כוכבת 'משמר המפרץ' הותקפה בגלל תמונות בביקיני – ואז היא ענתה למבקרים בלי להתנצל

דונה ד’אריקו כבר מזמן אינה אותה מצילה בלונדינית שרצה על החוף בבגד ים אדום ב“משמר המפרץ”.

אבל אם תשאלו אותה, העובדה שהשנים עברו אינה אומרת שהיא צריכה להיעלם, להתכסות או לבקש רשות מאנשים זרים ברשת לפני שהיא מעלה תמונה בביקיני.

השחקנית והדוגמנית האמריקאית, שהייתה בשנות ה־90 אחת הפנים המוכרות של סדרת החופים המפורסמת, ממשיכה לפרסם ברשתות החברתיות תמונות חושפניות ובטוחות בעצמן.

המעריצים שלה מרעיפים מחמאות, אבל לצד התמיכה מגיעים גם לא מעט מבקרים – ובעיקר מבקרות – שטוענים שהיא “מבוגרת מדי” ללבוש ביקיני, שהיא “צריכה להיות קלאסית יותר” או שהיא מנסה נואשות למשוך תשומת לב.

דונה, מצדה, לא מתכוונת לשתוק.

הילדה מאלבמה שהפכה לכוכבת טלוויזיה

דונה ד’אריקו נולדה באלבמה והחלה להתפרסם באמצע שנות ה־90.

בשנת 1995 היא הופיעה במגזין פלייבוי, ושנה לאחר מכן קיבלה את התפקיד שהפך אותה למוכרת ברחבי העולם: דונה מרקו בסדרת הטלוויזיה “משמר המפרץ”.

בין השנים 1996 ל־1998 היא לבשה את בגד הים האדום המפורסם, רצה על החול והצטרפה לשורה של כוכבים שהפכו את הסדרה לאייקון תרבותי.

היא הופיעה לצד שמות מוכרים כמו פמלה אנדרסון ודיוויד הסלהוף, והפכה לחלק מהמיתוס הטלוויזיוני של שנות ה־90.

אבל כמו לא מעט כוכבי עבר, השנים שאחרי הסדרה לא היו פשוטות.

ההצלחה בטלוויזיה לא הבטיחה קריירה קלה

לאחר “משמר המפרץ”, דונה המשיכה להופיע בקולנוע ובטלוויזיה, אך לא הפכה לכוכבת ראשית גדולה כפי שאולי רבים ציפו.

הוליווד ידועה בכך שהיא יכולה להרים אדם לשיא התהילה במהירות – ואז לשכוח אותו כמעט באותה מהירות.

עבור נשים, במיוחד נשים שהצליחו בזכות מראה חיצוני ונחשבו “סמלי מין”, המעבר לשלב הבא בקריירה יכול להיות קשה במיוחד.

המערכת יודעת להעריץ אותן כשהן צעירות, אבל לעיתים מתקשה לאפשר להן להזדקן מול המצלמה בלי ביקורת בלתי פוסקת.

דונה, לעומת זאת, מצאה במה חדשה לחלוטין: הרשתות החברתיות.

ברשת היא הפכה שוב לכוכבת

בעידן האינסטגרם, פייסבוק והפלטפורמות החברתיות, דונה הצליחה לבנות לעצמה קהל גדול ונאמן.

היא מפרסמת תמונות בבגדי ים, הלבשה חושפנית ולוקים שמדגישים את הביטחון שלה בגוף שלה.

עבור רבים מהעוקבים שלה, היא מסמלת אישה שלא מתנצלת על הגיל, על המראה או על הבחירות שלה.

אבל ככל שהתמונות זוכות ליותר תשומת לב, כך מתגברת גם הביקורת.

יש מי שמחמיאים לה בלי סוף. אחרים טוענים שהיא “לא מתנהגת בהתאם לגילה”.

והמשפט הזה, יותר מכל, הוא כנראה מה שמכעיס אותה.

הסרטון מיום העצמאות שהצית את הסערה

אחת הסערות הגדולות סביב דונה החלה ביולי 2022.

היא העלתה סרטון לרגל יום העצמאות האמריקאי, שבו נראתה בביקיני בצבעי אדום, לבן וכחול, בזמן שברקע התנגן השיר “God Bless the U.S.A”.

עבור חלק מהעוקבים זה היה סרטון פטריוטי, קליל וחושפני.

אבל אחרים ראו בכך משהו מוגזם.

דונה סיפרה כי לאחר פרסום הסרטון קיבלה ביקורות קשות, בעיקר מנשים, שטענו שהיא “מבוגרת מדי” לביקיני, “מכובדת מדי” בשביל תוכן כזה או פשוט “נואשת”.

כמה ימים לאחר מכן היא החליטה לענות.

“אני יכולה ללבוש ולעשות מה שאני רוצה”

בפוסט נוסף, שבו הופיעה שוב בביקיני, דונה כתבה כי לא מעט נשים התלוננו על הסרטון שפרסמה ביום העצמאות.

לדבריה, הן טענו שהיא “קלאסית מדי בשביל זה”, “מבוגרת מדי לביקיני” ו“נואשת”.

ואז היא הוסיפה משפט שהפך למסר המרכזי שלה:

היא יכולה ללבוש ולעשות מה שהיא רוצה.

במילים אחרות, מבחינתה אין גיל שבו אישה צריכה לוותר על ביקיני, על תמונות סקסיות או על הנאה מהגוף שלה רק משום שהסביבה החליטה שזה כבר “לא מתאים”.

הביקורת לא נעצרה בתגובות

לפי דונה, הבעיה לא הסתכמה בכמה הערות מעליבות.

היא טענה שחלק מהמבקרות שלה דיווחו שוב ושוב על התמונות שלה לרשתות החברתיות, במטרה לגרום להסרתן או להגבלת החשיפה שלהן.

לדבריה, קבוצת נשים נהגה לדווח על פוסטים שלה כדי לגרום לחשבון שלה להיחסם חלקית או להיכנס למצב שבו התוכן אינו מופץ כרגיל.

התופעה הזאת מוכרת ברשת בשם “שדו באן” – מצב שבו חשבון או פוסטים מסוימים אינם נמחקים לגמרי, אך החשיפה שלהם מצטמצמת באופן משמעותי.

דונה טענה שמדובר בצורה של בריונות דיגיטלית.

“בריונות דרך טכנולוגיה היא עדיין בריונות”

בפוסט שנמחק מאז, דונה כתבה כי לא יפה להיכנס לחשבונות של אנשים, לדווח על תמונות וסרטונים תקינים ולגרום להסרתם.

לדבריה, מי שעושה זאת אינה מגנה על המוסר או על הקהילה – אלא מנסה להפיל אישה בטוחה בעצמה משום שהביטחון שלה מאיים עליה.

היא הוסיפה שמי שמשתמשת בטכנולוגיה כדי להציק לאחרים עדיין עוסקת בבריונות.

והמסר שלה היה חד:

דונה לא נותנת שיתעללו בה.

היא ממשיכה להעלות את התמונות שוב ושוב

במקום להיעלם או להוריד פרופיל, דונה המשיכה לפרסם את התמונות שעוררו סערה.

כאשר פוסטים מסוימים הוסרו או הוגבלו, היא העלתה אותם מחדש או התייחסה אליהם בגלוי.

באחד המקרים היא פרסמה תמונה נועזת בלבוש שחור וכתבה שאין שום דבר פסול בתמונות האלה.

היא גם פנתה ישירות לנשים שמבקרות אותה וקראה להן להרגיש טוב יותר עם עצמן – ולבנות נשים אחרות במקום לנסות להפיל אותן.

המסר שלה היה פשוט: אישה אחת אינה צריכה להקטין אישה אחרת כדי להרגיש חזקה יותר.

“כן, אני עדיין לובשת ביקיני”

גם לאחר שנים של ביקורת, דונה לא שינתה כיוון.

ביוני 2024 היא פרסמה בפייסבוק תמונה שלה בביקיני אדום ולצדה שאלה ישירה:

“כן, עדיין לובשת ביקיני. יש התנגדויות?”

המשפט הקצר הזה סיכם היטב את הגישה שלה.

היא אינה מבקשת אישור.

היא אינה מתנצלת.

והיא בוודאי לא מתכוונת לתת לאנשים זרים להכתיב לה מה מותר לאישה בגילה ללבוש.

למה נשים מבוגרות זוכות לביקורת חריפה יותר?

הסיפור של דונה אינו רק על כוכבת עבר בביקיני.

הוא נוגע בשאלה רחבה בהרבה: מדוע החברה עדיין מתקשה לראות נשים מתבגרות כבעלות ביטחון, מיניות ונוכחות?

כאשר גבר מפורסם ממשיך להצטלם בלי חולצה בגיל מבוגר, התגובות לעיתים קרובות מתמקדות בכושר, בכריזמה או ב”איך הוא שמר על עצמו”.

כאשר אישה עושה דבר דומה, היא עלולה לשמוע שהיא “פתטית”, “מנסה להיות צעירה” או “צריכה להתנהג בהתאם לגילה”.

כלומר, הבעיה אינה בהכרח הבגד עצמו, אלא הציפייה החברתית שנשים ייעלמו בהדרגה מהמבט הציבורי ככל שהן מתבגרות.

דונה מסרבת לקבל את הציפייה הזאת.

האם יש גיל שבו צריך להפסיק ללבוש ביקיני?

השאלה הזאת חוזרת שוב ושוב בכל פעם שאישה מפורסמת מעל גיל מסוים מעלה תמונה בבגד ים.

אבל התשובה אולי פשוטה הרבה יותר מכפי שנדמה:

לא.

אין גיל שבו אישה “חייבת” להפסיק ללבוש ביקיני, שמלה צמודה, מכנסיים קצרים או כל בגד אחר שהיא אוהבת.

כמובן, לכל אדם יש זכות לחשוב שסגנון מסוים אינו לטעמו.

אבל יש הבדל גדול בין טעם אישי לבין ניסיון לבייש אישה ולגרום לה להפסיק לעשות משהו שלא פוגע באף אחד.

אם אישה מרגישה טוב בגוף שלה, הבחירה מה ללבוש צריכה להיות שלה.

גם הביטחון העצמי שלה מעורר תגובות

חלק מהביקורת כלפי דונה נובע אולי לא רק מהתמונות עצמן, אלא מהביטחון שבו היא מציגה אותן.

אישה שמתנצלת, מצטנעת או מנסה להיראות “מתאימה לגילה” מתקבלת לעיתים בקלות רבה יותר.

אבל אישה שאומרת בגלוי: “אני אוהבת את הגוף שלי, אני נראית טוב, ואני לא מתביישת בזה” – עלולה להרגיז אנשים.

במיוחד ברשת, שבה קל לשפוט אחרים מאחורי מסך.

דונה מבינה היטב שהתוכן שלה לא מתאים לכל אחד. אבל מבחינתה, מי שלא רוצה לראות אותו יכול פשוט להמשיך הלאה.

הגבול בין ביקורת לגיטימית לבריונות

לא כל אדם חייב לאהוב את התמונות של דונה ד’אריקו.

אפשר לחשוב שהן חושפניות מדי, לא מעניינות או פשוט לא הסגנון שלכם.

אבל כאשר ביקורת הופכת להעלבות אישיות, דיווחים מכוונים, שיימינג או ניסיון להשתיק אדם אחר – היא כבר אינה רק דעה.

היא הופכת לבריונות.

הרשתות החברתיות מאפשרות לכל אחד להגיב, לשפוט ולהביע דעה בתוך שניות. אך הן גם מקלות על אנשים לשכוח שמאחורי התמונה יש אדם אמיתי.

דונה החליטה שלא לספוג את זה בשקט.

היא הפכה את הביקורת לדלק

במקום לתת למבקרים לגרום לה להרגיש קטנה יותר, דונה משתמשת בביקורת כדי לחזק את המסר שלה.

כל תגובה שאומרת לה שהיא “מבוגרת מדי” רק גורמת לה להזכיר לעוקבים שלה שגיל אינו סיבה לוותר על ביטוי עצמי.

כל ניסיון לדווח על תמונותיה רק גורם לה לדבר יותר בגלוי על בריונות ברשת.

וכל סערה חדשה מעניקה לה עוד הזדמנות לומר לנשים אחרות: אל תתנו לאנשים אחרים לקבוע בשבילכן מתי אתן “כבר לא מספיק צעירות” כדי ליהנות מהחיים.

המראה שלה אינו הנקודה היחידה

קל להתמקד בגוף, בביקיני ובתמונות.

אבל מאחורי הסיפור יש אישה שחוותה את הצדדים הפחות נוצצים של התהילה: עליות וירידות בקריירה, ביקורת ציבורית, חיים מול מצלמות והצורך להמציא את עצמה מחדש בעולם שמשתנה במהירות.

בעבר, כוכבי טלוויזיה היו תלויים באולפנים, במפיקים ובעיתונים.

היום הם יכולים לדבר ישירות אל הקהל שלהם.

דונה משתמשת בפלטפורמות שלה כדי להציג את עצמה כפי שהיא רוצה – לא כפי שמבקרים או עורכים היו רוצים להציג אותה.

מי באמת מחליט מה “מכובד”?

אחד המשפטים שחזרו בביקורת נגדה היה שהיא “קלאסית מדי” או “מכובדת מדי” בשביל תמונות כאלה.

אבל מי קובע מה נחשב מכובד?

האם כבוד קשור לאורך הבגד?

האם אישה שמעלה תמונה בביקיני מאבדת את הערך שלה?

והאם אישה יכולה להיות גם אם, שחקנית, אדם בוגר, אישה עם ניסיון חיים – וגם מישהי שאוהבת להצטלם בצורה סקסית?

דונה, כך נראה, עונה על השאלה הזאת בלי להסס: כן.

הרשת אוהבת להכתיב לנשים איך להזדקן

הסיפור של דונה משתלב בתופעה רחבה יותר.

נשים מפורסמות זוכות לביקורת על כל בחירה כמעט: אם הן מזדקנות באופן טבעי, אומרים שהן “הזניחו את עצמן”. אם הן עוברות טיפולים אסתטיים, טוענים שהן “נלחמות בגיל”. אם הן מתלבשות בצניעות, אומרים שהן נעלמו. אם הן מתלבשות בצורה חושפנית, אומרים שהן נואשות.

במציאות כזאת, כמעט אין דרך “נכונה” להזדקן בעיני כולם.

ולכן אולי הדרך היחידה היא להפסיק לנסות לרצות את כולם.

המסר של דונה: תנו לנשים לחיות

בסופו של דבר, לא מדובר רק בבגד ים אחד או בתמונה אחת.

מדובר בזכות של אישה בוגרת להחליט כיצד היא מציגה את עצמה, מה גורם לה להרגיש יפה ומה היא רוצה לשתף עם העולם.

דונה ד’אריקו אינה מבקשת שכולם יאהבו את התמונות שלה.

היא רק מסרבת לקבל את הרעיון שאנשים זרים רשאים לבייש אותה, לדווח עליה או להחליט שבגלל גילה היא צריכה להתכסות ולהיעלם.

גם בגיל 58, היא ממשיכה לעמוד מול המצלמה באותה ישירות שבה עמדה פעם על חוף הים ב“משמר המפרץ”.

והפעם היא לא משחקת דמות.

היא פשוט אומרת לעולם: זה הגוף שלי, אלה החיים שלי, ואני אעשה בהם מה שאני רוצה.

מה דעתכם: האם דונה צודקת כשהיא נלחמת במבקרים שלה, או שהתמונות שלה חוצות גבול? כתבו לנו בתגובות.

חנות המתנות בעיצוב אישי שמשגעת את ישראל! לחצו למתנה הבאה שלכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *