במבט ראשון, התמונות החדשות של איזבלה סטראהאן נראות כמו תמונות יום הולדת רגילות של צעירה בת 22.
שיער ארוך ומתולתל.
גוונים בהירים.
חיוך גדול.
בגדים אופנתיים.
רגעים משפחתיים עם אחותה התאומה.
אבל עבור מי שעקב אחר הסיפור שלה בשנתיים האחרונות, התמונות האלה מספרות סיפור הרבה יותר גדול.
כי רק לפני זמן לא רב, איזבלה איבדה את השיער שלה בזמן טיפולים נגד סרטן.
היא התקשתה ללכת.
עברה כמה ניתוחי מוח.
טיפולי קרינה.
ארבעה סבבים של כימותרפיה.
ובשלב מסוים, אביה, כוכב הטלוויזיה ושחקן הפוטבול לשעבר מייקל סטראהאן, נאלץ להתמודד עם האפשרות שהבת שלו נמצאת בסכנת חיים.
היום היא שוב בקולג', השיער שלה חזר לצמוח והיא חוגגת יום הולדת נוסף לצד המשפחה.
והפעם, התמונות מקבלות משמעות אחרת לגמרי.
אבא גאה שחוגג לשתי הבנות שלו
ב-28 באוקטובר חגגו איזבלה ואחותה התאומה סופיה את יום הולדתן ה-22.
מייקל סטראהאן פרסם ברשתות החברתיות אוסף תמונות של השתיים.
חלקן היו תמונות ישנות מהילדות.
אחרות צולמו בשנים האחרונות.
לצד התמונות כתב להן אביה כמה הוא אוהב אותן וכמה הוא גאה להיות אבא שלהן.
התגובות לא איחרו להגיע.
אנשים כתבו שהשתיים הפכו לנשים צעירות ויפהפיות.
אחרים התבדחו שהבנות ממשיכות להתבגר בזמן שאבא שלהן איכשהו נראה בדיוק אותו דבר.
אבל רבים מהתגובות התמקדו במיוחד באיזבלה.
כי עבור המשפחה שלה, כל יום הולדת מאז 2023 מרגיש כנראה קצת אחרת.
הכול התחיל כשהייתה רק בת 18
בשנת 2023 איזבלה הייתה סטודנטית חדשה באוניברסיטת דרום קליפורניה.
היא הייתה רק בת 18.
החיים שלה היו אמורים להתמקד בשיעורים, חברים, מסיבות וחוויית הקולג' הראשונה.
אבל בספטמבר היא התחילה להרגיש שמשהו אינו בסדר.
בהתחלה הופיעו כאבי ראש.
אחר כך בחילות.
היא גם שמה לב שקשה לה ללכת בקו ישר.
במקום לצעוד באופן רגיל, היא הרגישה שהיא נעה מצד לצד.
איזבלה חשבה שאולי מדובר בוורטיגו או בבעיה זמנית.
אבל התסמינים המשיכו.
ואז מצבה החמיר.
לפי סיפורה, בשלב מסוים היא החלה להקיא דם.
אחותה התאומה סופיה דחקה בה ללכת להיבדק.
ההחלטה הזאת שינתה את חייה.
הסריקה חשפה גידול במוח
בדיקת MRI גילתה גידול ממאיר במוח.
האבחנה הייתה מדולובלסטומה, סוג של גידול ממאיר שמתפתח בדרך כלל במוח הקטן, האזור הקשור בין היתר לשיווי משקל ולקואורדינציה.
הגידול של איזבלה היה בגודל של כארבעה סנטימטרים.
הרופאים הבינו שאין זמן לבזבז.
מצבה היה מסוכן מספיק כדי שצוות רפואי הזהיר מפני אפשרות של פרכוס, שבץ ואפילו מוות.
עבור משפחת סטראהאן, העולם השתנה בתוך ימים.
יום לפני יום הולדתה היא נכנסה לניתוח מוח
ב-27 באוקטובר 2023, יום אחד בלבד לפני יום הולדתה ה-19, עברה איזבלה ניתוח חירום להסרת הגידול.
במקום לחגוג יום הולדת עם חברים, היא הייתה בבית חולים.
אבל הניתוח הראשון היה רק תחילת הדרך.
הטיפול כלל ניתוחים נוספים, שישה שבועות של הקרנות ובהמשך ארבעה סבבים של כימותרפיה.
הגוף שלה עבר שינוי קיצוני.
היא איבדה משקל.
איבדה מסת שריר.
והתקשתה אפילו בדברים שפעם עשתה בלי לחשוב.
כולל הליכה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היא נאלצה ללמוד ללכת מחדש
אחד החלקים הקשים ביותר במסע של איזבלה היה השיקום הפיזי.
אחרי ניתוחי המוח והטיפולים היא התקשתה לשמור על כוח ושיווי משקל.
סרטונים שפרסמה מאוחר יותר הראו אותה בתקופה שבה הייתה זקוקה לעזרה כדי ללכת.
בהמשך היא הציגה את ההתקדמות שלה.
תחילה צעדים איטיים.
אחר כך הליכה עצמאית.
ובהמשך אפילו ריצה קלה.
איזבלה עצמה תיארה את התהליך כקשה אך מתגמל.
לא מושלם.
אבל התקדמות.
עבור אבא שלה זה היה כמעט בלתי נסבל
מייקל סטראהאן רגיל להתמודד עם לחץ.
במשך שנים היה שחקן פוטבול מקצועי ב-NFL.
אחר כך הפך לאחד המגישים המוכרים ביותר בטלוויזיה האמריקאית.
אבל שום דבר בקריירה שלו לא הכין אותו למה שעבר עם בתו.
הוא סיפר שאחד הדברים הקשים ביותר עבור הורה הוא לראות את הילד שלו סובל ולא להיות מסוגל לתקן את הבעיה.
הורים רגילים לחשוב שהם אלה שמגנים.
הם מטפלים בפציעות.
פותרים בעיות.
מוצאים תשובות.
אבל במקרה של סרטן, הוא היה תלוי ברופאים, בתרופות ובטיפולים.
ולא הייתה דרך פשוטה לקחת את הכאב ממנה.
איזבלה החליטה לצלם הכול
במהלך הטיפול איזבלה עשתה משהו יוצא דופן.
היא התחילה לתעד חלק גדול מהחוויה שלה בווידאו.
היא העלתה סרטונים ליוטיוב שבהם דיברה בכנות על הטיפולים, תופעות הלוואי, הכאב והפחד.
לא הכול היה מלוטש.
היו רגעים קשים.
ימים שבהם הרגישה חלשה.
ניתוחים.
אשפוזים.
טיפולי כימותרפיה.
אבל דווקא הכנות הזו גרמה לאנשים להתחבר אליה.
היא לא הציגה סיפור פשוט של "נלחמתי וניצחתי".
היא הראתה עד כמה הדרך עצמה יכולה להיות קשה.
ביוני 2024 היא סיימה כימותרפיה
אחרי חודשים ארוכים הגיע אחד הרגעים שהמשפחה חיכתה להם.
ביוני 2024 השלימה איזבלה את סבב הכימותרפיה האחרון שלה.
בבית החולים ערכו לה חגיגה.
משפחה וחברים חיכו במסדרון.
היו מוזיקה, עידוד וקונפטי.
איזבלה צעדה ביניהם והגיעה אל הפעמון המסורתי שמטופלים מצלצלים בו עם סיום הטיפול.
אבל היא עצמה הקפידה לומר דבר חשוב.
צלצול בפעמון אינו בהכרח אומר שהסרטן נעלם.
זה מסמל סיום של שלב בטיפול.
עכשיו המשפחה הייתה צריכה לחכות לסריקות.
ואז הגיעו החדשות שחיכו להן
ביולי 2024 איזבלה קיבלה את תוצאות הבדיקה.
הסריקות היו נקיות.
לא נמצאה עדות לסרטן.
היא סיפרה בהתלהבות שהכול נראה טוב ושהיא הוגדרה נקייה מסרטן.
עבור המשפחה זה היה הרגע שבו הם יכלו סוף סוף לנשום קצת יותר בקלות.
אבל אחרי חודשים של טיפולים, החיים לא חזרו בלחיצת כפתור למה שהיו קודם.
הגוף עדיין היה צריך להחלים.
והנפש גם.
גם אובדן השיער היה קשה יותר ממה שחשבה
לפני המחלה, אחד הדברים הבולטים במראה של איזבלה היה השיער שלה.
שיער ארוך מאוד.
מתולתל.
בגוון אדמוני וחום.
היא סיפרה שאנשים החמיאו לה עליו כל הזמן.
על הצבע.
על האורך.
על המרקם.
ורק אחרי שאיבדה אותו במהלך הטיפולים היא הבינה עד כמה מהביטחון העצמי שלה היה קשור לשיער.
זה היה עוד דבר שהסרטן לקח ממנה, לפחות באופן זמני.
אבל גם כאן חיכתה לה הפתעה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כשהשיער חזר, הוא נראה אחרת
אחרי סיום הטיפולים החל השיער לצמוח מחדש.
בהתחלה הוא היה כהה וישר יותר ממה שהכירה.
בהמשך הוא החל שוב להתקפל ולהפוך למתולתל.
עם הזמן גם הצבע השתנה.
איזבלה התחילה ללמוד להכיר מחדש את המראה שלה.
ומה שהתחיל כחוויה קשה הפך גם לשיעור על הדרך שבה היא רואה את עצמה.
היא סיפרה שבמשך שנים ייחסה משמעות גדולה לשיער שלה.
אחרי הסרטן הבינה שהוא לא הדבר שהופך אדם למיוחד.
לדבריה, האופן שבו אדם מתייחס לאחרים חשוב הרבה יותר מהמראה שלו.
עכשיו התלתלים הארוכים חוזרים
בתמונות החדשות שפורסמו לקראת יום הולדתה ה-22 אפשר לראות עד כמה השיער שלה כבר צמח.
התלתלים שוב ארוכים ומלאים.
יש בהם גוונים בהירים שמדגישים את המרקם.
עבור מי שלא מכיר את הסיפור, זו פשוט תסרוקת יפה.
עבור איזבלה, מדובר ביותר מזה.
השיער הוא כמעט ציר זמן.
תזכורת למקום שבו הייתה.
ולתהליך שעבר הגוף שלה מאז.
היא חזרה לקולג'
באוגוסט 2024, זמן קצר לאחר שקיבלה את החדשות הטובות על הסריקות, איזבלה חזרה ל-USC.
היא ניסתה לחזור לחיים שנקטעו כשהייתה בת 18.
לימודים.
חברים.
קמפוס.
חוויות רגילות של צעירה.
בשנת 2026 היא עדיין ממשיכה את לימודיה, ואביה אף ביקר אותה בקמפוס בסוף שבוע של הורים.
זה אולי נשמע כמו אירוע קטן ולא חשוב.
אבל אחרי שנתיים שבהן בתי חולים תפסו מקום כל כך גדול בחיים שלה, סוף שבוע רגיל בקולג' הוא בדיוק מסוג הדברים שמקבלים משמעות חדשה.
הסרטן גם קירב בינה לבין אביה
איזבלה סיפרה שהקשר עם מייקל הפך קרוב יותר בעקבות המחלה.
למרות לוח הזמנים העמוס שלו, הוא משתדל לפנות זמן להיות איתה.
כשהוא נמצא בלוס אנג'לס בסופי שבוע, הם מנסים לצאת לארוחת ערב יחד.
גם אמה, ג'ין מוגלי, הייתה לצדה במהלך אשפוזים וטיפולים.
אחותה התאומה סופיה ניסתה במקביל להשאיר אותה מחוברת לחיים שמחוץ לבית החולים.
משפחה.
חברים.
קולג'.
דברים רגילים.
איזבלה אמרה שהמשפחה הייתה חלק מרכזי מהיכולת שלה לעבור את התקופה הזאת.
אחד הדברים החשובים שלמדה הוא להקשיב לגוף
כשאיזבלה נזכרת בתסמינים הראשונים, היא יודעת היום עד כמה חשוב לא להתעלם ממשהו שמרגיש לא רגיל.
היא חשבה בתחילה שמדובר בוורטיגו.
היא הייתה צעירה.
לא הייתה לה שום סיבה לחשוב על גידול במוח.
אבל הגוף שלה ניסה לומר שמשהו אינו בסדר.
היום היא אומרת שהחוויה לימדה אותה לדבר בשם עצמה מבחינה רפואית.
לשאול.
להתעקש.
ולהיבדק כאשר משהו מרגיש לא תקין.
היא גם מסרבת לחיות בפחד
אחרי שאדם חווה מחלה קשה כל כך בגיל צעיר, קל להבין כיצד כל כאב ראש יכול להפוך למקור חרדה.
כל בדיקה יכולה להציף פחד.
כל סריקה יכולה להזכיר את הרגע שבו החיים השתנו.
איזבלה מודה שאי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד.
וזה מפחיד.
אבל היא גם אומרת שהיא לא רוצה לחיות רק מתוך פחד.
במקום זאת, היא רוצה לנצל הזדמנויות.
לצאת.
ללמוד.
לטייל.
לנסות דברים.
ופשוט לחיות כל יום.
זו הסיבה שתמונות יום ההולדת האלה מרגשות כל כך
מייקל סטראהאן העלה תמונות של שתי הבנות שלו כדי לחגוג יום הולדת.
על פניו, זה הכול.
אבא גאה.
שתי בנות בנות 22.
חיוכים.
זיכרונות.
אבל כשמכירים את מה שקרה בשנתיים האחרונות, קשה להסתכל על איזבלה ולא לראות משהו נוסף.
אותה צעירה הייתה בבית חולים יום לפני יום הולדתה ה-19 ועברה ניתוח מוח.
היום היא חוגגת 22.
אז היא התקשתה ללכת.
היום היא שוב בקמפוס.
אז היא איבדה את השיער שלה.
היום התלתלים הארוכים חוזרים.
אז המשפחה לא ידעה מה העתיד יביא.
היום היא שוב מתכננת אותו.
השיער הוא רק החלק שרואים מבחוץ
קל להסתכל על התמונות ולהגיד:
"השיער שלה נראה מדהים".
והוא באמת נראה אחרת לגמרי מתקופת הטיפולים.
אבל אולי הסיפור האמיתי אינו על שיער.
הוא על נערה בת 18 שקיבלה אבחנה שאף צעיר לא מצפה לקבל.
על אישה צעירה שנאלצה לעבור כמה מניתוחי המוח והטיפולים הקשים ביותר בזמן שהחברים שלה התחילו את שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה.
על אבא שלא יכול היה לפתור את הבעיה עבורה.
על אחות שלא הפסיקה להיות שם.
ועל צעירה שלמדה בדרך הקשה שהדברים שבהם אנחנו תולים את הביטחון העצמי שלנו יכולים להיעלם ברגע.
שנתיים אחר כך היא פשוט רוצה לחיות
איזבלה סטראהאן אינה רוצה שהסרטן יהיה הדבר היחיד שמגדיר אותה.
היא חזרה ללימודים.
חזרה לעולם האופנה.
ממשיכה לגדל את השיער.
מבלה עם המשפחה.
וחוגגת ימי הולדת.
דברים רגילים.
אבל אחרי מה שעברה, אולי דווקא הדברים הרגילים הם הניצחון הגדול ביותר.
כשהיא מביטה היום במראה ורואה את התלתלים שצמחו מחדש, היא כבר אינה רואה רק את השיער שאיבדה.
היא רואה את הדרך שעברה.
את הניתוחים.
את הטיפולים.
את הפחד.
את ההחלמה.
ואת כל החיים שעוד מחכים לה.
לפני שנתיים היא נאבקה על הבריאות שלה.
היום היא בת 22, נקייה מסרטן וממשיכה קדימה.
והתמונות החדשות שלה אולי נראות כמו עוד כמה תמונות יפות ברשת.
אבל עבור המשפחה שלה, הן מספרות סיפור הרבה יותר גדול.
איזבלה כאן.
והיא חיה.