הדוד בן ה 23 ליווה אותה לקולנוע בשמלת נסיכה משלו. מסתבר שזאת הייתה שמלת נשף של ידידה שהוא הלווה לאותו הערב.
נקווה שמעכשיו הילדה לא תפחד לצאת מאזור הנוחות שלה.
הוא ללא ספק זוכה בתואר דוד השנה.
גורת החתולים הזאת נמצאה בצידי הדרך כשהייתה בת 4 שבועות בלבד. כשהיא הובאה לוטרינר באיסטנבול, העובדים הבחינו שהיא נאכלה כמעט לגמרי על ידי תולעים: אוזן אחת, השפתיים, וחלק מהלשון נעלמו כלא היו.
העובדים השתנקו למראות האימה כאשר פתחו את הקופסה, והמראה שלה זיכה אותה בכינוי 'ג'וקר'. בסופו של דבר היא קיבלה את השם 'גולומסר' שהתרגום שלו מטורקית הוא 'חיוכים'.
היא הייתה במצב קשה, אבל היא הייתה לוחמת! היא עברה כברת דרך מאז, והסרטון למטה מראה תמונות שלה כשהיא הובאה למרפאה, ותמונות שמראות את השינוי אחרי שקיבלה הרבה טיפולים, חום ואהבה.
ההתאוששות שלה מראה מה אהבה יכולה לעשות למישהו, ומדגישה איך למילה "יופי" ש כל כך הרבה הגדרות. היופי שלה אולי לא מתבטא במראה שלה, אבל אפשר לראות אותו בכוח שלה לשרוד, ובחיבה שיש לאנשים כלפיה.
אומרים שאתם לא מעריכים את מה שההורים עשו בשבילכם עד שיש לכם ילדים משלכם.
אומנם לכל משפחה יש דינמיקה שונה, אבל אני בהחלט מאמין בזה, וככל שהתבגרתי הבנתי עד כמה הקריבו למעני. למרבה הצער, אנשים רבים לא זוכים להזדמנות להגיד להורים שלהם 'תודה'…ובאמת להתכוון לזה.
בסרטון למטה אנחנו שומעים את 'מכתב האהבה' שאישה צעירה כותבת לאמא שלה, אבל לעולם לא תיתן לה. מהזיכרונות הקסומים ועד לרגעים הקשים, האישה נזכרת בכל הרגעים שאמא שלה הייתה שם בשבילה, אבל היא מעולם לא אמרה לה תודה.
הנזק והסבל הרב שעברו בני האדם והרכוש שלהם אחרי האסון הגרעיני בפוקושימה ביפן תועד רבות בכל כלי תקשורת בעולם, אבל ישנה אוכלוסיה נוספת שסבלה רבות גם היא אבל אף אחד לא מדבר עליה – בעלי החיים שנשארו מאחור באזור הרדיואקטיבי.
אבל איש אחד לא שכח אותם – נאוטו מטסומורה בן ה 55, פועל בניין לשעבר שגר באזור הרדיואקטיבי על מנת לדאוג לחבריו בעלי 4 הרגליים (וגם 2).
הוא ידוע בתור 'האפוטרופוס של חיות פוקושימה' בגלל העבודה שהוא עושה – האכלת החיות שאנשים השאירו מאחור כשהם מיהרו להתפנות מרחק של 12.5 קילומטר שהממשלה הגדירה כאזור רדיואקטיבי מסוכן.
הוא מודע לקרינה אליה הוא נחשף מדי יום, אבל הוא אומר שהוא "מסרב לדאוג בגלל זה". אבל הוא כן נזהר כשהוא צורך רק אוכל שמגיע מחוץ לאזור המסוכן.
הנה הסיפור של נאוטו מטסומורה, הגיבור של החיות, ומה שהוא ראה באזור הרדיואקטיבי.
