כשחושבים על חיי האהבה של הנסיכה דיאנה, השם שרבים זוכרים מיד הוא דודי אל פאייד, הגבר שהיה לצדה בחודשים האחרונים לחייה ומת איתה בתאונת הדרכים בפריז.
אבל לפי חברים קרובים ואנשים שהכירו אותה היטב, היה גבר אחר שכבש את לבה הרבה יותר עמוק.
לא נסיך.
לא מיליארדר.
לא כוכב קולנוע.
רופא לב שקט ממוצא פקיסטני בשם ד"ר חסנאת חאן.
הקשר ביניהם נמשך קרוב לשנתיים, כמעט כולו הרחק מהמצלמות.
דיאנה הסתירה אותו מהעיתונות, התחפשה כדי לצאת איתו, למדה על האסלאם, הכירה את משפחתו בפקיסטן ואף שקלה ברצינות כיצד יוכלו להתחתן.
מקורבים תיארו אותו כאהבת חייה.
היא עצמה, לפי עדויות שונות, כינתה אותו "מר נפלא".
אבל דווקא הדבר שאולי משך אותה אליו יותר מכל היה גם הדבר שבסופו של דבר הפריד ביניהם.
חסנאת לא רצה להיות מפורסם.
ודיאנה הייתה אחת הנשים המפורסמות בעולם.
הכול התחיל בביקור בבית חולים
השנה הייתה 1995.
דיאנה כבר הייתה פרודה מהנסיך צ'ארלס במשך כשלוש שנים, והנישואים המלכותיים שלה היו לקראת סופם.
בספטמבר אותה שנה היא הגיעה לבית החולים Royal Brompton בלונדון כדי לבקר את ג'וזף טופולו, בעלה של חברתה אונה שנלי טופולו.
ג'וזף עבר ניתוח מעקפים מורכב.
אחד הרופאים שטיפלו בו היה חסנאת חאן, מנתח לב בריטי ממוצא פקיסטני.
כשחסנאת נכנס לחדר כדי לעדכן את המשפחה במצבו של המטופל, הוא פגש את הנסיכה.
אבל בניגוד כמעט לכל אדם אחר בחייה, הוא לא נראה מתרשם במיוחד מהעובדה שהאישה שעומדת מולו היא הנסיכה דיאנה.
הוא היה עסוק בעבודה.
אמר את מה שהיה צריך לומר.
ויצא.
לפי סיפורים שנמסרו מאוחר יותר, דווקא חוסר ההתלהבות הזה סקרן את דיאנה.
היא הייתה רגילה שאנשים נעצרים כשהיא נכנסת לחדר.
חסנאת פשוט חזר לעבודה.
"הוא פשוט מהמם"
דיאנה התרשמה ממנו מיד.
לפי חברתה אונה, היא תיארה אותו במילים נלהבות במיוחד.
חסנאת לא נראה כמו הגברים המלכותיים והעשירים שהקיפו אותה בדרך כלל.
הוא היה רופא שעבד שעות ארוכות.
עישן.
אהב ג'אז.
נהנה מאוכל פשוט כמו KFC.
וחי חיים רגילים למדי.
אולי דווקא בגלל זה הוא משך אותה כל כך.
במשך השבועות הבאים דיאנה חזרה שוב ושוב לבית החולים.
רשמית היא הגיעה לבקר את המטופלים ולהציע תמיכה.
וזה אכן היה חלק מהעניין.
אבל לדברי אנשים שהכירו את הסיפור מקרוב, היא גם קיוותה לראות את הרופא המסוים שהצליח למשוך את תשומת לבה.
בסופו של דבר, השניים החלו להכיר.
בהתחלה כחברים.
ואז כזוג.
הדייט הראשון שלהם היה כמעט רגיל לחלוטין
חסנאת סיפר מאוחר יותר במסגרת עדות שמסר למשטרה כי לאחר תקופה שבה הפכו לחברים, הוא שאל את דיאנה אם היא רוצה להצטרף אליו לביקור בבית דודו ודודתו.
הוא לא באמת ציפה שהיא תסכים.
אבל היא הסכימה.
הם נסעו יחד לסטרטפורד אפון אייבון, אכלו ארוחת ערב וחזרו ללונדון.
לדבריו, אחרי אותו ערב הידידות ביניהם הפכה למערכת יחסים.
עבור דיאנה זו הייתה הזדמנות נדירה.
לצאת עם גבר בלי שטיח אדום.
בלי ארמון.
בלי עשרות אנשים שמארגנים כל רגע.
פשוט שני אנשים במכונית.
כמעט אף אחד לא ידע שהם ביחד
השניים עשו מאמצים גדולים לשמור על הקשר בסוד.
הם ידעו היטב מה יקרה אם העיתונות הבריטית תגלה.
עבור דיאנה, מעקב של צלמי פפראצי היה חלק מהחיים.
עבור חסנאת, המחשבה על כך הייתה כמעט בלתי נסבלת.
דיאנה אפילו השתמשה, לפי דיווחים, בשם "ד"ר ארמני" כשהשאירה עבורו הודעות.
בפעמים אחרות היא ניסתה לשנות את המראה שלה כדי שלא יזהו אותה.
באחת הפעמים המפורסמות היא לבשה פאה שחורה כדי לצאת איתו למועדון הג'אז Ronnie Scott's בסוהו.
חסנאת עצמו הגיע לפעמים לארמון קנזינגטון בדרכים דיסקרטיות במיוחד.
לפי סיפורים של אנשים מסביבתה של דיאנה, במקרה אחד הוא אפילו הוברח פנימה במכונית כדי לחמוק מעיני הצלמים.
פתאום דיאנה יכלה לעשות דברים רגילים
אחד הדברים שדיאנה אהבה בקשר היה האפשרות לחוות חיים שלא נראו כמו חיי נסיכה.
הם יכלו לצפות בטלוויזיה.
לאכול אוכל פשוט.
לשוחח.
לצאת למקומות לא מפוארים במיוחד.
פעם אחת, כאשר הייתה במצב רוח ירוד, חסנאת לקח אותה לפאב ליד בית החולים שבו עבד.
שם הפאב היה, באופן אירוני במיוחד, "The Prince of Wales".
לדבריו, דיאנה חשבה שזה מצחיק מאוד.
אלה היו בדיוק הרגעים שהקשר נתן לה.
אפשרות להיות דיאנה.
לא "הנסיכה מוויילס".
היא החלה ללמוד על העולם שלו
ככל שהקשר נעשה רציני יותר, דיאנה ניסתה להבין טוב יותר את הרקע התרבותי והדתי של חסנאת.
הוא הגיע ממשפחה מוסלמית פקיסטנית.
לפי חברים וביוגרפים, דיאנה קראה על האסלאם ואף התעניינה בקוראן.
היא גם נסעה לפקיסטן.
בפומבי, הביקורים שלה שם היו קשורים בין היתר לפעילות צדקה ולבית החולים לסרטן שהקים אימראן חאן, בעלה דאז של חברתה ג'מיימה חאן.
אבל דיאנה גם ניצלה את ההזדמנות להכיר טוב יותר את משפחתו של חסנאת.
לפי דיווחים, היא בילתה עם בני משפחת חאן והתרשמה מהחיים המשפחתיים שלהם.
הקשר כבר לא נראה כמו רומן קצר.
דיאנה חשבה על עתיד.
היא אפילו בדקה אפשרות לחתונה
לפי עדויות של מקורבים, דיאנה התייחסה לחסנאת ברצינות רבה.
פול בורל, ששימש כמשרתה, סיפר שהיא ביקשה ממנו בשלב מסוים לבדוק אם ניתן למצוא איש דת שיוכל לערוך נישואים בין אישה נוצרייה לגבר מוסלמי.
חסנאת עצמו אישר מאוחר יותר במסגרת חקירת מותה של דיאנה שהנושא של נישואים עלה ביניהם.
הם דנו באפשרויות שונות.
אחת מהן הייתה לעבור לפקיסטן.
הם שקלו גם מקומות כמו אוסטרליה או דרום אפריקה, שבהם אולי יוכלו לחיות הרחק יותר מהתקשורת הבריטית.
אבל הרעיון שהיה פשוט על הנייר הפך כמעט בלתי אפשרי במציאות.
חסנאת חשש מהחיים בתוך הקרקס התקשורתי
הבעיה המרכזית לא הייתה בהכרח האהבה.
הבעיה הייתה החיים שיבואו איתה.
חסנאת היה רופא.
הוא אהב את העבודה שלו.
הוא לא רצה להפוך לסלבריטאי.
הוא לא רצה שצלמים יחכו לו מחוץ לבית החולים.
לא רצה שכל מטופל, עמית או בן משפחה יהפכו למטרה של העיתונות.
הוא ראה מה קרה לכל אדם שהתקרב לדיאנה.
העיתונאים כבר החלו לחפש אנשים מעברו.
חברות לשעבר.
מורים.
חברים מבית הספר לרפואה.
מבחינתו, זו הייתה הצצה לעתיד שהוא לא רצה.
הוא גם הבין שהמצב לא ישתפר אם יתחתנו.
להפך.
אם יהפוך לבעלה של דיאנה, חייו הפרטיים כמעט ייעלמו.
והיא לא יכלה פשוט להיעלם
דיאנה, לעומת זאת, לא הייתה אדם שיכול לעבור למדינה אחרת ולהפוך לאישה אלמונית.
היא הייתה אמו של הנסיך ויליאם והנסיך הארי.
שני בנים שנמצאו גבוה בסדר הירושה לכתר הבריטי.
חייה היו קשורים לבריטניה, למשפחה המלכותית ולחובות ציבוריות גם אחרי הגירושים.
התקשורת הייתה חלק בלתי נפרד מחייה.
במובן הזה, שני האנשים רצו דברים שקשה מאוד היה לחבר.
דיאנה רצתה אהבה שאפשר לחיות בגלוי.
חסנאת רצה אהבה שאפשר לחיות בפרטיות.
גם ויליאם והארי הכירו אותו
הקשר הגיע לרמה רצינית מספיק כדי שחסנאת יפגוש גם את ילדיה של דיאנה.
לפי הדוח הרשמי שנערך לאחר מותה, חסנאת אכן פגש את ויליאם והארי.
זה היה סימן ברור לכך שמבחינת דיאנה, הוא לא היה עוד דייט.
חברים שלה סיפרו לאורך השנים שהיא ראתה בו אדם שונה מהגברים האחרים בחייה.
לאדם אחד אמרה, לפי דיווחים, שהוא "האחד".
אחרים סיפרו שהיא ראתה בו את "אהבת חייה".
אלה כמובן עדויות של אנשים מסביבתה ולא משפטים שאפשר לאמת תמיד במדויק.
אבל כמעט כל מי שתיאר את מערכת היחסים סיפר סיפור דומה.
הקשר היה עמוק.
ואז הכול התחיל להתפרק
במשך כמעט שנתיים הם הצליחו לשמור לפחות חלק גדול מהקשר הרחק מהכותרות.
אבל ככל שהלחץ גבר, הפער ביניהם נעשה קשה יותר.
דיאנה רצתה יותר ודאות.
חסנאת חשש יותר ויותר מהמשמעות של חיים לצדה.
בסופו של דבר, במהלך קיץ 1997, מערכת היחסים הסתיימה.
הפרטים המדויקים של הפרידה משתנים בין גרסאות שונות.
חסנאת עצמו אמר שהקשר הסתיים ביולי 1997.
לפי חלק מהדיווחים, הוא היה זה שהגיע למסקנה שאין דרך מעשית עבורם לבנות חיים משותפים.
דיאנה, לפי חברים, נפגעה מאוד.
ואז הגיע דודי אל פאייד
זמן קצר מאוד לאחר סיום הקשר, דיאנה יצאה לחופשה כאורחת משפחת אל פאייד.
שם התקרבה לדודי אל פאייד, בנו של המיליארדר מוחמד אל פאייד.
בתוך שבועות הופיעו תמונות של דיאנה ודודי יחד על יאכטה בים התיכון.
הרומן הפך לחדשות בינלאומיות.
לפי חסנאת, הוא לא ידע מראש על מערכת היחסים.
כשהתמונות פורסמו, הוא נפגע וכעס.
האישה שאיתה ניהל קשר סודי במשך כמעט שנתיים הייתה עכשיו בכותרות עם גבר אחר.
פחות מחודש אחר כך דיאנה מתה
בשעות המוקדמות של 31 באוגוסט 1997 נהרגו דיאנה, דודי אל פאייד והנהג אנרי פול בתאונת דרכים במנהרה בפריז.
חסנאת היה המום.
לפי דיווחים, הוא ניסה ליצור קשר עם דיאנה בלילה שבו מתה, אך לא הצליח להשיג אותה.
ימים לאחר מכן הוא היה בין האבלים בהלוויה שלה במנזר וסטמינסטר.
כמעט כל העולם צפה בטקס.
אבל מעטים מהצופים ידעו שבין האנשים שנפרדו מהנסיכה נמצא גם האיש שאיתו ניהלה בשקט את אחת ממערכות היחסים המשמעותיות ביותר בחייה.
במשך שנים הוא כמעט לא דיבר עליה
אחד הדברים הבולטים ביותר בחסנאת היה השתיקה שלו.
אחרי מותה של דיאנה, אינספור אנשים שהיו קשורים אליה פרסמו ספרים.
נתנו ראיונות.
מכרו סיפורים.
חסנאת כמעט לא עשה זאת.
גם כאשר דיבר, הוא עשה זאת לעיתים קרובות בהקשרים רשמיים כמו חקירת מותה.
דיאנה עצמה אמרה לפי אחד מחבריה זמן קצר לפני מותה שאנשים רבים "מוכרים אותה", אבל חסנאת הוא האדם שלא יעשה זאת.
גם שנים אחר כך, הוא נשאר אחד האנשים הדיסקרטיים ביותר שהיו קרובים אליה.
"מצאתי בה אדם מאוד רגיל"
כשהוא כן דיבר על דיאנה, חסנאת תיאר אותה בצורה מפתיעה.
לא כנסיכה.
לא כאייקון.
לא כאחת הנשים המצולמות ביותר בעולם.
אלא כאדם רגיל.
הוא אמר שלכל אדם יש מעלות וחסרונות ושדיאנה הייתה מבחינתו אדם נורמלי עם תכונות טובות מאוד, לצד הרגלים ופגמים כמו לכל אחד אחר.
אולי דווקא המשפט הזה מסביר מדוע היא אהבה אותו כל כך.
רוב העולם ראה נסיכה.
חסנאת ראה אישה.
גם שנים אחר כך הזיכרונות חזרו
מערכת היחסים אמנם הסתיימה, אבל מותה הפתאומי של דיאנה הותיר אצל חסנאת חותם עמוק.
שנים לאחר מכן הוא הודה שלפעמים הזיכרונות עדיין חוזרים.
היו תקופות קשות.
רגעים שבהם, לדבריו, הרגיש שהוא רוצה לצרוח.
הוא המשיך בחייו.
בשנת 2006 התחתן עם הדיה שר עלי, אך הנישואים הסתיימו כעבור כשנתיים.
הוא המשיך לעבוד כרופא לב והיה מעורב גם בפעילות רפואית והומניטרית מחוץ לבריטניה.
בניגוד לרבים מהאנשים שהקיפו את דיאנה, הוא מעולם לא הפך את הקשר איתה לקריירה.
אולי זה בדיוק מה שהיא חיפשה
דיאנה חיה רוב חייה הבוגרים בעולם שבו כמעט כל אדם רצה ממנה משהו.
צילום.
כותרת.
קשר לבית המלוכה.
סיפור למכור.
חסנאת חאן היה שונה.
בפגישה הראשונה שלהם הוא כמעט לא התייחס למעמד שלה.
הוא היה עסוק במטופל.
לאחר מכן, כשהם התאהבו, הדבר שהטריד אותו יותר מכל היה בדיוק הפרסום שהיא הביאה איתה.
במובן מסוים, זה היה כמעט בלתי נמנע.
הדבר שגרם לדיאנה להרגיש בטוחה איתו היה גם הדבר שהפך חיים משותפים לכמעט בלתי אפשריים.
היא אהבה אדם שלא רצה להיות חלק מהעולם שלה.
והעולם שלה לא היה מוכן לתת לה לעזוב.
הסיפור שנשאר כמעט כולו מחוץ למצלמות
יש מעט מאוד תמונות של דיאנה וחסנאת יחד כזוג.
אין צילומי שטיח אדום.
אין חופשות מצולמות.
אין נשיקות מול המצלמות כמו אלה שפורסמו מאוחר יותר עם דודי.
רוב מערכת היחסים שלהם התקיימה מאחורי דלתות סגורות.
בבתי חולים.
במכוניות.
בארמון קנזינגטון.
בפאב.
במועדון ג'אז.
בארוחות ערב פשוטות.
וזה אולי מה שהופך את הסיפור שלהם לכל כך מסקרן גם כמעט שלושה עשורים לאחר מותה של דיאנה.
האישה שכל העולם הרגיש שהוא מכיר הצליחה, לפחות לזמן מה, לשמור את אחד הדברים החשובים ביותר בחייה כמעט רק לעצמה.
ודווקא חסנאת חאן, האדם שהיה יכול לספר לעולם אינספור פרטים אינטימיים על הנסיכה, בחר ברוב הזמן שלא לעשות זאת.
אם החברים של דיאנה צדקו והוא אכן היה אהבת חייה, ייתכן שזו הייתה גם אחת המתנות האחרונות שנתן לה.
הפרטיות שהיא כל כך התקשתה למצוא בחייה.