במשך יותר מעשור סמנתה סטייטס ניסתה לגרום לאדם אחד להבין דבר פשוט: היא לא מעוניינת בו.
היא דחתה אותו שוב ושוב, ביקשה ממנו להתרחק ממנה, השיגה נגדו צו הגנה ואפילו פנתה פעם נוספת לבית המשפט כאשר הרגישה שהסכנה חוזרת.
אבל כריסטופר תומאס לא הפסיק.
מה שהתחיל בהודעות מטרידות בתקופת הלימודים הפך בהדרגה למעקב אובססיבי שנמשך שנים. ואז, בבוקר אחד באוקטובר 2022, הפחד הגדול ביותר של סמנתה הפך למציאות. תומאס פרץ לביתה, חטף אותה והכניס אותה לבונקר אטום לרעש שאותו הכין מראש.
בתוך אותו חדר מבודד, כשהיא מבינה שאיש אינו יכול לשמוע אותה ושחייה נמצאים בסכנה ממשית, סמנתה עשתה דבר יוצא דופן.
במקום להילחם בו פיזית, היא החליטה לגרום לו להאמין שהוא יכול לסמוך עליה.
ההחלטה הזו הייתה ככל הנראה מה שהציל את חייה.
הכול התחיל במפגש שנראה תמים
סמנתה פגשה את כריסטופר תומאס בשנת 2011, כאשר הייתה סטודנטית צעירה באוניברסיטת Grand Valley State במישיגן.
השניים השתתפו בפעילויות של קבוצה נוצרית בקמפוס. לדבריה, הרושם הראשוני שלה ממנו לא היה מפחיד במיוחד. הוא נראה לה בעיקר ביישן, בודד ומעט מביך מבחינה חברתית.
בתחילה סמנתה אפילו ריחמה עליו.
אבל בתוך זמן קצר משהו בהתנהגות שלו החל להשתנות.
תומאס התחיל לשלוח לה הודעות רבות בפייסבוק ולבקש ממנה לצאת איתו. סמנתה סירבה. הוא המשיך לשאול. היא סירבה שוב.
הבעיה הייתה שהוא פשוט לא היה מוכן לקבל את המילה "לא".
עם הזמן, ההודעות הפכו רק לחלק קטן מהבעיה. הוא החל להופיע במקומות שבהם הייתה, להגיע למקום העבודה שלה, לעקוב אחריה בזמן שהייתה עם חברים ולהופיע באימוני הספורט שלה.
בשלב מסוים סמנתה הבינה שזה כבר לא אדם שמנסה לחזר אחריה.
מישהו עוקב אחריה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היא השיגה נגדו צו הגנה
בשנת 2014 החשש של סמנתה הפך לרציני במיוחד.
היא התקבלה לתוכנית התמחות בקנזס סיטי, ואז גילתה שגם תומאס נרשם לאותה תוכנית.
מבחינתה זה היה הרגע שבו הבינה עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי להישאר קרוב אליה.
סמנתה פנתה לבית המשפט וביקשה צו הגנה.
הבקשה אושרה והיא קיבלה צו שאסר על תומאס להתקרב אליה למשך שש שנים.
במשך תקופה ארוכה הצו עבד.
תומאס התרחק, סמנתה המשיכה בחייה, סיימה את לימודיה והפכה לעובדת סוציאלית מוסמכת. היא קנתה בית וניסתה להשאיר את כל הסיפור מאחוריה.
אבל בשנת 2020 פג תוקפו של צו ההגנה.
והסיוט התחיל מחדש.
הוא חזר לעקוב אחריה
כמעט מיד לאחר שפג תוקף הצו, סמנתה החלה להבחין שוב בתומאס.
הוא הופיע במקומות שבהם הייתה, הצטרף אפילו לאותה ליגת כדורגל חובבים שבה שיחקה והמשיך למצוא דרכים להיות בסביבתה.
בדיעבד התברר שהוא לא רק עקב אחריה פיזית.
הוא השתמש גם במכשירי GPS שהוסתרו בכלי רכב כדי לדעת היכן היא נמצאת.
סמנתה חששה מאוד וביולי 2022 פנתה שוב לבית המשפט בבקשה לקבל צו הגנה נוסף.
הפעם הבקשה שלה נדחתה.
רק כשלושה חודשים לאחר מכן הגיע היום שהיא חששה ממנו במשך שנים.
הוא פרץ לביתה לפנות בוקר
בבוקר 7 באוקטובר 2022 כריסטופר תומאס נכנס לביתה של סמנתה.
על פי עדותה, הוא תקף אותה כשהייתה במיטה, קשר אותה והוציא אותה מהבית בניגוד לרצונה.
כבר באותו רגע היא הבינה דבר מפחיד.
אם הוא יצליח להוציא אותה מהבית ולהעביר אותה למקום אחר, הסיכויים שמישהו ימצא אותה בחיים יצטמצמו משמעותית.
בזמן הנסיעה סמנתה לא ידעה בוודאות לאן הוא לוקח אותה. היא ניסתה להישאר מרוכזת ולזכור פרטים מהדרך כדי שאם תצליח לצאת משם, יהיה לה מידע למסור למשטרה.
לבסוף הם הגיעו ליחידת אחסון.
בתוכה חיכה לה משהו שנראה כאילו נלקח מסדרת מתח.
הוא בנה עבורה בונקר אטום לרעש
בתוך יחידת האחסון בנה תומאס חדר מיוחד.
הקירות היו מצופים בחומרים שנועדו לבודד רעש. במקום היו מזרן וציוד שאפשר לו להחזיק אדם בשבי במשך תקופה ממושכת.
לדברי החוקרים, הוא השקיע אלפי דולרים בהקמת החדר.
כשהיו בפנים, תומאס גילה לסמנתה עד כמה עמוק היה המעקב אחריה.
הוא הראה לה כיצד עקב אחר מיקומה באמצעות GPS וסיפר לה כי הוא מתכנן להחזיק אותה במקום במשך כשבועיים.
הוא אפילו הכין מזון, מים וציוד בסיסי נוסף.
סמנתה הבינה שאף אחד בחוץ לא יוכל לשמוע אותה צועקת.
היא גם הבינה שניסיון להילחם בו בכוח עלול להסתיים במותה.
באותו הרגע היא החליטה להשתמש בכלי אחר.
בפסיכולוגיה.
היא הבינה ממה הוא באמת מפחד
סמנתה עבדה כעובדת סוציאלית והייתה בעלת הכשרה בהתמודדות עם משברים.
במקום להיכנס לפאניקה, היא ניסתה לדבר עם תומאס וללמוד מה הוא חושב.
במהלך השיחות היא הבחינה בדבר חשוב.
הוא פחד מאוד להיכנס לכלא.
זה היה הפתח שחיפשה.
סמנתה התחילה לשכנע אותו שאם ישחרר אותה, היא לא תפנה למשטרה.
היא ניסתה להיראות רגועה ולגרום לו להאמין שהיא אינה מתכוונת להסגיר אותו.
היא אפילו ניצלה את העובדה שהיא עובדת סוציאלית כדי לגרום לו לחשוב שהיא מסוגלת לשמור סוד.
מבחינתה זו לא הייתה הבטחה אמיתית.
זו הייתה אסטרטגיית הישרדות.
היא גרמה לו להאמין שיש ביניהם סיכוי
כדי לחזק את האמון שלו בה, סמנתה אף העמידה פנים שהיא מוכנה לשקול מערכת יחסים איתו.
היא ידעה שעליה להמשיך לדבר בשפה שתגרום לו להרגיש שהוא מקבל את מה שרצה במשך שנים.
תומאס התנה את שחרורה בכך שיתקוף אותה מינית.
סמנתה הבינה שהיא נמצאת במצב שבו המטרה היחידה שלה היא לצאת מהחדר בחיים.
היא ביקשה ממנו להבטיח שאם תעשה מה שהוא דורש, הוא יחזיר אותה הביתה עוד באותו ערב.
לדבריה, הוא הסתכל עליה והסכים.
סמנתה החליטה להאמין שלפחות בדבר אחד הוא עשוי לעמוד במילה שלו.
זו הייתה החלטה בלתי אפשרית שאדם במצב רגיל לא אמור לעולם להידרש לקבל.
אבל שעות לאחר שנחטפה, תומאס אכן הוציא אותה מהבונקר והחזיר אותה לביתה.
ברגע שהייתה חופשייה, היא פעלה
סמנתה לא התכוונה לקיים את ההבטחה שלא תפנה לרשויות.
ברגע שהייתה בטוחה מספיק לעשות זאת, היא ביקשה עזרה.
מכיוון שחשדה שתומאס עדיין עוקב אחרי המכונית שלה באמצעות GPS, היא לא נסעה בעצמה לבית החולים. במקום זאת ביקשה משכן להסיע אותה.
בבית החולים נאספו ראיות והיא סיפרה לחוקרים כל פרט שהצליחה לזכור.
היכולת שלה להישאר מרוכזת בזמן החטיפה התבררה כקריטית.
היא זכרה פרטים מהמסלול, מהמקום שבו הוחזקה ומהדברים שראתה בתוכו.
המידע שסיפקה עזר למשטרה לאתר את תומאס ואת הבונקר.
המשטרה מצאה שנים של אובססיה
כאשר החוקרים החלו לחפש בביתו ובחפציו של תומאס, התמונה שהתגלה הייתה מטרידה אפילו יותר.
הם מצאו ציוד ששימש במהלך החטיפה, קבלות ואריזות של מכשירי GPS וכן כמות גדולה של תמונות וסרטונים של סמנתה שנאספו במשך יותר מעשור.
החקירה חשפה גם שתומאס כבר הסתבך בעבר במקרה של מעקב אחר אישה אחרת.
עוד לפני שפגש את סמנתה, אישה אחרת כבר ביקשה נגדו צו הגנה לאחר שלדבריה עקב אחריה והופיע ליד ביתה.
כעת היה ברור שהסכנה שסמנתה התריעה מפניה במשך שנים הייתה אמיתית.
הוא נשלח לעשרות שנים בכלא
תומאס נעצר זמן קצר לאחר החטיפה.
בדצמבר 2023 הוא הודה בעבירות שכללו חטיפה, עינויים, מעקב בנסיבות מחמירות ופריצה לבית.
במסגרת הסדר הטיעון בוטלו האישומים בעבירות המין.
בפברואר 2024 נגזר עליו עונש של 40 עד 60 שנות מאסר.
אם אי פעם ישוחרר מהכלא, הוא יידרש להיות תחת מעקב GPS למשך שארית חייו.
עבור סמנתה, גזר הדין סיפק סוף סוף תחושת ביטחון מסוימת לאחר יותר מעשור שבו הרגישה שאדם מסוכן יכול להופיע בכל רגע.
"ההכשרה שלי עזרה לי לחשוב מהר"
סמנתה מאמינה שהניסיון שלה כעובדת סוציאלית תרם משמעותית ליכולת שלה לשרוד.
במסגרת עבודתה היא למדה כיצד להתמודד עם אנשים במצבי משבר, כיצד להישאר רגועה וכיצד לזהות במהירות מה מניע אדם שנמצא מולה.
בתוך הבונקר היא השתמשה בדיוק בכישורים האלה.
במקום לחשוב כיצד לנצח את החוטף שלה בכוח, היא ניסתה להבין מה הוא רוצה, ממה הוא מפחד ואיזה סיפור היא צריכה לספר לו כדי שיאמין ששחרורה אינו מסוכן עבורו.
זה עבד.
לא משום שהוא הפך פתאום לאדם טוב יותר, אלא משום שסמנתה הצליחה לגרום לו לחשוב שהבחירה הבטוחה עבורו היא לתת לה ללכת.
היום היא מספרת את הסיפור כדי לעזור לאחרות
האירועים שינו את חייה לחלוטין.
לאחר החטיפה והתקיפה סמנתה התמודדה עם פוסט טראומה, עזבה את הבית שממנו נחטפה והשקיעה באמצעי אבטחה במקום מגוריה החדש.
אבל היא גם החליטה שהסיפור שלה לא יישאר מוסתר.
המקרה שלה עומד במרכז הסדרה התיעודית "Stalking Samantha: 13 Years of Terror", שעוסקת בשנים הארוכות שבהן תומאס עקב אחריה ובכישלונות של המערכת להגן עליה לפני שהמצב הידרדר לחטיפה.
סמנתה מקווה שהחשיפה תגרום לאנשים להבין שמעקב אינו התנהגות רומנטית, מוזרה או לא מזיקה.
לפעמים הוא יכול להיות סימן אזהרה לסכנה חמורה הרבה יותר.
והמסר שלה לנשים אחרות הוא חשוב במיוחד: אם משהו בהתנהגות של אדם גורם לכן להרגיש שמשהו לא בסדר, אל תתעלמו מהתחושה הזו.
במשך שנים סמנתה ידעה שתומאס מסוכן.
בסופו של דבר, כשהיא מצאה את עצמה נעולה בבונקר אטום לרעש, בלי לדעת אם תראה שוב אור יום, היא נאלצה לסמוך על דבר אחד בלבד.
על עצמה.
והיכולת שלה להישאר רגועה, לקרוא את האדם שמולה ולגרום לו להאמין שהיא בצד שלו היא שאפשרה לה לצאת מהמקום בחיים.