פאולה האדג'ל הקדישה שנים מחייה למאבק למען ילדים שעברו התעללות. היא הפכה לדמות מוכרת ברחבי בריטניה לאחר שהיא ובעלה מארק אימצו את טוני האדג'ל, ילד שעבר התעללות קשה כל כך כתינוק עד ששתי רגליו נאלצו להיכרת. היא נאבקה למענו, גייסה כספים, קידמה שינוי בחוק וזכתה להוקרה על הפעילות שלה. אבל בזמן שפאולה הקדישה את כל כוחה למשפחה ולאחרים, הגוף שלה התחיל לשלוח סימנים שמשהו אינו כשורה.
שוב ושוב היא פנתה לרופאים בגלל שינויים במערכת העיכול. במשך תקופות של כמה שבועות היא סבלה משלשולים, ואז מעצירות. לפעמים התסמינים נרגעו, מה שגרם גם לה להתחיל להאמין להסבר שקיבלה מהרופאים: ככל הנראה מדובר בתסמונת המעי הרגיז, IBS.
אבל עמוק בפנים, פאולה הרגישה אחרת.
"ידעתי שמשהו לא בסדר," היא סיפרה.
היא לא ידעה אז שהתחושה הזאת תוביל בסופו של דבר לאבחנה של סרטן המעי – מחלה שבהמשך תחזור ותתפשט, ותהפוך לסרטן בשלב 4.
במשך שנים אמרו לה שזה כנראה IBS
פאולה הייתה כבת 50 כאשר פנתה לראשונה לרופא המשפחה בעקבות התקפים חוזרים של שלשולים ועצירות. היא נבדקה, אבל קיבלה אבחנה של IBS ונשלחה הביתה.
הבעיה הייתה שהתסמינים לא באמת נעלמו.
הם היו מופיעים למשך שלושה או ארבעה שבועות, נרגעים ואז חוזרים. בכל פעם שפאולה חזרה לרופא, העובדה שהתסמינים לא היו קבועים גרמה לה בסופו של דבר לתהות אם הרופאים אכן צודקים.
"המשכתי לחזור, אבל התסמינים היו נמשכים שלושה או ארבעה שבועות ואז נרגעים," סיפרה. "אז חשבתי שאולי הרופאים באמת צודקים."
וכך חלפו חודשים.
ואז שנים.
בסך הכול, פאולה סיפרה שהיא פנתה לקבלת עזרה רפואית 14 פעמים לפני שהגיעה לבירור שהוביל לאבחנה האמיתית.
שלשולים ועצירות הפכו לחלק מהחיים שלה
אחד הדברים המסוכנים בתסמין שנמשך זמן רב הוא שלפעמים האדם פשוט מתרגל אליו.
זה בדיוק מה שקרה לפאולה.
השינויים ביציאות הפכו למעין שגרה. היו תקופות טובות יותר ותקופות גרועות יותר, אבל היא המשיכה לתפקד, לטפל במשפחה ולהקדיש את עצמה לילדים.
שינוי מתמשך בהרגלי היציאות – כולל שלשול או עצירות שאינם רגילים עבור האדם – הוא אחד התסמינים האפשריים של סרטן המעי. סימנים נוספים יכולים לכלול דם בצואה, צורך ללכת לשירותים בתדירות שונה מהרגיל, כאבי בטן, נפיחות, ירידה לא מוסברת במשקל ועייפות. אותם תסמינים יכולים כמובן להיגרם גם ממצבים רבים אחרים, ולכן הופעתם אינה אומרת בהכרח שמדובר בסרטן.
אצל פאולה, דווקא העובדה שהתסמינים באו והלכו הייתה חלק מהסיבה שהמצב נמשך זמן רב כל כך.
"התרגלתי לתסמינים שלי," היא סיפרה.
ואז, אחרי ארבע שנים, משהו בה השתנה
יום אחד, אחרי ארבע שנים של תסמינים חוזרים, פאולה ישבה בשירותים והרגישה שהיא פשוט לא יכולה להמשיך להתעלם מהתחושה שמשהו אינו תקין.
היא תיארה רגע כמעט מצמרר: כאילו אמה המנוחה דיברה אליה ואמרה לה שהיא חייבת לפעול.
הפעם היא התקשרה לרופא בגישה אחרת לגמרי.
"אני צריכה תור היום," אמרה.
היא סיפרה שהפעם הגיעה עם אותה נחישות שהייתה מגייסת אילו אחד מילדיה היה חולה.
"לא הייתי מוכנה לקבל לא כתשובה."
השינוי הזה הפך לנקודת המפנה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
פרסומת בטלוויזיה גרמה לה לדרוש בדיקת צואה
באותה תקופה פאולה התחילה לראות בטלוויזיה קמפיינים להעלאת המודעות לסרטן המעי. ככל שראתה אותם יותר, כך התחזקה אצלה התחושה שהתסמינים שלה צריכים להיבדק בצורה יסודית יותר.
היא דרשה שיבצעו בדיקה של דגימת צואה.
בדיקות מסוג FIT משמשות כיום במערכת הבריאות הבריטית כדי לזהות כמויות זעירות של דם בצואה שאינן תמיד נראות לעין. נוכחות דם אינה מוכיחה שיש סרטן, אבל היא יכולה לסמן שיש צורך בבדיקות נוספות.
פאולה הודתה שהיא הרגישה כבר זמן רב שמשהו עמוק יותר מתרחש בגוף שלה.
אבל החיים נכנסו באמצע.
"ידעתי עמוק בפנים שמשהו לא בסדר, אבל הייתי כל כך עסוקה בלהיות אמא ששמתי את הבעיות שלי בצד."
זו הייתה החלטה שהיא עתידה להסתכל עליה אחרת לחלוטין לאחר קבלת התוצאות.
התוצאה חזרה – והמספרים היו גבוהים בצורה מדאיגה
כאשר הגיעו תוצאות הבדיקה בשנת 2022, המדדים שעוררו חשד לסרטן תוארו על ידה כגבוהים מאוד.
בתוך שבועות היא עברה בדיקות נוספות וקיבלה את הבשורה שממנה חששה:
סרטן המעי.
עבור פאולה ומשפחתה זו הייתה מכה עצומה.
האישה שבמשך שנים דאגה לילדים, נאבקה מול מערכת המשפט והפכה לקול ציבורי נגד התעללות בילדים נאלצה לפתע להפוך בעצמה למטופלת.
והחלק הקשה ביותר מבחינתה לא היה רק לשמוע את המילה "סרטן".
זה היה לספר לילדים.
המשפחה שלה כבר עברה יותר מדי
פאולה ובעלה מארק הכירו את טוני כשהיה תינוק קטן. הוא היה רק בן כמה שבועות כאשר נפגע בצורה קשה ביותר בידי הוריו הביולוגיים. הוא סבל מפציעות חמורות, שברים, כשל באיברים, אלח דם והלם, ובשל הנזק שנגרם לו נאלצו בהמשך הרופאים לקטוע את שתי רגליו.
פאולה ומארק הפכו למשפחת האומנה שלו ובהמשך אימצו אותו רשמית בשנת 2016.
טוני המשיך לעבור טיפולים וניתוחים, אבל במקביל הפך לילד מוכר ואהוב בבריטניה בזכות פעילות גיוס הכספים שלו והמאבק של משפחתו למען ילדים שנפגעו מהתעללות. פאולה קיבלה OBE על פעילותה למניעת התעללות בילדים, וטוני עצמו זכה בהמשך במדליית האימפריה הבריטית על פעילותו.
לאחר שקיבלה את אבחנת הסרטן, פאולה סיפרה שהחלק הקשה ביותר היה הפחד שלא תהיה שם בעתיד בשביל הילדים שלה.
"זה הפחד שלא להיות שם עבור הילדים שלך," אמרה בעבר כאשר דיברה על ההתמודדות עם המחלה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הסרטן חזר – והפעם הבשורה הייתה קשה עוד יותר
לאחר הטיפול הראשוני נראה היה בשלב מסוים שהמחלה נסוגה. אבל בהמשך הסרטן חזר והתפשט.
פאולה גילתה שהמחלה נמצאת כעת בשלב 4 וכי היא מוגדרת כמחלה סופנית. בזמן הפרסום היא עברה כימותרפיה וניסתה לבחון אפשרויות טיפול נוספות שיכולות להעניק לה עוד זמן עם משפחתה.
סרטן מעי גרורתי הוא מצב שבו הסרטן שהתחיל במעי הגס או ברקטום התפשט לחלקים אחרים בגוף. התסמינים והטיפול משתנים בהתאם למקומות שאליהם התפשטה המחלה ולמצבו של המטופל.
אבל מבחינת פאולה, כל השפה הרפואית הזאת הצטמצמה לדבר אחד פשוט מאוד:
עוד זמן.
עוד יום עם טוני.
עוד יום עם המשפחה.
היא שקלה ניתוח עצום כדי להרוויח עוד זמן
פאולה סיפרה כי הרופאים דנו איתה באפשרות של ניתוח גדול במיוחד. היא תיארה הליך שבו יפתחו את בטנה, יסירו כמה שיותר מהרקמה הנגועה ולאחר מכן ישתמשו בכימותרפיה ישירות בתוך חלל הבטן.
היא ידעה שמדובר בניתוח קשה ושאם תעבור אותו צפויה לה החלמה ארוכה.
אבל מבחינתה ההחלטה הייתה פשוטה.
"אם זה ייתן לי קצת יותר זמן, אעשה את זה."
והסיבה הייתה טוני.
"כל יום נוסף שאני יכולה להיות כאן בשבילו שווה כל כמות של כאב."
זה אולי המשפט שמסביר יותר מכל מי היא פאולה האדג'ל – אישה שבמשך שנים נלחמה עבור ילד שנזקק למישהו שלא יוותר עליו, וכעת מסרבת לוותר גם במאבק שלה עצמה.
האבחנה השפיעה על כל המשפחה
סרטן אינו מחלה שמשפיעה רק על האדם שמקבל את האבחנה.
פאולה סיפרה שהפרוגנוזה שלה השפיעה עמוקות על הבריאות הנפשית של כל בני המשפחה. קשה להם לעכל את האפשרות של חיים בלעדיה, והיא מנסה להכין אותם למה שעלול להגיע.
עבור טוני, המצב כואב במיוחד. הילד שכבר עבר התחלה טראומטית כל כך לחיים מצא אצל פאולה ומארק את הבית והמשפחה שהיו חסרים לו.
פאולה הייתה זו שנלחמה בשבילו.
עכשיו היא נלחמת כדי להישאר לצדו.
שינוי ביציאות הוא לא תמיד "רק המעי הרגיז"
שלשול ועצירות הם תסמינים נפוצים מאוד ויכולים להיגרם מאינספור סיבות שאינן סרטן. IBS עצמו הוא מצב שכיח, ולכן אין סיבה שכל מי שסובל משינוי זמני ביציאות יחשוש מיד מהתרחיש הגרוע ביותר.
אבל שינוי חדש או מתמשך בהרגלי היציאות כן מצדיק בירור, במיוחד כאשר הוא נמשך כמה שבועות או חוזר שוב ושוב. ה־NHS ממליץ לפנות לרופא כאשר תסמינים אפשריים של סרטן המעי נמשכים שלושה שבועות או יותר.
מלבד שלשול ועצירות, סימנים אפשריים כוללים דם בצואה או דימום מפי הטבעת, צורך ללכת לשירותים יותר או פחות מהרגיל, תחושה שלא התרוקנתם לחלוטין, כאבי בטן, נפיחות, גוש בבטן, ירידה לא מכוונת במשקל ועייפות משמעותית.
ברוב האנשים עם התסמינים האלה לא יתברר שיש סרטן. אבל הדרך לדעת מה גורם להם היא לא להתעלם מהם.
"חשבתי שאולי הרופאים צודקים"
אולי החלק המטלטל ביותר בסיפור של פאולה הוא עד כמה קל להבין כיצד הגיעה למצב הזה.
הרופא אמר IBS.
התסמינים נרגעו.
החיים היו עמוסים.
הילדים היו צריכים אותה.
ואז הבעיה חזרה.
ושוב נעלמה.
עד שבשלב מסוים היא פשוט למדה לחיות איתה.
"חשבתי שאולי הרופאים צודקים," היא אמרה.
רק לאחר ארבע שנים היא החליטה שהפעם היא לא יוצאת מהתור בלי שיבדקו לעומק את מה שקורה.
אותה החלטה הובילה לבדיקת הצואה.
הבדיקה הובילה לבירור נוסף.
והבירור הוביל לאבחנה.
היום היא רוצה שאנשים יקשיבו לגוף שלהם
אף תסמין בודד אינו מאפשר לאבחן סרטן דרך האינטרנט, וגם שינוי ביציאות אינו אומר בהכרח שיש מחלה ממארת.
אבל פאולה רוצה שהחוויה שלה תגרום לאנשים לעשות דבר אחד שהיא עצמה התקשתה לעשות במשך שנים: לא לשים את הבריאות שלהם בתחתית רשימת המטלות.
היא הייתה עסוקה בלהיות אמא.
עסוקה בטוני.
עסוקה במאבקים ציבוריים.
עסוקה בחיים.
והתסמינים שלה נדחקו הצדה.
עד שהם כבר לא יכלו להידחק יותר.
במשך ארבע שנים היא חוותה שוב ושוב שלשולים ועצירות. במשך אותן שנים היא פנתה לעזרה רפואית פעם אחר פעם, ובסופו של דבר סיפרה כי הרגישה שהתלונות שלה נדחו 14 פעמים.
היום, כשהיא מתמודדת עם סרטן מעי מתקדם, המסר שלה פשוט במיוחד:
אם משהו בגוף שלכם השתנה ואינו חוזר להיות כפי שהיה, ואם התחושה שמשהו לא בסדר אינה נעלמת – המשיכו לבקש תשובות.
פאולה בילתה חלק גדול מחייה בלחימה עבור הילד שלה. עכשיו היא נלחמת על כל יום נוסף שבו תוכל להיות לצדו – ומקווה שהסיפור שלה יגרום לאחרים לא לחכות ארבע שנים לפני שהם מקשיבים למה שהגוף שלהם מנסה לומר להם.