ג'ורג' קארל, מאמן דנבר נאגטס לקח את עניין האי הסכמה לשריקת עבירה לרמה אחרת לגמרי במשחק ביום שבת נגד מינסוטה טימברוולבס.
טיי לוסון, רכז דנבר, יצא קדימה להתקפה, ריקי רוביו נכנס בו עם הכתף ועף לפרקט, אבל השופטים החליטו שהייתה עבירת תוקף של לוסון. קארל איבד את זה לגמרי כאשר הוא רץ לאורך קו הבסיס, כשעל הדרך הוא דם מעיף מהדרך את השחקן שלו – ווילסון צ'אנדלר.
צפו בג'ורג' קארל מאבד את העשתונות:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
זלאטן איברהימובץ' הבקיע שני שערים במשחק של פאריס סן ז'רמן נגד נאנסי ביום שבת, אבל חוץ מהשערים היה לזלאטן עוד מהלך, כזה שיתכן ויזכרו אפילו יותר מהגולים.
לחלוץ השבדי הנפלא יש מוניטין של טראבל מייקר, של שחקן קשוח שלא מפחד להתעמת ולהגיד מה שהוא חושב, כך שיתכן והמהלך שתראו יפתיע רבים מכם.
רגע לפני ההפסקה כשנאנסי מוליכים 0-1, זלאטן לקח כדור חופשי מהפינה הימנית של הרחבה, מרחק של כ – 18 מטרים מהשער. במקום לשגר כדור אל עבר השער, כמו שהוא בדר"כ עושה, השבדי פשוט גילגל את הכדור אל שוער נאנסי – דמיאן גרגוריני.
המהלך הזה של הפייר פליי של זלאטן היה כתוצאה ממהלך שקרה מספר דקות לפני כן. לואקס מאורה בעט את הכדור לפנים של השוער גרגוריני, ושחקן נאנסי בעט את הכדור לחוץ כדי שהשוער יוכל לקבל טיפול.
בהתקפה שבאה מיד אחר כך, המוליכה הצרפתית לא החזירה את הכדור לקבוצה היריבה כמקובל במצבים כאלו, ובסיום ההתקפה, הפאריזאים זכו בבעיטה החופשית שזלאטן כאמור גילגל לשוער.
ביג ריספקט זלאטן איברהימוביץ' !
צפו בפייר פליי של זלאטן ובתקציר המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
סביר להניח שרובכם מעולם לא שמעת על הספורט – אוסטרליאן רולס פוטבול (australian rules football) או בקיצור – אוזי רולס פוטבול. משחק מאוד דומי לרוגבי, אבל עם חוקים קצת שונים.
במהלך משחק אוסטרליאן רולס פוטבול אנדרו ווקר תפס את התפיסה הכי מדהימה שתראו בכל סוג של ספורט בו צריך לתפוס כדור עם הידיים. ווקר תיפס על הגב של היריב, זינק באוויר, תפס את הכדור, והשיג את הטריי (אם כך קוראים לזה גם באוסטרליאן רולס פוטבול).
צפו בתפיסה הפסיכית:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לאחר "תקרית" אוהד הפועל תל אביב שסימן צלב קרס בדרבי התל אביבי בו ניצחה הפועל תל אביב ערוץ הספורט שידר כתבה שרוב רובה התרכז בקהל של הפועל תל אביב, ובעיקר סימן את האוהד הבזוי הזה כנציג אוהדי הפועל תל אביב.
אין ספק שהאוהד הזה לא מייצג את כלל אוהדי הפועל תל אביב, אבל ההרגשה (לא רק של אוהדי הפועל) הייתה שערוץ הספורט מנסה להכפיש את כלל האוהדים. הנהלת הפועל תל אביב מנסה למגר את תופעת שירי השואה, ובדרבי אכן היו קללות, אך לא היו שירי שואה וכדומה.
אבל המלחמה בין אוהדי הפועל תל אביב לערוץ הספורט לא נגמרה כאן, היא רק החלה.
בטור שכותב צור שדה באתר אוהדי הפועל תל אביב – "אדום עולה", הוא קורא לחרם של הקבוצה, הבעלים, האוהדים, וכל מי שאוהב את הפועל תל אביב על ערוץ הספורט. איך החרם יתבטא? כך כותב צור שדה:
החלטה רשמית של הקבוצות שלא לשלוח לערוץ הספורט אייטמים. לא לאפשר לשחקנים ובעלי תפקידים להתראיין לערוץ הטלוויזיה ולאתר. להוציא את כלי התקשורת הזה ממחזור הידיעות בכל מה שקשור למועדון. למחוק אותו לחלוטין. לא ניתן יד ולא נשחק לידיים של השונאים לנו, לא ניתן לבעלי ערוץ הספורט – משפחת רקאנטי – להמשיך בהסטה כנגד מועדון הפועל תל-אביב וקהל אוהדיה.
ואנחנו, הקהל? לא נשאיר אותם מאחור. כולנו נחסום במחשבים שלנו את אתר האינטרנט של הערוץ, נמחק את האפליקציה לסמארטפונים והטבלטים, נבקש מספקית הכבלים שלנו להוריד את ערוצי הטלוויזיה ונשמיע קול חזק וברור – התעסקתם עם הקהל הלא נכון. לא ניתן יד לשנאה, להסתה, לשקרים, לסילוף העובדות, לרכילות הזולה והאינטרסים של ערוץ הספורט לטנף את שמה של הקבוצה האהובה שלנו.
שדה ממשיך ונותן כדוגמא את העיר ליברפול והאוהדים שלה שעשו חרם על עיתון 'הסאן' שפירסם ידיעה מלאה בשקרים על אוהדי ליברפול לאחר אסון הילסבורו:
לאחר אסון הילסברו, פרסם הצהובון הבריטי הנפוץ, "הסאן", כתבה מלאה בשקרים והאשמות כלפי האוהדים של ליברפול. בין היתר נרשם שם שאוהדים הכו שוטר שביצע הנשמה לאוהד אחר, שהם השתינו על פצועים, בזזו את רכושם של הפצועים וההרוגים, וזאת בנוסף לשלל שקרים נוספים פרי דמיונו של העיתון, כותביו ועורכיו. כל השקרים הללו פורסמו תחת הכותרת המביכה "האמת". בתגובה הוחרם עיתון "הסאן" בעיר ליברפול ועד היום יש המחרימים אותו כזיכרון לאותה כתבה נוראית מימי האסון.
כידוע, משפחת רקאנטי, הבעלים של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב היא גם הבעלים של ערוץ הספורט, כך שאפשר להבין את הכאב ואת העצבים של אוהדי הפועל תל אביב כלפי הערוץ, ובמיוחד כלפי הכתבים של הערוץ, כמו למשל רועי גלדסטון שמסקר את מכבי תל אביב וצור שדה כותב שפנה הכתב ביוזמתו לבית הדין של איגוד הכדורסל על מנת שיעמידו את הקבוצה לדין:
למרות שכל דוחות המשטרה והשופטים מאשרים את טענת הפועל שהדרבי עבר בשלום, פנה כתב ערוץ הספורט, מיוזמתו (!) לבית הדין של איגוד הכדורסל עם תמונות מהכתבה של ערוץ הספורט וניסה לגרום לו להעמיד לדין את הפועל. איפה נשמע דבר כזה? עיתונאי יוצא למלחמה כנגד קבוצה? לא תופתעו לשמוע שגלדסטון הוא הכתב הצמוד למכבי תל-אביב בכדורסל (להזכירכם, חולקת את אותם בעלים עם ערוץ הספורט).
אז בהחלט יהיה מעניין לראות עם החרם אכן יתפוס, ואם כן, מה תהיה (אם תהיה) תגובה הערוץ לנושא.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הסרטון שתראו למטה הוא לא מפתיע כלל, וזה מה שעצוב. עצוב מאוד.
עולם הספורט הישראלי רעש וגעש לאחרונה בעקבות גילויי הגזענות של אוהדי בית"ר ירושלים בעקבות החתמת שני השחקנים הצ'צ'נים בקבוצה. אבל זה לא מפתיע כלל אחרי שתראו את הסרטון המביש, והדוחה שצולם במשחק גביע ילדים בין מכבי חיפה להפועל באר שבע.
זה התיאור בסרטון היוטיוב שהעלה דוד רטנר:
"משחק גביע ילדים. בני 12.5. המקום שבו יש את שיא החינוך לספורטיביות וחינוך נגד אלימות. האמנם? מעל הספסל של קבוצת מכבי חיפה מתמקמים הורים ואוהדים של הפועל ב"ש. לא כולם כמובן. הרוב ישבו ביציע ועודדו למופת. קומץ, שמענו את ההגדרה הזו כבר. הקבוצה שמעל הספסל מקללת, יורקת, זורקת סיגריות בוערות. על ילדים בני 12. המוקד העיקרי לקללות הגזעניות הם השופט, המאמנים, הילדים. מי שלא מאמין למשמע אוזניו יכול לקרוא את הכיתוב. גם קריאות מוחמד ההומו היו שם. חושבים שזו הדרך שלנו ליציעים כמו של ביתר ירושלים? אתם טועים – זו הדרך שלנו ליציעים כמו של פורט סעיד. עם מאות הרוגים"
הסרטון הזה פשוט מזעזע. משחק ילדים, וחלק מההורים מקללים כאילו הם ילדים בני 5, קללות גזעניות, דוחות, והילדים שומעים וסופגים הכל. אז איך נתקדם מפה? איך נוכל לחנך את הילדים לכדורגל ללא אלימות אם זה מה שהם שומעים? פשוט גועל נפש.
צפו והקשיבו לגועל נפש:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אנחנו אוהדי הספורט אוהבים להתחבר לשחקנים שלנו. המרחק אומנם גדול, אבל אנחנו מחפשים את נקודות הדמיון בהן אנחנו יכולים להזדהות עם השחקנים האהובים עלינו. הבעיה המדוברת נמצאת היום בכל תחומי הספורט הקבוצתי, אני בחרתי דווקא את ענף הכדורסל, אך בשאר הענפים המצב זהה.
מי לא כאב יחד עם ג'ון סטוקטון כשהוא נאלץ לפרוש ללא טבעת? מי לא עמד וכיבד את רג'י מילר באותו רגע מרגש בו הוא ירד פעם אחרונה מהמגרש, אפילו ספייק לי, יריבו המושבע הבין שזוהי סופה של יריבות נהדרת. אנחנו אוהבים אותם, אותם שחקנים שנותנים את כל כולם על המגרש למען המועדון, הכדורסל ולמעננו. ואפילו שהם לא היו מספיק טובים וברי מזל בשביל לקחת אליפות, הם מספיק טובים בשבילנו ואנחנו לא נשכח אותם לעולם.
לאחרונה אני מחפש אותו בליגה. אותו שחקן שנלחם מעבר למלחמות האגו ורואה מחויבות למועדון שבו הוא משחק.
אני מחפש ומחפש ומעטים השחקנים עליהם ניתן להצביע כשחקני מועדון, אותם שחקנים ששנים קדימה יהיה זה לכבוד לתלות את הגופיה שלהם במרומי האולם.
האם התפיסה הזאת הפכה למיושנת? האם השחקנים הפכו את הקבוצות שלהם למדרגת קפיצה בדרך להגשמת מטרותיהם האישיות?
הנושא עלה לתודעה אחרי הקרקס התקשורתי שעשה לברון ג'יימס לפני שנתיים כשהחליט לעבור למיאמי. אם החלטה זו אתית או לא, כרגע זה לא הנושא, אך האם זאת הדרך שבה שחקן כדורסל מכובד עובר קבוצה? בסוג של תוכנית ריאלטי סטייל הקיץ של לברון, כששיאה היה בהכרזה בשידור חי ב- ESPN. מה זה גמר רוקדים עם כוכבים? למה כל ההמולה הזאת? כך בסופו של דבר יצא שבמקום לבקר את הצורה בה בחר לברון לעבור קבוצה, התקשורת נותנת לו יד והופכת את ערוץ הספורט האמריקאי לקרנבל ריאלטי.
ה"מלך" ג'יימס מכנים אותו, אך כל ילד יודע שזו אינה דרך מלך.
ראו שחקני ה-NBA כי טוב וכן עשו. הסיקור הרחב שקיבלה תוכנית הקיץ "הפסטיבל של לברון" פתח את הדלת לשחקנים נוספים להתלונן על מר מצבם ורצונם לעזוב.
כבר היום כל שחקן שאינו חש מסופק / מרוצה / לא בא לו / שמח / קם לא טוב בבוקר רואה לנכון לשתף זאת עם התקשורת בידיעה שראשי המועדון שומעים את הדברים ויתחילו לעבוד על טרייד שיעמוד בציפיות השחקן עם עדיפות למועמדת לאליפות ועם חוזה מקסימום.
אחת הדוגמאות העכשוויות לטרנד הוא אותו סופרמן שלא מפסיק לחייך מאז שהגיע ללוס אנג'לס (למרות מצבם הלא מזהיר עד כה), אך עד לפני המעבר המתוקשר דאג סופרמן להודיע לנו שהוא לא מאושר בפלורידה, שקשה שלו ושהנהלת אורלנדו לא דואגת לספק לו צוות מסיע. אז כמו המלך, גם סופרמן הוכיח שאינו גיבור.
שחקנים כנראה שכחו שבסופו של יום הם עובדים, הם מרוויחים יפה, משלמים להם בזמן ואקסטרות פינוקים לא חסר. עדיין, כמו בכל מקום עבודה גם שחקן NBA יכול למצוא את עצמו לא מרוצה אך עניינים שכאלה אפשר לפתור בחדרי חדרים במשרדי ההנהלה ולא בדו שיח שמתנהל בין שחקן להנהלה דרך התקשורת.
ההיפך הוא הנכון, הרי זה רק הגיוני ששחקן יתחבר לאולם, להנהלה, לשחקנים, למקום וחשוב מכל לאוהדים ולא ירצה לעזוב כי רק שם הוא מרגיש בבית.
אנחנו הקהל שואפים לחיבור שכזה, אם שחקן בית יחזור להיות תואר מבוקש, סביר להניח שלא נצטרך לסבול מסדרת ההמשך "הקרנבל של לברון 2".
אני רוצה לסייג שאין דבר רע בטרייד, במעבר בסוף חוזה או בבקשת עזיבה מצד שחקן את המועדון, אך דברים צריכים להיעשות בטוב טעם ועדיף הרחק מעיני המצלמות. תנו לנו את רגעי האושר ואת הכביסה המלוכלכת תכבסו במשרדי ההנהלה.
עם הזמן אנחנו נשארים עם שבבי גיבורים, מעטים שעוד זוכרים חסד נעורים לקבוצה שהאמינה בהם כשהם רק היו בחירות דראפט טריות, קבוצה שנתנה להם הכל ולמענה ולמען אוהדיה אותו שחקן מחויב עד היום בו הוא יתלה את נעליו. יש עוד בליגה שחקני בית שמזכירים לנו שיש קשר חיובי בין מועדון לשחקן, מטיישון פרינס ועד טים דאנקן אנחנו מחפשים אותם ורוצים להאמין בדרך שלהם כי זאת היא דרך המלך!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מוקדם יותר השבוע ניצחה ווטפורד את שפילד וונסדיי 1-2, ועלתה למקום השני בצ'מפיונשיפ האנגלית. גיבור הניצחון היה האיטלקי-ארגנטינאי של ווטפורד – פרננדו פורסטיירי.
פורסטיירי הבקיע את שער הניצחון בדקה ה – 63 לאחר בעיטה שטוחה מחוץ לרחבה. פורסטיירי רץ לכיוון הקרן כדי לחגוג, אבל דיוויד פרוטון השובב שם לו רגל, ככה בקטנה, וראה את פורסטיירי מתרסק אל הדשא. פרוטון לא קיבל כרטיס על העבירה הזו.
צפו בדיוויד פרוטון מתנהג בחוסר ספורטיביות מוחלט:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כולנו יודעים שכאשר הלוס אנג'לס קליפרס משחקים אנחנו נראה לפחות מהלך אחד שיכנס לטופ 10 של המחזור, אבל המהלך שג'מאל קרופורד ובלייק גריפין סיפקו הוא מהלך לאולסטאר.
לקראת סוף המשחק של הקליפרס נגד מילווקי באקס, התקפה מתפרצת של קבוצת הלוב סיטי הסתיימה בזה שג'מאל קרופורד זרק לבלייק גריפין האלי הופ בין הרגליים, וגריפין סיים עם דאנק טחנת רוח אדיר !
צפו במהלך הגדול:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
