אמא בת 34 מסתכלת היום אחורה ומספרת כיצד חוותה סרטן בשלב מתקדם, אך בתחילה התייחסה לסימפטום משמעותי כאל תוצאה של ישיבה ממושכת בעבודה.
קורטני ליניווסקי, תושבת מילווקי, ויסקונסין, הרגישה כאב באזור הגב במשך חודשים, אך בהתחלה פסחה עליו וזקפה אותו לטרחה של ישיבה ממושכת ליד השולחן במהלך יום העבודה. היא חשבה שאין משמעות אמיתית לכאב, אך בחלוף הזמן גילתה כי העניין רחוק מלהיות טריוויאלי.
בסוף שנת 2021 החלה קורטני להרגיש שמשהו אינו כשורה. במשך חודשים חוותה כאבים בגב שאפיינו אופי חד וחזק. היא סיפרה כי הכאב היה מתחת לכתפיים, באזור האמצעי של הגב, וכי חשבה שאולי היא “לא זזה מספיק” ועובדת יותר מדי שעות בישיבה משרדית. היא בלבד הסבירה לעצמה שזה רק עייפות או חוסר פעילות גופנית מספקת.
הסימפטומים התפתחותיים שהתרחשו בשלב מאוחר יותר
בחודש ינואר האחרון, כאבי הגב החמירו, אך היא לא קישרה את כלל הסימפטומים זה לזה. קורתני החלה לאבד שמיעה באוזן השמאלית, והאף שלה “רקד” ללא הפסקה. בה בעת, החלו להופיע תסמינים מוזרים נוספים שאי אפשר היה להסביר רק על ידי ישיבה ממושכת.
באחת הבקרים, בשנת 2022, היא התעוררה מרעש חזק בראש, אך הצליחה לחזור לישון. בבוקר, כשהגיעה לעבודתה כיועצת במשבר בבית חולי פסיכיאטרי, הבחינה כי צד אחד מפניה “נפל” והתעוות. קולגה שלה לקח אותה ליחידת החירום בשל חשד לשבץ מוחי, אך בדיקות הדמיה של המוח לא גילו ממצאים חריגים. לאור היסטוריה של מיגרנות וחרדה, הרופאים שוב שיגרו אותה לבית.
אך מצב הדברים השתנה חודש לאחר מכן: קורתני החלה לסבול מכאבים חזקים בחזה, והאוויר כמעט נשאב מחזהה כבר כשהייתה חייבת לעלות קומה אחת במדרגות.
חופשה שהצילה את חייה
בחודש פברואר, כחודש לאחר הביקור בחדר מיון, חופשה למקסיקו הצילה למעשה את חייה, לפי עדותה. בבוקר הראשון של הנסיעה התעוררה עם גוש גדול בצווארה.
המערכת החיסונית שלה, כך היא הסבירה בדיעבד, הגיבה אולי לנסיעה או למתח, אך במבט לאחור היה ברור שזהו סימן חשוב. הגוש בצוואר, בקוטר של כ-4.1 סנטימטרים, הוא זה שהוביל בסופו של דבר לאבחנה הנכונה. ללא אותו גוש, היא לא הייתה עומדת בקריטריונים האופייניים לסוג הסרטן שגילתה.
בהמשך נמצא כי קורתני לקתה בסוג נדיר של לימפומה זקיקית בדרגה 3B, סוג של לוקמיה שאינה מסוג ה-Hodgkin, אשר מהווה כ-20% מהמקרים בארצות הברית. בדרך כלל מדובר במחלה שצומחת לאט ופוגעת בעיקר במבוגרים בני 60 בממוצע, אך במקרה שלה המחלה התנהגה בצורה אגרסיבית הרבה יותר מהמקובל.
מאבק, תקווה והמלצות
ללא טיפול הולם, לפי הרופאים, אדם במצבה היה עלול למות בתוך חודשים ספורים. קורתני החלה טיפול כימותרפי בתוך 12 ימים בלבד מאז האבחנה, והטיפול הכולל שישה סבבים של R-CHOP הציל את חייה. כיום, כשלוש שנים מאז האבחנה, היא חפה מסרטן, אך עדיין עוקבים אחר מצבה בקפידה באמצעות בדיקות תקופתיות, שכן למחלה זו שיעור חזרה גבוה.
היא עדיין פוקדת את האונקולוג באופן קבוע, מתוך חשש שהמחלה תחזור, וכשנשאלת על כך, היא מדגישה את החשיבות של גילוי מוקדם ותשומת לב לסימנים לא שגרתיים. קורתני קוראת לאחרים לא להרים ידיים לפני קבלת תשובות סופיות, להילחם על קבלת אבחנה נכונה, ואף לשקול קבלת חוות דעת נוספת אם משהו מרגיש “לא בסדר”.
היא מציינת כי לעיתים פחד או סטיגמה עלולים לדכא אנשים, במיוחד נשים הסובלות מחרדה, מלהתעקש על בירור סימפטומים מטרידים. לדבריה, מערכת הבריאות עדיין אינה תופסת את הגיל המוקדם שבו ממאנים יכולים להתפתח אצל אנשים שאינם משתייכים לפרופיל הסיכון המסורתי.
קורטני שיתפה את סיפורה במטרה לעזור לאחרים להכיר סימנים מוקדמים ולהגביר מודעות לסימפטומים שנוטים להישמט מהשיח הרפואי. היא קוראת לקוראים להשתמש בקול שלהם, לא לפחד לדרוש תשובות — כי ייתכן שהם יצילו את חייהם או חיי אחרים.
ברכות על כך שאת נקייה מסרטן, קורטני , ותודה לך על העזרה לאחרים.
אנא שתפו את הכתבה הזו בפייסבוק והפיצו את הסיפור של קורטני ליניווסקי.